הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן (דברים לג, ב)
המשנה במסכת בבא קמא (לז, ב) אומרת, ששור של ישראל שנגח לשור של נכרי, בין שהיה השור תם, ובין שהיה השור מועד, הרי הישראל פטור מלשלם לנכרי. ואילו שור של נכרי שנגח לשור של ישראל, בין שהיה השור תם, ובין שהיה השור מועד, הרי הנכרי משלם נזק שלם לישראל.
רעהו דווקא?
שואלת על כך הגמרא (לח, א) ממה נפשך, אם הכתוב 'כי יגח שור איש את שור רעהו', עוסק רק ברעהו, דהיינו דווקא בישראל, אם כן שור של נכרי שנגח שור של ישראל גם ייפטר, שהרי אינו רעהו. ואם "רעהו" לאו דוקא, אם כן אפילו שור של ישראל שנגח שור של נכרי, יהיה חייב, ומה הסברא לחלק, שהישראל פטור על של נכרי, ואילו הנכרי חייב על של ישראל?
התיר ממונם
מתרץ רבי אבהו, משום שנאמר (חבקוק ג, ו) עָמַד וַימֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, ודרשו חכמים, ראה הקב"ה שקיבלו עליהם בני נח את שבע מצוות ולא קיימו אותם, ולכן עמד והתיר והפקיר את ממונם לישראל. ורבי יוחנן אמר, דבר זה נלמד מהכתוב בפרשתנו הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן' - מפארן הופיע ממונם לישראל, ופירש רש"י, הופיע גילה ממונן והתירו. מפארן גם גוי, ולכן נכרי שנגח את ישראל חייב, ומכל מקום ישראל שנגח לנכרי פטור, משום שהקב"ה התיר ממונם.
שני מהלכים
בביאור תירוץ הגמרא נאמרו שני מהלכים במפרשים:
- המהרש"ל כתב בחכמת שלמה, וכן בספרו ים של שלמה (סי' ח), וכן הוכיח המהר"ם מדברי הנימוקי יוסף, שכוונת הגמרא בתירוץ היא, שלעולם "רעהו" דווקא, כך שחיובי התשלומים מוגבלים רק לישראל, ולפיכך, שור של ישראל שנגח שור של נכרי הרי הוא פטור, כי אינו רעהו, ומכל מקום שור של נכרי שנגח שור של ישראל הרי הוא חייב נזק שלם בין במועד ובין בתם, משום שהקב"ה התיר והפקיר את ממון הגוים [אם משום שלא קיימו שבע מצוות, או בגלל שלא קיבלו התורה מסיני], דהיינו שקנס הקב"ה את הגוים שישלמו לישראל אם יזיקו להם. בביאור קנס זה, יש שכתבו שקנס זה נמסר בהלכה למשה מסיני, והפסוקים הם אסמכתא בעלמא (קרית ספר, נזקי ממון, פרק ח), ויש שכתבו שהקנס הוא רק מדרבנן, והסמיכו דברים על פסוק זה (שיטה מקובצת בשם רבינו יהונתן; מנחת חינוך מצוה נז).
- אולם ב"שיטה מקובצת" כתב בשם תלמיד הר"פ, מהלך אחר, שכוונת התירוץ היא, שלעולם "רעהו" לאו דוקא, וזה כולל גם גוי, ולכן נכרי שנגח את ישראל חייב, ומכל מקום ישראל שנגח לנכרי פטור, משום שהקב"ה התיר ממונם.