Skip to content
תורה שבכתב

ריקודי הקפות עם החומש...

  • Shemini Atzeres
  • 5787
  • Hebrew
View printout

נַגִיל וְנָשִׂישׂ בְּזֹאת הַתּוֹרָה כִּי הִיא לָנוּ עֹז וְאוֹרָה

את הרגעים והשעות הללו אנו חווים מדי שנה, ובכל זאת ההתרגשות והשמחה רק גוברים ומתעצמים משנה לשנה.

ריקוד ההקפות בשמחת תורה, כשאנו אוחזים בספר התורה, מאמצים אותו אל לבנו ומחבקים אותו בדבקות עזה, ונחשול ענק של שמחה רוחנית צרופה ומזוקקת מציפה את חדרי הלב ונשפכת על גדותיו, רגלינו ובעיקר נשמתנו נישאים על גלי השמחה, טפחיים מעל הקרקע.

לומדי ונבחני 'תורה שבכתב', בוודאי אינם יכולים לכלוא את דמעות ההתרגשות הבוקעות מעיניהם שעה שהם מקבלים לידם את ספר התורה לריקוד. הלב הומה וסוער כשהם נזכרים ויודעים שאכן, הם זכו גם השנה ללמוד ולסיים את כל הכתוב בספר התורה הזה; הם זוכים היום לסיים חמשה חומשי תורה עם פירוש רש"י, בהבנה ובידיעה; באהבת עזה הם מצמידים את ספר התורה לחיקם ולוחשים לעצמם: 'לא תתנשי מינן ולא נתנשי מינך'---

מנהג ישראל תורה המקודש מדור דור, כפי שקבעו הקדמונים והמקובלים זי"ע, לרקוד בשמחת תורה דווקא עם ספרי תורה, ולא עם ספר קדוש אחר, כי בקדושתם ידעו קדמוננו שהתיקונים הגדולים נעשים בשמים דווקא בריקוד עם ספרי תורה.

אולם, לא בכל הדורות ולא בכל המקומות ניתנה האפשרות ליהודים לרקוד בשמחת תורה עם ספרי תורה. בצוק העתים ותהפוכות העולם, היו זמנים שיהודים מצאו את עצמם ביום שמחת תורה ללא ספרי תורה. במקרים כאלו נטלו בידם כרך חמשה חומשי תורה, או כרך של חומש אחד, וערכו עמו את ההקפות והריקודים ובכך ששו ושמחו בשמחת התורה כי הוא להם עוז ואורה. במקרים אחרים, כשלא היה בידם גם חומש, רקדו עם ספרים קדושים אחרים, כפי שנראה במחרוזת העובדות שלפנינו.

העיד הויחי יוסף – בעת ההקפות התעלינו והסחנו דעתנו לחלוטין מכל הצרות! באותה שעה שכחנו לגמרי היכן אנחנו! (ספר 'תולדות בעל ויחי יוסף מפאפא')

ריקודי הקפות במחנה סקרזיסקו בפולין

האדמו"ר הגה"ק רבי יצחק שמואל אליהו מפיעטריקוב זי"ע, הנהיג קהל עדת קודש של מאות חסידים בפיעטריקוב. בפרוץ שואת אירופה הוא הובל למחנה 'סקרזיסקו' בפולין, שם נצרף בכור העינויים במשך כשנה. אך גם שם במחנה העבודה בעמק הבכא היה הצריף שלו למרכז רוחני. במקום זה בו הוא נאלץ לעבוד בעבודת כפייה בייצור נשק לגרמנים, הוא התגבר כארי והוא הצליח בדרך לא דרך להכין שופר מקרן פרה, ולתקוע בו בראש השנה בתוך המחנה. בהגיע חג הסוכות הוא ישב בסוכה שבנה לעצמו סמוך לצריף, ובהגיע יום שמחת תורה נערכו בצריף שלו 'הקפות', לא היה להם ספר תורה לרקוד עמו, אך היה בידם 'חומש' בודד, ועמו רקדו המתפללים את ריקוד ההקפות בתוככי מחנה ההשמדה--- (ספר 'הרבי הקדוש מראדושיץ')

