שימו לבבכם לכל הדברים - להבין את התורה
חיות ישראל ושרשן בתורה ואותיותיה
שימו לבבכם לכל הדברים - להבין את התורה
'ויאמר אליהם, שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום, אשר תצוום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר רק הוא מכם, כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה' (לב מו-מז).
חיות ישראל ושרשן בתורה ואותיותיה
ויש להרחיב במה שהתורה היא מקור החיים של כל אחד מישראל - 'כי הוא חייכם', עם דברי הערבי נחל (פרשתן דרוש ד' ד"ה ולפירוש), שכתב 'ולפירוש רש"י ז"ל דקאי על כל התורה, יש לפרש ג"כ תיבת 'מכם' קרוב להנ"ל, בהקדם מה שידוע כי ס' רבוא אותיות בתורה נגד ס' רבוא נשמות ישראל, הכולל כל שיעור קומה דקדושה, וכל נשמה ונשמה שורשה אות אחת מהתורה.
וברש"י (ד"ה שימו לבבכם) כתב לפרש 'שימו לבבכם - צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר (יחזקאל מ ד) 'בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך' וגו', הרי דברים קל וחומר, ומה תבנית הבית שהוא נראה ל ועינים ונמדד בקנה, צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים להבין, דברי תורה שהן כהררין התלויין בשערה על אחת כמה וכמה. כי לא דבר רק הוא מכם - לא לחנם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם'.
ובהקדמה זו ביאר הגאון תבואות שור במסכת ראש השנה אהא דאמרינן (ראש השנה טז:) 'ג' ספרים נפתחים, של צדיקים ושל רשעים ושל בינונים, ופירש התבואות שור, שאין צריך שיהיה כתוב שם בספרים כל איש בשמו ושיהיה כתוב אם הוא צדיק או רשע, אלא לפי שידוע שבתורה יש אותיות תגין נקודות טעמים, ואותיות הם בחינת גופים, ותגין נקודות טעמים הם נפש רוח נשמה, ולכן התגין דבוקים להאות כי אי אפשר לגוף שיחיה בלא נפש, אבל הנקודות והטעמים אינם נוגעים בגוף האות, כי זכה יתיר יהבין ליה רוח, זכה יתיר יהבין ליה נשמה (זח"ב צד:), ולכן אינם דבוקים כל כך כמו התגין. ואמנם בספר תורה שלנו לא ניתן לנו רק האותיות עם התגין, כי בבחינת נפש שוים כל ישראל, אך בתורה העליונה יש הכל. ונמצא כי כל אות שבתורה הוא גוף איש ישראלי, והתג הוא נפשו, ונקודו וטעמו הם רוח נשמה שלו, ובזה יבחן הצדיק ורשע ובינוני, כי הצדיק שיש לו נר"נ ולא פגמם, מאיר אות שלו בתורה העליונה עם התגין נקודות טעמים אור צח ובהיר, ומי שפגם בנשמה ואין מאיר באות שלו שבתורה בחינת הטעמים רק בחינת הנקודות לבד, והוא בינוני, ומי שפגם גם בזה הוא רשע, אלו דבריו ז"לא.
המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו
לאור הדברים שכל אחד ואחד מקור חיותו ושורשו בא מהתורה - 'כי הוא חייכם', יובן ביתר ביאור דברי הגמ' (סנהדרין צא:) 'אמר רב יהודה אמר רב: כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר (לג ד) 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב', מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית'ב.
גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה
וביאר שם המהרש"א (חידושי אגדות שם) את דברי הגמ', וזו לשונו 'רוצה לומר, שאינו לומד עם התלמיד כר' פרידא שהיה לומד עם תלמידו ד' מאות פעמים - עד שהיתה שגורה לו בפה, וז"ש 'המונע הלכה מפי תלמידו' - ללמוד עמו עד שתהא שגורה לו בפה (עיין עירובין נד:), לפי שאומר ובפנים יפות (פרשתן ד"ה כי לא דבר רק) האריך בזה וכתב דברים נפלאים על תועלת הרב בעצמו, שלא זו בלבד שאינו נפסד ונגרע ממה שהוא מלמד את התלמיד, אלא אדרבה, הוא יוצא נשכר מהמזבח, וידוע כי יתברך שמו מקיים כל המצות שצוה לנו, ולכן בהיות אחדות בישראל אז כלל ישראל הם ספר תורה כשרה, לא יעניש ה' להם לפגום ח"ו בקדושת הספר תורה העליונה, משא"כ בהיות חָלַק לבם, דאז בלאו הכי אין שם קדושת ספר תורה.
ועכ"פ יצא לנו שאין הספר תורה רק קיבוץ כל ישראל ביחד גופיהם ונר"נ שלהם, וכל איש ישראלי נצב כולו תוך התורה, כי גופו הוא האות ונר"נ שלו הם תגים נקודות טעמים, וראוי לאדם לבל ישכח זאת בשום רגע כמה גדלה מעלתו ואז לא יחטא, כי אם יזדמן לו איזה חטא או דבר שלא כהוגן הלא יבוש ויכלם מעצמו בחושבו מי ראה אות מהתורה יחטא או יעשה דבר שלא כהוגן ח"ו.
