- מתחילים בראשית מ"ט אטרושקויט -
מסופר על גאון ישראל וקדושו מרן רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, רבה הגדול של ירושלים, אשר על שם גאונותו וקדושתו הנשגבים נקרא 'השרף מבריסק', שביקש פעם בערב יום הכיפורים לבקר בביתה של אשה זקנה מתושבי העיר העתיקה שבירושלים, כדי לקבל את ברכתה לקראת יום הדין. שאלו תלמידיו מה מיוחד כל כך באשה זו, עד שמרן מבקש וטורח בעצמו לזכות בברכתה. השיב להם הרב בסיפור.
היה זה כאשר מרן המהרי"ל דיסקין הגיע עם משפחתו לבקר אצל האשה הזאת, שהיתה חולנית עד מאוד, ונכנס לקיים בה מצות 'ביקור חולים'. כשנכנס הרב לביתה הזדעזע מאוד, בראותו את המצב הנורא ששרר בבית ובחדר החולה, מכל עבר נדפו ריחות לא-טובים, עד שברור היה שאסור לברך שם שום ברכה... תיכף החל הרב לברר, מדוע נראה כך ביתה של החולה הקשה, ונודע שרק פעם בשבועיים מגיעה לכאן העוזרת המנקה כדי לנקות את הבית ואת החדר, כפי שהיתה רגילה תמיד כשבעלת הבית היתה בבריאותה, ובזה הספיקה עזרתה בבית. אך כעת שנפלה למשכב ואין לה שום עזרה הרי בתוך כמה שעות מתלכלך הכל שוב, גם מחמת החולה עצמה שאינה יכולה לתפקד כלום בעצמה, וכך מתדרדר מצב הניקיון עד בואה של המנקה לאחר שבועיים.
על אתר הסדיר מרן המהרי"ל את הענין לאשורו, וביקש לוודא שכל צרכי החולה ייעשו על הצד היותר טוב, ולאחר ששהה בבית זמן מה והתכונן לצאת לדרכו, פנתה אליו הקשישה החולנית וביקשה ממנו לברך אותה שתזכה לחיות עוד שנים רבות וארוכות.
בזווית עינה הבחינה המשמש המחייך שהתפלא על בקשתה זו, ומפניו נראה שהוא תמה ומתפלא, וכי איזה חיים הם אלה במצב נורא שכזה?
פנתה האשה ואמרה: אל תתפלאו על בקשתי, הנה מדי שבועיים כשהאשה באה לנקות, הרי יש לי שעה או שעתיים שאני יכולה לומר ברכות לפני האלוקים, שהרי כעבור הזמן ההוא שוב מתלכלך הכל ואינני יכולה עוד לברך... אבל בגין פרק זמן קצר זה שבו יש באפשרותי לברך את בוראי, כדאי לי כל הייסורים הקשים, על מנת לזכות לאותה שעה קלה בה יכולה אני להזכיר שם שמים בפי ולהודות להשם יתברך.
מאשה זו, הפטיר רבי יהושע לייב, חפץ אני להתברך לקראת היום הקדוש, כדי שנדע להעריך ולהוקיר כל ברכה וכל מעשה טוב, וכל הזכרת שם שמים שאנו זוכים להוציא במו פינו, ולהתקרב אל אבינו שבשמים.
הרה"ק רבי יענקל'ה מפשעוורסק זצוק"ל, היה נוהג לספר בליל יום הכיפורים מעשייה נאה, וכך דבר אותו המעשה:
באחת העיירות התגורר איש יהודי אשר חותנו הבטיח לו נדן עשר שנים להחזיקו ולהחיותו, אך כעבור עשר ימים בלבד ניגש ואמר לחתנו: די ביום דאך א' למדן! [אתה הרי למדן], ועתה על פי דינא דגמרא תם ונשלם הקעסט שלך, שכן פוגע ארוכות הוא לפנינו בפרק קמא דראש השנה (טז) 'יום אחד בשנה חשוב שנה', ומאחר שהחזקתי אותך על שולחני עשרת ימים, חשבינן לך ממילא כמאן דיתיב עשר שנים...
ענה לו האברך המופתע, בפלפול תחת פלפול, הנה אם בסברא קאמינא לא מצאתי כאן סברא ושיח... אבל אם לדין יש לי לדון גם אני על פי סוגיא ערוכה שלפנינו בפרק הבא על יבמתו (יבמות סד.) דתנן התם, 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כו', ובגמרא, תנו רבנן, נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להיבנות ממנה, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (בראשית טז, ג) 'מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען'" ע"כ הצעת הסוגיא.
והשתא דאתינן להכי, סיבב החתן הלמדן באצבע אגודל, לפי דברי מעלה כבוד חותני היקר בהלכתא דיום אחד בשנה חשוב שנה, נמצאתי גם אני מוחזק פה בתוך זה עשר שנים, ועדיין לא ילדה, וממילא קח נא לך את בתך...
אחד מגדולי החסידים ששמע את המעשה מפיו הקדוש של הרבי, הסביר לאחר מכן את עומק כוונתו.
דעו לכם שבוודאי לא בא הרבי בדברי צחות בעלמא, ובפרט לא בלילה קדוש ונורא זה, ליל יום הכיפורים, (וכן היה דרכו להציע דברי בדיחותא וצחות בפתח דבריו, כידוע דרכם של כמה צדיקי עולם, שהעמיקו רזין עילאין בדברי צחות) - אלא מסתיר ומצניע כאן לקח מוסר עמוק, בדרך שנאמר בספר תהילים (עח, א-ב) 'מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי. אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי, אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם'.
