פרשת האזינו - שובה גיליון קל"ו (שנה ג') | תשרי תשפ"ז
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר
שִׁירַת הַאֲזִינוּ מִיסֶדֶת עַל הָאֱמוּנָה בְּהַנְהָגַת הַבּוֹרֵא עִם עַמּוֹ, שֶׁהוּא חָפֵץ לְהֵיטִיב לָהֶם, וְכָל הַפְּרְעָנוּיוֹת הֵן רַק כְּתוֹצָאָה מֵהַחֲטָאִים, בֶּעָבָר וּבֶעָתִיד • חַסְדֵי ה' עַל עַמּוֹ • הַצָּרוֹת וְהַחֲטָאִים הֵם בִּגְלַל חֹסֶר הִתְבּוֹנְנוּת בִּמְאֹרְעוֹת הֶעָבָר וְהֶעָתִיד. אָמְנָם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כְּשֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, יִנְקֹם ה' בַּגּוֹיִם עַל מָה שֶׁעָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל. | לְהַר נְבוֹ לְהִסְתַּלֵּק • סְבַּת הִסְתַּלְקוּת מֹשֶׁה.
א. עדות ושבח
כהקדמה לשירת האזינו, העמיד משה את השמים והארץ, שהם קיימים לעולם, שישמשו כעדים על התראה לישראל ששמעו את שירת האזינו, והשמים והארץ עצמם יתנו שכר או עונש.
בפתח דברי השירה משבח משה את התורה הנותנת חיים וחיזוק כמו הטל והגשם והרוחות. משה מצווה לישראל לענות 'ברוך שם כבוד מלכותו' כל פעם שהוא מזכיר שם ה'.
ב. הצור תמים פעלו
השירה נפתחת בדברי אמונה שהנהגת הבורא בעולמו היא באמת צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
ג. בינו שנות דור
במרכז השירה מבוארת חובת ההתבוננות על מאורעות העבר והעתיד, ועל העונשים שנענשו החוטאים בדורות הראשונים, כמובא בפירוש רש"י בפרשתנו.
ד. וישמן ויבעט
בהמשך נאמרים עוד דברי תוכחה לישראל, שבכניסתם לארץ זכו לשפע של חלב ודבש, בהמות שמנות ותנובות השדות, וכתוצאה מכך השמינו והכעיסו את ה' ועבדו לשדים ולאלילים זרים ובזויים, ועל כך ייענשו על ידי גוים בזויים, וה' יסתיר פניו מהם, ויבואו עליהם צרות של רעב וחיות רעות, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.
ה. שבחה של אומה
כאשר ינקום ה' את נקמת ישראל ויעניש ה' את הגוים באחרית הימים, אזי ייפרע מהם גם כל מה שהגוים עשו בכל הדורות. בעת ההוא הגוים ישבחו את ישראל, ויאמרו: "ראו מה שבחה של אומה זו! שדבקו בה' בטובו ובשבחו של ה"".
ו. מתורגמן ליהושע
ביום מיתת משה נמסרה ההנהגה ליהושע, כאשר שניהם דרשו דרשה יאמרו ישראל ליהושע שלא היה לו להרים ראש באותה שבת. וכדי שלא העמיד משה ליהושע 'מתורגמן' [המסביר לעם את דברי החכם הדורש], כדי להראות שעל פי פקודתו הוא דורש. משה בדרשתו ציוה לישראל להתבונן היטב בלימוד התורה, כי הרבה שכר תלוי בכל פסוק בתורה.
ז. להר נבו
לאחר מכן, הצטווה משה לעלות להר נבו, בחצי היום לעיני כל ישראל, כדי למות ולהיקבר שם, באותה מיתה שמת אהרן. טרם מותו יסתכל על הארץ, אך הוא לא יכנס לארץ, יען כי הוא ואהרן לא קידשו את ה' במי מריבה.
התורה וההפטרה
בשבת זו, בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים, אין מפטירים את הפטרת האזינו, אלא את הפטרת 'שובה ישראל' בספר הושע, לעורר בתשובה. אך היות וההפטרה מסתיימת במילים 'ופושעים יכשלו בם', ואין ראוי לסיים בדבר שאינו טוב, יש המוסיפים כמה פסוקים מספר מיכה, או מספר יואל.
