תקציר: לאחר שנתבאר בהרחבה ענין הגבורות והדינים ואופן מיתוקם כעת ניכנס ללמוד את הדברים בצורה מסודרת שלב על גבי שלב, מעשה אחר מעשה, וכוונה אחר כוונה. והשבוע נעסוק בכוונת הנטל"א הוא הכלי ממנו נוטלים, ובכוונת המים שבתוך הכלי, וכן יתבאר היכן לכוון כוונות אלו
סדר כוונות ההכנה לנטילת ידיים
כוונת הנטל"א (ספל)
כנגד המלכות, והמיתוק נעשה בג' שמות אלוקים של הז"א ובשם אדנו"ת הרביעי של הנוק', וכאשר נמנה גם את שם אדנו"ת יתווסף י' נוסף למנין ויהיה יחדיו נ"ב יודי"ן כמנין ב"ן, ובזה נמתקת המלכות שהיא שם ב"ן, וזה בעומק המיתוק הנעשה בנטל"א שהוא הכלי התחתון בחינת מלכות .
וביאור כוונה זו.
הנה כוונה זו מורכבת משמות הוי"ה ושמות אהי"ה ושמות אלקים. והיינו, שם הוי"ה כנגד החסדים הממתקים (ושורשם בהוי"ה העליונה שממנה כל המיתוקים וכמו שיבואר להלן בהרחבה). שם אהי"ה כנגד הבינה, שהלא חסדים אלו יורדים ונשפכים מהבינה. ושם אלקים כנגד הגבורות והדינים הנמתקים, כאשר ממתקים את אותיות 'מי' דאלקים ומכוח כך נמתקים אותיות 'אלה'.
ודייקא נעשה באותיות יודי"ן שהם שורש המשכת השפע, וכן שורש שם הוי"ה המתחיל באות י', וכאשר נמשך לתתא נעשה אות ו', וזהו הו' הרמוז בט"ל של נטל"א וכמו שיבואר להלן.
לאחר שנתבאר בהרחבה מהם הדינים והיכן הם עומדים ומהו הסדר השורשי למתקם, כעת נכנס לראות כיצד נעשה אותו מיתוק הלכה למעשה על ידי כלל חלקי הנטילה. ועתה נכנס לבאר את כוונת 'הנטל"א' .
ראשית בטרם נבאר את המיתוק שנעשה כעת על ידי הנטל"א, נזכיר כי ישנו מיתוק שורשי הנעשה מכוח הנטל"א אולם עיקר מקומו בעת הנטילה, והוא מיתוק בבחינת מקיף.
כאשר האדם נוטל את ידיו הוא שופך מהכלי על ידיו ונמצא שהכלי עומד על גבי ידיו, בנטילה זו ודייקא על ידי הכלי נעשה מיתוק וכמו שיבואר להלן. מיתוק זה ענינו מיתוק בסוד המקיף, היות והכלי מקיפו ועומד על גבי ידו.
ועתה נבאר את המיתוק העיקרי הנעשה מכוח הנטל"א. נטל"א עולה בגימטריא צ' כמנין שם הוי"ה ואדנו"ת. והיינו שהנטל"א מחברת בין הוי"ה לאדנו"ת ומכח כך נעשה מיתוק נוסף והוא מיתוק של שם הוי"ה ואדנו"ת, ועניינו ששם הוי"ה שבהשתלשלות כאן הוא חסד , הוא הממתק את שם אדנו"ת שהוא דין ושורשו בשם אלוקים. בלשון הרש"ש זה מוגדר שיש כאן חיבור של נפש – אדנו"ת, יחד עם רוח – הוי"ה, וככל חיבור של זיווג. אכן בעומק כמו שנתבאר, ההגדרה המדוקדקת היא שכאן מתחיל המיתוק מכוח צירוף הוי"ה אדנו"ת, שהם החסדים והגבורות.
ובפרטות יכוון שהנטל"א מורכבת משתי מילים נ"א – ט"ל, והיינו נ"א כמנין נ"א יודין שיש בשמות הוי"ה בארבעת מילוייהם בריבוע, וכן בשמות אהי"ה בארבעת מילואיהם (קס"א, קס"א, קנ"א, קמ"ג) בריבוע. וכן בשמות אלקים במילוי יודי"ן ההי"ן ואלפי"ן.
והטעם מדוע בכל השמות משתמשים בד' שמות בד' מילויים ובשם אלוקים משתמשים רק בג' שמות וג' מילויים, היות והשם הרביעי המשלים הוא שם אדנו"ת
אך קודם לכן ראוי ללומד לעיין להלן בנידון של ‘מקומה של כוונת הנטל”א והמים’, וכן בנידון של ‘מקומה של כוונת כ”ח גברא’, שם נתבאר כי בעצם הכנסת המים לתוך הספל לפני שנוטלים ישנה כוונה נוספת לכוון.
