התשובה קדמה לבריאת העולם - על כן יורה חטאים בדרך - כי עמך הסליחה - אני נושא לכם פנים - אין הדבר תלוי אלא בי - ועתה אם שמוע תשמעו בקולי - היום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד
התשובה קדמה לבריאת העולם
מפטירין (הושע יד ה) 'ארפא משובתם אוהבם נדבה, כי שב אפי ממנו'. מובא במדרש רבה (פר' בראשית א ד) 'בראשית ברא אלוקים'. ששה דברים קדמו לבריאת העולם. יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד נבראו וכו'. רבי אהבה ברבי זעירא אמר, אף התשובה, שנאמר (תהלים צ ב) 'בטרם הרים יולדו', ואותה השעה (תהלים צ ג) 'תשב אנוש עד דכא' וגו'ה.
על כן יורה חטאים בדרך
ובעצם, כל ענינה של תשובה הוא חידוש מופלא מחוץ לגדר הטבע, כפי שיש ללמוד מדברי הירושלמי (מכות פ"ב ה"ו) 'שאלו לחכמה, חוטא מהו עונשו. אמרו להם: 'חטאים תרדוף רעה' (משלי יג כא). שאלו לנבואה, חוטא מהו עונשו. אמרה להן: 'הנפש החוטאת היא תמות' (יחזקאל יח ד). שאלו לקודשא בריך הוא, חוטא מהו עונשו. אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב (תהלים כה ח) 'על כן יורה חטאים בדרך' - יורה לחטאים דרך לעשות תשובה'.
והביאור בדברי הירושלמי, שכשם שבעניני הגוף, אם חלילה נחתך לאדם אחד מאיבריו - אין לו תיקון שלא יהא בעל מום, כך לכאורה כאשר אדם עובר על אחת ממצוות התורה שמכוונות לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, הריהו צריך להיות כבעל מום שנחתך ממנו אבר מאיבריו, ולכן החכמה השיבה 'חטאים תרדף רעה', והנבואה השיבה 'הנפש החוטאת היא תמות', כיון שלהבנתם לא שייך לתקן זאת.
אלא שהקב"ה ברא וחידש את כח התשובה שעל ידה נברא האדם לבריה חדשה ושלימה - כמי שלא חטא מעולם, וכמובא במדרש תנחומא (פר' וירא סי' טז) 'ראה מה יפה התשובה, אמר הקב"ה (מלאכי ג ז) 'שובו אלי ואשובה אליכם', שאם ביד אדם כמה עונות והוא שב לפני הקב"ה, הוא מעלה עליו כאילו לא חטא, שנאמר (יחזקאל יח כב) 'כל (חטאותיו) [פשעיו] אשר עשה [לא יזכרו לו] וגו''ו.
כי עמך הסליחה - אני נושא לכם פנים
והנה נאמר (תהלים קל ד) 'כי עמך הסליחה למען תורא'. ופירש"י (שם) ''כי עמך הסליחה - לא נתת רשות לשליח לסלוח, כמו שנאמר (שמות כג כא) כי לא ישא לפשעכם. למען תורא - על זאת שלא יהא אדם בטוח על סליחת אחר'.
ובפשטות, מקור דברי רש"י באים מדברי המדרש תנחומא (פר' משפטים סי' יא) ''כי לא ישא לפשעכם' (שמות כג כא), למה, שהוא שליח, וכל מה שהשליח מצווה לעשות הוא עושה. אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר (במדבר ו כו) 'ישא ה' פניו'. אמר לו דוד: רבונו של עולם, ולמלאך אתה מוסרני - שאינו נושא פנים, מי יוכל לעמוד בו, 'אם עונות תשמר י-ה (ה'), [אדני] מי יעמוד' (תהלים קל ג). אם תאמר שהסליחה אינה עמך, 'עמך היא', שנאמר (שם פסוק ד) 'כי עמך הסליחה למען תורא''. ויש ללמוד מדברי המדרש ומדברי רש"י, על גודל אהבתו של הקב"ה אלינו, ש'אני ולא שליח' בא להתפייס עמנו ולקרבנו אליו – 'כי עמך הסליחה'ז.
