השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אי זה בית וגו'

וְהִנֵּה כְּתִיב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חוּקוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" – "אַתֶּם" כְּתִיבוֹ, שֶׁהָאָדָם הוּא הָעוֹשֶׂה אֶת הַתּוֹרָה. וְכָךְ אָנוּ מְבַקְשִׁים בְּבִרְכַּת "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ כוּ', לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּים" – תְּחִלָּה לַעֲשׂוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ לְקַיִּימָהּ 10. וְהַיְינוּ עַל יְדֵי "אָב הָרַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה", שֶׁמִּבְּחִינַת רַחֲמִים עֶלְיוֹנִים נִמְשָׁךְ בִּינָה וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּלֵּב לִהְיוֹת בָּהּ וְעַל יָדָהּ עֲשִׂבֵּית וְהִתְהַוּוּת הַתּוֹרָה11. וְכֵיצַד תִּהְיֶה הִתְבּוֹנְנוּת זוֹ? מְבוֹאָר בִּקְרִיאַת־שְׁמַע: "שְׁמַע"12 – לְשׁוֹן הֲבָנָה 13, וַהֲבָנָה זוֹ הִיא בְּתֵיבַת "שְׁמַע" עַצְמָהּ. כִּי שְׁמַע – שֵׁם ע', פֵּירוּשׁ: כִּי עַיִ