Skip to content
בלבבי משכן אבנה

ליקוטים וירא

  • Vayeira
  • 5787
  • Hebrew
View printout

וַּיֵרָא אֵלָיו ה’ בְאֵֹלנֵי מַמְרֵא (יח א)

במעשה חסד של אברהם אבינו שמוזכר בתורה (ריש פרשת וירא), באו אליו מלאכים. וצריך להבין, שהרי לכאורה אינו חסד אמיתי, כיון שאין באמת מי שקבל, והרי כאילו לא נתן? אולם באמת יש כאן עומק. חסד רגיל, הוא לפי הכלים, לפי הברואים. אולם מדת חסדו של אברהם, פרצה את הגבול. ורצונו להיטיב מעבר לגבול ההטבה ששייך בבריאה. ולכך נתגלה החסד בצורה שמיטיב למי שאין בו צורך, למי שאינו נצרך לחסד זה בתוך גבול הבריאה, כי זו מדרגתו של אברהם. ויש כאן יציאה מן הגבול, לבלתי בעל גבול והבן. (בלבבי חלק ה ח)

*** עיין בעל הטורים (בראשית, יח, א) וירא אליו ה', ס"ת אוה, מלמד שאוה לשכון באהלו של אברהם. ועיין שפתי כהן (שם), נראה לו השם שכביכול נתאוה לו, וכן וירא אליו ה', ס"ת אוה, לזה בא לרמוז בסופי תיבות שאלמלא מקרא אי אפשר לאמרו. וכן כתב שם (שמות, כ, כג) ויקרא אליו ה', ס"ת אוה, כביכול כאילו היה מתאוה למשה. (בלבביפדיה קבלה ערך אוה)

*** השתא אלה ואלון י"א שאינם עושים פירות (עיין ערך קטן יסוד), אולם לעת"ל אמרו (כתובות, קיב, ע"ב) עתידין כל אילני סרק שבא"י שיטענו פירות. והבן שהשתא אור הכתר אינו מאיר בשלמות, אולם לעת"ל שיתקיים ויתנו לך כתר מלוכה, יאיר בשלמות. ואלה ואלון נקראים כן מלשון אילן שהם מקור לכל האילנות. והשתא המקור אינו מגלה פירות. ודבר זה נתגלה באברהם שתחילה היה עקר ואח"כ נפקד, שנהפך מסרק לעושה פירות. ושורש רפואתו בזמן מילתו שאז נתבשר על לידת יצחק שהוא עיקר ההולדה (אע"פ שכבר נולד ישמעאל קודם לכן). ועיין דגל מחנה אפרים (וירא) נמצא, אלני הוא אותיות אל-נא, וממרא גימ' רפא, וזש"כ וירא אליו ה' כאל נא רפא, ואז נרפא מעקרתו ריפוי גמור ונתבשר על לידת יצחק. (בלבביפדיה קבלה ערך אלון)

*** "וירא אליו ה' (בראשית יח א), "וירא אלוקים כי טוב (בראשית א י)". בפסוקים הללו הקב"ה רואה, וההגדרה של ראייה כזאת היא גילוי הארה מצידו יתברך, זה נקרא ראייה של הקב"ה. כשנאמר שהקב"ה רואה דבר, הכוונה שהוא מגלה הארה לאותו דבר. אין טוב אלא תורה בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו", זאת ההארה מראייתו יתברך. (מורה נבוכים פרק ג)

*** ע"פ חלק מהדעות בחז"ל שבאמת מל אברהם את אשכול, וע"י המילה מת. ומשמועותו, מכיון שמציאות חייו של אשכול היו מכוח הערלה, ששורש 'ערלה' הוא רע-ל', שהוא 'רע' דשורש הקלקול ע"י הנחש, שגרם את מיתת אדה"ר. וזה היה שרשו של אשכול שהוא בגימ' 'נחש', ולכך מת מיד כאשר מל אברהם את ערלתו.