בשורש, שם הויה הוא הכוח הממתיק את כל הדינים, אלא שכאן בפרטות הוא משתלשל לתתא ומוגדר כחסד ובפרטות כחסד דבינה הגורם לנסירה בכדי להביא למיתוק הדינים. וכן הוא בכל סוגיין, שלעולם כאשר עסקינן בשם הוי”ה היינו בפרטות ההוי”ה כיצד היא מתראה למטה בדרך של חסד וכדו’, אולם בשורש זו ההויה השורשית הממתיקה את כל הדינים ולשם המכוון להחזיר את הכל. (וזו נקודה יסודית!)
הנה כוונה זו מבוארת להלן בדברי הרש”ש לגבי המים שבספל שם כותב שאותיות ‘מי’ דאלקים עולים כמנין נ’ והם המים הממתקים וכנגד נ”א יודי”ן עם הכולל, ולגבי זה כותב כוונה זו. אכן בעומק תחילתה של כוונה זו היא כבר בנ”א של הנטל”א, ושם זה ממש מנין נ”א ללא הכולל. ועל כן כתבנו כוונה זו כאן, ובהמשך שוב חוזרים על כוונה זו לגבי המים.
מלבד היותו ממתק מצד היותו מקיף.
ואלו הם נ"א יודי"ן:
חסד (שם הויה)
עב - יוד, יוד הי, יוד הי ויו, יוד הי ויו הי. ס"ג - יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי מ"ה - יוד, יוד הא, יוד הא ואו, יוד הא ואו הא. ב"ן - יוד, יוד הה, יוד הה וו, יוד הה וו הה
דבינה (שם אהי-ה)
קס"א – אלף, אלף הי, אלף הי יוד, אלף הי יוד הי. קס"א - אלף, אלף הי, אלף הי יוד, אלף הי יוד הי. קמ"ג – אלף, אלף הא, אלף הא יוד, אלף הא יוד הא. קנ"א – אלף, אלף הה, אלף הה יוד, אלף הה יוד הה.
וממתק שם אלוקים (ובפרטות מ"י דאלוקים)
יודי"ן – אלף, אלף למד, אלף למד הי, אלף למד הי יוד, אלף למד הי יוד מם.
אלפי"ן – אלף, אלף למד, אלף למד הא, אלף למד הא יוד, אלף למד הא יוד מם.
ההי"ן – אלף, אלף למד, אלף למד הה, אלף למד הה יוד, אלף למד הה יוד מם.
ונ"א אלו כנגד אותיות נ"א שבנטל"א. ואותיות ט"ל שבנטל"א הם בחינת ט"ל והם המים הממתקים. וט"ל זה הוא כנגד שם מ"ה, שאות ו' שבשם הוי"ה הכולל הוא כנגד שם מ"ה, נמצא הו' הוא הפשוט של שם מ"ה, וכאשר נסיר הו' הפשוט משם מ"ה ישאר ט"ל. וכן כאשר מסירים ה' אחרונה של שם מ"ה עם מילויה עולה כמנין ט"ל.
מים וכמ"ש. ולפי זה גם המיתוק של המנצפ"ך נעשה בדרך זו, והוא כאשר נדון את גבורות מנצפ"ך כנגד שם אלוקים, וכשם שבשם אלוקים אותיות 'מי' הם הגבורות הממותקות יותר, כך גם בשם מנצפ"ך אותיות מ"נ הם הממותקות והם ממתקים את אותיות צפ"ף שבמנצפ"ך. וסדר הדבר הוא, שאותיות מ"נ העולות כמנין מי"ם, הם בחינת המים הממתקים את אותיות צפ"ך.
יתר על כן הגדרת הדברים היא, שאותיות מ"י דאלוקים הממתק את אותיות אל"ה, שורשו בנ' של הבינה הממתק את הגבורות שבשם אלוקים. ועל כן כתב הרמח"ל שמים אלו שורשם מהיסוד דאימא, כי לעולם כל מיתוק הגבורות והדינים שבז"א נעשה מכוח הבינה.
נמצא לפי המתבאר, שכך הוא סדר הדברים. בלילה הוא עת נסירת הגבורות ואז ננסרים הגבורות שבז"א וניתנים לנוקבא. גבורות אלו שורשם בשערות הדיקנא, ובהתפשטותם הם מתפשטים בחמשה מקומות ונקראים אלוקים. נסירתם נעשית מכוח החסד דבינה בסוד 'אתי חסד פריש לן'. רושם הגבורות נותרות בז"א ומגיעות למקום אצבעותיו, וכאשר האדם קם בבוקר עומדות הגבורות באותו מקום וצריך למתקן.
