בן איש חי והליכות עולם פרשת האזינו דיני יוה"כ

[יב] קטן קודם י"א שנים לא יתענה, ואחר כך אם יכול יתענה, וחיוב דאורייתא הזכר בן י"ג שנה ויום אחד והנקבה בת י"ב שנה ויום אחד, ומדרבנן יש חיוב קודם שנה לחנכם:

[יג] אפילו אם חל בחול לא יאמרו פסוק והוא רחום אלא יאמר כי אל רחום וכו' ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי וכו' ה' הושיעה וכו' ולא גרע חייו יום הכיפורים משאר ימים טובים דאין אומרים אותו:[ה"ע יש לומר והוא רחום אפילו שחל בשבת שכן מנהג ארץ ישראל]

[יד] יזהר שלא יניח בליל כפור כלי מים של שתיה אצל מטתו אף על פי שצריך למים בשביל להשקות הקטנים, אלא יניחנו רחוק, דיש לחוש פן יעמוד משנתו צמא הרבה וישכח שהוא יום הכיפורים וישתה חייו, ומותר לבלוע הרוק ביום הכיפורים, ויש מחמירין ומי שאפשר לו יזהר בכך: :[ח"ע אין להחמיר בבליעת הרוק ]

[טו] לא יגע באשתו בין בלילה בין ביום כמו נדה, ויש אומרים דבלילה דוקא אסור ליגע אבל ביום לית לן בה, ולאיזה צורך יש לסמוך על המתירים ביום.

[טז] אף על פי שיש מתירים ליגע באוכלים ביום הכיפורים, מכל מקום יש אוסרים ולכן דוקא אשה שצריכה לכך שמוכרחת ליגע כדי לתת לבנה וכיוצא אז יש לסמוך על המקילים אבל שאר אדם שאין לו צורך גדול ליגע צריך ליזהר:

[יז] לקדוש ה' מכובד זה יום הכיפורים כבדהו בכסות נקיה, ואמרו חז"ל מציעין המטה, והשלחן פורסין עליו מפה יפה כמו בשבת, ויזהר כל אדם שלא יגע במנעליו שאף על פי שהם בגד יטמאו ידיו, וברכת שעשה לי כל צרכי לא יאמרו ביום הכיפורים מפני שכל העולם יחפים: [ח"ע היום מברכים שעשה לי כל צרכי ]

[יח] יתפללו בבכיה כל תפילות של יום הכיפורים, שהם שמונה עשרה ומוסף ונעילה וסליחות והודויים, ואם אינו יכול להוריד דמעות אומרם בקול בכי כמו שכתוב כי שמע ה' קול בכיי וקודם קריאת התורה יתעוררו בבכיה על מיתת בני אהרן הע"ה, ויכולה בכיה זו שתגין, ויזהר כל אדם לסדר התפלה והסליחות בינו לבין עצמו מקודם יום הכיפורים כדי שיכוין מה שהוא מוציא מפיו כי קדוש היום לא-להינו והכל הולך אחר כונות הלב, וצריך לומר נוסח על חטא בסדר תשר"ק גם כן, ובעת הודוי יכה על הלב ממש ואצל רוב בני אדם תמצא הלב תחת הדדים בארבע אצבעות, ויזהר בזה בכל עת שאומר ודוי בכל ימות השנה :

כשאומרים י"ג מידות מונים אותם באצבעותיהם כדרך שעושין באמירת יש בזה חיבוב מצוה:

[יט] יאמרו י"ג מדות במתון וכונה ושברון לב וזה ההעיקר, ויש חסידים אומרים סמנים של הצרי והצפורן ומנהג יפה הוא שבזה תתעורר הכונה, וגם יש בזה חיבוב מצוה:

[כ] אפילו חל יום הכיפורים בחול יאמר מוספי בלשון רבים:[ה"ע כשחל ביום חול יאמר "את מוסף" וכשחל בשבת יאמר מוספי ]

[כא] ביום הכיפורים ילמדו ביחזקאל מריש ס"י מי עד סוף ס' מ"ג ששם נבואה שנתנבא יחזקאל הע"ה על בית שלישי ביום הכיפורים עצמו, דכתיב בראש השנה בעשור לחודש והיינו ראש השנה דיובל, ואמרו רבותינו ז"ל במדרש א"ל הקב"ה ליחזקאל הע"ה ילמדו ישראל נבואה שלך על צורת הבית ומעלה אני עליהם כאלו עוסקים בבניינו עייכ :

[כב] ביאור ארים ימינך ואצמח פורקנך הכונה על לידת היחידה למלך עם המשיח, ומה שכתוב גלי גבורתך עלן הוא על דעת משייה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו, ויש מדקדקים לומר גלי גבורתך ופרוק לן וכן אני נוהג דצריך אדם לפרש דבריו בתחנונים, על דעת מה שכתב מהרח"ו ז"ל במה שכתוב ותקוה טובה ומה שכתוב דינן אפיק לנהורא רוצה לומר בחסד הנקרא אור, ובאמירת עשה למען אברהם אזרח תמימך שאומרים בסליחות יוסיפו ביום הכיפורים בכל הסליחות שבכל התפילות לומר עשה למען עבדך רבי עקיבא בן יוסף אשר נהרג על קדושת שמך, ויאמר זה קודם שיאמר עשה למען הרוגים ושרופים וכו':