וזה שאמר משה רבינו ע"ה: 'שימו לבבכם לכל הדברים', היינו בכל התורה. ותזהרו בה, כי לא דבר רֵק הוא מכם, שאין בכל התורה אפילו אות א' שיהיה ריק מכם, אלא כל אות הוא מלא מאיש אחד מישראל מגופו ונר"ן שלו. והטעם 'כי הוא חייכם', שזה שאתם בתוך התורה הוא חיות שלכם, ותזכרו זאת תמיד ולא תחטאו'.
ב. ויש בזה קיום מצות צדקה באופן המעולה ביותר, כמובא בבני יששכר (מאמרי חודש אדר, מאמר ב - שקל הקודש דרוש א ד"ה בגמ') בזו הלשון 'הנה הצדקה הגדולה שבצדקות - כשמלמד דעת לעני בדעת, כי אין לך עני כעני בדעת (נדרים מא.)'.
ג. בספר חסידים מובא (מרגליות סי' תתקמו) 'טוב שיחזור ההלכה עם אותם שאינם יודעים כל כך כמותו, כדי שלא ילכו בטלים, משיחזור עם חביריו הדומים לו. כמו שאמרו חכמים המלמד עם הארץ תורה מבטל גזירות, ורבי פרידא שהיה אומר ארבע מאות פעמים ההלכה לתלמיד אחד. כי זה דומה ל'מת מצוה' שאין לו עוסקים לחזור עמו. אבל אם יש לו חבר אחד שיחזור עמו אינו זקוק לו. ואם הוא עשיר, יאמר לו קנה לך חבר. ואם אינו כחפצו יחזור עמו, ואף על פי שמפסיד מעט מתורתו, תורתו מתקיימת בידו'.
בדעת ובאריכות ימים. וזו לשונו 'והנה הרב הלומד עם התלמיד, אם כוונתו בלימוד בשביל עצמו - לעלות למעלה, אין התלמיד יכול לקבל ממנו, וצריך להשפיע במידת התלמיד כדי להעלותו, והיינו דכתיב במשה רבינו ע"ה (שמות לג יא) 'ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים ושב אל המחנה', דהיינו ששב מן המעלה שהיה לו בשעה שדיבר ה' עמו פנים אל פנים אל מדריגת המחנה, כדי שיכול להעלותו ולקבל ממנו. וזהו 'דומה למלאך' (חגיגה טו:), שאינו הולך למעלה אלא עומד במעלתו באותו שעה כדי להעלות התלמיד אליו, וזהו 'דומה למלאך'.
צדיק כתמר יפרח
על פי שבאותו שעה שלומד עם תלמידיו ועושהו אינו יכול לעלות למעלה, נגד זה מאריכין לו ימיו ושניו להשלים מעלתו. דהיינו כתמר שעושה פירות ואינו גדל למעלה, אבל ה'ארז בלבנון ישגה', מתוך שאינו עושה פירות הוא גדל למעלה מאוד. א"כ יאמרו ה'שתולים בבית ה", דהיינו במעלות עליונות הנקראים 'בית ה' - חדרים הפנימיים, כדכתיב (משלי כד ד) 'ובדעת חדרים ימלאו', וכשהם יפריחו ללמוד לאחרים, נמשלין ל'חצרות ה', דהיינו כחצר לבית, חדרים חיצונים. על זה אמר 'עוד ינובון בשיבה', דהיינו שיאריך השי"ת שְׁנָתָם להיות דשנים ורעננים מחכמתם ודעתם, כמ"ש (קנים פ"ג מ"ו) כשמזקינים דעתם מתישבת. ורמז לדבר 'זקן' ו'שיבה' מספרו 'דעת'ד.
וכדי שלא יאמר החכם כי הלימוד הוא גרעון אליו, שאם היה באותו שעה לומד בעצמו, היה הולך במעלה יותר. אמנם מצינו בר' פרידא (עירובין נד:) ששנה לתלמידו ארבע מאות בזה, שמוסיפין לו שניו כדי שישלים חכמתו הראוי לו אם היה שונה לעצמו. וזה שאמרו (אבות פ"ו מ"ז) 'גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה', פירוש כי אמרו חז"ל (סנהדרין צט:) 'המלמד לחברו תורה הוא כאילו עשהו', וכן בשאר מעשיו שאי אפשר לו לעשות על ידי אחרים, אף וזה שאמר משה רבינו ע"ה (לב מו-מז) 'אשר תצוום את בניכם, ואל תאמרו כי דבר רק הוא מכם', שכבר עלו באותו מעלה ואיך ימנעו מעלתם ועלייתם למעלה, ועל זה (לכ) 'כי הוא חייך ואורך ימיך', ואמר (שם) 'לשבת על האדמה', כמ"ש (בבא בתרא קנח:) 'אוירא דארץ ישראל מחכים'.
ד. כלומר, מילות זקן ושיבה עולים יחדיו במספרם כמנין 'דעת'.