חיים של תורה ללמוד בכל יום שירת האזינו
כותב הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב, בעל 'בני יששכר' זי"ע: "נראה לי בסגולה, ללמוד בכל יום שירת האזינו, והוא סגולה להנצל מאפיקורסות ומדעות הכוזביות". (אגרא דפרקא, אות קטו)
פנינים מאירים ספרד"ס התורה לשולחן השבת
למה נקרא כאן 'הושע'
פשט: המפרשים עומדים על השאלה מדוע נקרא כאן בשם 'הושע' ולא 'יהושע'? (וראה רש"י) בדרך הפשט כותב רבי יוסף בכור שור, מבעלי התוספות, שבאמת היה שמו 'הושע', אלא שכאשר נעשה משרת למשה - קראו משם בשם 'יהושע', כי דרך השרים והמלכים שמשנים שמות משרתיהם וקוראים להם שם אחר כרצונם, כמו שקרא פרעה, להבדיל, ליוסף 'צפנת פענח', וכדו'. אבל עתה כאשר עברה ההנהגה ממשה ליהושע, ושוב לא היה יהושע משרתו של משה, שוב חזר לשמו הראשון וקראו 'הושע'.
שבעה תיבות, וכ"ה אותיות
רמז: כותב רבינו החיד"א, בספרו 'כסא רחמים', שבפסוק זה יש ז' תיבות - רמז לז' ימים שקורין בתורה, והם: שני וחמישי, שבת, ראש חודש, חול המועד, יום טוב, יום הכיפורים. כן יש בפסוק כ"ה אותיות - רמז למספר כל מיני העולים, דהיינו ג' ד' ה' ו' ז' (בשני וחמישי - שלשה קרואים, בראש חודש - ארבעה, ביום טוב - חמשה, ביום כיפור - ששה, בשבת - שבעה), שהם יחדיו מספר כ"ה.
האות י' - רק למשך ל"ח שנה
דרוש: בספר 'לוית חן ואור יקרות', מבאר מדוע דווקא כאן נקרא שמו 'הושע', על פי דברי הגמרא (סנהדרין קז, א) שהאות יו"ד שניטלה משרי, עמדה וצווחה, עד שהוסיפה השי"ת ליהושע, עיי"ש. והנה כשניטלה האות י' משרה היתה אז בת פ"ט שנה (שנה טרם לידת יצחק), ושרה חייתה קכ"ז שנים, נמצא שהיו"ד ניטלה משמה בחייה רק במשך ל"ח שנים (כי רק בחייה נקרא שמה 'שרה' על שם שהיתה שרה על כל העולם, וזה לא שייך לאחר מיתה, כי אין שלטון ביום המוות), וכנגד אותן ל"ח שנים, נתנה השי"ת ליהושע למשך ל"ח שנים, ועתה כאשר כבר חלפו ל"ח שנים מחטא המרגלים שאז נקרא הושע בשם יהושע, שוב היה אפשר לקרוא לו 'הושע' ולהחזיר את היו"ד לשרי.
תתקנ"ה פסוקים בחומש דברים
סוד: הגה"ק רבי אברהם גלאנטי זי"ע כותב בספרו 'קול בוכים', שישנם תתקנ"ה (955) רקיעים, והמלאך מט"ט מעלה את תפילות ישראל דרך רקיעים הללו, אולם לו רשות לעלות רק עד תת"ק רקיעים, אבל אל נ"ה רקיעים העליונים אינו יכול להיכנס, אלא התפילות עולות משם לבדן עד לפני הקב"ה. על פי זה כותב בספר 'מעשה רוקח': לכן אמר משה את ספר דברים, שיש בכל הספר תתקנ"ה פסוקים, כי בכל פסוק בקע רקיע אחד מתתקנ"ה הרקיעים, למען יראו ישראל שה' אלקינו אין עוד מלבדו. והנה, ראו זה פלא: מתחילת החומש עד הפסוק הזה 'ראו עתה כי אני אני הוא' וגו' יש תת"ק פסוקים, כנגד תת"ק רקיעים, ומאותו פסוק עד גמר התורה יש נ"ה פסוקים, כנגד נ"ה רקיעים עליונים, וידוע כי מלאך מט"ט נקרא לפעמים בתואר 'אלקים', וזהו הפירוש: רְאוּ עַתָּה - בפסוק זה שהוא הראשון מנ"ה רקיעים העליונים, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא - לבדי ברקיעים אלו, וְאֵין אֱלֹקִים עִמָּדִי - אפילו מלאך מט"ט שנקרא אלקים אין לו רשות להיות עמדי ברקיעים הללו.
הבנת התורה
לב לדעת מושג בתורה
עָצוּר וְעָזוּב | וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב (דברים לב, לו)
הכתוב אומר שהקב"ה ינקום בגוים כאשר יראה שאין בקרב ישראל אף אחד שהוא 'עָצוּר וְעָזוּב', ונאמרו בכך כמה פירושים במפרשים:
- רש"י פירש: 'עצור' - מי שנושע על ידי המושל העוצר ומעכב את העם, ומקבצם במקום אחד, שלא יתפזרו בצאתם למלחמה על האויב, 'עזוב' - הוא במשמעות של חיזוק וסיוע, שלא יהיה בישראל אחד שהוא 'מחוזק' על ידי אחר המחזקו ומסייע לו.
