הלכות והליכות
הימים הנוראים בהלכה ובאגדה
שאלה: מדוע אומרים את 'סדר העבודה' במוסף? והאם נכון הדבר שצריך לכרוע על הריצפה? והאם חייב הפסק מהקרקע?
תשובה: בתפילת מוסף אומרים החזן והקהל את סדר העבודה שהיתה בבית המקדש ביום הקדוש הזה. וכתב בספר 'חמדת ימים': 'ומה מאוד יתאונן אדם חי להיות דווה ליבו בחטאיו ולהתעורר בבכי ואנחה בעת ובעונה של אמירת סדר העבודה, על כי גלה משוש ליבנו, זבול מקדשנו חרב בעווננו ובטלה העבודה, לא מזבח ולא קרבן ולא כהן גדול לכפר על עדתנו וכו'. ומבכה השליח ציבור עמו את הציבור על חרבן בית המקדש וגלות ישראל וחסרון עבודת בית ה' אלוקינו, עוונותינו הטן אלה. ויאמר גם את הפיוט 'אשרי עין ראתה כל אלה' - בדמעות הלב ובאנחה גדולה. ולא כמנהגי איזה שליחי ציבור שאומרים את כל סדר העבודה בלי שום בכי ואנחה, רק בתודה וקול זמרה. ועושי אלה ומעוררים ליבות בני אדם על כבוד שמו ושממות היכלו, המה יזכו לראות פני שכינה'.
כורעים ומשתחוים - נוהגים שכל הציבור כורע בסדר העבודה כשאומר החזן: 'כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. ויזהרו שלא להשתחוות על רצפת אבנים אלא יפרסו שטיח על הארץ, ואם אין שטיח, יפרוס מהטלית וישתחוה עליה או על הספסל. והשליח ציבור, לא ישתחוה עם הקהל, כיון שאסור לו לזוז ממקומו בחזרה אלא ישתחוה על התיבה כשהוא עומד. (העושים 'שכיבות שמיכה', יש ליידע אותם שאסור לעשות כן, אלא אם כן יתנו איזו מגבת או משהו אחר בין פניהם לרצפה, מאותו טעם).
סגולות וישועות
חיזוק ליום הדין
- כתב ה'לבוש' (סתר"י): הדלקת נר נשמה עבור הנפטרים בערב יום הכיפורים גורמת להם נחת רוח מרובה ומכפרת עליהם. ובעת ההדלקה יאמר: "הריני מדליק לכבוד יום הכיפורים ולעילוי נשמת אבי / אמי".
- כתבו הראשונים (מקראי קודש סל"ח): ראוי לקבל בפה את תוספת יום הכיפורים, ויאמר: "הריני מקבל עליי תוספת יום הכיפורים באכילה, שתיה ובעשיית מלאכה".
- מקובלנו מהאר"י ז"ל כי החיבוק והנישוק שנותנים לספר התורה של 'כל נדרי' מתוך חרטה על העבר - מתקן את כל חטאי הנעורים. ואף מתקן את כל שפגם בנדרים ושבועות. והוסיף המט"א כי טוב ונכון לבקש סליחה על שפגם כבוד התורה.
- מובא בקדמונים כי כל שעת לימוד תורה בליל יום הכיפורים - שקולה יותר מלימוד של שנה שלימה בזמן אחר!.
- כתב היסוש"ה (שער יא פ"י) כי בכל פעם שמרגיש אדם עינוי וצער בכיפור, יכוון לקיים מצוות 'ועיניתם את נפשותיכם'.
- מתוך 'לכתחילה - יום הכיפורים'.527632686 שירים
סליחה - אח יקר!
ביציאתו של הכהן הגדול מקודש הקודשים ביום הכיפורים, היה מתפלל אודות גשמיות עם ישראל. ונשאלת השאלה: היתכן כי ביציאתו ממקום קדוש שכזה, יתפלל הוא על דברים אלו?... אלא מכאן אתה למד כי הגשמיות של השני היא הרוחניות שלי! (הגראי"ל שטיינמן זצ"ל)
באחד השנים, בערב יום הקדוש של יום הכיפורים, שעה בודדת לפני 'כל נדרי' ראו העוברים ושבים את האדמו"ר הקדוש רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע מטפל ומתקן בצינור שבור של ביוב שעמד בסמיכות לבית מדרשו, בעודו לבוש ב'קיטל' לבן ו'טלית' לקראת 'כל נדרי'.
אחד העוברים שראה את המחזה הנורא, כמעט התעלף מרוב בהלה, ופנה אל הצדיק: "רבי קדוש, מה מעשיכם כאן בזו השעה?! לטפל במי שופכין בשעה שאנו עומדים על פתחו של היום הגדול והנורא?!"....
אמר לו ר' שלומ'קה מזוועהיל זצ"ל: "מה שאני עושה כאן כעת, הוא בדיוק כמו מעשהו של הכהן גדול בשעה שעמד אחת בשנה לפני ולפנים ב'קודש הקודשים'. שני שכנים החלו לריב ביניהם מי הוא זה האחראי על סידור ותיקון צינור מי השופכין, וכשראיתי שהם מגיעים למחלוקת ומריבה ביניהם, החלטתי כי אני אגרום לשלום ביניהם, ואתקן בעצמי את הצינור המלוכלך, הגם שהנני לבוש בבגדי ה'קיטל' והטלית החדשים של יום הכיפורים!. בדיוק כפי שהכהן הגדול היה דואג בצאתו מבית קודשי הקודשים לגשמיות של עם ישראל."
מובא ב'פרקי דרבי אליעזר' (פרק ט"ו) כי השטן המקטרג תדיר על ישראל, מלמד עליהם זכות ביום הכיפורים, ואומר להקב"ה: "רבון העולם, יש לך עם אחד שהם כמלאכי השרת: מה מלאכים יחפי רגל, אף הם כן... מה מלאכים נקיים - אף הם כן. מה מלאכים שלום ביניהם - אף הם כן, והקב"ה שומע עדותו ומכפר עליהם!". ומכאן נהגו כל ישראל לבקש מחילה זה מזה כדי שיהיה שלום.
היתכן שאדם יעבור את יום הכיפורים כשהוא יודע שהוא לא מדבר עם חברו או בן משפחתו, או שיש ביניהם כעס וקפידא? הכיצד הוא אינו חושש מכך שבעל הרחמים, מלך מלכי המלכים לא יסלח לו, שהרי יש נשמה במקום אחר הפגועה ממנו. הלא ראינו במעשה של רב רחומי, שהיתה אשתו ממתינה לו שיחזור לבית, ובגלל שאיחר כמה דקות, גרמו בכיותיה למותו בטרם עת. מי לא חס על חייו לבקש מחברו מחילה וסליחה מכל הלב?!...