קץ מחילה וסליחה על כל עוונותינו
- עיצומו של יום מכפר
- יום כיפור מכפר ל'שאינם שבים'
- הקב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר
- בואו ושמחו עמי שמחה גדולה שאני מוחל לעונותיהם של ישראל
עיצומו של יום מכפר
מצינו שכתב רבינו בחיי (ויקרא כג כח) "וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, כי יום כפורים הוא'. מה שהזכיר הכתוב כאן לשון 'כפרה' ולשון 'עצם', מפני שלא תאמר כיון שלא הזכיר קרבן בפרשה, אם אין מקדש ואין קרבן אין יום הכפורים מכפר. לכך בא לומר, שאין הכפרה תלויה בקרבן ולא בשום דבר אחר, אלא עצומו של יום מכפר, ויש לו סגולה זו שהוא מכפר. ובכלבד לשבים וכו'.
פירוש, כי עיצומו של יום מכפר, ויש לך אדם שהזמן מכפר עליו והוא עסוק במלאכתו. והמשכיל על דְבַר עיצומו של יום, לבבו יבין המכפר, כי הוא אדון המאיר היום לְסַגֶל סֶגֶל דבר זה'.
וכך מצינו ברמב"ם (הלכות תשובה פ"א ה"ג) שפסק להלכתא 'בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר (יחזקאל לג יב) 'רשעת הרשע לא יכשל בה - ביום שובו מרשעו', ועיצומו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר (ויקרא טז ל) 'כי ביום הזה יכפר עליכם".
מעין זה כתב אף האור החיים הק' (ויקרא כג כח) "וכל מלאכה וגו' כי יום כיפורים' וגו'. נתינת טעם זה, הוא על דרך מה שאמרו בסוטה דף מ' שאין אומרים פסוקים כשהכהנים מברכין את העם. והטעם אמרו (במדבר רבה יא ד) וז"ל 'כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין', עד כאן. ולדרך זה אמר 'וכל מלאכה לא תעשו'. והטעם, כי יום כיפורים הוא.
יום כיפור מכפר ל'שאינם שבים'
והנה מצינו שלדעת רבי, עיצומו של יום מכפר אף לחוטאים שטרם שבו בתשובה. כמובא בגמ' (יומא פה:) 'רבי אומר:
על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר, חוץ (מפורק עול) [מהלועג על חבירו] ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה - אין יום הכפורים מכפר'.
ובפשטות, שיטתו של רבי תמוהה מאוד, כיצד ייתכן שרשע מרושע שעובר עבירות בהווה ואינו מקבל על עצמו שלא לחטוא לעתיד, כשבא יום הכיפורים מתכפר לו. ובדומה לזה הקשה המאור עינים (פר' האזינו ד"ה איתא) 'ולכאורה איך אפשר שרבי יהיה סובר שיום הכיפורים מכפר אף לשאינם שבים, הלא אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא נ.) 'כל האומר הקב"ה וותרן וכו".
ותירץ המאור עינים, שכוונת רבי שיום הכיפורים מכפר 'לשאינם שבים', היינו על אותן עבירות שאין עליהם תשובה, כמובא בזוה"ק (פר' ויחי ריט:) 'אמר ר' יהודה, לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי', והיינו שאין חטא בעולם שלא שייך לעשות עליו תשובה חוץ מחטאים בענייני קדושה – שאין עליהם תשובה. ועל כך בא רבי לחדש, שכשבא יום כיפור, אפשר לשוב אפילו על חטאים אלו שאין עליהם תשובה – 'שאינם שבים'.
אופן אחר מצינו בהבנת דברי רבי, בשם הרה"ק מקאצק זיע"א. שביאר, שבשעה שהאדם משוקע בחטאיו, הגם שהוא רוצה לשוב, הוא איננו מסוגל להטהר כיון שהוא טובע בתוך הבוץ (בלאטע). ועל כך אמר רבי, שגדול יום הכיפורים שהוא מכפר אף לאינם שבים, כלומר למי שרוצה לעשות תשובה ואינו יכול לשוב – 'שאינם שבים'. אך כשבא יום כיפור, הקב"ה מוציאו מהטיט והרפש ששקוע בו ומכפר לו. ואז הוא יכול להתחרט ולהתמרמר על כל מה שעבר עליו ולשוב בתשובה שלימה ואמתית.
הקב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר
ויש ללמוד על מעלת יופיים ותפארתם של בני ישראל בעצם יום הכיפורים, מן המובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מה), שאפילו השטן מתהפך מכל טענותיו וקיטרוגיו, ובמקום זאת מדבר טוב על ישראל. וזו לשונו 'אמר לפניו, רבון כל העולמים! יש לך עם אחד כמלאכי השרת שבשמים. מה מלאכי ישראל אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים וכו', מה מלאכי השרת שלום ביניהם, כך ישראל שלום ביניהם ביום הכפורים, והקב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח, ועל המקום, ועל הכהנים ועל כל הקהל - מקטון ועד גדול, ועל כל עונותיהם של ישראל ועל כל העם'.
בואו ושמחו עמי שמחה גדולה - שאני מוחל לעונותיהם של ישראל
וגדולה שמחתו של הקב"ה למחול לנו על כל עוונותינו, עד כדי שהוא קורא לכל הבריאה כולה להצטרף לשמחתו,
פעם אחת במהלך היום הקדוש, הסתובב ה'שר שלום' מבעלזא זיע"א בחדרו הלוך ושוב ושואב אל תוך פיו אוויר מלוא ריאותיו, נפח והכניס עוד פעם, וכך היה עושה משך זמן, שואף ונושף, שואף ונושב בקורת רוח כאדם השואף אוויר צח בראש הרים. כאשר הבין שמקורביו תמהים על כך, הסביר להם כי יום זה גדול ונורא, אשר לפי דעת רבי 'עיצומו של יום מכפר' (עיין שבועות יג.), ולכן אני משתוקק לשאוף אל קרבי מרוח היום עוד ועוד...
מקובל מפי צדיקים, שלאחר שהמאור עינים אמר את דבריו, יצתה בת קול ואמרה: 'הלכה כנחום'.