חדש מבית מדרש מליצי יושר הגדרות צופות פענח על התורה ומועדים עם ביאורים נרחבים וציונים
הפצה ראשית: גרינפעלד 718.633.8103 אפשר להשיג הספר בחנויות הספרים המובחרות. ליותר פרטים, וכן לקבלת גליון 'מליצי יושר' בכל שבוע, נא לפנות למערכת: [email protected]
הספר שמסוגל לרפואה
יוצא לאור הספה"ק מנחה חדשה שהמחבר הרה"ק מופת הדור מרן רבי משה פנחס מסקאליע זי"ע, כתב בהקדמתו: 'אקוה לה', מי שיחזיק ספר זה בביתו, ובפרט מי שילמוד בו, כי זכות של חיבת בראשית ברא יגן עליו שיהיה לו רפואה לכל אבריו'
יצא לאור ע"י מכון טל אורות. כעת ניתן להשיג בחנויות הספרים. ליותר פרטים אפשר להתקשר ל [email protected]
לב העברי
לזכות נ.ב.ש.ה. להצלחה בכ"ע ולחזרה בתשובה ובנקל
שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. אפשר לומר, כי צריך לעשות תשובה גם על מכשול שהוא כעין שגיאה, כמאמרם 'שגגת תלמוד עולה זדון', וכי תימא היתכן כן על פי יושר [שצריך לעשות תשובה על דבר] אשר לא ידע, אך 'לא יאונה לצדיק כל און', אלא כי אם ע"י שעשה כמה וכמה עוונות, שוב עבירה גוררת עבירה, כמו שכר עבירה עבירה, [דעבירה הקודם] מכשיל על ידו. וזה 'כי כשלת', בא בסיבה 'בעונך' אשר עשה ברצון.
עוד אפשר לומר 'שובה ישראל' אפילו על המכשול, 'כי כשלת' ג"כ יחשב לך כעון שהוא מזיד, למה, 'קחו עמכם דברים', שיש לך להתפלל לה' שלא יבוא מכשול לידך, ואם לא התפללת כן, אז המכשול כמזיד, כי אם 'ואני תפילה', 'והבא לטהר מסייעין לו'.
עוד נראה, כי ישנו עבירות שבין אדם למקום, וישנו עבירות שבין אדם לחבירו, וזה חמור, שארז"ל שאין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. נמצא בזה צריך ב' תשובות, להקב"ה, ולאדם אשר חטא לו. ויש להסתפק אם לא מצא ידו די השיב לו [ולרצות את חבירו], א"כ למה יעשה תשובה להקב"ה, הלא לא יועיל לו עד שירצה, הלא זה מתרצה, על כן בא הלימוד אשר בכל זאת ישוב אל ה' תחילה, ובזכות זה שכר מצוה מצוה, הקב"ה יתן לרחמים וימציא לו לעשות תשובה גם בפועל.
וזה אנו למדים ממעשה יוסף, דלא הי' מועיל [לראובן] שום תשובה עד ימצא את יוסף להשיבו אל אביו, בכל זאת 'ויקרע בגדיו', ועשה תשובה תחילה להקב"ה, טרם היה בידו סיום התשובה לבן אדם, ובשכר זה גלגלו הקב"ה שעשה אח"כ גמר התשובה להשיב את יוסף, ובזה רמז 'שובה ישראל עד ה' אלהיך', אם גם 'כי כשלת בעונך', דלכאורה הול"ל 'בעון', מה 'בעונך', אלא הכוונה העונות כאלו שהם ביני לבינכם כגון גזל ואונאה מחלוקת וכו', בכל זאת 'שובה ישראל עד ה' אלהיך' תחילה, ושוב בשכר זאת יביאך לגמרו של התשובה, על כן 'קחו עמכם דברים' לפייס חבירו, 'ושובו אל ה'', לגמרו של המצוה, ותשובה כזאת יצא לנו מדרכי ראובן, על כן בן בנו הורה ג"כ על תחילה של תשובה, כדאיתא במדרש (ב"ר פ"ד י"ט) כלפי ראובן: 'אתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה'.
