פרק ה'
וא"ת הרי עתה כשחוזרות אלו הגבורות לעלות דרך קו האמצעי להג־דיל כתר שבה הם: כנ"ל שאע"פ שהם רק ב' גבורות בנו"ה וב' קוים מ"מ הם מתקצבים לאמצע כדי לעלות דרך קו אמצע דייקא. מתלבשין תוך הלבושים הנ"ל שהם לבושי נה"י דאמא ונה"י דז"א, וא"כ הרי הם סתומים כמתחלה ומה הועילו בגילוין למטה והרי אחר שהם לא התחזקו והוסיפו כח כדי שיוכלו להגדיל רק מחמת הגילוי שנתגלה ע"ד הנ"ל בחסדים דז"א וא"כ עתה שחוזרין לעלות ונכנסין כבראשונה דרך פי היסוד דז"א ממקום שיצאו וחוזרין ומכסין ומתלבשים הרי חזר אורם להחליש ולהתמעט ואיך יוכלו לעלות אל הכתר שבה: כי התככ לית הוא שיתרבה האור, ועי"כ האור יתחזק ויעלה לבנות הכתר. אך התשובה הוא ע"ד מ"ש בחסדים דז"א כי כאשר יצאו מהיסוד דאמא ונתגלו קנו הארה גדולה בעצמן, והארתן שהיה תחלה נעלמה בהם מחמת צרות המקום נתפשטה והאירה בהם, ולכן אף אם עתה יחזרו להתכסות כבר שיעורם גדול מבראשונה וכאשר נכנסין ביסוד דאמא המקום מתרחב יותר ממה שהיה בתחלה וגם החסדים המכוסים קונים הארה גדולה ועי"כ מתגדלין כי אין המקום יכול לסובלן, וכן היה הע־נין הזה כאן בגבורות הנוקבא: כפי שהתבאר בענין ז"א דכיון שהחסכ דים התגלו הם קבלו תוקף גדול מחמת גילויים ולכן כשחוזרים לתוך עטרת יסוד דאימא הם מרחיבים אתו, וכפי שהוזכ"ל כההוא בידקא דמיא דכיון דרווח רווח, ועי"כ החסדים מתגדלין כי מקום עטרת יסוד דאימא אינו יכול לסובלן, והכי נמי היה בגבורות דנוק', דכיון שנתגכ לו אין שיעורם כבראשונה ולכן כשהם חוזרים לתוך יסוד דז"א הם מרחיבים אותו, ואמנם כשהאורות חוזרים ליסוד הם שוב מתכסים וודאי שאין מאירים כפי שהאירו בהתגלות, מ"מ כיון שקבלו תוקף הם מאירים יותר מבראשונה. ויסוד ענין זה הוא אותו יסוד רק בלשון אחר, שכל אור שיוצא הוא משאיר רושם, והיינו דכיון שהאורות התגלו אע"פ שהם עתה חוזרים למקום הסיתום מ"מ יש בהם רושם של גילוי, והבן. ושורש השורשים ליסוד זה הוא מה שהתבאר בתחילת הע"ח שבראשית הבריאה היה אור פשוט ממלא את כל החלל ונעשה צמצום, ומ"מ נשאר רשימו במקום הצמצום, והוא בין אם נבאר את ענין הצמצום כסילוק ובין אם נבאר שהוא כיסוי. בלשון עמוק, כל אור שנסתלק היינו שהיה בבחינת 'הוה' ועכשיו הוא 'עבר', ובתפיסה פשוטה היינו שהעבר נעשה 'אין', 'כלא היה', אולם בעומק לעולם ה'הוה' שהיה הוא עבר אך הוא תמיד קיים רק שהוא קיים כרשימו. דוגמה לדבר הוא מה שאנו אומרים בזיכרונות, 'אתה זוכר את כל המכ פעל', והיינו שמה שהוא זוכר הוא בגדר שהשאיר רשימו, והוא סיבת הזיכרון כי הוא קיים תמיד, והוא השבח שאומרים לה' דהיינו אתה זוכר את כל המפעל שקיים כרשימו. והיינו שכל דבר שמשאיר רשימו יש בו כח השומר כפי שמוזכר בגר"א שכח השומר הוא א' מע' כוחות הנפש, דהיינו שכח השומר גורם שהכ דבר לא נסתלק לגמרי. ואמנם טעם הדבר למה אנו צריכין יותר התגדלות הכתר משאר בחי' שבה: כתר יש בו ב' בחינות, או בחינת 'סובב' בסוד 'כותרת סביב', או בחינת 'המתנה' בסוד 'כתר לי זעיר'. והיינו כי כתר כפשוטו הוא 'המתנה', והיינו כי הוא בא בהשראה מלכ עילא לתתא, ולכן יש צורך להמתין שההשראה תבא. אולם מאידך הכתר נבנה מאור חוזר ואין לו כלל מציאות חוץ מהאור חוזר, וביחס הזה הוא לשון המתנה שצריך להמתין שהאור יחזור לעילא, והיחס הזה הוא אמנם גם בז"א אך בעיקר הוא נאמר על כתר דנוק', והיינו