אברהם בנו לעקידה, וכתב הרמב"ם שהנסיון היה מה לו היכל מיוחד בעולם הבא שלא יהיה כמוהו לאחרים. ובפרט שנתרצה לזה באהבה גמורה, וא"כ כ"ש שהיה מוסר בנו שע"י שמירת הלשון נמנע ממאות ואלפי עוונות, ומרוויח לתורה בלי חשבונות שיוקל לו אם ילמדו שאר דברים, וכן מאות ואלפי מצוות, כי היושב ואינו עובר עבירה נותנים לו יצחק הלך לעקידה בלב שלם, וודאי לא היה מונע מעבודת ד' שכר כעושה מצוה. (פרק א'). בשביל דברים קטנים, וא"כ אנו שמזכירים זכות אבות עלינו לילך בדרכיהם ולא למנוע מתורה ומצוות עבור שום דבר. וכן מצינו אצל יעקב שהלך י"ד שנה ללמוד תורה אף שהיה בן ס"ג ולא היה לו שום זרע, והיה עליו להעמיד את האומה הישראלית, ובכל זאת מחמת שידע שלבן לא יתן לו בתו בחינם ויצטרך לעבוד אצלו, וירצה להאבידו מן העולם, וגם ביתו מלא טומאת תרפים, ולא יוכל לעמוד נגד זה בלי קדושת התורה, ולכן הקדים ללמוד י"ד שנה (כנגד הי"ד שנים שיהיה מוכרח להיות אצל לבן עד לידת יוסף) בלי לישן שינת קבע, וא"כ גם אנו צריכים ללכת בדרכיו ולהרגיל בנינו לתורה ומצוות, שגם אם יוכרח ללכת לעבודת הקיסר ולא יוכל ללמוד לא תסור ממנו קדושת התורה, ויתן ד' חינו בלב המלכות, ויצליח ד' דרכו אחרי שיחזור, וזהו עצת היצר לחשוב רק על ההצלחה הזמנית, ועל זה אמרו הוי מחשב הפסד מצוה (הגדול, בעולם הבא), כנגד שכרה (הקטן, בעולם הזה), ושכר עבירה (הקטן, בעולם הזה), כנגד הפסדה (הגדול, בעולם הבא), וכן בענייננו יעריך גודל השכר בעולם הבא אם הבן מקיים מצוות כראוי, והעונש הנצחי שמגיע לאדם אם אין הבן הולך בדרך הישר (שאפילו אם יזכה לשבת בגן עדן יטלוהו מגן עדן ויוליכוהו לגיהנום למען יראה ביסורי בנו), וע"י התבוננות בזה ירף ממנו היצר וישלח בנו לתורה, ויזכה לחיי נצח הוא וזרעו, ונכסיו יצליחו בעולם הזה. (פרקים ח' ט').
גודל התועלת במה שלא ידבר דיבורים אסורים בבית הכנסת- תועלת גדולה יש למי שיש לו זמן קבוע ללמוד בבית המדרש, שישמור את לשונו באותו הזמן, כי על ידי זה לא יפסיד מזמן לימודו, וגם לא תהיה תורתו קרעים קרעים שעונשו שמאכילים אותו גחלי רתמים (שנענש י"ב חודש כרשע גמור). ועצה טובה למי שרוצה לשמור פיו ולשונו מדיבורים אסורים, שימנע מלשוח בבית הכנסת ובית המדרש מפני כמה סיבות- א' מפני קדושת המקום. ב' על ידי זה תורתו ותפילותיו יהיו בשלימות. ג' על ידי זה יהיה שיעור זמן מצטבר של בערך י' שנים מחייו בלא דיבורים אסורים אלא רק תורה ועבודה. ד' על ידי זה יהיה לו קל יותר להמנע מדיבורים אסורים בשאר היום. (פ"ב).
צריך להשתדל במיוחד בשמירת הלשון מפני שזה מצוה שאין לה דורשים- איתא בספר חרדים שאף שחייבים להזהר בכל המצוות, מ"מ יש לאדם להחזיק באופן מיוחד במצוה אחת שלא יעבור עליה כל ימי חייו, שעל ידי זה שאר המצוות נמשכים אחר אותה המצוה, אבל אם בא לאחוז בכולם לא יצליח. וא"כ בזמננו שהופקר אצל חלק מהאנשים עוון לשון הרע ורכילות, א"כ האוחז במצוה זו באופן מיוחד יגיע לו על זה שכר מיוחד. ואם מת מצוה מותר אפי' לכהן גדול ונזיר להטמא לו מפני בזיונו, כ"ש אם התורה הקדושה מוטלת בבזיון, ובעוון זה יש בזיון מיוחד אל יאמר האדם שיוכל בנו לנהוג כראוי גם בלי לימוד לתורה, מפני שמי שרגיל לדבר לשון הרע אף אם מזכירים התורה, כי רק ע"י לימוד התורה האדם מחזיק בקיום לו שהדבר אסור אינו פורש, כי יש לו כל מיני התירים, ואדרבה יוסיף לומר שהוא חנף ושאינו בכלל עמיתך, ואין לך מת מצוה גדול מזה. ואם יתנו לאדם ספר תורה שמחוק בו כמה תיבות ודאי לא יסכים לברך עליו, ואיך לא יתבייש האדם שיהיה מופקר אצלו עוון זה כאילו אינו כתוב בתורה כלל. (פרק ג').
