שירת הים מכפרת כל עוונותיו של אדם, ואיתא בזוהר הקדוש שהאומרה ומכוין בה יזכה לאומרה בביאת המשיח ובעולם הבא, ולשמוח עם השכינה, והיא מעולה מכל שאר השירות, וכל הפלגת מאמרי הזוהר הקדוש באמירת השירה וסיפור השבח של הבורא ית"ש שבה, אינו אלא במי ששם ליבו להודאה והשבח על התשועה הגדולה והנפלאה שעשה לנו עם קדוש אז על הים והצילנו מיד המצרים, ועל נפלאותיו וגבורותיו היוצאים מדרך הטבע שבהם הראנו ד' את כבודו וגדולתו, ואמירתה בכל יום היא כדי לזכור ולספר בתמידות גודל גבורותיו ונפלאותיו אשר עשה לכל עם ישראל במצרים ועל הים, והעיקר הוא שבעת הספור יגיל
על ישראל כאילו קמים עליו יתברך, וישמח על גודל אהבתו, ועל כן ראוי לאדם שד' נתן לו חכמה ותבונה, לדעת לעשות ותתלהב נפשו לאהבת השם. ובאומרו "וברוח אפיך נערמו כוונה כללית, והיינו שבכל פסוק שמדבר בענין תשועה מים נצבו כמו נד נוזלים" דאיתא במדרש שקמו המים לישראל ושפטים במצרים לתת במחשבתו הודאה עצומה כחומה גבוהה כמה מאות פרסאות למעלה עד שראו זאת כל מלכי מזרח ומערב, וגם נבקעו אז כל המימות שבעולם ואף מים שבכלים, יתלהב להודות לקב"ה על גבורותיו ונפלאותיו. ובאומרו "נאדר בקדש" יכוין פירוש התרגום 'את אדיר בקודשא'. ובאומרו "נורא תהלות" יכוין מה שפרש"י יראוי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו, שזה שבח עצום.
בזה הלשון 'אני נותן לך ית"ש שבח והודאה על זה', ויהיה זה בכל עוצם כחו ומעומקא דליבא ובשמחה עצומה, ובכל פסוק שמדבר על גבורה נפלאה (כגון בפסוק "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" - שפלטם הים על שפתו, וכדומה), יחשוב כמה פעמים על גבורות ד', ואיתא בספרים שצריך
שמובא בספרים בשם הזוהר הקדוש שצריך לומר כל י"ג פירוש איש"ר וכו'- וימליך מלכותיה- שיראה מלכותו (ובנוסח אשכנז אהבה רבה) ובפסוק ואהבת את ד' אלוקיך, השבחים בנשימה אחת, אינו מוכרח כלל מלשון הזוהר. עלינו. לעילא מן כל ברכתא וכו- שבחיו של הקב"ה יהיו "לברכו" בישתבח וביוצר המאורות ובכל ז' ברכות של ק"ש ובאומרו 'א'ל מלך גדול בתשבחות א'ל ההודאות אדון למעלה מכל שירות ותשבחות שהאדם מהלל ומשבח למלך בבוקר ובערב, ולקדש את שמו יתברך במסירת נפשו הנפלאות' יכוין בשמחה שאין יכולת לשום בריה לספר כל שבחיו והודאותיו ונפלאותיו ית"ש. ובאומרו 'הבוחר בשירי זמרה' ישבח את ד' בשמחה על שבחר בנו לזמר לשמו הגדול. ובאומרו 'מלך א'ל חי העולמים' לא יאמר תיבות אלו במהירות בפיו ובשפתיו לבד, אלא יכוין בכל תיבה כוונתה הראויה, והיינו שד' הוא מלך גדול ונורא, והוא תקיף ובעל היכולת, ובתיבות חי העולמים יכוין אני מאמין באמונה אמיתית שאתה מחיה כל העולמות עליונים ותחתונים.
ע"כ מתיקוני תפלות של עולם היצירה.