כי הז"א יש בו קו אמצע גם קודם השראת הכתר שלו כפי שהתבאר, אולם הנוק' אין בה קו אמצע גמור כמבואר לעיל, וכן מה שבונה את קו האמצע הוא משורש הכתר שבה ולכן תפיסת ה'המתן' מתגלה יותר בכתר דנוק'. הוא כי בב' הקוין ימין ושמאל שבה הם מאירין שם ב' מוחין חו"ב של ז"א המתפשטין בכל אורך ב' קוין אמנם בקו האמצעי אין שום מוח דז"א מתפשט בו, רק בחי' חצי שליש אור של חסד של ת"ת דז"א שנ־כנס בכתר שלה כנ"ל: כפי שהתבאר בכתר דז"א שנבנה מתתא לעילא גם משליש תחתון דחסד דת"ת דז"א, והיינו שמתחלק לב', חצי שליש לכתר דיליה וחצי שליש לכתר דילה. ואמנם כל כתר של תחתון נבנה מלעילא לתתא מת"ת של עליון, אולם בדקות אצל הנוק' מה שהכתר שלה נבנה מחצי שליש חסד דת"ת היינו כי שם הוא מקום יציאתה, שיוצאת מאחורי החזה דז"א, והיינו שהיא מקבלת כתרה 'ממקומה', כלומר אינו מתתא לעילא או מלעילא לתתא גרידא, אלא היא מקבלת את כתרה מהמקום השווה לה. והוא השורש ששני מלכים משמשין בכתר אחד, כלומר כתר דז"א הוא מקבל אותו מחלקו העליון ומחלקו התחתון, לעומת כתר דנוק' יש בה הבחנה שהיא מקבלת את כתרה ממקום ששוה לה. והיינו כי ז"א ונוק' מתחלקים בשליש חסד דת"ת, והוא מקבל שתות החסד וגם היא מקבלת שתות החסד, והוא גילוי של בחינת ו"ק בנוק', ובזה מדמים אותם אחד לשני. לכן מוכרח שיעלה הארת אלו הגבורות עד הכתר כדי שיהיה שם בחי' מוחין דכתר דאל"כ יהיה הכתר גרוע מחו"ב ע"ד שנתבאר בענין עליית החסדים בכתר ז"א, ולטעם זה כדי שיספיקו הארתן לעלות עד כתר שבה לכן לא נתפשטו בדרך עלייתן רק בקו האמצעי בלבד דרך יסוד ז"א אשר שם כי ממנו יצאו ודרך בו עולות עד הכתר ומגדילות אותה: התבאר לעיל שהנוק' מחד עיקר תפיסתה היא באמצע, והוא ביחס שהיא נקודה למטה מיסוד דז"א בקו האמצע, אולם התבאר לעיל שמה שהיא בקו אמצע אינו מחמת שהיא ב'קו' אמצע אלא היא ב'נקודה' אמצעית, כי בבחינת קוים היא שייכת לקו שמאל ולכן מה שנו"ה באים לקו האמצע כדי לעלות לבנות את הכתר שלה אין ביאור הדבר שנעשה קו אמצע גמור אלא הוא מדין 'נקודת' אמצע. ולכן מה שהם בונים הוא הכתר דייקא שהוא בסוד כותרת סביב שהוא סוד נקודת אמצע ולא קו אמצע. ודע כי עיקר הסיוע והעזר אל ההמצאה הזאת: לשון זה פחות מצוי בדכ ברי הרב, ולפי מה שנתבאר שאינו קו אמצע אלא מדין נקודת אמצע וממילא נוצר קו אמצע שבונה את הכתר לכן הרב קורא לזה 'המצאה', והבן. שיתקבצו יחד ויעלו דרך קו האמצעי הוא ע"י יסוד אבא אשר מתפשט תוך ז"א והוא יסוד זכר והוא ארוך עד יסוד דז"א והוא מכוון נגד קו האמצעי של הנוקבא ומאיר בה ומכח הארה ההוא מקבץ אותן הגבו־רות יחד בקו האמצעי שלה ועולין דרך שם עד הכתר שבה וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ כי ע"י יסוד אבא תיקן ויסד ארץ שהיא הנוקבא: כלוכ מר כפי שהתבאר שמה שעולים נו"ה בקו אמצע אינו מדין קו אמצע והוא כי יש בה אותיות מ"ה בסוד ז"א, ויש בה אותיות נ"ר וכנודע שהכ גמור כי אין לנוק' 'קו' אמצע גמור אלא רק 'נקודת' אמצע, אולם הוא קו מלכות היא בחינת 'נר'. אמצע מדין יסוד דאבא שבוקע ומתארך עד מקום הנוק' בסוד 'אבא יסד ברתה'. ומ"מ בעומק מה שמדין יסוד אבא נעשה קו אמצע הוא משורש הנוק' בחינת חכמה תתאה. שמקומה למטה מיסוד ז"א בסוד נקודה, והיינו שהקו האמצע אינו מדין קו אלא מדין נקודה שהנוק' נמצאת תחת יסוד דז"א.