הקפות עם גמרות בישיבת חכמי לובלין

על הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל מובא שהנהיג מנהג מקורי, בכל שנה ושנה, מלבד ההקפות עם ספרי תורה, להקיף גם עם גמרות מש"ס סלאוויטא, וכך העידו תלמידיו: "היו אלה הקפות עין לא ראתה, כל מי שנוכח באותו מעמד קרא מלבו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך בעולם הזה. בראש, צעד הגאון וספר תורה קטן בידו, פניו המאירים קרנו בשלל גוונים ונגוהות, אחריו הקיפו תלמידיו וגמרות מש"ס סלאויטה בידיהם, כי הרב זצ"ל נהג להקיף לא רק בתורה שבכתב אלא גם בתורה שבעל פה, והצהלה והשירה האדירה סחפה בסערת עוזה את הכל". (ספר 'אלף כתב')

רק חומשים הכתובים בגלילה

בפתח הדברים נקדים שאמנם היה מי שהסתייג מעריכת הקפות עם חומשים, גם במקום שאין ספרי תורה כלל, כפי שאנו מוצאים בשו"ת שיח יצחק (סימן שכ) שם פותח בשאלה: 'נשאלתי מבני היקר משולם נ"י, בבית הכנסת שאין להם ספר תורה, אם יכולים להקיף בשמחת תורה בחומשים?' בתשובתו הוא מציין למובא בהלכה (באו"ח סי' קמ"ג סעיף ב') שבמקום שאין להם ספר תורה, קורין מתוך החומש, ובמגן אברהם (ס"ק ב') שהחזן קורא בקול רם עיין שם, אך הוא כותב שאין להוכיח מכך שאם אין ספרי תורה יערכו הקפות עם חומשים, לכן הוא מסיק: 'לזאת לענ"ד אם אין להם ספר תורה, אל יקיפו בחומשים, ואפשר שאם כתובים בגלילה, ועי"ז נראו כס"ת אפשר שאז יקיפו בהם', עכ"ל.

אולם במחרוזת העובדות והעדויות שלפנינו נראה כמה וכמה עובדות מרטיטות ומרגשות על גדולי הדורות שבמקרים מסוימים בשעת הדחק וכהוראת שעה, או לילדי ישראל, אמרו לרקוד בהקפות עם חומשה חומשי תורה, או בספרים קדושים אחרים.

כמה יהודים בעולם יודעים מה כתוב בחומש?

באחת מדרשותיו הכובשות לבבות וחוצבות להבות, המגיד הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, הלהיב את השומעים על השמחה ביום שמחת תורה עם סיום חמשה חומשי תורה. לשמוח בכל מילה ופסוק שיודעים בתורה שבכתב:

"לא בכדי תיקנו חז"ל לשמוח בשמחת תורה בסיום קריאת חמשה חומשי תורה. אני נתקל בבני ישיבה קודרים ומיואשים, מדוע? כי אינם מבינים את שיעורו של ראש הישיבה... אינם יודעים את הסוגיא על בוריה... מביטים הם בקנאה על המוכשרים והמצליחים והמשננים והמחדשים. ואני קורא לעברם: איי! כעכברים הרובצים על דינרי הזהב! היש לכם מושג בערכה של מלה אחת בתורה! נתחיל מ"בראשית"! כמה יהודים בעולם יודעים לקרוא באותיות רש"י? כמה יהודים בעולם יודעים מה כתוב בחומש? כמה יהודים בעולם קוראים מדי שנה בשנה חמשה חומשי תורה שנים מקרא ואחד תרגום ושומעים קריאתם בבית הכנסת בצבור?