עוד נראה, דיש לדייק מדוע אמר 'שובה ישראל', דלמה נקט 'ישראל' שהיא מדריגה חשובה, וכי הם צריכין לשוב. עוד יש לדייק במדרש הנ"ל דראובן פתח בתשובה תחילה, דקשה דהלא אדם הראשון הקדים תשובה, וכן קין ויהודה.
ונראה לי, דיש עושה עון בעצמו, ויש שאינו חוטא בפועל, ורק גורם מכשול על ידו לאחרים, ויש אע"פ שאינו גורם, מ"מ ע"י שאינו מוחה נקרא על שמו, כמו פרתו של ראב"ע (שבת נד:). ועד עתה לא נשמע כי אם תשובה על חטא שעשה בפועל, משא"כ ראובן עשה תשובה על גרמא, והיינו מניעת עונה, ויותר על שלא מחה במכירת יוסף.
ועד"ז הוכיח הושע דייקי 'לישראל' והיינו ת"ח 'כי כשלת', המכשול שלך הוא 'עון', כענין 'שגגת תלמוד עולה זדון', ועל מה תשוב? על שלא מחית, וזה 'קחו עמכם דברים' להוכיח. וכי תימא דאינם שומעים, לזה אמר 'וקח טוב', אם הטוב אחד מני אלף יקבל, ואפי' לא יקבל, כבר כתב האר"י ז"ל, שאם לא שומעים למוכיח, אז כיון דכל אחד ואחד יש לו חלק בג"ע וחלק בגיהנום, זכה לוקח חלקו וחלק חבירו, וזה 'וקח טוב' ר"ל תיקח חלק הטוב שלהם, וחלק הרע שלך יקחו הם, על כן 'קרא בגרון'.
בן לאשרי
לע"נ ה"ר יוסף מנחם ווייס ב"ר יונה ז"ל יא"צ ו' תשרי
השיבנו ה' אליך ונשובה. עיין בני יששכר (מאמר י"ד לימי השובבים אות ג') דאות ה' של תיבת 'ונשובה' הוא אם איכא מצות פריה ורביה ביוה"כ. לכאורה יש להביא ראיה מהא דחשוב בש"ס (קידושין לה.) פריה ורביה למ"ע שלא הזמן גרמא, ואמאי הא מצוה זאת אינה נוהגת ביוה"כ לדיעה הסוברת דכל חמש עינוים הם מדאורייתא. ועל כרחך דכיון דרק אריה דאיסור יוה"כ הוא דרביע עליה, שפיר חשוב זמן גם ביוה"כ, ושפיר חשיב מ"ע שלא הזמן גרמא אע"פ שאינו מתקיימת ביוה"כ.
ואולם י"ל דפריה ורביה שאני, דכיון דנוהגת כל ימי השנה וחסר רק יום אחד דיוה"כ, לכן חסרון של יום אחד לא חשוב חסרון, וחשיבא שפיר מצוה הנוהגת כל השנה וכו'. ויש דמיון לזה בפרה אדומה, דכתיב בה 'פרה אדומה תמימה', ודרשינן שתהיה תמימה באדמימות, ועכ"ז רק שתי שערות שחורות פוסלות בה, אבל שערה אחת שחורה אין מסלק השם 'תמימה', ודו"ק.
וע"ע בב"מ (דף עז): ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה, ופש ליה חד זוזא (הלוקח נתן כל מעותיו מלבד זוז אחד), יתיב רב אשי וקמעיין בה כי האי גוונא מאי קני או לא קני, (משום חד זוזא מי אמרי' דמצי למהדר או לא, רש"י), א"ל ר' מרדכי לרב אשי כוותי דמר לא קני, ע"כ. הרי דרב אשי נסתפק לומר דזוז אחד לא חשיב חסרון, ונהי דצריך לתת לו גם זה הזוז, עכ"ז כיון שהוא רק זוז אחד, אינו נחשב חסרון בכלל הדבר לומר שלא נגמר הקנין ממילא שלא היה נתינת מעות, ורק שפיר נגמר הקנין, דאין הזוז עושה חסרון. וחייב הוא לו את הזוז כחוב דעלמא, אבל בהקנין אין עושה חסרון וכו'.