אין הדבר תלוי אלא בי
כיון שכך, אין החזרה בתשובה תלויה אלא בחוטא עצמו – להתעורר ולשוב אל ה', וכפי שיש ללמוד מן המסופר בגמ' (עבודה זרה יז.) על ר' אליעזר בן דורדיא, שחטא כל ימיו בחטאים חמורים, עד שפעם אחת בשעת החטא התעורר בתשובה וחיפש שיבקשו עליו רחמים אצל בעל הרחמים – עד שהבין שאין הדבר תלוי אלא בו.
וזו לשון הגמ' 'הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נד י) 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נא ו) 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו כד כג) 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו לד ד) 'ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה - עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אליעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא'.
ממעשה זה למדו גדולי בעלי המוסר על כל אחד ואחד, שלא יתלה מבטחו ותקוותו באחרים שהם יגרמו לו להטיב את אחריתו, משום ש'אין הדבר תלוי אלא בי' – ברצונו הפנימי והאמיתי של האדם בעצמו לשוב בתשובה, להניח את ראשו בין ברכיו ולגעות בבכי 'השיבני ואשובה כי אתה ה' אלוקי' (ירמיהו לא יז).
וברצות ה', יתקיים בו המשך הפסוקים שם (פסוק יט) 'הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד. על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאם ה''ח.
ועתה אם שמוע תשמעו בקולי
ויש להתחזק עם דברי העבודת ישראל (פר' יתרו ד"ה ועתה) שכתב ''ועתה אם שמוע תשמעו בקולי' (שמות יט ה). איתא במדרש (בראשית רבה כא ו) 'אין ועתה אלא תשובה', עיין שם. ויש לומר בנידון דידן, שהקב"ה רמז להמתקרבים אליו, שֶׁאַל יתיאשו ואל ייראו מגשת אליו - עבור עוונותיהם שעשו מקודם, כי העיקר על כל פנים להתקרב מהיום והלאה ושלא לחטוא עוד. ולזה 'ועתה' אם שמע תשמעו בקולי, וזה מצות תשובה, והוא חסדו הגדול שרוצה לקרב השבים ושלא לזכור להם מעשיהם הראשונים'ט.
היום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד
והנה מצינו ברמב"ם (הל' תשובה פ"ז הלכה ו-ז) כמה וכמה לשונות מיוחדים על מעלת התשובה, ולגודל חביבותן נעתיק את דבריו, וזו לשונו 'גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר (הושע יד ב) 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך'. ונאמר (עמוס ד ו) 'ולא שבתם עָדַי נאם ה''. ונאמר (ירמיהו ד א) 'אם תשוב ישראל, נאם ה', אלי תשוב'. כלומר, אם תחזור בתשובה בי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. וכן אתה מוצא, שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים, בה מקרב את השבים - בין יחיד בין רבים, שנאמר (הושע ב א) 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני א-ל חי' וכו'.
כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלוקי ישראל, שנאמר (ישעיהו נט ב) 'עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם'. צועק ואינו נענה, שנאמר (ישעיהו א טו) 'כי תרבו תפלה' וגו'. ועושה מצות וטורפין אותן בפניו, שנאמר (ישעיהו א יב) 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים' וגו'. והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר (דברים ד ד) 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם', צועק ונענה מיד, שנאמר (ישעיהו סה כד) 'והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר (קהלת ט ז) 'כי כבר רצה האלוקים את מעשיך', ולא עוד אלא שמתאוים להם, שנאמר (מלאכי ג ד) 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות'י.
ה. במאור עינים (פרשתן) הביא את דברי המדרש הללו, ומתוך דבריו מתבאר סוד התשובה. וזו לשונו 'והנה ידוע כי העולם נכלל ממדות. מדת החסד ומדת הדין כנודע, ולמעלה מהמדות - הוא למעלה מעולמות, שם אין דין כלל, רק רצון וחסד, מפני שאין שם מדות חלוקות. ומשבעה דברים שקדמו לעולם היא ה'תשובה' (בראשית רבה א ד). נמצא כששב בתשובה בא לבחינת שקדמה לעולמות, שהוא למעלה ממדות, ונמצא ממילא נמחל הכל, כי שם הכל חסד. וזהו 'כל המעביר על מדותיו' (ראש השנה יז.), שעובר למעלה מהמדות למקום תשובה, אז מוחלין לו כל פשעיו. וכל אדם שמעביר על מדותיו - למי שהכעיס כנגדו, הרי הוא למעלה מן המדות, שהרי זה הכעיסו והוא מרוצה לו, לכן גם כן שכרו שמוחלין לו הכל'.