[כג] אחר שיאכל סעודת התענית בליל מוצאי כפור יאמר על השלחן פתיחת אליהו זכור לטוב, וכתב רב יעב"ץ ז"ל ללמוד בר"מ פי אמור דף צ"ט ע"ב יומא דראש השנה איהו יומא דדינא וכו' עד דף ק' זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ואחר כך יברך ברכה אחרונה על סעודתו ויקום בזריזות לעשות איזה הכנה לסוכה

פרשת וזאת הברכה הלכות סוכה

[ב] יזהר לעשות הדפנות קודם הסכך ואם להפך פסולה, [ה"ע לכתחילה יניח הדפנות לפני הסכך בדיעבד כשר ויכול גם לברך לישב בסוכה] ויזהר שלא יניח דבר המקבל טומאה בסכך, ולכן עצי הסכך לא יהיה בהם בית קיבול דאז מקבלים טומאה, ומחמת כן יזהר גם כן שלא יניח עצים של המטה בסכך מפני שהם מקבלים טומאה, והפירות הם מקבלים טומאה ולכן לא יתלה רימונים וכיוצא בסכך, אלא רק בפחות מארבעה טפחים ביניהם לבין הסכך, דאז אף על פי שהם מקבלים טומאה כיון דהוא תולה אותם לנוי בטלי לגבי סכך ולא מפסיל משום סכך פוסל אבל אם יש ארבעה טפחים לא בטלי לגבי סכך והוי פירות אלו סכך פסול, ואף על גב דאין רחבים ארבעה טפחים גזרינן אטו רחבים ארבעה, מיהו במנורה שיש חשש דליקה אם יתלנה בפחות מן דייט מותר לתלותה שיעור דייט או יותר דחשיב זה כדיעבד, אך יזהר שלא ישן תחתיה:

[ג] לא יאכל בערב סוכות מחצות ואילך, כדי שיאכל בלילה לתאבון כי האכילה בלילה הראשונה דאורייתא וכאשר נבאר בעייה, והא דסגי בערב פסח משעה ההגדה ששוהין זמן הרבה ואם יזהר משעה עשירית יש זמן הרבה עד שיגיע אכילת מצה, משאם כן בסוכות הוא אוכל מיד כשתחשך לכך צריך להזהר למנוע האכילה מחצות:

[ד] יקדש אחר שיהיה לילה ודאי, ובליל ראשון יברך לישב בסוכה ואחר כך שהחיינו, כי ברכת שהחיינו קאי על הסוכה ועל קדוש יום טוב, אבל בליל בי יברך שהחיינו ואחר כך לישב בסוכה :

[ה] בכל עת שיש קדוש יברך לישב בסוכה אחר ברכת קדוש ובזמן שלא מקדשים יש נוהגין לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אחר ברכת נטילת ידיים וכן נוהגים בביתנו וכן עיקר, ויש נוהגין לברך לישב בסוכה אחר ברכת המוציא קודם שיאכל ואין חשוב הפסק דהוי כגביל לתורינה"ע לכתחילה יש לברך בימי החג לישב בסוכה תחילה כשהוא עומד ואחר כך ישב ויברך המוציא והנוהגים לברך אחר המוציא יש להם על מי לסמוך וכיש קידוש נוהגים לברך בזמן הקידוש] ובכל פעם שמברך לישב בסוכה יברך מעומד ואחר כך ישב ואם שכח ולא בירך קודם אכילה יברך כל זמן שלא סיים אכילתו, נה"ע ואם סיים לאכול פת כל שעודו ממשיך לאכול תבשיל או פירות או משקה רשאי לברך לישב בסוכה]ואם הוא מסופק אם בירך או לאו לא יברך ואם ירצה לברך ברכת המזון כדי שיטול ידיו ויברך לישב בסוכה ויאכל הרשות בידו, ואין בזה חשש גורם ברכה שאינה צריכה :

[ו] בליל א' ובליל ב' לדידן דיתבי בחוץ לארץ צריך לכוין באכילתו בכזית ראשון שהוא חיוב דאורייתא כמו כזית מצה בליל פסחנה"ע ויכוון גם לקיים מצוות סוכה זכר לענני כבוד שהקיף הקב"ה את עם ישראל בצאתם ממצרים לבל יכם שמש ושרב ובדיעבד כל שכיון לצאת בלבד יצא, לנכון לכתחילה לאכול כזית ראשון ללא תערובת לפתן], וטוב שיפרש דבר זה בפיו כשאומר לשם יחוד קודשא בריך ושכינתיה קודם אכילה, וצריך לאכול יותר מכביצה פת לכולי עלמא :