ומה שנאמר במנורה הרוצה להחכים ידרים שהוא בסוד המנורה שהיא בדרום, והוא סוד אבא יסד ברתה, כלומר אבא בסוד חכמה עילאה ונוק'
וטעם היות ענין זה ע"י אהרן כי אהרן היה כהן בסוד החכמה שהוא אבא, וחסד ביה תליא, ואהרן הוא יסוד אבא המלובש תוך ז"א שכן הוא אולם למעלה מכך בסוד 'אבא יסד ברתה', היינו דשורשה שביסוד גימטריא של אהרן ע"ב קפ"ד, שהם אחוריים דע"ב דיודי"ן שבחכמה, דאבא הוא מה שיסוד דאבא מצטרף עם יסוד דאימא בסוד 'נתיב לא והוא בחי' אחוריים דיסוד אבא, ומשם שורש בחי' אהרן כנודע במקומו, ידעו עיט', בחינת פלא עליון, והיינו שנ' שערי בינה מתגלים בבינה כי בחינת אחוריים הם מתגלין בו, כי פנימיות היסוד סתום ואינו נראה ושער הנון מתגלה ביסוד דאבא, ושם שורשה של הנוק', והיינו שהכתר רק חיצונותו לבד שהוא נקרא אחוריים שלו, והוא גורם קיבוץ הגבורות דנוק' נבנה מכח יסוד דאבא בסוד נתיב לא ידעו עיט, כלומר שאינו שבנוקבא לעלות דרך קו האמצעי כי זהו ענין ה' בחכמה יסד ארץ: פעכ מדין קו, כי קו הוא בחינת 'ידיעה', משא"כ מהלך של נקודה הוא בחינת מים אהרן בסוד הוד ופעמים הוא בסוד יסוד דאבא, וכן משה פעמים 'לא ידעו', והוא מה ששורש יסוד דאבא עולה עד הכתר, והוא הארת נקרא הארת יסוד דאבא ופעמים נקרא נצח, ובדקות אהרן הוא בסוד פורים כנודע. וכבר נתבאר ענין זה בפרשה בהעלותך כי הנה נצטווה שמתחלה כאשר והנה מחד מתבאר שהוא בחינת חכמה וחסד ביה תליא וא"כ הוא בחיכ היה מדליק אותן נרות המנורה יהיה מכוין בכוונתו שכאשר ירדו הג־ נת קו ימין, אולם מאידך מתבאר שהוא בחינת יסוד דייקא שהוא בחינת בורות למטה בדרך ירידתן שאז הוא זמן הדלקתן והארתן וכמו שכתב אמצע, והיינו בחינת 'נקודת' אמצע דייקא, והוא מצד שבונה את כתר יאירו שבעת הנרות: יורדות הגבורות למטה מעין מה שיורדת אש מלכ דנוק', שהוא בחינת נקודה אמצע ולא בחינת קו אמצע. מעלה למזבח ומאידך חובה להביא מן ההדיוט.
יסוד דאבא כי הוא בחינת חכמה אולם משה גם מולבש ביסוד דאימא.
והיינו שהארת יסוד דאבא פועל גם קיבוץ נו"ה מצד מהות היסוד שמכ ואז יכוין באותן ב' הגבורות שיהיו נוטים אל מול פני המנורה שהוא קו קבץ את כל ההארות שהוא גימט' כ"ל שהוא מקבץ את הה' חסדים אמצעי בלבד: ואמנם הם שבעה נרות אך הכוונה לב' הגבורות של נו"ה שכל אחד י' כנודע, ועוד שמקבץ לנקודת אמצע דייקא, כדי להעלות הנ"ל שבאות לנקודת האמצע ומשם הם עולים דרך קו האמצע, וזה לבנות הכתר בסוד שורש נתיב לא ידעו עיט, סוד נקודת אמצע בסוד לפי שיטה אחת שהנר המערבי הוא האמצעי כי המנורה עומדת בין הכתר. צפון לדרום .
