מתואר באריכות בפרשתן ביקור ג' המלאכים אצל אברהם אבינו, ואח"כ אצל לוט בסדום, אך לא מבואר אם היו נראים כמלאכים ממש לעיני אברהם, שרה ולוט, או שהיו נדמים כאנשים. ועניין זה הוא יסוד הנוגע לביאור עניינים רבים בפרשה, כגון התביעה על שרה שלא האמינה לברכת המלאכים לעומת אברהם שכן האמין, ומסירות נפשו של לוט לארח אותם בסכנו את עצמו, ועוד.
ביאור מורינו הרב שליט"א
הנה מפשטות קרא, אין הכרח כלל שאברם ידע שהם מלאכים, שהרי נתן להם לאכול, ואין מלאכין אוכלים, וכן השתחוה להם, דרך כבוד לאורחיו, וכן אף שאמרו לו כעת חיה לשרה בן, אין הכרח בפשטות דקרא שהאמין להם, ואף אם האמין להם היה בבחינת אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך (מגילה טו א).
וכתב ר' סעדיה גאון (בראשית יט א) וקריאת אנשים בשם מלאכים ומלאכים בשם אנשים מצויה הרבה בלשוננו, עכ"ל. ולכן אף שנאמר כשבאו ללוט (פרק יט א) לשון מלאכים, אין הכרח בכל הקרא שהיו נראים מלאכים.
וכתב הרד"ק (שם ב) בבואם ללוט, וז"ל, סבור היה שהם אנשים גדולים ומראיהם נורא, עד "שנדמו" לו מתחלה מלאכים, עכ"ל.
ודרך מחודשת איתא ברבינו בחיי (פסוק ח) וז"ל, וכבר ידעת כי הנפש היא נקראה אדם, לא הגוף, כי הגוף אינו אלא מלבוש הנפש, וכן הכתוב מעיד (איוב י יא) עור ובשר תלבישני, ביאר כי הגוף הוא המלבוש, והנפש שהיא האדם, מתלבשת בו. ומה שקראו אנשים בפרשה הזאת, והוא הדין בשאר המקומות שבכל הכתובים שהמלאכים נקראו אנשים (ופעמים נקראים אישים), הכוונה בהם במלבוש הזה, ומה שהכתובים "יכנום" בשם אנשים, מפני שהוא מושג לעיני הגוף לאותם שהם זכי הנפשות, וזהו ענין הפרשה שיקראו פעם אנשים ופעם מלאכים, מלאכים שהיו מלאכים ממש, אנשים לפי שהם המלאכים הנקראים מלבוש, עשה אזנך כאפרכסת והתעורר להבין הענין הזה.
וממשיך רבינו בחיי, ועוד דע, כי יש סוד בענין הפרשה דרך אחרת, והיא שהיו אנשים ממש, ומלאכים ממש, כי קרא הכתוב המלאכים בשם אנשים בענין אברהם, ובענין לוט קראם מלאכים, ודרשו רז"ל (ב"ר נ ב) הכא (באברהם) אתמר אנשים, והכא (בענין לוט) אתמר מלאכים, הכא איתמר אנשים כשהיתה שכינה על גביהן, ולהלן אתמר מלאכים כשנסתלקה שכינה "לבשו" מלאכות וכו'.
ויש לך להתבונן, כי אילו קראם בענין לוט מלאכים בלבד היה טעם המדרש הזה מספיק, אבל תמצא שקראם הכתוב בענין לוט, פעם "מלאכים" ופעם "אנשים", הוא שכתוב ויבאו שני המלאכים סדומה, וכו' ואחריו מיד ויחזיקו האנשים, מכל זה יש לך להתבונן כי זה מופת חזק שהיו אנשים ממש ומלאכים ממש, ועשו כל מה שעשו מדעת המלאכים. ומעתה יבאו הכתובים אמתיים "כפשוטן", בשם "אנשים" ובשם "מלאכים", והגלוי והסתום בהם אמת, וזהו ענין הדבור בנחש ובאתון, והמשכיל יבין, עכ"ל רבינו בחיי.
ובעומק, המלאכים נקראים אנשים ונקראים מלאכים, והגדר תלוי במדרגתם, כשאכלו הם כאנשים, וכשמבשרים על הלידה כמלאכים. וכל מדרגת הברואים היא לפי מדרגתו דייקא. ועין כעין זה במושב זקנים, שם יט טזא.
ועיין עוד ר"י ברצלוני, פירוש ספר יצירה פ"א ופ"וב, ועיין עוד מצרף לחכמה, פרק לבג, ושפע טל, חלק טל, שער רביעי, פרק חמישיד, וספר נר אלקים, ד"ה הנה כבר רמזתי לך סוד האמות שהן אמ"שה, ואפיקי ים ב"מ פ"ו בו.
א ז"ל המושב זקנים עה"פ ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וגו': תימא, עד השתא קורא אותם מלאכים וכאן קורא אותם אנשים. נ"ל, כי המלאכים אש לוהט הם, ונהפכו לבשר ולבשו מלבושים של אנשים להצילם, שאם לא כן, וכי היו מחזיקים אותם בידם ולא נשרפו.
ב ז"ל ר"י ברצלוני פ"א: וכן נמי שמות מלאכים משתנים בענין החדשות אשר יצווה בהן המלאך, שבשעה שבאו המלאכים לאברהם לבשרו נקראו אנשים, ולפורענות סדום ועמורה להפכן נקראו מלאכים, ולישעיהו לכוותו בגחלת ויפרע ממנו על מה שאמר ובתוך עם טמא שפתים נקראו שרפים, כדכתי' (ישעיה ו ו) ויעף אלי אחד מן השרפים וגו', עכ"ל, וכמעט באותו הלשון הוא בסו"פ ו'.