ומאידך שיטה נוספת בדברי חז"ל, שהשיא לו אשכול עצה שלא ימול, ואמר לו שאם ימול יהיה סריס כעין כרות שפכה, ולא יוכל להוליד, ועומק עניין זה נגלה בעניין נח אחר המבול, נאמר (שם ט כ') "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", ומבואר בדברי חז"ל שמנין היה לו לנח נטיעה לנטוע – מאילן שאכל אדם הראשון, והוא האשכול שזכרנו למעלה, ולאחמ"כ נאמר (שם פסוק כ"א -כ"ב) "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ", ולחד מ"ד חם סרסו לאביו. ונמצא שאותו השורש של העשרה דורות מאדם ועד נח, שהוא שורש האשכול דאדה"ר, מתגלה בנח שהוא נוטע את שורש האשכול בעשרה דורות מנח ועד אברהם, ומציאות הסריס משתלשלת מנטיעת נח את האשכול דאדה"ר. ולכך אמר 'אשכול' לאברהם שייעשה 'סריס' אם ימול. וזה שורש 'סריס' שהוא מלשון 'סר', כעין "סרו מהר מן הדרך" (שמות לב ח'), וכן 'סר וזועף'. ועניינו לסור מן הרגילות, וכלשון שנאמרה במשה באופן החיובי (שם ג ג') "אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה, מדוע לא יבער הסנה". שהעניין נטיה לצדדים. ואף בסריס נשתנה צורתו מהרגילות, שכוח 'אות ברית קודש' במהלכי הקדושה, הינה יריה כחץ הישר למטרה ללא נטיה, שלא כסריס שהוא נוטה לצדדים ואינו יורה ישר, כעין כרות שפכה שאינו יורה אלא מוציא טיפין טיפין, והטיפה נוטה לימין או לשמאל, בניגוד ליריה שהיא מכוונת למטרה שזה האופן הנכון בדרך אורח מישור. וא"כ זה השורש בנח שעשאו חם סריס. ושורש עצתו של אשכול לאברהם שלא ימול עצמו.

ולפי"ז נתבאר עניין מקום ישיבת אברהם בארץ ישראל דייקא ב'אלוני ממרא', (בראשית יד י"ג) "והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל וכו'", ששם עושה הוא את ברית המילה, וכן שם נגלה לו הקב"ה במקום המילה שנאמר (שם יח א') "וירא אליו ה' באלני ממרא". שמכיון שהיה ממרא משיאו עצה למול עצמו, הרי שממנו מקום התגלות הברית בין הקב"ה לאברהם, שלא כאשכול שאמר לאברהם שאם ימול יהיה סריס, ומשכך יש לפרש, שהלא ירושת אברהם את ארץ ישראל הוא מכוח הברית אשר כרת איתו הקב"ה שיתן את הארץ לזרעו, ומקום יציאת זרעו הוא אות ברית קודש, וממילא אם אין מקום זה שלם אף זרעו אינו שלם.

ויש להביא לכך דוגמה, שהזרע שיצא מאברהם אבינו קודם שנימול הוא ישמעאל, וכיון שכך הוא אינו שלם, כמו"ש חז"ל. מאידך, יצחק יצא מאברהם אבינו לאחר שנימול, אז לכאו' יצחק צריך להיחשב הזרע השלם, אמנם, כיון שאף הברית מילה של אברהם איננה שלימה מקלקול ד'אשכול' כמש"נ, ממילא גם אחיזתו של אברהם אבינו בארץ ישראל מכוח ברית "כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג ט"ו) איננה אחיזה שלימה, מפני פגם ה'אשכול' שנדבק בבריתו של אברהם.

ידוע בדברי חז"ל שבדור אחרון עתידים בני ישמעאל לאחוז בארץ ישראל, והטעם מבואר בזוה"ק, ששולטים הם

Šי•וטי‹ וי–י מכוח שאף הם נמולו. ולפי מה שנתבאר, אילו היתה מילתו של אברהם שלמה פשוט וברור שלא היה לישמעאל שום אחיזה בארץ ישראל, מכיון שישמעאל נולד קודם המילה. אך כתוצאה מפגם הברית דאברהם מכוח 'אשכול', ניתן שליטה למילה דקלקול של בני ישמעאל, וממילא ישמעאל שנולד בזמן הערלה של אברהם אבינו הוא האוחז בארץ ישראל. שהרי שתי בשורות התבשר אברהם, האחת בשורת הזרע. והשניה בשורת ארץ ישראל. וכיון שבשורת הזרע לא התגלתה בשלמותה ביצחק, ממילא האחיזה בארץ ישראל אינה שלימה. והוא שורש אחיזת ישמעאל בארץ ישראל באחרית הימים השתא. (בלבביפדיה מחשבה ערך אשכול)

