מהות ההשתחוויה מורה על הכנעה והתבטלות והיא סוד הכפרה * קריאת שמע מתוך מסירת נפש נחשבת למיתה ומכפרת על כל העוונות * התבטלות מוחלטת להקב"ה כטבילה במקווה * ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום
מהות ההשתחוויה מורה על הכנעה והתבטלות והיא סוד הכפרה
ההכנעה לפני הקב"ה באה על ידי ב' אופנים. 'שפלות עצמו' שנכנע מחמת עוונותיו ובושתו כנגד טובות הבורא אליו, ובכלל ממה שהוא קרוץ מחומר שסופו לעפר. וישנו אופן נוסף שהאדם בא אל השפלות, והוא על ידי ההכרה ב'גדלות הבורא', שבשעה שמבין ומשיג קצת עד כמה גדול הקב"ה, שהוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, הריהו מרגיש עפר ואפר כמי שאינו יד.
והנה מצינו במשנתו של הקדושת לוי (ליום הכפורים ד"ה וידוע), שההכנעה בתכלית, היא סוד הכפרה של יום הכיפורים. וזו לשונו 'וידוע שיום הכפורים אינו מכפר רק עד שיכניס עצמו לגדר האי"ן, שיאמר אני ומה שיש לי וכל הכוחות שלי הכל הוא מהבורא יתברך, ואז מדבק עצמו במדת אי"ן. ואפשר שזהו כוונת השתחויה של יום הכפורים של כהן גדול בקדשי קדשים, שבשעה שהשתחוה היה מכוין שכל מה שיש בו, הכל להבורא ברוך הוא, ושם יחליפו כח' טו.
קריאת שמע מתוך מסירת נפש נחשבת למיתה ומכפרת על כל העוונות
מצינו באגרא דכלה (פר' שופטים) עוד אופן של התבטלות עד בחינת 'אין', על ידי קריאת שמע מתוך הסכמה למסירת נפש למען כבוד שמים. וזו לשונו 'והנה לפי זה, האיך אפשר לומר דבהרהור תשובה בלבד יכופרו כל העונות, הרי תשובה לבדה אינה מכפרת רק על מצות עשה. אך עצה היעוצה לזה מבואר בזוה"ק פרשת במדבר (קכא.), אם מוסר האדם את נפשו באמיתיית הקבלה בלב בשעת קריאת שמע, איתחשיב ליה כאילו מסר את עצמו בפועל למיתה על קדושת השם ומתכפר לו אפילו אותן העונות שאין להם כפרה אלא במיתה'. וכבר מצינו כדבריו בתשובות הרשב"א (שו"ת חלק ה סי' נה), וזו לשונו המופלאה 'והכלל, שצריכין אנו לקבוע בנפשנו הסכמה מוחלטת בכל עת שנקרא הקריאת שמע, שאנו מסכימין למסור כל תאוותנו וחשקי לבבנו וכל נפשנו, מן האברים - ועד נטילת נפש והממון, על יחוד קדושת שמו וקבלת מלכותו, ושנראה בציור הלב כאילו באנו לידי כך וקיימנו. והוא אומרו (תהלים מד כג) 'כי עליך הורגנו כל היום'. וכי אפשר ליהרג בכל יום? אלא שבכל יום שאנו קורין בקריאת שמע 'ובכל נפשך' ומסכימים על כך, הרי הוא כאילו הורגנו באותה שעה עליו ית', כי כל המסכים על זה כאילו עשאו' טז.
התבטלות מוחלטת להקב"ה - כטבילה במקווה
הנה ידוע, שכל מי שייכנס ראשו ורובו למקווה לא תעלה לו הטבילה עד שייכנס כל כולו אל תוך המים. וכך על דרך זה צריכה להיות ההתבטלות להקב"ה, באופן מוחלט בבחינת 'אין'. ואז מקווה ישראל ה'. וזו לשון השפת אמת (ליום כיפור שנת תרמא ד"ה איתא וכי) 'כי יום הכיפורים הוא הביטול אליו ית' לגמרי. כמו שאמרו חז"ל "מקוה ישראל ה", מה מקוה מטהר כך הקב"ה מטהר את ישראל'. ומינה, מה טהרת המקוה כשנכנס כל קומה של האדם במים. כן צריך כל האדם להתבטל אליו ית"יז.
ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום
מצינו במהר"ל (דרוש נאה לשבת תשובה ד"ה ויש לשאול) לשונות מופלאים בגדר הטהרה הבאה מהדביקות בה', וזו לשונו "אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים'. כלומר, שמה שישראל מיטהרים ביום הכיפורים הוא בשביל שיש לישראל דביקות בו יתעלה, כדכתיב (דברים ד ד) 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם'. ועל זה אמר 'אשריכם ישראל לפני אתם מיטהרים', כי אין מעלה יותר מזה. והוסיף לומר 'ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים'. שבשביל שישראל הם דבקים לגמרי בו יתעלה, דבר זה עצמו הוא הסרת והסתלקות החטא מישראל. כי מאחר שהוא יתעלה לא שייך אצלו חטא, מסלק החטא מן הדבקים בו. ולכך ביום הכיפורים מפני עינויי הנפש והסתלקות הגופניות מישראל, ואז יש לישראל דבקות בו יתעלה, ודבר זה הוא מסלק החטא מישראל. ולכך קאמר 'מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל'. כי המקווה מטהר הטמא כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי שום חציצה בעולם, כי המקוה לא שייך בו טומאה, לכך כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי חציצה מסולק מן הטומאה'.