"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וּבְתֹהוּ יְלָל יְשִׁמֹן; יְסֹבְבֶנְהוּ, יָבוֹנְנֵהוּ, יִצְרַנִהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (דברים ל"ב, י')
פרשת האזינו היא שירת הפרידה של משה רבינו הנאמרת סמוך לפטירתו. משה סוקר בשירה זו את תולדות עם ישראל: החל מחסדי ה' ביציאת מצרים ובמדבר דרך התקופות שבהן בני ישראל התרחקו מה' ועד ההבטחה שהקב"ה לא ייטוש את עמו לעולם.
השירה מלמדת אותנו כי הנהגת ה' בעולם היא בהשגחה מדויקת לאורך כל הדורות. גם כאשר האדם אינו מבין את המאורעות העוברים עליו, עליו לדעת שהכל נעשה בחכמה, בצדק, ביושר ובחסד.
פעמים רבות רק לאחר שנים מתברר לאדם כיצד גם מה שנראה בתחילה כקושי או כצער, היה חלק מתוכנית אלוקית שהובילה לטובה גדולה יותר.
אחד הפסוקים היסודיים בפרשה הוא: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגַדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים ל"ב, ז'). התורה מלמדת אותנו שאדם אינו יכול לחיות רק את ההווה. עליו להתבונן בעבר, ללמוד מניסיונם של הדורות הקודמים ולזכור כיצד הקב"ה הנהיג את עם ישראל ואת חייו הפרטיים לאורך השנים.
כאשר האדם נזכר בחסדים שהקב"ה עשה עימו- ברגעי הישועה, ההצלה וההשגחה הפרטית- אמונתו מתחזקת והוא מקבל כוח להתמודד עם האתגרים והניסיונות שבהווה.
ומתוך הכרת הטוב על כל החסדים שהוא גומל עימו. ככל שהאדם מרבה להכיר בגדלות הבורא, כך מתעצם הקשר שלו עם הקב"ה, והוא זוכה לעבוד אותו מתוך אהבה ושמחה.
עוד אומרת התורה: "הַצוּר תָּמִים פָּעֲלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט; אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים ל"ב, ד'). פסוק זה הוא אחד מיסודות האמונה. פרשת האזינו נקראת בדרך כלל בימי התשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים או בסמוך להם.
בימים אלו אנחנו עוסקים בחשבון נפש ובתיקון המעשים, אך התורה מלמדת אותנו שחשבון נפש אמיתי אינו מתמקד רק בחסרונות, אלא גם בזכירת כל הטוב שהקב"ה השפיע עלינו. מתוך הכרת הטוב באה אהבת ה', ומתוך אהבת ה' קל יותר לשוב אליו באמת, לקבל על עצמנו להתחזק בתורה, תפילה, מצוות ומידות טובות.
יהי רצון שנזכה להפנים את המסר של הפרשה - לזכור תמיד את חסדי ה', להתחזק באמונה גם בשעות הקשות, להרבות בתורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים. בזכות זאת נזכה לגמר חתימה טובה, ברכה והצלחה, בריאות, ישועות ונחמות, וגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.
בהמשך הפרשה נאמר: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" (דברים ל"ב, ג'). חז"ל למדו מפסוק זה את החיוב לברך על התורה לפני לימודה. אולם יש בפסוק גם מסר עמוק לכל תחומי החיים: בכל פעם שאדם מזכיר את השם של הקב"ה, עליו לעשות זאת מתוך הכרה בגדלותו.
בברכת שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה
הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א
רב קהילת 'עין חמד'