ערב יום כיפור
התפייסות עם התורה בערב יום כיפור
* יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים * טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות * כבקרת רועה עדרו * ההכנה לאמירת אשמנו בגדנו וכו'
מצינו בבעל שם טוב (לראש השנה ויום כיפור אות מט) שכתב 'על כן יש בכיה והתעוררות גדול לכל אדם בערב יום כיפור לעת ערב, כי אז בא השטן לקטרג על כל אחד בכח גדול, מפני שהוא שעה אחרונה של עשרת ימי תשובה, דביום כיפור לית ליה רשות לאסטוני (יומא כ.), על כן נתוודה ונפייס את התורה שמרדנו בה, כי 'מודה ועוזב ירוחם' (משלי כח יג). כי על כן פתח הקב"ה את התורה בבי"ת ולא באל"ף שהוא לשון ארור, וב' הוא לשון ברכה (בראשית רבה א י). נתוודה כמה ברכות לא ברכנו בכוונה, וגזלנו אבינו שבשמים כביכול, כי הנהנה מעולם הזה בלא ברכה מעל וגוזל (ברכות לה.). על כן פתח התורה 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'. בראשית הוא לשון ברכה, שעיקרו מלך העולם, 'שמים וארץ' הוא עולם.
ערב יום כיפור. וזו לשונו 'או יאמר 'התבוננו' וגו', כי יש מסטינים הסובבים הכסא, ובנפש יקיפו עלינו לבלענו חיים, כמו שכתוב (איוב א ו) 'ויהי היום', הוא יום ראש השנה (זוהר פר' בא לב:). 'ויבואו בני אלוקים', הם בעלי הדין, 'להתייצב על ה' וכו'.
והנה אז במצרים נאמר (שמות יד י) 'וישאו בני ישראל את עיניהם, והנה מצרים נוסע אחריהם וגו', ויצעקו בני ישראל אל ה". ועתה השטן השונא הגדול, נוסע אחרינו עם חיילותיו לבלענו חיים, למה תשתקו, נתפל לפני כסא הכבוד ונשאל מה יהיה בסופינו.
כי על כן יש חרדה ובכיה ערב יום הכיפורים לעת ערב, שאז שעה אחרונה של עשרת ימי תשובה, וביום הכיפורים לית ליה רשות לאסטוני (יומא כ.). על כן בא השטן בכל כוחו לקטרג על כל אדם, ומזלם חזי. על כן בוכים אנשים ונשים וטף. וראוי לעשות כן בכל שעה מעשרת ימי תשובה, דאמרו רבותינו ז"ל (אבות פ"ד מי"ז) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא', כל שכן וקל וחומר כל שעה ושעה מעשרת ימי תשובה".
טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות
מובא בגמ' (ברכות ז.) 'ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: טובה מרדות אחת בלבו של אדם – יותר מכמה מלקיות. שנאמר (הושע ב ט) 'ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה'. וריש לקיש אמר, יותר ממאה מלקות. שנאמר (משלי יז י) 'תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה''.
יא. פעם אחת אמר הגה"ק מפאפא זיע"א בתוך דברי כיבושין שאמר לפני 'כל נדרי', שהרה"ק השר שלום מבעלזא זיע"א הביא את דברי התנא (שבת לד.) 'שלשה דברים צרין אדם לומר ערב שבת עם חשיכה', ורמז בדבריו על ערב היום הק' הנקרא 'שבת שבתו'. 'עשרת' – כבר עברו וחלפו הימים שבין כסה לעשור. 'ערבת' – כבר נשלם והלך לו ערב יום הכיפורים. 'הדליקו את הנר' – כבר הדליקו את נרות יום כיפור, 'מ'ברוין תשובה צו טועהן'...
יב. פירש"י (ד"ה מרדות אחת) 'לשון רדוי והכנעה, שאדם שם על לבו מאליו'.
יג. מסופר על הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקאוו זיע"א שבכל ערב יום כיפור היה מנהגו להרבות בבכי. ואותם יחידי סגולה שזכו לכנוס אצלו בצהרים קודם מנחה, נפלה עליהם חרדה גדולה להביט בפני קדשו. פעם אחת בערב יום הכיפורים נכנס בנו יחידו – הרה"ק רבי ישראל זיע"א אצלו, לבקש 'מתיקה' – כמנהגו בכל ערב יום הכיפורים. וכשראה את בכיותיו של אביו נפל עליו פחד ויראה. משראה הרה"ק ר' דוד משה את בנו משתומם ומתפחד מחמת בכיותיו, התקרב אליו ואמר בהאי לישנא קדישא 'זעהסטו מיין קינד, אזוי דארף מען וויינען אז מען איז נישט עהרליך'...