[ז] בכל לילה קודם שיכנס לסוכה יאמר לשם יחוד קודשא בריך ושכינתיה וכו' כמו שצונהו ה' אלהינו על ידי משה רבינו עליו השלום בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, שגם לפ"ד הפוסקים הפשטנים יש חיוב לפרש פסוק זה כולו בפיו במצוה זו, ויזהר ללמוד משנה מסכת סוכה בכל לילה בכל ימות החג בתוך הסוכה, והמבדיל בביתו יבדיל בסוכה :

[ח] לא יברך לישב בסוכה אלא בפת גמור, [ה"ע 51 גרם פת וטוב שיאכל 60 גרם לצאת לכל הדעות] אבל במיני מזונות לא יברך משום סב"ל,[ה"ע ואם קובע סעודתו עליהם חייב לברך לישב בסוכה וגם ליטול ידיו וכן הקובע על תבשיל מחמשת מיני דגן כגון אטריות יברך לישב בסוכה, ולאחר אכילתו על המחיה,ואם אינו קובע עליו חייב סוכה ואינו מברך לישב בסוכה, ומאכל שאינו מחמשת מיני דגן כגון אורז אפילו אוכל הרבה מהם מצד הדין פטור מהסוכה והמחמיר הרי זה משובח ותבוא עליו ברכה] ובכל עת שיברך לישב בסוכה יכוין לפטור בברכה זו ישיבתו ואכילתו ושינתו עד זמן אכילת פת השנית אחרי זה, ואף על פי דמן הדין מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, עם כל זה המחמיר שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה תבא עליו ברכה, אבל שינה אפילו שינת עראי אסור לישן חוץ לסוכה, לפיכך אם רואה אדם חבירו בבית הכנסת מתנמנם בעת קריאת ספר תורה וכיוצא צריך לעורר אותו :

[ט] בכל לילה ישלח קערה תבשיל לאיזה עני, והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין, והסוכה היא צילא דמהימונתא זכר לענני כבוד לכן לא ינהוג בה שחוק וקלות ראש, גם לא יכניס קדרות וקערות גדולות של תבשיל שדרכם להניחם בבית התבשיל, וכן לא יניח בה כד הגדול של הממים, והנר אחר שכבה יסירנו מן הסוכה, גם לא ירחץ בתוך הסוכה אפילו כלי אחד בלבד, מיהו כוס קפה קטן מותר לשטוף בסוכה, ועביט מי רגלים לא יכניס לסוכה אף על פי שדרכו בשאר ימות השנה להכניסו בחדר שהוא ישן בו, מיהו תשמיש המטה מותר בסוכה :

[יג] יברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול האתרוג, אבל הלולב יטלנו בידו קודם שיברך, ואם כרוך בגד על ידו בגלל פצע יסירנו קודם הברכה משום חציצה, ויש אומרים שיסיר גם הטבעת מאצבעו, ואם שכח ולא הסיר יטול שנית בלא ברכה, ויזהר שישים השדרה של הלולב כנגד פניו בעת הברכה והנענוע, ואסור לאכול קודם שיברך על הלולב :

יום כיפור הקב"ה יושב בכסא רחמים בכסא של ויתור - כפרת עוונות לָמַדְנוּ, כתוב מִכָּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תטהרו . שׁוֹאֵל, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב לפני כן לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכָּל חַטּאתֵיכֶם, לָמָּה כָּתוּב, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לִפְנֵי ה' מַמָּשׁ. כִּי לָמַדְנוּ, מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ, דְּהַיְנוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַסְפָרִים פְּתוּחִים וְהַדַּיָנִים דָּנִים. בְּכָל יוֹם וָיוֹם נִמְסָרִים בָּתֵּי הַדִּינִים לְהִפָּתַח בַּדִּין, עַד הַיּוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא תְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ. בַּיּוֹם הַהוּא עוֹלִים כָּל הַדִּינִים לְבַעֲלֵי הַדִּין, וְהֵם מְתַקְנִים כִּסֵּא עֶלְיוֹן שֶׁל רַחֲמִים לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. בַּיּוֹם הַזֶּה צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה לִפְנֵי אֲדוֹנָם, הֶעָתִיד בַּיּוֹם הַשֵׁנִי לָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם בְּכִסֵּא רַחֲמִים, בְּכִסֵּא שֶׁל וְתּוּר, דְהַיְנוּ כַּפָּרַת עֲוֹנוֹת. וְכָל אֵלּוּ הַסְפָרִים הַפְּתוּחִים לְפָנָיו וּכְתוּבִים לְפָנָיו כָּל אֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת הוּא מְזַכָּה אוֹתָם וּמְטַהֵר אוֹתָם מִכֻּלָּם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, מִכָּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. לִפְנֵי ה' מַמָּשׁ [זוהר מתורגם אחרי מות]