והנה י"ל עוד, דפריה ורביה שאני, דקיי"ל ביבמות (דף סב.) דאם היו לו בנים ומתו לא קיים פריה ורביה, וא"כ עיקר המצוה דפריה ורביה הרי הוא רק הוויות הבנים, והתורה הטילה על האדם רק את המעשה שיעשה מעשה ההכשר שיהיו הבנים הווים, אבל גוף המצוה הרי הוא רק הוויות הבנים, שהרי אם מתו לא קיים פריה ורביה וצריך להוליד מחדש, וא"כ כיון שהווית הבנים הוא המצוה, א"כ הרי המצוה מתקיימת גם ביוה"כ, שהרי הבנים שמוליד הווים גם ביוה"כ, רק שהיוה"כ אינו זמן של מעשה ההכשר להתהוות הבנים, אבל גוף המצוה הרי מתקיימת גם ביוה"כ.
ואולם אם נאמר כן, אזי גם מילה י"ל דחשיב מ"ע שלא הזמן גרמא אפי' נימא דאריה דאיסור שבת מסלק השם זמן, שהרי גם במילה מעשה האדם הוא רק הכשר לשיהיה חותם הברית תמיד, וכמו שיסדו חז"ל 'וצאצאיו חתם' וכו', וא"כ הרי חותם המילה היא בהבן גם בשבת, אלא דבשבת איננו זמן עשות ההכשר לזה, אבל אחרי שנעשה ההכשר בחול, הרי נשאר הבן נמול תמיד, ויש בו חותם המילה גם בשבת. ואולם במילה יש לפקפק קצת, דמנ"ל לדרוש טעמא דקרא לומר דעצם המצוה הוא הויות המילה, ומעשה האדם הוא רק הכשר לזה, דלמא מעשה האדם שמחויב תורה לעשות מעשה המילה היא היא כל המצוה כשאר מעשי המצוות, והרי קיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא, ואין לנו רק גוף המצוה האמורה בתורה למול ערלת הבן, וא"כ כיון שא"א לעשות זה בשבת, שפיר ראוי שיחשב מ"ע שהז"ג. אמנם בפריה ורביה שפיר הדברים נכונים, שהרי שם המצוה עצמה היא מורה על זה שרק הוויות הבנים הוא המבוקש והנרצה, שהרי אם מתו דינא הוא דלא קיים פריה ורביה וצריך להוליד מחדש, וא"כ כיון שהמצוה עצמה מורה על זה, שפיר נחשבת מ"ע שלא הזמן גרמא מפאת שמעשה האדם הוא רק הכשר, ואילו עצם המבוקש דהיינו הוויות הבנים הרי הוא הווה גם ביוה"כ, שאחרי שעשה האדם מעשה ההכשר בשאר ימי השנה, הרי הבנים הווים אח"כ גם ביוה"כ, ודו"ק.
ועוד יש לומר יותר, דבפריה ורביה גוף ההכשר ג"כ זמנו ביוה"כ, דנהי דהתשמיש אסור ביוה"כ, עכ"ז כיון דאם מתו הבנים לא קיים פריה ורביה, א"כ הרי מחויב מכח המצוה לראות ולעשות כל הנצרך לשיהיו הבנים, דאם ימותו הרי נמצא דלא קיים פריה ורביה, ואולי חיוב זה הוא בערך אחד עם חיוב התשמיש עצמו, שכמו שהתשמיש שעל ידו הבנים מתהווים הוא מצוה, הכי נמי מחויב תמיד לראות ולעשות המעשים הנצרכים לשיהיו הבנים, כיון דעיקר המצוה הוא רק הוויות הבנים, ועל האדם מוטל רק לעשות מעשים הנצרכים לזה, והתשמיש הוא אחד מהם, וא"כ כיון שמחויב לראות ולעשות כל הנצרך לשיהיו הבנים חיים, א"כ זה החיוב הרי ישנו עליו גם ביוה"כ.