תיקנו לנו לרקוד על סיום חמשה חמשי תורה! כי כל השאר, כל דרגה ודרגה בתורה הוא עולם מלא, תוספת אורה, אבל שלא נהיה כפויי טובה על מה שאנו יודעים את חמשה חומשי תורה! שנאמר קודם כל 'אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו, שאנו מעריבים ומשכימים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים פעמים באהבה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד', קודם כל וראשית לכל להודות על כך שאיננו בסיביר הקפואה, אחים רבים כל כך קפאו שם למוות, ואנו בחסדי שמים זוכים גם לומר אמן, וגם אמן יהא שמיה רבה וגם מילה של תלמוד תורה, נגיל ונשמח בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה! ושלב אחר שלב לא רק נעלה מעלה מעלה!".

הקפות עם דפי משניות

להלן תיאור מרטיט על עבודת קדשו של מרן הרה"ק בעל 'שפע חיים' מצאנז זי"ע, בהיותו תחת ידי הצוררים, כאשר ערך הקפות במסירות נפש עם כמה דפי משניות:

'כשהיה הרבי במחנה העבודה והכפייה מיהאלדארף גמר בלבו בנחישות, יעבור עלי מה, אני לא אלך בשום פנים לעבודה ביום שמיני עצרת. הוא נשאר בצריפו להתייחד עם הבורא ית"ש כדת היום, אך הנה התקיימה ספירה של כל האנשים העצירים לעבודה במיהלדארף, והתברר חיש מהר כי חסר אדם אחד. מיד נשלחו זקיפים אחדים לחפש אחריו בצריפים, שם מצאו את האדמו"ר עומד שקוע בתפילתו, וסחבו אותו באכזריות רבה אל מקום הספירה, שם ספג עונש לעיני כל העצירים 25 מלקות בכפליים, דהיינו שהעמידו עליו מזה ומזה שני רשעים נאצים ימ"ש, אשר כל אחד מהם מצדו היכה וחבט בו ברצועה ללא רחם, הוא יצא מתחת ידם פצוע וזב דם, כמעט לא נותרה בו נשמה, אח"כ נלקח מיד אל צריף החולים לטיפול רפואי.

היהודים האומללים שראו במחזה, ושיצאו לאחר מכן אל העבודה, בטוחים היו שהרבי לא עצר כח להחזיק מעמד, ובודאי כבר נפח את נשמתו מרוב יסורים, אך הנה להפתעתם, כשחזרו אחרי שקיעת החמה מעבודת הפרך אל המחנה, מצאוהו חי וקיים, לגודל תדהמתם ראו אותו בפנים צריף הלינה שלו, כשהוא מדדה רגליו סביב שרפרף (כסא) נמוך סחור סחור, ומחזיק בידיו דפים אחדים מספר 'משניות' קטן וקרוע, ככה, הבינו, עורך הוא 'הקפות' של שמחת תורה - - - (ספר 'לפיד האש')

הקפות עם חומשים ברפת בקר...

השתמר בידינו תיאור מרטיט על הקפות בעמק הבכא עם חומשים ביד, בצלו של האדמו"ר הגה"ק רבי יוסף גרינוואלד מפאפא זי"ע, בעל 'ויחי יוסף':

ביום ראש השנה שנת תש"ה, כאשר שהה במחנות עבודות הכפייה, התפלל הרבי בציבור ועבר כשליח ציבור לפני התיבה לחלות ולחנן פני שוכן מרומים כמנהגו בכל שנה. התפילות התקיימו ברפת של בקר אשר פונתה כדי לאכסן את עובדי הכפיה לנוח שם בלילה על גבי תבן, ונמשלו כבהמות נדמו. התפילות עברו בשיברון לב ובדמעות שליש, אך גם בהתרוממות הרוח.