עוד מסופר על הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוו זיע"א, שבערוב ימיו היה חלוש מאד, וגם מאור עיניו נחלש אצלו, והיו מוליכים אותו שני גבאים. ובערב יום הקדוש, כשהלך בדרכו לומר 'כל נדרי', הוליכו אותו הגבאים מזה ומזה. וכשעברו בפאליש של הקלויז, נעמד מלכת, ונאנח מאד. ושאל במרירות את הגבאים, להיכן אתם מוליכים אותי? ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים!? הלא טרם עשיתי תשובה כהוגן... והתייפח בבכי כל כך, עד שכל העומדים שם געו בבכייה והתעוררו בכל לבם לשוב בתשובה.
כבקרת רועה עדרו
בספר דרשות משמר הלוי (דרשה ב) מתוארת הדרשה שדרש המשגיח ר' אלי' לאפיאן זצ"ל קודם תפילת נעילה ב'כפר חסידים', שכל מי שנכח שם, דרשתו לא תמחה מזיכרונו. ר' אליהו הסביר שם מה הכוונה 'כבקרת רועה עדרו', שראש השנה ויום כיפור המה פרק 'מעשר בהמה' שבמסכת בכורות, שמכניסים את כל הכבשים לדיר, והם יוצאים אחד אחד – כבני מרון, ואי אפשר להשתמט ולצאת בלא מספר, וכשמגיע העשירי, סוקרים אותו בסיקרא, והוא נהיה קדוש. ואותו עגל אינו יודע שיש עליו סיקרא, ובעוד זמן מה יקח אותו בעליו לבית המקדש ויקריבהו לקרבן.
טו
ההכנה לאמירת אשמנו בגדנו וכו'
הגאון ר' ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל (ראב"ד העדה החרדית) אמר בשם הרה"ק מבארניב זצ"ל, טעם למצות סעודת ערב יום כיפור, בהקדם מעשה שהיה אצל הרה"ק רבי אלימלך זיע"א. שפעם אחת בא אליו בעל עבירה גדול ר"ל, וביקש ממנו דרך תשובה. וציווה הרה"ק רבי אלימלך זיע"א, שיכניסוהו לביתו ויאכילוהו במאכלים טובים – כדי שיתחזקו כוחותיו. לאחר מכן, החל הרה"ק רבי אלימלך זיע"א לדבר עמו מגדלות הבורא, ועד כמה פוגם החטא בעולמות העליונים. וכך האריך ודיבר עמו, עד שציווהו לומר 'אשמנו' וכו'. אמנם, מיד כשהתחיל לומר 'אשמנו' נפלה עליו חלישות גדולה והתעלף, והיו צריכים להשיב אליו את נפשו. לאחר ששבה אליו רוחו, ציווה הרה"ק רבי אלימלך זיע"א לתת לו סעודה טובה שתיתן בו כוח וחוזק. ושוב דיבר עמו מגדלות הבורא ועד כמה חטאו של יהודי פוגם בעולמות העליונים, וציווה עליו להמשיך לומר 'בגדנו' וכו'. ושוב נפלה עליו חלישות גדולה והתעלף. וכך נמשך הדבר כמה חדשים – עד שסיים לומר עמו את כל סדר 'אשמנו'. וביאר הרה"ק מבארניב זצ"ל לפ"ז, שמכיון שביום הקדוש כלל ישראל יצטרכו לומר 'אשמנו' וכו', על כן אנו צריכין להתחזק ביום הקודם ולאכול בו – כדי שיהיה בנו כוח וחוזק ולא ניפול בחולשה ועילפון.
וכך המשיך ר' אלי' להמשיל, שכך הוא משפטו של הקב"ה, האדם אינו יודע שיש עליו סיקרא – חותם של 'עשירי יהיה קודש', והוא יוצא מבית הכנסת שמח עם חבריו, וב'חג הסוכות' הוא שמח עם חבריו, וב'שמחת בית השואבה' ו'שמחת תורה' הוא רוקד עם כולם, אך הוא אינו יודע שעל הגב שלו יש 'סיקרא' – של ה'עשירי קודש'... וכי מה אתה רוקד?! ממה אתה שמח? הרי אתה העשירי, יש לך פס אדום על הגב! היום, מחר, מחרתיים...
וסיים ר' אלי' בשם רבותיו, שאם הכבש היה יודע שיש עליו את ה'פאסיקלי' הזה, וזה מה שמסגיר אותו, הוא היה רץ לנהר ועושה את כל המאמצים לנקות, לשפשף ולהוריד מעצמו את ה'פאסיקל', אלא שאנחנו לא יודעים... וכל אחד בספק של 'רויטע פאסיקל' ה' ירחם, 'יסרתני ואוסר כעגל לא לומד' (ירמיהו לא יז).
ומהי העצה – שאג ר' אלי' בשנת התשעים ושתיים לחייו. גם אנחנו צריכים לרוץ לים כדי לנקות מעצמינו את ה'פאסיקל'! ואיזה ים? ים של דמעות! ים של תשובה! ים של תפילה! ים של צדקה! ים של תורה!