כל התורה שמותיו של בורא עולם
ייכי שם ה' אקרא הבו גודל לא-לוקינויי
על הפסוק 'כי שם ה' אקראי מובא בגמרא (ברכות כא.) שמכאן לומדים שצריך לברך ברכות התורה לפני הלימוד שהרי נאמר כי שם ה' אקרא, שזה התורה הקדושה, לפני הלימוד אזי, הבו גודל לאלוקינו כלומר תן שבח וגדולה לאלוקינו על ידי שאתה מברך ברכות התורה. (ולהרבה פוסקים ברכת התורה היא מהתורה מכל מקום דעת שוייע שרק ברכת המזון היא מהתורה, סימן קפייד)
המהרש"יא מקשה, כתוב כי שם ה' אקרא ואיך זה קשור ללימוד התורה כשאני מזכיר את שם ה' כמשמעות הפסוק כי שם ה' אקרא? ועונה המהרש"א שבעצם כל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא ולכן כשאומרים בשם ה' אקרא היינו שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה, הבו גודל לאלוקינו וזייל היינו לברך ברכות התורה כאשר אנו מברכים על התורה אנו מראים שהתורה היא דבר רוחני ולא עוד מקצוע להחכים את האדם.
כותב החפץ חיים בשמירת הלשון וזה לשונו: כִּי בֶּאֱמֶת אֵין קֵץ לִקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַייל, שֶׁיֵּשׁ שִׁשִׁים רְבּוֹא פְּרוּשִׁים לְכָל פָּסוּק וּפָסוּק שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ אוֹתִיּוֹת דְּרִי עֲקִיבָא, דָּאוּר שֶׁל שְׁמוֹתָיו הַקְדוֹשִׁים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה, הוּא עֶשְׂרִים וְאֶחָד אֲלָפִים רִבְבוֹת פַּרְסָאוֹת, כְּמִנְיַן שֵׁם אֶהְיֶה. וְאָמְרוּ חֲזַיל וְהוּא בְּיַלְקוּט תְּהִלִּים: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִתְנוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה [היינו פרשה סתומה ופתוחה] עַל הַסֵּדֶר, שֶׁאִלְמָלֵי נִתְּנוּ עַל הַסֵּדֶר, כָּל מִי שֶׁהָיָה קוֹרֵא בָּהֶן, הָיָה יָכוֹל לְהַחְיוֹת מֵתִים וְלַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים, לְכָךְ נִתְעַלֵּם מֵהֶן סִדְרָן שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהוּא גָּלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיה מייד זי}: ייוּמִי כָּמוֹנִי יִקְרָאיי.
וְאִיתָא בְּסִפְרִי פָּרָשַׁת עֵקֶב {משלי ה' ט"ז): "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה". נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לְמַיִם. מַה מַיִם חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ד' כיב): "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּאִי, וּמַה מַיִם מַעֲלִים אֶת הַטָּמֵא מִטָּמְאָתוֹ, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה מַעֲלִים אֶת הָאָדָם מִטֻמְאָה לְטָהֳרָה, שֶׁנֶּאֱמַר {תהילים י"ט י'}: ייִרְאַת ה' טְהוֹרָה".
מצוות לימוד התורה הקדושה היא המצווה הגדולה ביותר מאשר כל מצוות התורה, אנו אומרים לפני התפילה: אֵלוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָם וְאוֹכֵל פָּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה [שמקבל מפירות המצווה בעולם הזה], וְהַקֶרֶן קַיָּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא: וְאֵלּוּ הֵן : כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וּבְקוּר חוֹלִים, וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם אומרת המשנה בסוף יותלמוד תורה כנגד כולם' הגמרא בקידושין דף מ. אומרת, שאל רבא את רב נחמן, מדוע רק מצוות אלו אוכל מפירותיהן בעולם הזה, הרי גם במצוות שילוח הקן כתוב "יוהארכת ימים"י כמו שכתוב בכיבוד אב והארכת ימים, וכן בלימוד תורה כתוב כי היא חייך ואורך ימיך? וענה לו רב נחמן שמצווה שהיא מועילה גם לשמים וגם לבריות שניהם נהנים ממצווה זו, מוזכרת במשנה, ואלו שילוח הקן הוא רק טוב לשמים ולא לבריות ולכן לא מוזכרת.
שואל הגאון הרב יצחק אלחנן וסרמן זצ"ל הרי גם לימוד תורה הוא רק טוב לשמים ולא לבריות?
ומתרץ כיון שהגמרא אומרת במסכת סנהדרין צח. שמי שאומר 'מאי אהני לן רבנן' הרי זה אפיקורס, כופר ביימ דהיינו מי שאומר מה מועילים לנו אלה האברכים ובחורי ישיבות היקרים שעומלים בתורה, הרי זה נקרא אפיקורס שהרי עליהם עומד העולם שהרי כתוב "יאם לא בריתי [נזו התורה] יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתייי, כלומר אלמלא התורה שנקראת בריתי שעוסקים בה יום ולילה חוקת שמים וארץ, היינו העולם לא תתקיים, יוצא איפה שלימוד תורה מועיל גם לבריות לכן הוא נכלל במשנה במצוות שאדם אוכל מפרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
על פי זה מסביר החפץ חיים מדוע העולם הוא ככדור בזמן שבארץ ישראל לילה, ביבשת אמריקה עדיין אור, שבזמן שבארץ ישנים קול התורה ימשיך להיות באמריקה ולא יתבטל לימוד התורה אפילו לרגע אחד במשך כל עשרים וארבע שעות היממה.
