Skip to content
בלבבי משכן אבנה

שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה

  • Vayeira
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הלכות תפילין

סימן כז - סעיף ב': המנהג הנכון שיהא היו"ד של קשר תפלה של יד לצד הלב, והתפלה עליו לצד חוץ. יש ליזהר שלא תזוז יו"ד של הקשר מהתפלה.

בירור הלכה - סעיף ב'

מקור דין זה בגמ' (מנחות לה ע"ב) שאמרו, אמר רב יהודה, קשר של תפילין צריך שיהא למעלה מה ישראל למעלה ולא למטה, וצריך שיהא כלפי פנים כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור. וכתב בנמוק"י וז"ל, וצריך להיות לפנים- בקשר של תפילין של יד מירי, שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע, אלא מבפנים שהיא כנגד הלב, עכ"ל. ובפסקי הרא"ש שם הוסיף וכתב וז"ל, ורב עמרם כתב, קשר של תפילין צריך שיהא למעלה, בתפילין של יד קאי, דכתיב (דברים י"א, יח) ושמתם שתהא שימה כנגד הלב, מאי עבדיא ליה, מניח בגבוה שבזרוע, כדתניא דבי מנשיא (מנחות לז, ע"א) על ידך זו קבורת וקושר למעלה מן התפילין ואין מורדין למטה הרבה ומרחיק הקשר ממעברתא של תפילין שיעור מה שמכניס רצועה לתוכה, ואקיים ליה כלפי פנים, כדי שיהיו ישראל כלפי פנים, ואקיים בר' יצחק בריה דרב אויא, דמנח להו להדי ליביה (שם), עכ"ל.

והנה הדין שהביא ר' עמרם שיהא תפילין בגובה של קיבורת, ודר' חייא בר אויא דמנח להו להדי ליביה זה נאמר שם (מנחות לז, ע"א- ע"ב) לגבי התפילין עצמם, ור' עמרם מחדש, שכשם שנאמר דין זה לגבי התפילין עצמן, כן נאמר לגבי הקשר, ודו"ק היטב.

ונראה שהנמוק"י שלא הביא מקור זה, נחלק על ר' עמרם, שר' עמרם ס"ל שגדר הקשר כדתפילין עצמם ממש, והינו שס"ל שהקשר הוא ממש חלק מן התפלין, אולם לנמוק"י ס"ל שקשר של תפילין אינו ממש חלק מן התפילין, ודו"ק ולכך הנמוק"י ס"ל שרישא של הדברים שיהא למעלה ולא למטה, קאי על תפילין של ראש, משא"כ סיפא שלהם, כלפי פנים וכו' קאי על תפילין של יד. אולם ר' עמרם ס"ל שהכל קאי על תפילין של יד, שנאמר בהם שני דינים הללו בתפילין דיד עצמם (שם לז) ודו"ק.

וכתב הרמב"ם (תפילין פ"ד ה"ב) וז"ל, ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת, והוא הבשר התפוח שבמרפק שהן פרק הכתף ובין פרק הזרוע כשהוא מדבק לצלעו תהיה תפלה כנגד לבו, ונמצא מקיים "והיו הדברים וכו' על לבבך", עכ"ל. וכבר העירו האחרונים מדוע שינה מלשון הש"ס שלמדו מן הפסוק "ושמתם", שתהא שימה נגד הלב. וחידש העמק דבר שפסוק זה משמע שיהא קרוב יותר ללב, עיי"ש. ולדבריו נראה מקור לילפותא שאף הקשר צריך שיהא בו שימה ע"י הלב, ודו"ק (אולם לא באנו לבאר זאת בדעת הרמב"ם, ופשוט).

הלכה פסוקה - סעיף ב'

ראוי שקשר תפלה של יד יהיה כמה שיותר סמוך ללב.

פירוש על דרך הסוד - סעיף ב'

כתב בשער הכוונות (דרושי התפילין דרוש ז) וז"ל, ד' פרשיות דתש"י, הם כנגד ד' אותיות הוי"ה, והבית כנגד אדנ"י, וה"ס זו"ן, ובשעת הקשירה יכוין שקושר הנוקבא עם ז"א כדי ליחדם אח"כ בק"ש במלת אחד, ר"ל אח- ד, שהם זו"ן קשורים יחד בשני קשרים קשר ד' וקשר יו"ד, וה"ס שני יודין שבשם יאהדונה"י עכ"ל. ונראה שזהו יוד שבבית תפילין של יד דייקא, ועיין שער רוה"ק, עם פירוש יסוד, דף מט ב. ואמרו (זוה"ק ח"ג רלח א) וצדיק דרכיב עליה, קשיר ליה בקשירו ברצוען דתפילין, אות תפלין דאיהו אות יו"ד דשד"י, חוליא על קלדיה, ש' דתפילין, מלכות על קלדיה וכו', עיין זוה"ק שם רנח\א א.

וכתב בשער הכוונות (דרוש ז) וז"ל, הדעת דרחל הם הה"ג הניתנים לה מן היסוד דז"א כנודע, והוא עומד למטה והדעת הוא מקומו יותר למעלה כנגד הלב דז"א, ולכן צריך להעלות ולקשר תש"י בזרוע שמאל כנגד הלב, כי עי"כ הה"ג העומדות למטה ביסוד דז"א יעלו בסוד אור חוזר, למעלה עד הלב במקום זרוע שמאל הנקרא גבורה, וגם הם ה"ג מסוד הגבורות ג"כ, ואז יאירו הה"ג בסוד אור חוזר ויהי למעלה כנגד הלב ברישא דנוק', וז"ס מ"ש בזוהר פנחס, דלא יעדי יו"ד שהוא קשר תש"י מן התפילין עצמם, והטעם הוא, כי היוד הזאת שהוא קשר של תפילין ה"ס היסוד כנ"ל של הה"ג שממנו נעשה דעת דנוק' ולפי שהוא תחתון למטה צריך להעלותו למעלה עם התפלה עצמה היושבת למעלה כנגד הלב, ולקשרו שם שלא ירד ממקומו וע"ז נאמר שימני כחותם על לבך, עכ"ל, וג"ז כלול בלשון הכתוב, "וקשרתם" לאות על ידך, עכ"ל. ועיין שער ההקדמות, פ"א א.

וכתב בשעת רצון (על הזוה"ק ח"ג רלו ב) על דברי הכוונות הללו, וז"ל, רשימו דיו"ד ברית קדישא עלה מלעילא, כי עטרת היסוד הוא סוד יו"ד, כמ"ש רבינו ז"ל בשער האונאה, פ"ד. למטה בין תרין כתפין דילה ועטרה היסוד דז"א היא היו"ד עלה לעילא כדין צריך להעלות הדעת שלה מבין תרין כתפין לבין חו"ב רישא דילה, ושם תהא הקשר אשר דמתה עד עטרת היסוד דז"א, בין איהי המלכות אתאחדת ביחודא חד, יוד דא איהי היו"ד דאות ברית קודש, עכ"ל.

ושורש קשר יו"ד, בתפילין של ראש, באת ד', ועין גר"א הקדמת התיקונים, ד"ה ואתפשטותא. ועיין עוד, סודי רזיא, פתיחה, ד"ה יוד. .

More in this printout

View the whole printout