הנה עשרת הימים הלא הם רומזים אל 'עשרת ימי תשובה' דנן, אשר כוחם מסוגל עד מאוד לתשובה, כמבואר בפ"ק דראש השנה (יח.) שאף תשובת היחיד בעשרת ימים הללו בטוחה לקרוע גזר דין, ונודע מה שכתבו בעלי המוסר שכל יום מעשרת הימים הללו שקול ומכוון כנגד כל השנה כולה, וכשיהא האחד מעשי"ת ביום ראשון בשבוע ישוב ויכפר בו על כל מה שחטא בימי ראשון של כל השנה כולה, וכן ביום שני וביום שלישי.
כמו שכתב בספה"ק פרי עץ חיים (שער הסליחות פ"ח ופ"ט) וז"ל: "שמעתי ממורי [רבינו האר"י] ז"ל, כי בוודאי מי שיחזור בתשובה גמורה ויתענה בעשרת ימי תשובה, ימחלו לו כל עונותיו. דהיינו אם חל אחד מעשרת ימי תשובה ביום ראשון, יתכפרו עונותיו או מה שחטא בכל יום ראשון כל ימיו, וכן ביום שני יתכפרו עונותיו שחטא מימיו יום שני מהשבוע, וזה ודאי בלי ספק" עכל"ק.
נמצאנו למדין עוצם כוחם המופלא של 'עשרת ימי תשובה', אשר יום לשנה ייחשב. - וזאת רצה רבינו ללמדנו בסיפור אותו המעשה, שכל יום מעשרת ימים אלו שקול כמו שנה שלמה, ולפיכך יש לנצל כוח ימים הללו עד מאוד, ולהכניס בכל יום עבודת שמים בערך של שנה שלמה. וכענין המשל שבסיפור זה בטענת החותן שנתן בכל יום 'קעסט' השקול כנגד שנה שלמה.
אך מאידך גם המקטרג לעומתו טוען שישראל חוטאים ח"ו בכל ימות השנה, ובתוך עשרת ימים בלבד שעושים תשובה כבר מתכפר להם הכל. - ויש לחזור ולגרשם ח"ו לאחר עשרת ימים אלו, בדרך שרצה אותו חתן שבמשל לגרש את אשתו אחר עשרת הימים.
ועל כך עונה לו השי"ת שהרי גם בחיקך במידת העונש מצינו כן גבי חטא המרגלים, שהיה חטא המרגלים ארבעים יום, ונענשו על כך בארבעים שנה, כד"א (במדבר יד, לד) 'בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה, תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם'. וכן הוא אומר בנבואת יחזקאל הנביא (ד, ו) 'וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ' ע"כ.
ואם כן זה לעומת זה, כמו שבעונש נותנים לפעמים עונש של שנה שלמה כנגד יום אחד, כל שכן וקל וחומר בתיקון החטא ובתשובה, שמידה טובה גדולה ממידת פורענות, דמהני יום אחד כנגד שנה שלמה.
וכל זאת מכיון בעומק כוונת הצדיק בסיפור אותו מעשה, וצריכים אנו להעמיק היטב בדברי חכמים וחידותם, כדי להבין אל מה ירמזון דבריהם הקדושים, הן לתהא לעורר לב ישראל קדושים לתשובה ולקדושת הימים הנעלים, והן למעלה להשתיק פי המקטרג וללמד סנגוריא בדרישת שלומם וטובתם של בני ישראל.
לפני כמה שנים ביום שלמחרת יום הכיפורים [הנקרא 'גאטס נאמען', ראה בספה"ק 'אמרי פנחס' (ש"ד שבת ומועדים אות קסח) ע"ש], עלו ובאו לביתי קבוצה גדולה של אברכים טובים ויקרים, מבני קהילתנו הקדושה, והציעו את שאלתם ובקשתם בהיות שזכו בחסדי השם יתברך לסיים כתיבת ספר תורה שלם, וברצונם לערוך את שמחת 'הכנסת ספר תורה' ברוב פאר והדר בימים הקרובים לבית מדרשנו שבשכונתם, וברצונם להזמין אותי ואת ביתי לשמחה גדולה זו, ולהתאים להם זמן ועת הנכון ומוצלח לכך.
שמחתי מאוד על זכות העצומה שבמצוה רבתי זו, ובפרט ביום הנעלה שלמחרת יום הכיפורים, שכידוע הוא אחד מימי השמחה שבשנה, וכן כתבו הפוסקים להזדרז בו בבניית הסוכה, כדי להתחיל בעסק המצוה תיכף ומיד לאחר יום הכיפורים.
והיינו טעמא, מחמת שהשטן מקטרג ממחרת יום הכיפורים, שרק מחמת מורא יום הדין חזרו ישראל בתשובה, אבל אינם מקיימים את תשובתם למעשה, ולכן כשאנו מרבים במצוות ומזדרזים ביום שלמחרתו מעוררים רחמים על ישראל לבטל כל הקטרוגים.
ובפרט במצוה גדולה כזו של 'הכנסת ספר תורה', שהרי בברכת התורה אחת שמברך איש ישראל בתחילת היום פוטר את כל היום כולו, ואילו בברכה שעל ספר התורה מברכים על כל שלשה פסוקים ברכה ראשונה וברכה אחרונה, וזה מלמדנו גודל חשיבות הלימוד שבספר תורה.
וכן יש בסגולת 'הכנסת ספר תורה' להביא שפע אחדות בישראל וקירוב לבבות, בכוחה של שמחה וריקודין כנודע, ולהביא אותנו לשנה טובה ומתוקה.
תשפ"ז - בגימטריא: 'אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה' (במדבר כב, לד)