Skip to content
תורה שבכתב

תורתך שעשועי

  • Shemini Atzeres
  • 5787
  • Hebrew
View printout

תורתך שעשועי

פרפראות וחידודים על פרשת השבוע

תשובות למדורי 'תורתך שעשועי' ניתן לשלוח דרך קו 'קול התורה' או נדרים+

חידוד בפרשה

ימים ונהרות:
היכן נזכר בפרשתנו, בחומש ו/או ברש"י:
א. נהר היוצא מתוך מערה.
ב. ריבוי של משקה כמו מעיין מים הנמשך.
ג. זרימה של כסף וזהב כמו נוזל הזורם.
ד. מים העולים מלמטה כלפי מעלה.

יוסיף דעת

איך פסע פסיעה גסה?
על הכתוב (דברים לד, א) וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ, כותב רש"י: 'כַּמָּה מַעֲלוֹת הָיוּ וּפְסָעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת', ויש לתמוה שתי תמיהות:
א. הרי אמרו חז"ל (ברכות מג, א) שתלמיד חכם לא יפסיע פסיעה גסה, ואיך פסע משה רבינו כאן פסיעה גסה?
ב. ביותר תמוה לפי השיטות שמשה רבינו מת בשבת, הרי הלכה היא (שו"ע או"ח סי' ש"א, א) שאסור לפסוע בשבת פסיעה גסה, ואיך פסע משה פסיעה גסה, וצריך עיון.

כמונח בקופסא

מחוקק
בפרשת השבוע נאמר (דברים לג, כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן. היכן מצאנו עוד בחמשה חומשי תורה שמשה רבינו נקרא בשם 'מחוקק'?

יניק וחכים

שאלות מחכימות מתוך הפרשה
א. הֵיכָן בְּפָרָשָׁתֵנוּ סָבָּא הַנִּקְרָא 'אָב', וְנֶכֶד הַנִּקְרָא 'בֵּן'?
ב. הֵיכָן בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מַזְכִּיר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת שְׁמוֹ 'מֹשֶׁה'?
ג. הֵיכָן בְּפָרָשָׁתֵנוּ פָּסוּק הַנֶּאֱמָר בִּפְסוּקֵי 'וְיִתֶּן לְךָ'?
ד. וְהֵיכָן בְּפָרָשָׁתֵנוּ פָּסוּק הַנֶּאֱמָר בַּמּוּסָף שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה?

קטן היודע

חידודים בתיבות פסוקי הפרשה
לרגל שמחת תורה:
א. מְצָא בְּפָרָשָׁתֵנוּ רֶצֶף שֶׁל שָׁלֹשׁ מִלִּים שֶׁהֵן רָאשֵׁי תֵּבוֹת 'שָׂמֵחַ' (שֶׁלֹּא כְּסִדְרוֹ).
ב. מָצָא בְּפָרָשָׁתֵנוּ רֶצֶף שֶׁל 4 מִלִּים שֶׁסּוֹפֵי תֵּבוֹת שֶׁלָּהֶן הוּא "תּוֹרָה" (שֶׁלֹּא כְּסִדְרוֹ). לִשְׁאֵלָה זוֹ יֵשׁ 3 תְּשׁוּבוֹת!

פתרונות פרשת נצבים וילך

יוסיף דעת – גירות בלי מילה?
רש"י כותב בתחילת פרשת נצבים (דברים כט, י): "מְלַמֵּד שֶׁבָּאוּ כְּנַעֲנִים לְהִתְגַּיֵּר בִּימֵי מֹשֶׁה, כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ גִּבְעוֹנִים בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ". ויש להקשות, איך קיבלו ישראל גרים בהיותם במדבר, והלא אמרו בגמרא (יבמות מו, א) 'לעולם אין גר עד שימול ויטבול', והרי ידוע (רש"י דברים לג, ט) שישראל לא נימולו כמדבר מחמת סכנת נפשות משום שלא נשבה רוח צפונית, וצ"ע.