במחשבה בפסוק שמע ישראל, ובקדושה. והנה אף שלכאורה פסוקי דזמרה הם אהבה, ואהבה רבה היא תפילה ויראה, עם כל זה שייך לשבח את המלך מיראת המלכות, ושייך לבקש מהקב"ה מגודל אהבתו לבקש שיקרבו אל עבודתו באמת, ועל כן בכדי לקיים מצות עשה של אהבת
בשר ודם. נחמתא- יתנחם בנחמות ציון יותר משאר נחמות של בני אדם, והקב"ה מתאונן על גלותינו ואנו מתפללים שיגאלנו ועי"ז יתנחם. דאמירן בעלמא- מכל הברכות והשבחים והנחמות שאומרים לבני אדם בעולם. וכתב האבודרה"ם בשם רב נחשון גאון שיש בקדיש ד' כריעות של חובה ואחת של רשות, יתגדל ויתקדש כורע, בעגלא השם, תיקנו אנשי כנסת הגדולה ברכת אהבה רבה, להראות ובזמן קריב כורע, יתברך וישתבח כורע, שמי' דקודשא בריך בזה גודל אהבתו, שבגלל זה הוא מבקש בקשות אלו, וכנ"ל. הוא כורע, אבל בעושה שלום זו כריעה של רשות. עוד כתב ועל כן באומרו 'אהבה רבה אהבתנו' יכניס אהבה לבורא ש'הפורס על שמע' פרוס הוא מלשון ברכה.
ברכו- אחר שאמר הש"צ ברכו את ד' המבורך, יענה ברוך ד' המבורך לעולם ועד בשמחה, כי הוא שבח גדול ועצום מאד, והוא תיקון גדול בעולמות העליונים, כמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, ורק אחרי שמברכים את ד', אפשר להתחיל להתפלל. (פרק א').
יוצר אור- קריאת שמע וברכותיה הם תקונים בעולמות יותר עליונים מתקוני הזמירות, ולכן ראוי לאומרם בכונה עצומה יותר מפסוקי דזמרה, ובזוהר הקדוש מבאר את סדרם והשפעתם על ז' היכלות עליונים. וכאשר יאמר האדם ברכה זו במתינות, יתלהב ליבו לאהבת ד'. כשיאמר 'יוצר אור' יפתח עיניו ויכוין גבורת ד' במאורות שברא (ועיין לעיל בברכת פוקח עורים). וכשיאמר 'ובורא חושך' ראוי שיסגור עיניו ויחשוב גבורת ד' של בריאת החושך. וכשיאמר 'ובורא את הכל' יכוין בשמחה עצומה - אתה הבורא כל העולמות עליונים ותחתונים. ובשעה שאומר יוצר אור ימשמש בתפילין של יד, ובבורא חושך ימשמש בתפילין של ראש, וכבר נתבארה לעיל הכונה בעת המשמוש בתפילין, ויזהר האדם בה. ובאומרו 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית' יחשוב בשמחה כמה פעמים על גבורות ד' שאין המאורות משנים סדרם מתגבר ומעביר את השפע לאומות העולם, בודאי ראוי למי ותפקידם. ובאומרו 'מה רבו מעשיך ד' כולם בחכמה עשית' שנגע יראת ד' בליבו שישב בדד ויבכה שעה אחת בכל יום, יחשוב על החכמה הנפלאה שבכל הברואים, ויראה בזה את ויפול מלא קומתו ארצה, ויתן בעפר פיהו, ויבכה הרבה, על גבורות ד'. ובאומרו 'המלך המרומם לבדו מאז המשובח' חילול שם ד' בין העמים עובדי אלילים, וביחוד יצטער על וכו' ישמח על גודל מלכותו ית"ש. 'א'ל ברוך גדול דעה' זה כשאומר תפילות ותחנונים המדברים על זה, ובמיוחד שנתקן על סדר הא"ב הובא בזוהר הקדוש גודל מעלתה במזמורים של תקון חצות, ואף מי שאינו יכול לבכות יתאונן ותיקונה בעולמות העליונים, ויזהר האדם לאומרם במתינות על זה. וידוע שבכל התפילות והשבחים אנו משברים ובכוונה עצומה, והאבודרה"ם מפרט לאלו פסוקים רומזות ומשפילים כח הקליפות מאד, ומקדשים שם ד', וכדי שלא תיבות אלו. 'כי הוא לבדו פועל גבורות עושה חדשות' וכו', יתקנאו בנו המלאכים שאנו משבחים שבח גדול ונאה כזה כל התוארים האלו נתקנו על סדר מדות וספירות העליונים הקדושים, ויזהר האדם לאומרם במתינות ובכוונה, ואם היה לאדם איזה חולי בבני ביתו ונתרפא, ראוי שיתן בליבו שבח והודאה על זה באומרו 'בורא רפואות, ובאומרו 'נורא תהלות' יכוין היטב כמו שנתבאר בשירת הים, ובאומרו 'אדון הנפלאות' יכוין כפי שנתבאר בישתבח, ובאומרו 'המחדש בטובו בכל יום' וכו' יכוין כמו שנתבאר בתחילת הברכה בתיבות 'ובטובו מחדש בכל יום', וגם בתיבות כאמור לעושה אורים גדולים וביחוד בחתימת הברכה בא"י יוצר המאורות יחשוב בשמחה על גבורות ד' ביצירת המאורות, וכשעונה אמן על ברכה זו יכוין ג"כ הכוונה של חתימת הברכה בשמחה. (פרק ב').