*** "וַּיֵרָא אֵלָיו ה' בְאֵֹלנֵי מַמְרֵא". אחד מן הטעמים מדוע נגלה הקב"ה לאברהם אחר מילתו דווקא באלוני ממרא, אמרו חז"ל (שם, מדרש הגדול), וז"ל, למה באלון, שישראל משולין בו דכתיב ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון (ישעיה ו, יג). מה האלה והאלון הזה אפלו יבשו עד למאד ונשרו עליהן כיון שהמים נכנסין בהן מיד פורחין ומוציאין ציצין ופירות כך ישראל אפלו ירדו למדרגה התחתונה כיון שיבוא הקץ ועושין תשובה מיד פורחין ומזהירין, דכתיב ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון (הושע יד, ז), עכ"ל. עוד אמרו (שם), וז"ל, למה באלון, לומר לך מה האילן כיון שנכסח הוא מוציא פירות כך כיון שמל אברהם זכה ויצא ממנו פרי צדיק עץ חיים (משלי יא, ל), עכ"ל. ואלוני ממרא בשכם. כמ"ש רש"י (ראה יא, ל), סוד חלקו של יוסף, מידת פרי צדיק, כנודע, והיא מקור הברכה, שברכה ראשונה בתורה, היא פרו ורבו.

וממרא גימטרייה אפר. והיינו ירידה לשפל המדרגה, דבר שאינו מצמיח היפך עפר. ובאלוני ממרא יש עלייה אפילו למדרגת אפר. ונעשה אפר דתיקון בחינת פרי צדיק זה עץ החיים, זה יצחק שנולד מאברהם, כמ"ש לעיל. והוא נעשה

כתיב (בראשית יח, א) אפר דתיקון בעקידתו, שאפרו של יצחק עומד וצבור ע"ג המזבח. וזהו שלמות הברכה להעלות מן השפלות הגמורה, לצד העליון ביותר, לחזור ולמשוך שפע ברכה. וכן נגלה הכא סוד יבום (עיין ספר הליקוטים ויחי, יח), כי אחר שמת חוזר ונעשה לו תקומה. ועיקר תיקונו באפרים, אפר – ים, הופך אפר לפרו ורבו.עוד ביארו חז"ל (זוה"ק ח"א, פז ע"ב) וירא אליו ה' באלוני ממרא, זה יעקב. מהו ממרא, משום דאחסין מאתן עלמין מעדן, והוא כסא. א"ר יצחק, ממרא בגימטרייה מאתן ותמנין וחד הוה, מאתן דעדן, דכתיב (שה"ש ח, יב) ומאתיים לנוטרים את פריו, ותמנין וחד הוא כסא, עיי"ש. ואמרו (שם), א"ר יהודה, מהו באלני, ר"ל תוקפוי, הה"ד (בראשית מט) אביר יעקב, עיי"ש. והיינו דמות יעקב שחקוק בכסא הכבוד, ונגלה אליו הקב"ה במדרגת כסא הכבוד.וכתב האוהב ישראל (וירא) וז"ל, אלני מספרו צ'א, סוד יחוד הקדוש, הויה אדנ'י. כי ממרא עולה רפ'א, היינו פ'ר דינין, ואחד הוא המתקנן, עכ"ל. וכן כתבו עוד רבותינו קרוב לכך.וכתיב (דברים יא, כט) "ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל הלא המה וגו' אצל אלוני ממרא". הן ברכה והן קללה. וכתב בקהלת יעקב (ערך אלוני) וז"ל, אלוני ממרא ב' אילנות, עץ החיים ועץ הדעת, עכ"ל. והיינו ברכה - עץ החיים, קללה - עץ הדעת. ושם נגלה שורש הרע, בחינת אפר כנ"ל, כמ"ש רמ"מ משקלוב (ביאור משנת חסידים דף רסט) וז"ל, הסמ'ך מ'ם (גימטרייה ר'), גנוז באלני ממרא, מאתן עלמין גניזין בכסא (זה לעומת זה), עכ"ל. ושם נעשה אחדות ותיקון הרע עם הטוב.

עוד כתב רמ"מ משקלוב (ביאור הזוהר, דף קלד), וז"ל, אלוני ממרא, גימטרייה חשמל - מלבוש, עכ"ל. ובאלוני ממרא נגלה עולם המלבוש, סוד כתרי אותיות, כנודע סוד עולם המלבוש. ששם מושרש אור תורת משיח. ועיין עוד בדבריו (ביאור משנת חסידים, דף קצה). ובמדרגה זו לבוש, לבוש א"ס כביכול, עימו ואצלו, כי הלבוש עמו ואצלו של המולבש ונכלל במולבשו. (נקודה מתוך הפרשה פרשת ראה)

More in this printout

View the whole printout