וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים הֵן הָאָדָם

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים הֵן הָאָדָם

"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ כוּ'" (פָּרָשָׁתֵנוּ ג, כב):

יֵשׁ לְהָבִין:

א': מָהוּ שֶׁעַל יְדֵי עֵץ הַדַּעַת נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם לִהְיוֹת "כָּאלֹקִים יוֹדְעִי טוֹב וָרָע"?

וְגַם, מַה שֶׁאָמַר "ה' אֱלֹקִים: [..] וְעַתָּה פֶן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל וְחַי לְעוֹלָם" (פָּרָשָׁתֵנוּ שָׁם) – וּמַה אִיכְפַּת לוֹ בָּזֶה? הֲרֵי מַה שֶׁצְוָה אוֹתוֹ שֶׁלֹא לֶאֱכוֹל הוּא גַּם כֵּן כְּדֵי שֶׁלֹא יָמוּת!

וְעוֹד וְהוּא הָעִיקֶר: מֵאַיִן יָדַע הַנָּחָשׁ מִזֶּה אֲשֶׁר "בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם" (בְּרִאשִׁית ג, ה) – שֶׁלְפִי הָאֱמֶת כֵּן הוּא, וְאִם אָדָם שֶׁשָּׁמַע הַצְוּוּי מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־הוּא לֹא הִכִּיר בָּזֶה רַק כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁאָמַר לוֹ "ה' אֱלֹהִים" (בראשית ב, יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךְ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". וְהַנָּחָשׁ לֹא נִזְבַּר כְּלָל שֶׁשָּׁמַע הַצְוּוּי הַזֶּה. וְגַם אִם שָׁמַע בְּשֶׁנִּצְטַוָוה אָדָם, מֵאַיִן הָיָה בוֹ בִּינָה יְתִירָה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר יוֹתֵר מֵהָאָדָם עַצְמוֹ, אִם לֹא שֶׁנֹאמַר שֶׁגָּבוֹהַ הוּא מֵהָאָדָם. וְכָל זֶה פלאי.

הִנֵּה תְּחִלָּה יִתְבָּאֵר מַה שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג, כב): "הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע", שֶׁהוּא מַאֲמַר ה' לְהַמַּלְאָכִים. וּמַשְׁמָע שֶׁלְמַעְלָה יוֹדְעִים אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָרַע גַּם שְׁנֵיהֶם; אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵינָן מְעוֹרָבִים זֶה בָּזֶה, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ שֶׁזֶּה טוֹב וְזֶה רָע, וּמוּבְדָּל הָרַע מִן הַטוֹב אַף עַל פִּי שֶׁיָּדוּעַ שָׁם הַטּוֹב וָרָע. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּחִינַת "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט), הַיְינוּ בְּחִינַת תַּעֲרוֹבֶת הַטּוֹב עִם רַע – שֶׁהָרַע יוֹנֵק מֵהַטּוֹב וְהַטּוֹב מֵהָרַע וְהָיוּ לַאֲחָדִים.

וְצָרִיךְ לְהָבִין: דַּהֲרֵי פֵירוּשׁ "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" הַיְינוּ לְשׁוֹן יְדִיעָה, וְאִם כֵּן לָמָּה נַעֲשָׂה תַּעֲרוֹבֶת טוֹב וָרָע מַחֲמַת הַדַּעַת בְּטוֹב וָרָע, הֲלֹא לְמַעְלָה גַּם כֵּן יָדוּעַ הַטוֹב וָרָע?

אַךְ הַהֶפְרַשׁ בָּזֶה הוּא עִנְיַן הַהֶפְרַשׁ בֵּין מַקִיף לִפְנִימִי:

כִּי בְּחִינַת יְדִיעַת הַטוֹב וָרָע שֶׁלְמַעְלָה הִיא בְּבְחִינַת מַקִיף בִּלְבַד, וְלָכֵן יָכוֹל לִהְיוֹת הַבְדָּלָה בֵּין טוֹב לְרַע, שֶׁיֵּדַע אֶת הָרַע וְלֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יְמִירֶנּוּ בְּטוֹב חַס וְשָׁלוֹם. בְּעִנְיַן "שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ" (מִשְׁלֵי ל, כח), שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא "בְּהֵיבְלֵי מֶלֶךְ" אֲבָל יוֹדֵעַ הוּא וּמַבִּירָהּ שֶׁשָּׁמָמִית הִיא; וְיִשׁ הַבְדָלָה בֵּין טוֹב לְרַע בְּמַאֲמָר: "הַמַּבְדִיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל". וְהַהֵיִינוּ מִצַד שֶׁיּוֹדֵעַ טוֹב וָרָע בִּבְחִינַת מַקִיף עֲלֵיהֶם וְלָכֵן אֵינָם מִתְעָרְבִים יַחַד. וּבְעִנְיַן בְּחִינַת "לְבוֹנָה זַכָּה" (אֲמוֹר כד, ז) שֶׁבְּי"א סַמְמָנֵי הַקְטוֹרֶת – שֶׁהָעֲשָׂרָה סַמְּמָנִים הֵם י' נְצוֹצִי קְדוּשָׁה הַמּוּבְלָעִים בַּקְלִיפּוֹת, וְהַי"א הִיא לְבוֹנָה, הִיא בְּחִינַת מַקִיף עֲלֵיהֶם וְאֵינָהּ מִתְלַבֶּשֶׁת בִּפְנִימִיוּתָם. (וּלְבוֹנָה הִיא גַּם כֵּן חַיּוּת לָהֶם. אֲבָל לְפִי שֶׁהַחַיּוּת הַזֶּה שֶׁהִיא מְחַיָּה אוֹתָם הוּא רַק עַל יְדֵי שֶׁהִיא בְּבְחִינַת מַקִיף בְּלְבַד עֲלֵיהֶם, עַל כֵּן אֵינָהּ מִתְעָרֶבֶת עִמָּם כְּלָל, וְכוּלָהּ טוֹב). וְהִנֵּה הַמַּקִיף הוּא גַּם דּוֹחֶה אֶת הַחִיצוֹנִים. כַּנְרְאָה בְּצִיּוּר הָאִילָן שֶבְּ"פַּרְדֵ"ס" בְּמַקִיפִים וּפְנִימִיִּים, שֶׁמַּעֲמַד וּמַצֵב הַקְלִיפּוֹת בּוֹ וְיִהְיֶה גַם לוֹ קִיּוּם, וְלֹא זוֹ הִיא הַכַּוָונָה כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹהַר גַּבֵּי רַבִּי אָחָא מִכְפָר טַרְשָׁא, שֶׁבִּיפֵר בַּקְטוֹרֶת עַל מָקוֹם שֶׁהָיָה הַנָּגֶף שָׁם, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁלֹא הוֹעִיל כִּי עֲדַיין בְּחִיוּבָא אִשְׁתַּכָּח. בִּשְׁלָמָא אִם הָיוּ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה כו'. וְלָכֵן מִיָּד (בְּרֵאשִׁית ג, כג) "וַיְשַׁלְחֵהוּ . מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לַקַח מִשָּׁם", דְּהַיְינוּ עֲבוֹדַת הַבִּירוּרִים עַל יְדֵי זְרִיעָה חֲרִישָׁה וּקְצִירָה; וְאַחַר כָּךְ בְּאָכְלוֹ מִמֶּנּוּ וְאוֹמֵר "אֶחָד" – "וְאָהַבְתָּ", הוּא מְבָרֵר וּמַעֲלֶה כוּ'. וְאָז צָרִיךְ לֵילֵךְ מַמָּשׁ עַל "הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לַקַח מִשָּׁם", וְשָׁמָּה יֹאכַל וְשָׁמָּה יְבָרֵר הַבִּירוּרִים.

אַךְ צָרִיךְ לְהָבִין: אֵיךְ הָיָה מִתְּחִלָה כַּוָונָתוֹ יִתְבָּרַךְ – כְּשָׁלֹא יָדַע הָאָדָם מְטוֹב וָרָע בְּלָל, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ מְצִיאַת הָרַע בָּעוֹלָם, אִם כֵּן אֵיךְ יִתְבָּרְרוּ הַבִּירוּרִים שֶׁזֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת עַל יְדֵי הָאָדָם?

אַךְ הָעִנְיָן: כִּי אָז הָיָה בְּאוֹפֶן אַחֵר מַמָּשׁ שֶׁלֹא בְּדֶרֶךְ מִלְחָמָה אֶלָא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ב, טו): "וַיַּנְחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ" – זֶה רְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֶׂה, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר אֵין סוֹף בְּגַן־עֵדֶן. וְעַל יְדֵי רְבּוּי הִתְגַּלּוּת הָאוֹר, מִמִּילָא יִתְעַלוּ נְצוֹצֵי קְדוּשָׁה שֶׁנָּפְלוּ וְנִתְעָרְבוּ בָּרַע, וִיהְיוּ נִכְלָלִים בְּתוֹךְ הָאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁיַּמְשִׁיךְ הָאָדָם כְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה: שֶׁאִם הָאֲבוּקָה קְטַנָּה אֲזַי נֵר הַסָמוּךְ לָהּ יוּכְלֵל בָּהּ, וְאִם יַרְחִיקוּהוּ מְעַט לֹא יִתְכַּלֵל בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁהָאֲבוּקָה קְטַנָּה; אֲבָל אִם תִּהְיֶה הָאֲבוּקָה גְדוֹלָה, אֲזַי אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה הַנֵּר רָחוֹק יִהְיֶה מִתְבַּלֵּל בָּהּ.

וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁהָיָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדֶשׁ הָיָה קַיָּיִם, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רז"ל: "לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל אַלָּא בְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גַּרִים", דְּהַיינוּ לְהַעֲלוֹת נְצוֹצוֹת – וּמֶה הָיָה נַעֲשֶׂה אִם לֹא חָטְאוּ וְלֹא הָיוּ גוֹלִים?! אֶלָּא עַל כָּרְחֲךָ צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָז הָיוּ נִכְלָלִים הַנְצוֹצוֹת מִמִּילָא בְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה, כְּמוֹ נַעֲמָה הָעַמּוֹנִית; וְכֵן כָּל הָעַמִּים בָּאוּ לִשְׁמוֹעַ חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַלְכַּת שְׁבָא כו'. וְהַיְינוּ לְפִי שֶׁאָז הָיָה אֲבוּקָה גְדוֹלָה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, עַל כֵּן מִמִּילָא מִתְכַּלְלִים בָּהּ הַנְצוֹצוֹת. וְאִם הָיָה נִמְשָׁךְ בֵּית־הַמִּקְדֶשׁ כֵּן יוֹתֵר, הָיוּ כּוּלָם מִתְבָּרְרִים עַל דֶּרֶךְ זֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לֶעָתִיד־לָבֹא (צְפַנְיָה ג', ט): "אָז אֶהְפּךְ אֶל עַמִּים שָׁפָה בְרוּרָה כוּ'"; "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ כוּ'" (יִשַׁעֲיָה ס, ג). וְכָךְ הָיָה עִנְיַן הָאָדָם כְּשֶׁלֹא הָיָה חוֹטֵא, שֶׁהָיָה כּוּלוֹ קָדוֹשׁ. כִּי גַּם גוּפוֹ נִלְקַח מִמְקוֹם הַמִּזְבַּח, וּמִמֶּנּוּ נַעֲשׂוּ רְמַ"ח אֵבָרָיו, בָּלוּל בַּשֶׁמֶן כוּ', וְהָיָה עוֹמֵד בְּגַן־עֵדֶן וְשָׁם הָיָה מוֹסִיף אוֹרוֹת, וּמִמִּילָא הָיוּ הַקְלִיפּוֹת כָּלִים עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַנְצוֹצֵי קְדוּשָׁה כָּלִים מֵהֶם, אֲבָל הַדָּבָר הָיָה שֶׁלֹא עַל יְדֵי מִלְחָמָה כוּ'. מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר שֶׁחָטָא, אֲזַי צָרִיךְ לִהְיוֹת הַבִּירוּרִים עַל יְדֵי עֲבוֹדָה וּמִלְחָמָה, "שְׁעַת צְלוֹתָא – שְׁעַת קְרָבָא" כַּנַּ"ל, וְצָרִיךְ לֵירֵד אֶל מְקוֹם הַקְלִיפּוֹת וְשָׁם יְבָרְרֵם, וְזֶהוּ "אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לָקַח מִשָּׁם".

וּבָזֶה יוּבָן גַּם מַה שֶׁהַנָּחָשׁ יָדַע מִזֶּה:

כִּי הִנֵּה אָדָם־הָרִאשׁוֹן עַצְמוֹ, שֶׁהָיָה כּוּלוֹ קָדוֹשׁ לְמַעְלָה מֵ"עֵץ־הַדַּעַת טוֹב וָרָע", לֹא יָדַע מִמִּצִיאַת הָרַע בְּלָל כַּנַּ"ל. אֲבָל הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא עַצְמוֹ נִלְקַח מִבְּחִינַת "עֵץ־הַדַּעַת טוֹב וָרָע", וְיָדַע מִזֶּה, וְיָדֶע שֶׁמָּה שֶׁצְוָה לָאָדָם שֶׁלֹא יֹאכַל מִמֶּנּוּ, הָיָה בְּכְדֵי שָׁלֹא יִהְיֶה לוֹ יְדִיעָה בָּרַע כְּלָל, שֶׁלֹא יִצְטָרֵךְ לִכְנוֹס עִמּוֹ בַּמִּלְחָמָה בְּלָל; וְחָרָה לוֹ מְאֹד עַל שֶׁכָּל כַּךְ נִשְׁמָרִים מִמֶּנּוּ, אַף שֶׁלֹא לֵידַע מִמֶּנּוּ – שֶׁלֹא יִכָּשֵׁל בּוֹ; וְהִשִׂיא עֲצוֹת בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁמּוּטָב לוֹ שֶׁיִּכָּנֵס הָאָדָם בָּזֶה וְיִהְיֶה מִלְחָמָה, וְאָז פְּעָמִים שֶׁיִּגְבּוֹר גַם הוּא – וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (קְהֶלֶת חן, ט): "עַת אֲשֶׁר שָׁלֵט הָאָדָם בְּאָדָם כוּ'" – מִשָּׁלֹא יַדַע הָאָדָם מִזֶּה כְּלָל, וְאָז יִהְיֶה הַטּוֹב הַמְעוֹרָב בּוֹ נִכְלָל בְּאָדָם־הָרִאשׁוֹן בְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה וְהוּא יָמוּת וְיִפָּסַד לְגַמְרֵי.

וּבָא בְּעַרְמוּמִית לְחַוָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּרָשָׁה י"ג): "בָּא ס"מ וְרָכַב עַל הַנָּחָשׁ כוּ'", וְאָמַר (בְּרָאשִׁית ג, ה): "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְגוֹ', וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע". וְכֵן הוּא עַל פִי הָאֱמֶת, וְלֹא אָמַר שֶׁקֶר כַּנַּ"ל, רַק שֶׁבְּעָרְמָה דִּבֵּר זֶה. כִּי הוּא אָמַר: "וְהִיִיתֶם כֵּאלֹקִים" לִמְעַלִיוּתָא, אֲבָל בֶּאֱמֶת זֶהוּ חִסָרוֹן. אַף שֶׁיִּהְיֶה יוֹדֵעַ טוֹב וָרָע כֵּאלֹקִים, הִנֵּה לְמַעְלָה אֵין זֶה פּוֹגַם כְּלָל; אַף שֶׁיּוֹדֵעַ טוֹב וָרָע, מִכָּל מָקוֹם הָרַע נִבְדָּל, לְפִי שֶׁלְמַעְלָה הוּא בְּחִינַת מַקִיף. מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם הָאָדָם שֶׁהוּא מִבְּחִינַת פְּנִימִי יִהְיֶה יוֹדֵעַ מְטוֹב וָרָע, לוֹ יִהְיֶה הַדָּבָר מַזִיק כַּנַּ"ל. :

בְּ"לְקוּטֵי תּוֹרָה" מֵהָאֲרִ"י זֵ"ל נִתְבָּאֵר הָעִנְיָן שֶׁאָדָם־הָרִאשׁוֹן הָיָה הוֹלֵךְ בְּהֵיכָלוֹת: כִּי בְּחִינַת אָדָם הָיָה לְמַעְלָה גַם מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי. כִּי הָיָה בְּעֵרֶךְ אַחֵר מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי הָיָה יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־הוּא. וּבְהֵיכָלוֹת הַטּוּמְאָה לֹא רָצָה לְהַבִּיט כְּלָל, וְהִשִׁיאוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁעַל כָּל פָּנִים יַבִּיט מַה יֵשׁ בָּהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה נִבְשָׁל וְנָפַל בְּתַאֲוָה אֲלֵיהֶן.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן הָרַב הַמַּגִּיד זַ"ל עַל פָּסוּק "וַיַּט יְהוּדָה עַד אִישׁ עֲדוּלָמִי וּשְׁמוֹ חִירָה": שֶׁמַּחֲמַת מַעֲשֶׂה דִּיּוֹסֵף הָיוּ אַזַי "וַיַּט". פּירוּשׁ: "וַיַּט" הַיינוּ שֶׁנָּטָה לְמַטָה בְּהֵיכָלוֹת הַקְלִיפּוֹת. "עַד אִישׁ עֲדוּלָמִי" – כְּדֵי לְהַעֲלוֹת נְצוֹצוֹת מִשָּׁם. וְזֶהוּ עִנְיַן הַכַּוָונָה דִּנְפִילַת־אַפַּיִם כו'. :