צורת מיתוקם בפועל, מכוח החסד דבינה שגרם לנסירה, כאשר שופכים מים מהבינה לידיו של ז"א, ומים אלו הם בחינת ה'מי' דאלוקים שממתק את גבורות 'אלה', ומכוח כך כאשר שופכים אותם על הידיים נמתקים גם גבורות מנצפ"ך, באופן שהמ"נ שהוא בחינת המים ממתק את הצפ"ך שהם עיקר הגבורות.
והנה כאן יש לכוון כוונה נוספת והיא הכוונה שנתבארה לעיל לגבי הנטל"א . והיינו נ"א -ט"ל, נ"א יודי"ן כמנין מ"י ע"ה, וכמו שנתבאר לעיל כי אלו נ"א יודי"ן עולים מתוך ארבעה שמות הוי"ה בארבעה מילוים ובריבוע, וכן מארבעה שמות אהי"ה בארבעה מילוים וריבוע, ומג' שמות אלקים במילוי יודי"ן אלפי"ן וההי"ן.
כוונת המים
לאחר שנתבאר כוונת הנטל"א נלמד בס"ד את כוונת המים. כתב הרב בשער המצוות פרשת עקב וזה לשונו: "והנה קודם שתרחץ ידיך יקח כלי של המים בידיך ותכוין כי כל בחינת מים האלו הם בחינת אלוקים, והם שני אותיות מ"י של אלוקים". בסידור הרש"ש מבאר הדברים בצורה יותר מפורשת, כאשר כותב לכוון שאותיות 'מי' של אלוקים הם המים בהם נוטלים את הידיים, ועל כן דייקא המיתוק נעשה על ידי אותיות 'מי' שהם אותיות 'מים', והם ממתקים את הגבורות הנקראות 'אלה' .
אכן, כאן בשער הכוונות נראה, שמטרת הנטילה למתק את גבורות מנצפ"ך. ומעתה צריך ביאור אלו קליפות באים למתק בעת הנטילה, האם את הגבורות הנקראות 'אלה' או את גבורות מנצפ"ך.
אכן, על-פי מה שנתבאר עד השתא הצורתא דשמעתתא ברורה ובהירה. הגבורות בשורשם הינם גבורות השערות, ואלו מתפשטות לתתא ונקראות בשם 'אלוקים', ובסיום התפשטותם הן נקראות בשם מנצפ"ך.
ולפי המתבאר, כאשר באים ליטול את הידיים ממתקים את גבורות מנצפ"ך, אמנם מיתוקם נעשה מכוח המיתוק בשורש הגבורות כבר בעת התפשטותם כאשר הגבורות נקראות בשם 'אלקים', ומיתוקם נעשה באופן שהגבורות הנקראות 'אלה' מאלקים נמתקות על ידי אותיות 'מי' של אלוקים, ומכוח אותו מיתוק בשורש, חוזרים וממתקים גם את גבורות מנצפ"ך המתפשטות לאצבעות הידיים.
מיתוק זה של שם אלוקים נעשה על ידי אותיות 'מי' שבאלוקים העולים כמנין נ' והם בחינת נ' שערי בינה שהם ממתקים את הגבורות, היות והבינה היא שורש הגבורות ואין הגבורות נמתקות אלא בשורשם וכמ"ש. 'מי' זה, הוא בעומק המים בהם נוטלים את הידים, בבחינת מי-
עיין עוד שער דורשי הפסח דרוש א.
בקיצור הכוונות.
מקומם של כוונות הנטל"א והמים
בעומק יותר, כוונות מיתוק המים והנטל"א יש להם כמה וכמה מקומות בהם פועלים מכוחם מיתוק. ראשית בעצם הנטל"א יש מיתוק של הנטל"א המרוכבת מאותיות נ"א ט"ל, וזה מיתוק מכוח נ"א יודי"ן וכמו שנתבאר, אכן מיתוק זה מורכב משני חלקים, חלק אחד הוא מיתוק בעצם הנטל"א דהיינו שנעשה מיתוק בכלי שהוא כנגד המלכות, ויתר על כן נעשה מיתוק נוסף בכניסת המים לנטל"א כאשר המים ממתקים את הנטל"א. ומלבד כל זאת נעשה המיתוק המבואר להדיא בדברי הרש"ש והוא שהמים ממתקים ודוחים את הטומאה שעל גבי הידיים.
ד א ב ג א ב ג ד ו ה ז ה ו ז וכמו שהובא בהערה למעלה שכוונה זו הובאה ברש”ש לגבי המים אכן שורשה כבר בנטל”א נ”א-ט”ל.