ויתר על כן מתבאר שהוא בחינת אחוריים דייקא, והיינו כי אחוריים וז"ש רז"ל המתן עד שתהא שלהבת עולה מאליה ר"ל עד שתחזור לע־ דיסוד דאבא הוא בחינת התפשטות יסוד דאבא שהוא סוד 'אבא יסד לות שלהבת אור אותן ב' גבורות למעלה: כלומר מלבד הדין שיהיו מככ ברתה', והיינו דלא רק שמתגלה מחכמה עילאה חכמה תתאה בסוד ה' וונים לנר האמצעי יש דין נוסף שתחזור השלהבת לעלות, ובפשטות בחכמה יסד ארץ, אלא שמתגלה מנקודת אמצע עליונה לנקודת אמצע היינו שזה ידלק יפה, אולם עומק הענין הוא שתחזור אור הב' גבורות תתאה. למעלה, שיעלו מתתא לעילא, ובעומק הם עולות מכח יסוד אבא וכפי שהרב מבאר מיד שאהרן הוא בסוד יסוד דאבא .
כלומר יש בחינת גילוי פנים ויש בחינת גילוי אחוריים, גילוי פנים שייך בהארת בסוד קוין, אולם בסוד שורש העיגולים הוא לעולם הארת אבל בעת שכבר מתחילין לעלות לא נצטווה בכך, והוא הוסיף על מה אחוריים, כי בחינת קוים הוא בחינה חכמה שהוא מושג ולכן יש בו גם שנצווה לפי שאמר בלבו אחר שהגבורות נתגלו למטה ונפרדו איש מעל גילוי בחינת פנים אולם בחינת שורש העיגולים הוא בלתי מושג ולכן אחיו ודאי שכשיעלו יעלו ג"כ נפרדות דרך ב' קוין לכן המתין יותר בכ־ הוא בחינת אחוריים, כי כל עיגול יונק באחורי העיגול שמעליו, ולכן וונתו ולא זז משם בכוונתו עד שעלו הגבורות ממטה למעלה דרך קו בנין הכתר דנוק' שהוא בסוד נקודה עליונה הוא בסוד שורש העיגולים אמצעי לבד הנקרא אל מול פני המנורה וז"ש ויעש כן אהרן אל מול פני לכן הוא הארת בסוד אחוריים שהוא חיצוניות היסוד, משורש נקודה המנורה העלה וגו' ולא אמר האיר את ז' נרותיה אלא העלה: והיינו שהיה עליונה בסוד כתר בחינת בלתי מושג. צריך להמתין רק עד שמתחיל לעלות והוא הוסיף עד שיעלו ממטה למעלה, ולכן נאמר שהעלה נרותיה ולא האיר גרידא, וזהו בנין הכתר דנוק'. אמנם אחר שכבר התחילו לכנוס דרך קו האמצעי א"צ להמתין עוד כי אין חשש, כיון שחזר (ונתחברו) כבראשונה והם עולין דרך מחיצות כי ודאי לא יוכלו להטות ימין ושמאל ועי"כ יעלו עד כתר ויגדילו אותו. וזה שארז"ל ויעש כן אהרן מגיד שבחו שלא שינה ר"ל כי אע"פ שנצטווה שיאירו ז' נרות אל מול פני המנורה שהוא בעת ירידתן הנקרא הארה והוא אל מול פני המנורה העלה ג"כ ולא הארה בלבד וא"כ זהו התוספת שבח הוא לטעם הנ"ל ואינו נקרא שינוי א"כ ראוי לשבחו: כי התכלית הוא לבנות את בנין הנוק' ואת כתרה ולזה היו הנרות צריכים 'לעלות' ולא רק להאיר. ואמנם מנורה יש בה הבחנה של ז"א והבחנה של נוק',
עץ חיים בעיון 620 שער תיקון נוקבא פרק ה’ מספר שיעור בקול הלשון 42759118
עיין להלן שמתבאר שגם בשורש יסוד דאבא שבונה את הכתר דנוק' הוא מדין נקודת אמצע דייקא. אולם לשיטה השניה שהמנורה עומדת בין מערב למזרח והנר המערבי היינו השני ממזרח יש לעיין. עיין לעיל בענין דור המדבר.
א ג ב א ב ג