מוצאי יום הכיפורים

מוצאי יום הכיפורים

כמובא בתנא דבי אליהו (פרשה א) "ימים יוצרו ולו אחד" - זה יום הכפורים לישראל, שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם, שנתנו באהבה רבה לישראל. משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים ומשליכים אותם כנגד פתח של מלך, וכשהמלך יוצא ורואה הזבלים (היה) [הוא] שמח שמחה גדולה. לכך (נאמר) [נדמה] יום הכיפורים, שנתנו הקב"ה באהבה רבה [ובשמחה]. ולא זו בלבד, אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל, אין מתעצב בלבבו, אלא שמח שמחה גדולה, ואומר להם להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות: בואו ושמחו עמי שמחה גדולה, שאני מוחל לעונותיהם של ישראל. לפיכך יהא אדם זוכר מיום שבחר הקב"ה באברהם עד אותה שעה, וכל טובות וצדקות שעשה עם ישראל בכל שעה ושעה, שנאמר (ישעיה מד כא) 'זכר אלה יעקב'. ואומר (שם פסוק כב) 'מחיתי כעב פשעיך'. מה עבים הללו נמחין על ידי הרוח, כך עונותיהם של ישראל נמחין בעולם הזה ואין להם תקומה לעולם הבא, שנאמר 'מחיתי כעב'. מה תלמוד לומר 'כי גאלתיך' (שם פסוק מד). 'גאלתיך' מספר מיתה, ונתתיך בספר חיים, לכך נאמר 'כי גאלתיך', מה ענין שלאחריו? 'רונו שמים' (שם פסוק כג)'.

***

מוצאי יום הכיפורים

• * ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש
• * השכמה לתפילה ממחרת יום הכיפורים-
• * עשיית סוכה 'זכר לענני הכבוד' - הוכחה על כפרתם של ישראל ביום הכיפורים

ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש

מובא בפרי צדיק (מוצאי יום הכפורים ג) "ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש" (יומא ע.). מצינו בש"ס (קידושין לא.) גבי רב יוסף, 'עבידנא יומא טבא לרבנן, מאן דהוה אמר לי הלכה כרבי יהודה' וכו'. ואחר כך 'מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה' וכו'. ופירש רש"י 'יומא טבא לרבנן' - סעודה לתלמידים. וכן 'כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה, עבידנא יומא טבא לרבנן' (שבת קיט.) והיינו סעודה (וכמו שלמדו מזה שהוא סעודת מצוה, עיין ים של שלמה בבא קמא סוף פרק מרובה). ומה זה לשון 'יומא טבא', והיה לו לומר 'סעודה'. אך ענין יום טוב הוא 'שמחה', כמו שתיקנו אנשי כנסת הגדולה: 'מועדים - לשמחה, חגים וזמנים - לששון'. ובגמר מצוה עושין שמחה וסעודה, כמו שעשה שלמה בגמר בנין בית המקדש, משתה שבעה ימים. ובידם היה כח להכניס שמחה בלב הכלל, שיהיה 'ישמח ישראל בעושיו', 'שמחו צדיקים בה'. דבלאו הכי, לשמחה מה זו עושה. וכן כאן שנעשה לו נס שיצא בשלום וידע שגמר מצותו, היה לו יום טוב ושמחה לגמר מצותו שעשה בשלימות. ואף שיום טוב שלו היה, היה בכוחו לעשות יום טוב לאוהביו. ובזה הזמן שאין לנו כהן ומקדש, 'ונשלמה פרים שפתינו'. ומחמת החשק שלנו לעשות, הרי אמרו (ברכות ו.) 'חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה'. כל אחד מישראל גומר מצותו, והוי יום טוב לכל, כמו שכתבו תוס' (שבת קיד: ד"ה ואמאי) 'יצאה בת קול במוצאי יום כיפור: לך אכול בשמחה לחמך ושתה טוב יינך, כי כבר רצה אלוקים את מעשיך".

השכמה לתפילה ממחרת יום הכיפורים-

מצינו בשל"ה (סוכה פרק נר מצוה אות ב) שהביא מנהג וטעמא מדוע צריכים להשכים לתפילה ממחרת יום הכיפורים. וזו לשונו 'ביום הכפורים הראה הקב"ה, שהוא רחום וחנון וסולח ומוחל. ותיכף למחרת יום הכפורים עוד המלך במסיבו, חס ושלום יוּתַּר הרצועה למרוד בו?! חלילה לומר כן. ואדרבה, נהגו בית ישראל לעשות השכמה לתפלה במחרת יום הכפורים, כדי שלא יקטרג השטן'.

עשיית סוכה 'זכר לענני הכבוד' - הוכחה על כפרתם של ישראל ביום הכיפורים

מצינו בבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר י - צלא דמהימנותא) שכתב על סמיכת בניית הסוכה למחרת יום הכיפורים, שיש ממנה הוכחה על הריצוי שהתרצה הקב"ה עם ישראל ביום המחילה והסליחה. וזו לשונו 'זכור תזכור את אשר כתבתי לך לעיל (אות יח) אחד מן הטעמים, מה שנראה לי לתרץ קושיית הראשונים, למה ציווה ה' יתברך לעשות זכר לענני הכבוד (שהיו בזכות אהרן), ולא עשה כן לצוות לעשות זכר למן ובאר (שהיו בזכות משה ומרים). והוא עפ"י דברי הקדמונים, דתשובה מהני רק לישראל ולא לאומות העולם (והוא מדברי הספרי כאשר כתבתי כמה פעמים). וכתבו הטעם, דהרי קיימא לן (כתובות יז.) 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול', על כן לא מהני תשובה לאומות העולם. משא"כ ישראל כתיב בהו (דברים יד א) 'בנים אתם לה' אלקיכם', וה' יתברך נקרא עליהם אב, ו'אב שמחל על כבודו - כבודו מחול' (קדושין לב.). והנה הסוכה היא 'זכר לענני הכבוד', וקיימא לן (סנהדרין כב.) 'אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו'. והנה כתיב (שמות כ כא) 'ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים'. וכתיב (שם יט ט) 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן', ועוד פסוקים אחרים. הנה הענן הוא כביכול כענין במלך בשר ודם הרוכב על סוס, והאיך היו ישראל רשאין להשתמש בענני הכבוד. אלא על כרחך שהם נקראים 'בנים' והשי"ת נקרא עליהם 'אב', וכיון שהם 'בנים' מהני להו תשובה. על כן אחר יום הכפורים צוה הש"י לעשות 'זכר לענני הכבוד', בכדי שיאמינו ישראל בכפרתן - שנתכפר להם על ידי התשובה ויום הכפורים' ויה"ר שנזכה לגמח"ת, והשי"ת יקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, שנת גאולה וישועה בביאת גו"צ בב"א.