ו. ולא זו בלבד שמועילה התשובה לתקן את העבר, אלא יתר על כן, הקב"ה ממתין לכל יהודי שישוב אליו, כמובא באליהו רבה (פרשה כט) בזו הלשון 'מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, שיושב אני ומצפה להן לישראל יותר מאב לבנו ומאשה לבתה, שיעשו תשובה ויתקיימו דברי שלי'.
ז. וממילא, יחד עם החרטה והמרירות על החטא 'כי רע ומר עזבך את ה' אלוקיך' (ירמיהו ב יט), וכפי שפסק הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ב) 'וכן יתנחם על שעבר, שנאמר (ירמיהו לא יח) 'כי אחרי שובי נחמתי'. צריך להיות גם שמחה ומתיקות מאהבת ה' לישראל. ויבואר על פי המעשה המסופר על הרה"ק ר' זושא זיע"א, ששמע את אחד מהמגידים מוכיח את הציבור על חטאיהם ועוונותיהם, אך כולם נותרו דוממים ואטומים למשמע דבריו. לאחר מכן התחיל הרה"ק ר' זושא לדבר לפניהם, ומשרק התחיל לדבר אליהם, החלו לבכות והתעוררו לתשובה שלימה. לאחר מכן ביאר הרה"ק ר' זושא זיע"א, מדוע הם התעוררו מדבריו. מפני שהמגיד ההוא הוכיח אותם במוסר קשה וביראת העונש, וזה הוא דיבורים אל הגוף, והגוף רוצה בתוך שלו, ובדבריו סגר את ליבם. ואילו אני דברתי אל הנשמה שלהם, שהוא טוב ורוצה רק לעשות רצון ה', ואמרתי להם הרי השי"ת אוהב אותנו כל כך, כדכתיב (מלאכי א ב) 'אהבתי אתכם אמר ה'', ואיך אפשר לעשות נגד רצונו ית'. וכששמעו זאת הקהל נפתח לבבם הערל וגעו כולם בבכי. ויש להוסיף על כך מה שאמרו צדיקים, שאילו יאספו כל ה'אהבה' שקיימת בעולם, לא יגיעו לאהבה שאוהב הקב"ה את היהודי הכי גרוע ושפל. אלא שכמה שאנו מאמינים באהבת הקב"ה אלינו, עדיין אין משיגים ויודעים עד היכן הדברים מגיעים, וכמובא בזוה"ק (פר' שמות ה:) 'אילו הוו ידעין בני נשאה גודל רחימותא דרחים קוב"ה לישראל, הוו שאגין ככפיריא ומרדפין אבתריה'.
ח. ומדוע 'אפרים' נקרא 'ילד שעשועים', הלא נאמר עליו (הושע יב טו) 'הכעיס אפרים תמרורים'. אלא שיהודי ב'עצם' עצמותו טוב וטהור, רק ש'במקרה' נפל וחטא, וכפי שנרמז בשילוח השעיר לעזאזל, כמובא במהר"ל (דרוש נאה לשבת תשובה ד"ה אבל החטא הזה), וזו לשונו 'אבל החטא הזה אינו מצד נפש ישראל, רק הוא בשביל גירוי השטן אשר הוא מתגרה בישראל ומצד זה בא החטא. ולכן אמרה תורה, כי מצד שישראל יש להם נפש טהורה ויש להם קרבן להקריב לפני ולפנים, אם כן החטאים שישראל עושים הוא מיצר הרע שהוא השטן, לא מצד עצמם. עד שיש לשטן – הוא היצר הרע חלק בישראל – הם החטאים שהם מצד היצר הרע. ולכך אמרה תורה שיתן עוונות ישראל על השעיר השני וישלח השעיר במדבר, עד שיקח חלקו מן ישראל אשר יש לו אצלו. וחס ושלום, לא שיהיה כאן הקרבה אליו כלל – שהיא העבודה. רק נקרא 'ושלח את השעיר', הוא ששלח אותו החוצה. כי החטאים בישראל אינם מצד עצמם, רק מצד החוץ באו, דהיינו מצד יצר הרע. ודבר שבא מן החוץ אפשר שישלח אותם גם כן מעליו'.