מובא בירושלמי: (פייק דפאה הייא דף טו ), ותלמוד תורה כנגד כולם, ר' ברכיה ור' חייא, חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה. וחד אמר אפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר א' מהתורה.
כתוב בירושלמי כי נר מצוה ותורה אור היינו שהמצווה משולה לנר והתורה לאור שהוא פי כמה מנר.
קבע עיתים לתורה וקיבל יותר הכנסה בפחות עבודה
מספר ר' אהרון: הייתי אז בבית המדרש. אל תשאלו אותי מה בדיוק למדתי ועם מי, שהרי בית המדרש הוא פשוט בית. נמצאים בבית, גם אם לא בדיוק לומדים. זהו מקום טבעי של כל יהודי, וגם שלי. באותו זמן בו הייתי בבית המדרש, חגגו שם סיום מסכת. הסיום הזה עורר בי אי אילו נימים של קנאת סופרים, כי זה לא היה סיום ששייך רק לתלמידי חכמים מופלגים, או לאיזו קבוצה נבחרת, שקיבלה על עצמה ללמוד מסכת. זה היה סיום של הרבה חברים מהקהילה, שקיבלו על עצמם ללמוד לפי סדר מסוים. אני יודע שזה מקובל בהרבה מקומות. יש קהילות שהנהיגו ללמוד מדי יום עמוד של גמרא או של דף, או עמוד משנה ברורה. יש כל מיני מסלולים וכל מיני מקצועות, וכל אחד, אם הוא רק רוצה, יכול ללמוד מה שליבו חפץ. ואני, חפצתי. באמת חפצתי, אבל עד אותו סיום, לא הבשילאצלי הרצון לכדי החלטה. אני מוצא את עצמי בין חתני הסיום הנרגשים, מקבל גם מהכיבוד שהם מגישים לכבוד גומרה של תורה, והטעם המתוק של העוגה קצת חמוץ לי, מפני שבסתר ליבי אני יודע, שבעצם גם אני הייתי יכול לערוך סיום. והנה אני פוגש בידידי, יהודי הטרוד בענייני מחיה וכלכלה, ממש בסגנון שלי, ואני שואל אותו, בהרבה יותר מקורטוב קנאה: גם אתה מסיים?" והוא אומר לי, "לא. סתם נקלעתי הנה, אני ממש לא מבין מה אני עושה פה". ואני יכול לשמוע את הצער שלו, שמשקף את הצער שלי. "גם אני לא מבין"י, אני עונה לו, אבל בעצם אין שום סיבה שבפעם הבאה לא נהיה גם אנחנו חלק מהאירוע. מה דעתך לייסד שיעור, ולהתחיל ללמוד את המסכת הבאה?" שנינו עסוקים בפרנסה, לשנינו קשה להקדיש את הזמן, אבל בסייעתא דשמיא אנחנו נותנים כוח אחד לשני, ומחליטים שהפעם באמת. "מי ימסור את השיעור?יי שואל אותי החבר. "אחד משנינו", אני עונה לו, "ואולי נפגוש עוד יהודים שרוצים להצטרף". הקבייה עוזר, וכשאנחנו יוצאים מבית המדרש, אנו פוגשים באברך תלמיד חכם, ומציעים לו להיות מגיד השיעור שלנו. הוא מסכים, וברגע זה נחנך שיעור שיימסר בעיצומו של יום, בשעה שתיים בצהרים. מאז, בשעה זו אני יוצא ממקום עבודתי, הולך למקום עבודתו של חברי, ושם אנחנו נפגשים עם המגיד שיעור, ולומדים יחד כארבעים דקות. ארבעים דקות של גן עדן בתוך העולם הזה. הסיפור יכול להיגמר פה, אבל יש לו המשך: הקבייה הראה לי כמה הוא אוהב את השיעור החדש שלנו. זה לא שלא הייתה לי קביעות עיתים עד היום, למדתי בכל יום בערב, אבל ביום – זה היה חידוש. עד לפני זמן מה הייתי עובד קשה, ומייחל להרווחה. המשכורת לא סיפקה אותי. והנה, נזו תקופה קצרה מאז שהתחלתי את השיעור קיבלתי טלפון מיהודי שמעוניין שאעבוד בשבילו, ומדובר בעיסוק הרבה יותר קל, עם משכורת גבוהה משמעותית! אני חשבתי שאני מוריד מאפשרויות הפרנסה למען לימוד התורה, אבל למעשה קרה בדיוק ההיפך. בזכות לימוד התורה, הגיעה ברכה בפרנסה. [הסיפור עלון השגחה פרטית]
העוסק בתורה יסורים בדילין ממנו
ברכות דף ה. אָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יְסוּרִין בְּדִילִין הֵימֶנּוּ ...אָמַר לו רְבִּי יוֹחָנָן זה אֲפִילוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין שהעוסק בתורה יסורים בדילין הימנו (שמות ט"ו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֲקָיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ.
וְאָמְרוּ חֲזַייל בַּגְמָרָא עבודה זרה חי.: אָמַר רַבִּי אַבְדִימִי בַּר חָמָא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו, שֶׁנֶאֱמַר: ייכִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" (תהילים א, ב). וכן נכסיו מצליחין.