להלן תקציר של חלק קטן ונבחר מתוך אלפי התשובות שנשלחו למערכת על ידי לומדי תורה שבכתב:
א. ישראל לא מלו מפני חשש סכנת נפשות שלא נשבה להם רוח צפונית, ואף שברוב פעמים אין בזה סכנה, אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, וזה שייך רק בישראל שאסור להם למסור נפש על כל התורה, שנאמר וחי בהם, אבל הנכרים שבאו להתגייר היו יכולין להכניס עצמן בספק סכנה כדי שיתגיירו ויקיימו כל המצות (פנים יפות).
ב. אולי הם באו לתגייר רק כשהיו ישראל בערבות מואב סמוך לכניסתם לארץ, ושם כבר נימולו כל ישראל וגם הגרים, כי הסכנה היתה רק במדבר ולא בערבות מואב שאינו מדבר אלא ארץ נושבת ושם נשבה רוח צפונית.
ג. אולי שאצל גוף של גוי אין זה מזיק מה שאין נושבת רוח צפונית, כמו שאמרו בגמרא (שבת פו, ב) שהגוים חביל גופייה שאוכלים שרצים, וכידוע מדברי החת"ס שאי אפשר ללמוד כללי רפואה מגוף של גוי לגוף של יהודי.
ד. הם מלו עצמם בארץ כנען עוד בטרם באו אל משה, ולא היו זקוקים במדבר אלא להטפת דם ברית, ועל זה לא היתה סכנה.
ה. בדוחק יש לחדש שאולי באו להתגייר רק נשים, שהם זקוקות רק לטבילה בלי מילה, ואחר כך נולדו להם בנים זכרים במדבר, והם היו חוטבי עצים וכו'.
ו. אולי במקום סכנה אפשר להתגייר בלי מילה, כמו במתו אחיו מחמת מילה שלכאורה יכול להתגייר בלי מילה.
ז. ברש"י שם (דברים לג,ט) מובא ששבט לוי כן נימולו במדבר, והטעם שלא חששו לסכנה מבואר במפרשים משום שהסכנה הייתה רק לשאר השבטים משום שחטאו בעגל, ולכן הגרים היו יכולים למול.
ח. יש דעות במפרשים (ראה מדרש תנחומא) שבאמת משה ידע שהם באו בערמה ולא קיבל אותם כגרים, וממילא מתורץ שבאמת לא נימולו ולא נתגיירו.
ט. רק בתוך ענני הכבוד לא היתה רוח צפונית (מהרש"א יבמות עא, ב), והם נימולו מחוץ לענני הכבוד, והיו שם ג' מישראל בשעת המילה.
י. החתם סופר כתב ששבט לוי נימולו במדבר כי במחנה לוייה נשבה רוח צפונית. א"כ ייתכן שבמחנה לוייה מלו את הגרים בימי משה.
יא. יש לומר, דגם למ"ד טבל ולא מל אינו גר, זה רק בימינו שכל ישראל נימולים, אבל כיון שבאותו זמן היו רוב ישראל אינם מולים, שפיר יכולים היו הגבעונים להתגייר על ידי טבילה לבד.

חידוד בפרשה – הלב

היכן נזכר בפרשת נצבים-וילך, בחומש ו/או ברש"י:
א. שהלב יכול לראות.
ב. שהלב יכול להיות עם ערלה.
ג. שאת התורה לומדים בפה ובלב.
ד. חזרה בתשובה בכל הלב.

תשובות:
א. רש"י דברים כט, יח: בשררות לבי אלך - במראית לבי, כמו (במדבר כד, יז) אשורנו ולא קרוב, כלומר מה שלבי רואה לעשות.
ב. דברים ל, ו: וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.
ג. דברים ל, יד: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, וברש"י שהכוונה על תורה שבכתב ושבעל פה.
ד. דברים ל, י: כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

כמונח בקופסא – מה הפירוש 'העידותי'?

בפרשת נצבים כתוב (דברים ל, יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, ופירש רש"י: 'יהיו עדים שאני התרתי בכם בכל זאת', הרי שפירש כאן 'העידותי' מלשון 'עשיתי אותם לעדים'. אולם באחת הפרשיות בחמשה חומשי תורה מבואר ברש"י ש'העידותי בכם' האמור כאן הוא לשון 'התריתי בכם', כי יש לשון עדות בתורה שהיא לשון 'התראה', היכן דברי רש"י אלו?

תשובה:
בפרשת מקץ, רש"י בראשית מג, ג: 'הָעֵד הֵעִד - לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים, וכן (דברים ל, יט) העידותי בכם, (שמות יט, כא) רד העד בעם'.

תשובות למדורי 'קטן היודע' ו'יניק וחכים'

יניק וחכים:
א. דברים לג, ט: הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, ופירש רש"י: 'אבי אמו והוא מישראל, או את אחיו מאמו, או את בן בתו, וכן עשו. ואי אפשר לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש וכו'.
ב. דברים לג, ד: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה.
ג. דברים לג, כט: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' וגו'.
ד. דברים לג, ה: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

קטן היודע:
א. דברים לג, כא: שָׁ'ם חֶ'לְקַת מְ'חֹקֵק.
ב. 1. דברים לג, יג: אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ. 2. דברים לד, ד: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת. 3. דברים לד, יא: אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת.

More in this printout

View the whole printout