ואי דחיוב זה יש בלא"ה עליו מפאת 'וחי אחיך עמך', ואיננו מיוחד בזה משאר ישראל דמחויבים ג"כ להחיות את בניו מפאת המקרא הזה, עכ"ז מה בכך דמחויב בלא"ה, אטו עבור זה אין כאן חיוב דפריה ורביה, ושאר ישראל שפיר מחויבים להחיות את בניו רק מכח מצוה אחת ד'וחי אחיך עמך', משא"כ הוא יש עליו חיוב זה מפאת שתי מצות, מפאת 'וחי אחיך', ומפאת פריה ורביה.
ואולי יש בזה נפקותא לדינא לענין כשיהיה שם האב ואיש אחר, ויהיה צורך לעבור עבירה עבור פיקוח נפש דבן, דאז יהיה האב קודם בחיוב זה, דאע"ג דגבי פיקוח נפש הזריז הרי זה משובח, ואפי' ג' בני אדם שתלשו כל אחד גרוגרת עבור המסוכן בשבת כולם משובחין, ואע"פ שהחולה צריך רק לגרוגרת אחת (כמבואר במנחות סד.), עכ"ז היכא שיצטרך שיעשה מעשה עבירה אחת עבור הבן המסוכן, ותהיה מעשה כזאת אשר אי אפשר שיעשה אותה כי אם אדם אחד לבד או האב לבד או האחר לבד, אזי דינא הוא שהאב יקדים לעשות המעשה ולא האחר, כיון דהאב יש לו יותר מצוות המדחים את העבירה, שהרי יש עליו שתי מצוות להחיות הבן, משא"כ האחר שיש עליו רק מצוה אחת. ואם נאמר כן אזי הרי יש נפקותא זאת גם ביוה"כ אם יהיה צורך אז לחלל יוה"כ או לעבור עבירה אחרת עבור הצלת חיי הבן, דאז יהיה האב קודם בחיוב זה מאחר מפאת מצות פריה ורביה, וא"כ הרי יש על האב חיוב מצות פריה ורביה בפועל מעשי גם ביוה"כ, וא"כ שפיר חשיבא מצות פריה ורביה מצוה הנוהגת גם ביוה"כ. (אתוון דאורייתא כלל כ"ב).
אם דפנות הוא חלק מהסוכה
אם דפנות הוא חלק מהסוכה. הנה בנוגע דפנות הסוכה חקרו האחרונים, האם רק הסכך נחשב לחפצא של הסוכה, ורק דינא דהסכך לא מתכשרא בלי הדפנות, וא"כ אין הדפנות חלק מעצם הסוכה. או דלמא הסכך והדפנות ביחד הם החפצא דסוכה. ובחידושי רבנו חיים הלוי (פ"ו מהלכות סוכה הט"ז) נקט בפשיטות דרק הסכך נחשב חפצא של הסוכה. וז"ל: ודאי דהסכך הוא דמיחשב עיקר הסוכה וכו' דגוף החפצא של הסוכה זה רק הסכך ולא הדפנות וכו'. רק בלא דפנות לא מתכשרא, עכ"ל. וכן נקט בביכורי יעקב (סימן תרל"ז ס"ק י"א), וכתב, דדפנות גזולות פסולות רק משום 'מצוה הבאה בעבירה' ולא משום גזול.
והנה בסוכה (דף ט.) ילפינן דעצי הסוכה אסורין להשתמש בו כל שבעה, משום דחל שם שמים על הסוכה. והרמב