ג ז"ל מצרף לחכמה: והציוני הוסיף וכתב שם (ר"פ וירא) ז"ל, כתב הרמב"ן ז"ל, כי ראית המלאכים הוא גילוי עינים, אמנם במקום שהוזכרו מלאכים בשם אנשים הוא כבוד נברא במלאכים, והיא סוד המלבוש יושג לעיני בשר הזכי הנפשות ובני הנביאים, והם במדרגה כמלאכים, כי יש למלאכים מדרגות מעלות אלו על אלו, וכבר רמזו רז"ל במלאכים שנבראו ביום ב' והנבראים ביום ה', ואלו המלאכים הנקראים בשם אנשים המתלבשים צורה אנושית בלי מראה אחרת ואל החסידים ובני הנביאים נראים, ואם תשיב עלי מאמר והלא אנשי סדום הרעים ראו, יתכן לפרש שלא ראו אכן שמעו מבית לוט כי באו אנשים הביתה, אמנם גם נראים לפעמים אף לרשעים והוא אמת, והבן כי אותן המלאכים המושגים לעיני גוש וצריכים להתלבש צורה אנושית מאין זה להם, אמרו המקובלים כי לוקחים חלק מן שלג אשר תחת כסא הכבוד שממנו נתהוה הארץ, וזולת זה לא יושגו לחוש העין.
ד ז"ל שפע טל: רבי יהודה שאל כמה הן הלבושין שהצדיק מתלבש ומתעטר בהן, וכו'. והלבוש השלישי שעומד ואינו עומד, ר"ל גופני ואינו גופני, והוא חוץ לשני הלבושים הראשונים ואינו בגדרם הרוחני, וכאילו הוא אמצעי בין הגשמיים והרוחניים, והוא נראה בקצת ואינו נראה בקצת, מפני שיש בו קצת גשמיות ואינו נראה בקצת להיותו קצת רוחני, והוא לבוש אוירי לבוש דק וזך שאין כל אדם זוכה לראות, רק הצדיקים שהסתלקו והפשיטו עצמם מענייני הגשמיות והורגלו ברוחניות, כמו אברהם שבאו אליו ג' מלאכים בדמות אנשים, שהיו מלובשים בלבוש אוירי, וזהו שדקדק לומר 'בדמות אנשים' ולא 'אנשים ממש', דאילו אנשים ממש מאן יימר לן שהם מלאכים, אלא הענין הוא שהיו מלובשים לבוש אוירי שהוא דמות גופני ואינו גופני ממש.
ה ז"ל ר"א אבולעפיא בספר נר אלקים: הנה כבר רמזתי לך סוד ה'אמות' שהן 'אמ"ש', שכוללים שלשת מיני אדם, והם א'נשים מ'לאכים ש'דים, וכן הנפרדים המדברים עם הנביאים הם מתהפכים בצורות משונות, לפי מזג כל נביא ולפי מקומו ולפי חכמתו ולפי מחשבותיו ולפי זמנו ולפי דורו, באמרם פעמים אנשים פעמים נשים פעמים מלאכים פעמים רוחות, עד שאפילו על משה רבינו ע"ה נאמר קרוב לכיוצא בזה כאמרם על הים ראהו כגבור עושה מלחמה ועל הר סיני ראהו כשליח ציבור מעוטף בטליתו והראה לו קשר של תפילין מסוד וראית את אחורי וכו', וכיוצא באלה הם רבים, כי כולם הם מדרגות להשגה השכלית הנבואית שהיה יכול לסבלה כל נביא ונביא כפי מה שאמרנו, ועל כן נקראו אישים מלאכים שרפים אותם שראו הנביאים וכיוצא באלו השמות.
ו ז"ל הגמ' ב"מ פו ב: מאן נינהו שלשה אנשים, מיכאל וגבריאל ורפאל, מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפא את אברהם, גבריאל אזל למהפכיה לסדום. וז"ל אפיקי ים (להגרי"א חבר) שם: מאן אנון שלשה אנשים וכו', כמ"ש בסתרי תורה פר' וירא (צח ב), תלת מלאכים שליחין דמתלבשין באוירא ונחתי להאי עלמא וכו', ותלת הוו כגוונא דלעילא, בגין דקשת לא אתחזי אלא בגוונין תלתא, חיור וסומק וירוק, גוון חיוור דא מיכאל בגין דאיהו סטרא דימינא, גוון סומק דא גבריאל סטרא דשמאלא, גוון ירוק דא רפאל, והכי אנון תלת גוונין דקשת, דקשת לא אתחזיא אלא עמהון וכו', והם ג' מדות של ג' האבות, שכולם נכללים באברהם כידוע, וכו'. ואלו ג' נתגלו לו בעת שנימול, שהם ג' המתגלים בברית, שהוא בקשת שהוא הברית לקיום העולם, וכו'. וג' מלאכים הנ"ל הם ג' מדות של האבות, ארגמ"ן, והם מיכאל בסט' דחסד שבא לבשר את שרה, שבסט' דחסד זכתה להבנות שלכן לא נולד יצחק עד אחר שנימול אברהם ונתגלה החסד בעולם, כי יצחק הוא מדה"ד הגמור וא"א לו להשתמש בהנהגה זו עד שיתבשם ע"י חסד דאברהם, והוא מ"ש אלה תולדות יצחק וכו' אברהם הוליד את יצחק וכו', ועוד יש בזה סוד עמוק ונורא, וכו'. וגבריאל בסט' דגבורה, שר של אש, נשלח להפך את סדום, ורפאל בא לרפא אברהם והוא בסט' דת"ת יעקב, וכו'.