כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זי"ע
יומא דהלולא - י' תשרי
מתולדותיו
- נולד תרצ"א
- נפטר תש"ע
- פעילות ישראל
- מקום קבורה הר הזיתים
- חיבורים 'דברות קודש', 'הר בשן' על הרמב"ם ו'הר בשן' על הש"ס.
כ"ק האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע זצוק"ל מלעלוב נולד בעיר העתיקה בירושלים, בחודש טבת תרצ"א, לאביו רבי משה מרדכי זי"ע. בצעירותו למד בישיבות 'חיי עולם' ו'שפת אמת' בירושלים. כשאביו עבר לגור בתל אביב, למד בישיבת וולוז'ין ששכנה בבני ברק. בשנת תשי"א נשא את בת הרה"צ רבי שלמה פריינד זצ"ל.
במהלך חייו כיהן כראש ישיבה באנטוורפן שבבלגיה, שם חיבר והוציא לאור את הספר 'הר הבשן' על הרמב"ם (הלכות תרומות). בשנת תשל"ג עבר לארצות הברית בשליחות אביו, והקים שם את בית המדרש ומוסדות חסידות לעלוב.
בשנת תשמ"ז, לאחר פטירת אביו, מונה למלא את מקומו ולהנהיג את החסידות. במהלך שנות הנהגתו הקים בתי תבשיל ומפעלי חסד. בליל יום הכיפורים תש"ע, לאחר תפילת ערבית, נפטר בביתו. מסע ההלוויה יצא מבית מדרשו בבני ברק לעבר הר הזיתים בירושלים, שם נטמן.
דלת נוספת
כשנשלח על ידי אביו הגדול להקים את ממלכת לעלוב בארצות הברית, החל הוא לעמול על חיזוק התורה והחסידות, אך מאידך, סירב בכל תוקף לפתוח בית מדרש גדול וחדש שיישא את השם 'לעלוב', מתוך חשש שמא יפגע הדבר במעמדם או בפרנסתם של בתי הכנסת הקיימים בשכונה. רק לאחר לחץ כבד והפצרות ממושכות מצד החסידים, הסכים לכך, אך הציב תנאי: המקום יוקם בירכתי השכונה, במרחק רב מכל ריכוז חרדי קיים.
החסידים מצאו מבנה מרוחק, כמעט על גבול אזור המגורים של האוכלוסייה המקומית. הרבי שמח לגלות כי בקרבת מקום מתגוררים יהודים מעולי רוסיה, הרחוקים מתורה ומצוות, וראה בכך שליחות להאכילם ולהשקותם בגשמיות וברוחניות.
אך זהירותו של הרבי לא עצרה שם; הרבי כיתת את רגליו באופן אישי, עבר בין רבני בתי הכנסת באזור, וביקש מכל אחד מהם מחילה וסליחה על כך שהוא פותח מקום תפילה חדש.
הגאון הצדיק רבי משה וולפסון זצ"ל, רב קהילת 'אמונת ישראל', הבחין מייד ביהודי הנשגב, והחל לעקוב אחר הנהגותיו. יום אחד גילה כי בבית מדרשו של הרבי מתבצעות עבודות בנייה נרחבות בעלות כספית אדירה. כשבירר לפשר השיפוצים, נדהם מהתשובה: הרבי הבחין שישנם יהודים החפצים לטבול במקווה שבבית מדרשו, אך מאחר שהמעבר אליו עובר דרך אולם בית הכנסת, הם מתביישים להיכנס כיוון שאינם מתפללים אצלו. כדי לחסוך מהם שמץ של אי-נעימות או בושה, השקיע הרבי הון עתק כדי לבנות פתח נפרד למקווה, שאינו עובר דרך בית המדרש.
הרבי מלעלוב נותר תעלומה בעיני רואיו אריה בעבודת ה', שנחבא אל הכלים בענווה מפעימה. צדיק שכל מהותו הייתה עבודת ה' לשמה ודאגה לכל יהודי.
התנאי הסודי שבחדר הרבי
השתיקה הייתה סימן ההיכר המובהק ביותר של הרבי. האדמו"ר מלעלוב זצ"ל שקל כל מילה במאזני זהב, ולא הוציא הבל מפיו לריק. חסידים ואנשי מעשה עמדו משתאים מול צדיק ששולט על שפתיו ולשונו, ומודד כל הגה. אך היה יוצא מן הכלל אחד ויחיד: כאשר זיהה הרבי יהודי שבור לב, אדם שרוחו שחה עליו והוא שרוי בצער - או אז היה משנה לחלוטין ממנהגו. השתיקה הפכה לנהר של מילים חמות, מנחמות ומעודדות, והוא היה מסוגל לשבת שעות ארוכות ולשוחח, להתעניין ולנחם.
באחד הימים, נכנס אל חדרו של הרבי יהודי שנקלע למצוקה כלכלית קשה, וביקש הלוואה כספית גדולה. אחד המקורבים שנכח במקום, זיהה מייד את המבקש; הוא ידע היטב שמדובר באדם שאינו מוחזק להחזיר חובות, ושסיכוייו של הכסף לשוב אל הרבי, קלושים מאד. המקורב לא הצליח להסתיר את דאגתו, וסימן לרבי על כך.
הרבי הבחין בתנועת היד הבהולה, אך המשיך לשוחח עם האיש בנעימות, ובסוף השיחה העניק לו את ההלוואה הגדולה שביקש. לאחר שיצא האיש מן החדר, פנה הרבי אל מקורבו בנינוחות מופלאה, ובבת צחוק גילה לו: "מנהג יש בידי, מקדמת דנא. בכל פעם שאני מלווה סכום כסף ליהודי, ועולה בליבי חשש שמא הוא לא יוכל להחזיר לי את חובו, אני עושה מראש תנאי מפורש ביני לבין עצמי - שאם אכן לא ישיב את ההלוואה, הרי שכל הנתינה שלי מעיקרא לא הייתה בתורת הלוואה, אלא בתורת מתנה גמורה, ללא שום תביעה".
הייתה זו אחת הפעמים הבודדות בהן חשף הצדיק טפח ממידת החסד העצומה שלו.
מוסר השכל
התכנים מלוקטים ומעובדים מתוך הספר 'זכרונם לברכה' של הרב אהרן פרלוב שליט"א