Skip to content
תורה שבכתב

אמוראים אינם בקיאים בפסוקים?!

  • Shemini Atzeres
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כשמבואר בגמרא שאמורא אמר שאינו יודע פסוק, והתוספות כותבים שפעמים שלא ידעו האמוראים פסוקים - האם אכן הכוונה כפשוטו?

לרגל יום שמחת לבנו, שמחת סיום לימוד כל התורה שבכתב, יחד עם שמחת התחלת התורה הקדושה, נעקוב אחרי פולמוס מרתק העוסק בשאלה: היתכן שתלמיד חכם, גדול בתורה, לא יידע פסוקים מפורשים בתורה שבכתב?

איני יודע אם נאמר

הגמרא מספרת במסכת בבא קמא (נד, ב-נה, א) ששאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם 'טוב', ובדברות האחרונות נאמר בהם 'טוב' [פירש רש"י - גבי כיבוד אב ואם דכתיב בהן (דברים ה, כו) למען ייטב לך]? אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי וכו', ע"כ.

כשלומדים את הגמרא בפשטות, רואים כאן דבר פלא נשגב, שהאמורא רבי חייא בר אבא אמר על עצמו כשנשאל על פסוק מפורש בפרשת ואתחנן: 'איני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו'.

לא היו בקיאים בפסוקים

כך אנו מוצאים עוד בסוגיית הגמרא במסכת בבא בתרא (קיג, א) שרב נחמן בר יצחק אמר שרק בפסוק אחד נאמר 'ידבקו', וכותבים שם התוספות: 'פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים', והוכיחו כן מדברי הגמרא במסכת בבא קמא שאמר 'איני יודע אם נאמר בהן טוב'.

כל הקורא משתומם

אולם, כל העובר על דברים אלו עומד משתומם, היעלה על הדעת שהאמוראים לא יידעו פסוקים מפורשים בתורה?! וכלשונו של הפני יהושע (בבא קמא שם): 'כל הקורא ישתומם על ככה, וכי גברא רבה כר' חייא בר אבא לא היה יודע חלילה מה שהתינוקות של בית רבן יודעים?!'.

בתורה תמימה (פרשת ואתחנן, פ"ה הערה יב) מחדד את התמיהה, שהרי מובא במסכת כתובות (ח, ב) שרבי חייא בר אבא היה גם מלמד מקרא ודורש בפסוקים, ואיך לא ידע פסוק מפורש בתורה?

גם החיד"א זי"ע בספרו יעיר אזן (מערכת האלף, אות קיט) תמה על דברי התוספות בבבא בתרא, שקשה לומר שהאמוראים לא ידעו פסוקים, שהרי כתב רש"י בפרשת כי תשא (שמות לא, יח) שתלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים.

רק לפי שעה

בספר שדי חמד (מערכת האל"ף, כללים, ערך אמוראים, אות רצט) מאריך כדרכו בעניין זה, וכתב בשם המבי"ט, שאין הכוונה שהאמוראים לא ידעו כלל פסוקים מפורשים, אלא התוספות דקדקו בלשונם וכתבו: 'פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים', והכוונה שלפעמים יארע שגם הבקי במקרא ישכח איזה פסוק לפי שעה, ואחר כך יזכרנו מעצמו או על ידי מעורר, וכן מצינו בגמרא (עבודה זרה נב, ב) 'מקרא היה בידינו ושכחנוהו'.

כן הביא עוד השדי חמד (שם באות כא) בשם 'רבי אברהם מתתיהו חלפון', שהכוונה שלפעמים שכחו פסוק באמצע שהיו עסוקים בתורה בהתמדה ובלי הפסק.

אין הדברים כפשוטם

אולם כמה וכמה אחרונים נקטו בפשיטות שלא יתכן ולא יעלה על הדעת שאמוראים לא יידעו פסוקים מפורשים, ואפילו לא שייך שישכחו פסוק מפורש לפי שעה, ולכן כתבו הרבה פירושים בדברי הגמרא במסכת בבא קמא, שמה שאמר רבי חייא בר אבא 'שאיני יודע אם נאמר בהן טוב', אין הכוונה כלל כפשוטו, אלא כמו כל דברי אגדה שבש"ס, יש בכך רמזים ועניינים בדרך דרוש ורמז.

כן כתב החיד"א בספרו יעיר אזן (שם) בשפה מליצית כדרכו בקודש: כל הקורא ישתומם על ככה, וכי גברא רבה כר' חייא בר אבא לא היה יודע חלילה וסוגית קמא אינה ראיה, שהרי גם בפסוק השני כתוב 'ידבקו', וכותבים שם התוספות: 'פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים', והוכיחו כן מדברי הגמרא במסכת בבא קמא שאמר 'איני יודע אם נאמר בהן טוב'. כל הקורא משתומם דשערי תשוב"ה לא ננעלו, וכבר המפרשים אסברוה מה שתינוקות של בית רבן יודעים?!.

איני יודע מי אמרם

נציין בזאת בקצרה שני מהלכים שכתבו המפרשים בדברי הגמרא על דרך הדרש:

א. הפני יהושע כתב, שבוודאי ידע רבי חייא בר אבא פסוק מפורש שבדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, אלא מה שהשיב רבי חייא 'איני יודע' הכוונה איני יודע אם נאמרו התיבות 'למען ייטב לך' מפי הגבורה, והחסרון הוא רק בכתיבה, או שמא הקב"ה לא אמר תיבות אלו, רק משה הוסיפם כמו שהוסיף כמה פסוקים בחומש דברים.

לא נאמר השכר

ב. בספר "ענף יוסף" על "עין יעקב" הביא בשם הגר"א מווילנא, שבוודאי לא יתכן שרבי חייא לא ידע פסוק ערוך, אלא שרבי חנינא היה מפרש מה שאמרה תורה: "למען יאריכון ימיך" היינו בעולם הבא, ו"למען ייטב לך" היינו בעולם הזה, ושאלתו היתה: למה לא נאמר בדברות הראשונות הבטחה לעולם הזה, אלא לעולם הבא בלבד, ועל זה אמר רבי חייא "איני יודע", כלומר: איני יודע האם נאמרה כלל הבטחה לעולם הזה, אפילו בדברות האחרונות ובכל התורה, כי הוא סובר כרבי יעקב [ראה קידושין לט, ב], ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא".

More in this printout

View the whole printout