השכר הגדול המצוי בשמירת הלשון, ובזיכוי הרבים בזה- המתחזק בהימנעות מדיבורים אסורים יש לו בזה רווח מיוחד, כי מצוה זו מצויה תמיד ובכל מקום, וא"כ מצוי לו ע"י שמירת הלשון יזכה האדם לחשיבות מיוחדת בעולם הרווח בלא שיצטרך לחפשו, והמזכה את הרבים בענין זה זכות אבות מועילה כשאנו הולכים בדרכי אבות- אנו הבא כי טבע האדם להתנאות באיזה דבר מיוחד שאין שכרו גדול, ובודאי יצליח כי ישראל בחזקת כשרים וצדיקים מתפללים שיזכור ד' לנו זכות אבות, ואין זכות אבות לאחרים, וא"כ כיון שאמרו חז"ל שהרוב נכשלים בגזל ומיעוט ואין העוון הזה מצוי אלא מחמת חסרון ידיעת פרטי הדינים מועילה אלא אם אנו הולכים בדרכיהם, ומצינו שמסר בעריות וכולם באבק לשון הרע, א"כ הנזהר מלשון הרע יהיה בזה, ועל ידי זה ימהר ביאת הגואל. (פרק ד').
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
האדם לדמות בעצמו בשעת אמירת שירה זו כאלו הוא יצא ובאומרו "עושה פלא" ו"תבלעמו ארץ" יכוין בשמחה ממצרים ועומד על שפת הים ומזמר שירה זו עם כלל ישראל. עצומה על גבורות ד'. ובאומרו "נחית בחסדך עם זו גאלת" (פרק ו').
כוונות מיוחדות בפסוקי שירת הים- באומרו "ויאמינו בד' " יכוין אני ג"כ מאמין באמונה שלימה ואמיתית באלוקותו ית"ש, וראוי שיקבל על עצמו למסור נפשו להראות אמיתת אמונתו, ובאומרו "ובמשה עבדו" יכוין בשמחה שהוא מאמין בנבואת משה ובאמיתות התורה שניתנה על ידו, ויקבל על עצמו ללמוד וללמד לשמור ולעשות תורתו הקדושה. ובאומרו "אז ישיר" יכוין אני מאמין בתחית המתים לעתיד (כמו שאמרו חז"ל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן וכו'). ובאומרו "אלוקי אבי וארוממנהו" ישתוקק ויצייר איך מוסר נפשו כדי לרומם את שם ד'. ובאומרו "ד' איש מלחמה ד' שמו" יכוין פרש"י בחומש (שד' נלחם בשמו ולא בכלי מלחמה, או שאף בשעת מלחמה הוא מרחם על ברואיו). ובאומרו "וברוב וישמח בגודל אלוקותו ית"ש ויתן שבח והודאה לשמו ית"ש גאונך תהרוס קמיך" יכוין ג"כ מה שפירש רש"י שהקמים בליבו ובמחשבתו על זה.
יש אנשים המרפים ידיהם מלימוד התורה של בניהם, ומורים התר שבכל מקרה בנם לא יהיה רב, אך האמת שחובת האדם לדעת איך לעבוד את ד' ולהנצל מהיצר שסכנתו עצומה, ומביא את האדם להפסיד הרבה מצוות, וגם המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה, וגם לא ידע לעשותם כדין (וכגון מצות תפילין שצריך שיהיו מרובעים כדין, ויהיו הרצועות שחורות, ויהיה של ראש כולו על הראש ולא על המצח, והקשר יהיה כנגד הפנים ושל יד יהיה כולו על מקום הקיבורת בלא חציצה, וצריך ליזהר בזה בכל זמן ק"ש ותפילה. וכן בק"ש יש לדקדק לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולהשמיע לאזנו ולדקדק באותיותיה ולקרותה בזמנה, וכן בשאר מצוות ודאי יחסר לו אם לא ילמד כראוי), ולעתיד לבוא כל אחד יראה איזה חסרון היה במצוותיו. וכמו שדורות הראשונים היו שולחים בניהם לת"ת אף שידעו שרק אחד מאלף יוצא להוראה, כי גם אם יגדל הבן ויהיה לו עסק ויקבע מעט זמן ללימוד ואפי' רק בשבת, כדאי הוא כל הכוחות שעמל האב עליו, וה'מרחם' על בניו ואינו שולחם לת"ת הרי הוא אכזרי, על כן יראה כל אדם להחזיק בנו לתורה והקב"ה יסייע בידו. (פרק ז').
על האדם ללמד בנו תורה ולא לחשב חשבונות אחרים על עתידו- יש האומרים שצריכים להכין את בניהם וללמדם חכמות אולי יצטרכו לילך לצבא ועל ידי זה יקל להם, אמנם מצוותיה, ואם הוא פורש מן התורה הרי הוא נעקר ממקור זה אינו סיבה שלא ללמדם כלל, (ועוד שהצורך בלימוד חיותו כדג בלי מים ויבוא לבסוף לידי ביטול כל התורה התורה הוא ודאי והוא טוב ומועיל יותר מכל ענייני העולם והמצוות, ויכול להגיע אף לעבודת אלילים. ובפרט בזמננו הזה, ויתבונן האדם בגודל שכר עולם הבא שאפי' אם ינתן שהרבה סרו מדרך ד' מחמת הפרישה מן התורה, או שהגיעו לאדם כל העולם הזה ותענוגיו אינו מספיק אפי' לשכר מצוה לחילול שבת ושאר איסורים, ודאי הוא עת לעשות לד' אחת), ובזמננו אין הגזירות קשות כ"כ ומניחים ללמוד תורה לחזק ענין זה, וטובה אחת בצער ממאה שלא בצער. (פ"י.) ולעבוד את ד', וא"כ איך אנחנו נרפים יותר מהדורות הקודמים שהיו כופים אותם לבטל התורה והמצוות, והיא עצת היצר כי יודע שהתורה היא כלי הזין להלחם נגדו, ורוצה לבטלה כדי שיוכל לנצח. (פרק ח').