לשיא השמחה וההתעלות הרוחנית הגיע בעל 'ויחי יוסף' ביום שמחת תורה, שהוא יומא דעצרתא, והקב"ה אומר בו לכל איש יהודי 'בואו ונשמח אני ואתם'. באותה רפת בקר עלובה ערך כעת עם אנשיו את ההקפות בשירה ובזמרה כמנהג ישראל קדושים, ובמקום ספרי תורה החזיקו בידיהם סידורים וחומשים שהצליחו להביא עמהם אל תוך המחנה---

לימים כשתיאר בעל 'ויחי יוסף' את אותן הקפות ציין שכמה אנשי המחנה, יהודים אשר רח"ל התרחקו מתורת ה', שהיו אף הם ממגוייסי המחנה, עמדו ברפת מן הצד כמשקיפים והתפלאו על המחזה. המה ראו כן תמהו לשמחה מה זו עושה? וזה אל זה שואלים מה קרה לאנשים האלה? וכי אינם מרגישים צרותיהם וצרות משפחותיהם אשר הובלו למקום ההריגה?... באמת כן היה!

לא רק במחנות האימה והצלמוות רקדו עם חומשים, אלא גם בימי שלווה ומנוחה אנו מוצאים עדויות על ריקודי הקפות.

קח חומש בראשית, ותרקוד עם זה!

עם חומש בקרב נערי ישראל.

שנה אחת בעצם יום שמחת תורה פנה מרן ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זי"ע אל נינו הצעיר, ושאל אותו: האם רקדת כבר עם ספר התורה? והנין השיב: לא רקדתי, כי מה אעשה שאין נותנים לי ספר תורה... אמר לו מרן ראש הישיבה זי"ע: 'אומר לך מה תעשה, קח חומש בראשית ותרקוד עם זה!...' (קובץ 'תל תלפיות')

הקפות עם ספרי נביאים, גמרות, ושלחן ערוך

כן אנו מוצאים תיאור על ההנהגה בבית מדרשו של הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, רבה של ירושלים:

"בשמחת תורה, תוך כדי ההקפות, מקהיל רבי יוסף חיים את כל ילדי שכונת 'בתי מחסה ומשלבם בשמחתה של תורה. הגדולים מקיפים את הבימה בספרי תורה, ואילו לילדים הוא מחלק את כל ספרי הנביאים (-הכתובים על קלף) שבבית הכנסת. כאשר אין מספיק נביאים בבית הכנסת, הוא מוציא מהארון את הספרים המודפסים, משניות, גמרות, שלחן ערוך, ומחלקם בידי הילדים והוא עורך את ההקפות". (הגדה של פסח 'פניני חיים')

הקפות עם ספר הסמ"ג

על מנהגו של רבינו החפץ חיים זי"ע מסופר מפי תלמידיו עדות מופלאה:

'הנערים היו עורכים הקפות בשמחת תורה עם ספרי נביאים, ולא פעם קרה שהנערים רבו ביניהם מי יטלם ראשונה להקיף בהם, ופעמים היו הדברים מגיעים לידי מכות, נתן החפץ חיים לבנו הגרא"ל את ספר הסמ"ג שיקיף עמו באמרו כי ספר זה מעלה גדולה יש בו הוא מקיף תורה שבכתב ותורה שבעל פה'. (ספר 'הימים הנוראים במחיצת החפץ חיים')

בשולי הדברים נציין את המובן מאליו, שריקודים אלו עם החומשים, או שאר ספרים, כמובן נעשו רק בשעת הדחק או לילדים, אך בימים כתיקונם אין לשנות ממנהג ישראל תורה לרקוד דווקא עם ספרי תורה כפי שיסדו הקדמונים.

והעיקר שלא לשכוח העיקר:

לפזז ולרקוד על העבר, ולגיל ולרנן על העתיד!

לעלוז על השנה הנוספת בו זכינו ללמוד מדי יום חומש ורש"י ולסיים את כל חמשה חומשי תורה בהבנה, ובעיקר – להתמלא שמחה של מצוה עם הקבלה על העתיד, לשנה נוספת בו נזכה בעזרת ה' להמשיך לקבוע לימוד יומי בחומש עם פירוש רש"י, כך נוכל בעז"ה גם בשנה הבאה, בשמחת תורה של שנת תשפ"ח, לאחוז את ספר התורה ולשמוח בשמחתה!

More in this printout

View the whole printout