ית"ש, כפי שהקב"ה אוהב אותנו, ומתוך זה יבקש את הבקשות שמבקשים שם, ויזהר מאוד בזה כי הוא מצות עשה דאורייתא, ותהיה כוונתו שיוכל לעשות לו נחת רוח, וביחוד בחתימת הברכה בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה יזהר מאד בקיום מ"ע זו של אהבת השם, להכניס בליבו אהבה עזה ועצומה לבורא ית"ש, ולשבח את הקב"ה בשמחה על שזיכה אותו ג"כ להיות בחלקו וגורלו הקדוש בעמו הישראלי הקדושים. (פרק ג').
יחוד השם- על ידי שהאדם מייחד שמו של הקב"ה בפה בלב ובנפש, גורם שד' יתרצה אליו, ובשעה שישראל מייחדים שמו יתברך, מאיר עליהם אור חזק המתחלק לשבעים אורות המאירים בשבעים ענפים של עץ החיים, וכל האילנות שבגן עדן מעלים ריחות ומשבחים לאדונם, והמלכות מיתקנת, ונפתחים מ"ט השערים, והקב"ה מחשיב לאדם כאילו קיים את כל התורה. ויקרא את פסוק היחוד בקול רם, ויאמר שמע וישראל וברוך שם בכל עוצם כוחו ואיבריו ומוחו, וכמו שמייחדים שם ד' מלמטה כך שמו מתייחד למעלה, ויחבר כל אבריו ליחוד ההוא, וכל צבאות השמים מיתקנים באותו יחוד, והוי קרבן שלם. ואף שלכאורה היה נראה שדי בהבנת פירוש המילות, בוודאי צריך שיקבל בליבו מה שמוציא בשפתיו, כי עיקר מצות היחוד הוא בלב ובמחשבה, וכדאיתא במתני' למה קדמה שמע לוהי' אם שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ואין קבלה אלא בלב, כפי שיבואר בפרקים הבאים.
קודם התחלת קריאת שמע יקבל במחשבתו קיום מצות עשה זו של ק"ש, ויאמר תמיד ג' תבות 'א'ל מלך נאמן' כדי להשלים רמ"ח תיבות של ק"ש, כיון שכשאומר ק"ש בכונה א"א לסיים ק"ש עם הש"ץ ולהשלים התיבות באמירת הש"ץ ד' אלוקיכם אמת. (פרק ד').
אמירת שמע ישראל היא דרך עדות, כאילו כל אחד אומר לחבירו שמע שאני מאמין שד' אלוקינו הוא יחיד בעולמו, (ולכן ע' של שמע וד' של אחד הם אותיות גדולות).
ואומרים 'ישראל' מפני שיעקב אבינו לא מת, והקב"ה חתם אותו בכסא כבודו שיהיה תמיד עד על בניו שמייחדים שם ד' כראוי, ובשעה זו מעלים את יעקב לפני הקדוש העליון, ומברך אותו בז' ברכות, והקב"ה פותח ואומר אשרי האב שהוליד זרע זה בארץ, ואשרי הבנים שמעטרים את אביהם כך, וכל צבאות השמים אומרים בשכמל"ו, ויעקב מתעטר בי"ג נהרות אפרסמון טהור, ועומד כעיר המוקפת חומה שלא ישלוט בבניו דין קשה. ויש ביאור אחר בתיבת אהבת ד' בברכת אהבה רבה- רבי חיים ויטאל מביא 'ישראל' שהכונה בזה לקב"ה, ישר א'ל, והיינו שכאילו אומר לקב"ה שישמע שאני מאמין שאתה הוא ד' אלוקינו ואתה הוא ד' אחד, והבוחר יבחר ובלבד שיכוין ליבו.