Skip to content
תורה שבכתב

ה' מושיענו

  • Shemini Atzeres
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אַשְׁרִיךְ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךְ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךְ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַאֲוָתֶךָ (דברים לג, כט)

תְּשׁוּעָתְךָ בַּה', אֲשֶׁר הוּא מָגֵן עֶזְרֶךְ וְחֶרֶב גַאֲוָתֶךָ (רש"י). יהודים מאמינים בני מאמינים, בוטחים בני בוטחים, אין סומכים על שוקי האיש ועל גבורות הסוס, אלא בוטחים רק בה' אשר הוא מושיענו והוא יושיענו, הוא מגן עזרנו וחרב גאוותנו, וברוב בטחונם אין יראים מפני רבבות עם אשר סביב קמו עליהם.

לדעת את הסכנה, ולבטוח!

בחודשי הקיץ שנת תש"ח, כאשר הוכרזה הפוגה במלחמה שניטשה בימים ההם, החליט מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע, לעזוב את ירושלים עד יעבור זעם. במורד הדרך מירושלים, עצרו חיילים ערביים את הרכב למטרת ביקורת. דקות ארוכות עברו כאשר הערבים עדיין לא הניחו לרכב להמשיך במסע.

כל אותה עת ישב הרב מבריסק ברכב והחל מהרהר בקול על המצב המסוכן שאליו נקלעו, כשהוא מפרט את הסכנות האורבות לפתחם, כגון שהערביים יכולים להחליט לקחת את כל הנוסעים לשבי, ועוד סכנות נוראיות. כאשר תהה בנו הגאון רבי יוסף דב זי"ע מה העניין לחשוב ולדבר על האפשרויות היותר גרועות, אמר הגרי"ז: מצות הביטחון בה', אין פירושה להתעלם מן המצב בדרך הטבע, חובת הבטחון היא להיות מודעים לכל הדברים החמורים ביותר שהמצב עלול להביא, ועם כל זה להיות שרויים בביטחון בה' ולסמוך עליו שהוא יציל אותנו מכל הדברים הקשים הללו!

שקית עם עבירות

בתקופה בה רומניה היתה נתונה תחת שלטון קומוניסטי, היה יהודי שחיפש תחבולות כדי לצאת מהמדינה, אך לא היה לו את האישור המתאים. הוא נכנס אל הרה"ק רבי אליעזר זוסיא מסקולען זי"ע, בעל 'נועם אליעזר', וסיפר על חששותיו לבקש אישור יציאה מהפקידים, משום שבספרי המדינה כבר רשומים עליו הרבה האשמות שהצטברו עליו במשך השנים, וברגע שייגש לפקידים הם יעצרו אותו וישליכוהו לכלא לכל ימי חייו. אמר לו הרבי: איעצך ויהי אלקים עמך, גש אל הפקידים, ובכל העת שתדבר איתם תחשוב שאינך מפחד מאף בריה שבעולם, כי איש אינו יכול לעשות כלום בלי רשות מהקב"ה.

היהודי עשה כך והלך בביטחון אמיץ בה'. הפקידים הורו לו להמתין עד שיגיע תורו. אך הזמן חלף ועבר, כל האנשים אשר חיכו בתור כבר הלכו, והוא עדיין מחכה. פחד החל למלא את לבו על הצפוי לו, אבל מיד התחזק שלא לפחד משום אדם. בתוך כך עבר שם פקיד אחד, וכששאל אותו למה הוא מחכה, ענה היהודי שהוא מחכה שיקראו לו לקבלת אישור יציאה מהארץ. כעבור דקות הגיע הפקיד ומסר לו שקית ובתוכה אישור היציאה, ואמנם הגוי לא שם לב, ובטעות הכניס לשקית את כל המסמכים בהם נרשמו כל ההאשמות עליו ממה שעשה במשך השנים, ורק בזכות בטחונו בה' לבדו, אירע טעות והגוי ראה רק את אישור היציאה ולא הבחין כלל במסמכים האחרים ומסר לו את כל הניירות.

טיפת יין לא נשפכה

בחג הסוכות שנת תר"פ, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נכבשה קייב בידי קלגסים שערכו פרעות ביהודי העיר. אימה ופחד נפלו על כל יושבי העיר, רק ה'סבא' מנובהרדוק, הגאון רבי יוסף יוזל הורוויץ זי"ע, נשאר בוטח בה' ללא שמץ פחד. בליל שמחת תורה יצא לרקוד הקפות בשמחה רבה, ובסיום ההקפות עמד לקדש על היין. והנה, באותו רגע כאשר כוס הקידוש בידו, חלפו הפורעים על פני הבית, והם ירו ברוביהם אל תוך הבית. כל הנוכחים השתטחו על הריצפה מרוב אימה, זולת ר' יוזל, אשר החזיק בידו את כוס הקידוש, לא קם ולא זע, ידו לא רעדה כדי ניע קל, ומן הכוס המלאה לא נשפכה אפילו טיפה אחת! מרוב בטחונו המופלא בהשי"ת!

More in this printout

View the whole printout