ט. ועתה בתוככי חשכות הגלות, מי ששב להשי"ת ומתנקה מעוונותיו כראוי, יכול לזכות להשראת השכינה - יותר ממה שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים, כמובא בנועם אלימלך (פר' וישב ד"ה או יאמר) וזו לשונו 'וזהו 'הפעם יזבלני אישי' (בראשית ל כ), רצה לומר, שיהיה דירת השי"ת אצל הצדיק. על דרך ששמעתי משל מתוק מפי אדומ"ו הרב המגיד דק"ק ראווני זלה"ה, והוא שאנו רואים שכעת אשר אנחנו בגלות המר יש בני אדם שזוכים לרוח הקודש בקל יותר מבימי הנביאים שהיו צריכין הַשְׁבָּעוֹת והתבודדות רב כידוע, כדי שישיגו הנבואה ורוח הקודש. ואמר משל נפלא ומתוק, למשל המלך שהוא במקום כבודו בביתו בחצירו בפלטין שלו ויבא איזה אוהב המלך וירצה להזמינו לסעודתו לביתו, אזי בוודאי יכעוס עליו המלך, כי אין זה כבוד של מלך לצאת מפלטין שלו לבית אחרים - גם אם יהיה הסעודה גדולה עד למאוד, ובלתי אפשרי שיזמין את המלך לביתו עד שיכין כל הכנות ויעמיד מליצים ופרקליטין גדולים שימצא חן בעיני המלך שיבא לסעודתו. אבל כשהמלך נוסע בדרך ורוצה ללון בדרך, אזי כאשר ימצא מקום נקי באכסניא נקי, אף אם בית המלון הוא בכפר, אם הוא רק נקי, אזי זה בית מלונו ללון שם. והנמשל מובן ממילא, בזמן שבית המקדש קיים והיה שכינת כבודו בבית קדשי הקדשים, אזי אם היה אדם רוצה לשאוב רוח הקודש או נביאות, היה צריך עבודה גדולה, כמו שמצינו ב'שמחת בית השואבה' ששם היו שואבים רוח הקודש (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א). אבל עתה בגלות המר, הגם השכינה קדושה גלתה עמנו ובעוונותינו הרבים היא נע ונד בארץ, ותשוקתה מאוד [ל]מצוא מקום דירה לשכון בה, ואם מצאה מנוח מקום נקי - אדם שהוא רק נקי מעבירות וחטאים, אזי שם היא דירתה, ודברי פי חכם חן. וזהו 'הפעם יזבלני' כו', לשון דירה, דהיינו בגלות המר יהיה לה דירה להשכינה'.
י. עוד בענין התשובה, מצינו בספר בוצינא קדישא (אות פו) ראשי תיבות שהיה להרה"ק ר' זושא זיע"א, מהי דרך התשוב"ה. וכך מסופר שם 'פעם אחת בימי התשובה, כד הוה יתיב הרב הצדיק מו"ה רבי זוסיא מהאניפאלי זצ"ל על כסאו, וכל העם עומדים עליו מן הבוקר עד הערב, והרב הצדיק הנ"ל נשא עיניו ולבו לשמים, וישב בהתדבקות המוחין לקוב"ה, מופשט מכל מחשבות גשמיות כדרכו בקודש. והנה אחד מתלמידיו נתעורר בו הרהור תשובה, והיה מהרהר בתשובה, וזלגו עיניו דמעות. וכאשר ראו אחרים והבינו זאת, התלהבו גם כן מאוד, כדרך הגחלת שאחד מתלהב מחבירו, ונתהוה בין כולם התעוררות והתלהבות גדול, ועמדו בפחי נפש. וכאשר ראה זאת הרב הצדיק הנ"ל, נשא עיניו למקום, ואמר לפניו, רבונו של עולם: הנה בודאי העת והעונה לעשות תשובה, אלא שאתה יודע האמת, שאין לי כח לעשות תשובה. אלא מה יכול זוסיא לעשות. יעלה לך האותיות של 'תשובה', היינו הראשי תיבות של תשובה. הת' רומז: 'תמים תהיה עם ד' אלקיך'. הש' רומז: 'שויתי ד' לנגדי תמיד'. הו' רומז: 'ואהבת לרעך כמוך'. הב' רומז: 'בכל דרכיך דעהו'. הה' רומז: 'הצנע לכת עם ד' אלקיך'. זאת יעבוד לך זוסיא. זכרו יגן עלינו'.