- אונקלוס תרגם: שיהיו מטולטלים ועזובים, דהיינו שהוא פירש 'ואפס עצור' - שלא יהיו עצורים ומעוכבים במקום אחד אלא מטולטלים, וגם יהיו 'עזובים'.
- בספורנו פירש: שלא יהיה להם עוד שום רכוש, דהיינו 'עצור' - היינו הממון האצור בביתם, 'ועזוב' - מקנה הבהמות שהוא עזוב בשדה.
- ברלב"ג פירש: 'עצור' - אנשים המתגוררים בערים בצורות שהם עצורים וכנוסים בתוך החומה, 'ועזוב' - אנשים המתגוררים בערי הפרזות.
בדרך התורה
דבקות בתורה
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים (דברים לב, מו).
מלמד אותנו רש"י הק' יסוד עצום: "צָרִיךְ אָדָם שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ וְאֹזְנָיו מְכְוּנִים לְדִבְרֵי תוֹרָה!", כלומר, להיות שקוע ודבוק בתורה בכל חושיו ואבריו, בלבו, בעיניו, ובאוזניו. כך אכן ראו אצל גדולי התורה אשר היו דבוקים ושקועים בתורה עד שלא הרגישו כלל מכל הנעשה סביבם.
היכן התינוק?
הגה"ק רבי עקיבא איגר זי"ע, הוא ביקר פעם בוורשא אצל בנו הגה"ק רבי שלמה איגר זי"ע, ורבי שלמה נחרד לראות כמה נחלש גופו הטהור של אביו מרוב עיון והעמקה בלימודיו עד כלות הכוחות. הוא החליט לנסוע עמו למקום נופש, שם היו מרחבי דשא ופרחים נאים, נוף נחמד למראה, מגדלי שן וארמוני פאר, שכבשו את לב הרואה. בכך, חשב רבי שלמה, ינוחו מחשבותיו קמעה וישקוט עיונו. כשהגיעו לשם בלוויית נכבדי ועשירי העיר, הושיבו את רבי עקיבא איגר על אחד מספסלי הגן, וסברו שהוא ינוח מעט וייהנה מהמראות המשובבים נפש. אולם הגרעק"א לא הביט כלל אנה ואנה, אלא ישב על הספסל במרכז הגן שקוע בעומק עיונה של תורה בכל חושיו ושרעפיו. כעבור זמן מה נשמע לפתע קולו כשהוא שואל את בנו: 'היכן התינוק?... היכן התינוק?' התברר שהוא סבר שבוודאי נקרא לכאן לשמש כסנדק לילד הנימול ולמטרה זו הושיבו אותו על הספסל...
להפריע ב-12 בלילה?
אל מעונו של הגאון רבי דוב בעריש ויידנפלד זי"ע, גאב"ד טשעבין, הגיע אברך בשעה שבע בבוקר, ובפיו שאלה חשובה, והוא מצא את הרב מטשעבין שקוע באותו עת בתלמודו עד שלא הבחין באברך שנכנס אל ביתו. כיון שהשאלה היתה דחופה, הקיש השואל קלות על ידיו של הרב מטשעבין כדי להסב את תשומת לבו לאדם העומד לפניו, ואכן הרב התעורר לפתע משקיעותו העצומה בלימוד וראה את האברך העומד לפניו. על פניו של הרב נראו סימני תמיהה והוא פנה אל האברך ושאל: אינני מבין אותך? כיצד אתה חושב שאפשר להפריע לי בשעה 12 בלילה?! וכי אפשר לדפוק בדלתו של אדם מבוגר כמוני בשעה כל כך מאוחרת?! האברך לא ידע למה ולמי הדברים מכוונים, שהרי השעה עכשיו היא לעת זקנותו של הרב מטשעבין, הוא ביקר בביתו בשעה 7 בבוקר. עד מהרה התבהרה התמונה: בשעה 12 בלילה התיישב הרב מטשעבין לעיין בסוגיה פלונית, ומרוב עיונו לא הבחין כלל שהשעות חולפות וכבר זרחה החמה והגיעה השעה 7 בבוקר...
לימוד תחת השלחן
באחת התקופות המתוחות שעברו על יושבי העיר העתיקה ירושלים עיה"ק, כאשר היה חשש כבד מפני הפגזות מצד הערביים, ניתנה פקודה על ידי ממשל המנדט הבריטי ששלט בארץ, שלא להדליק אור כלל בלילות. הכל היה חשוך, בבתים ובבתי כנסת. ומה יעשה תלמיד חכם צעיר כמו מרן הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זי"ע, שנפשו חשקה בתורה. באמצע החודש - ניחא, עוד יכול היה ללמוד לאור הלבנה, אבל בתחילת החודש ובסופו כשאין את אור הירח, היה פשוט לוקח שמיכה עבה, מכסה את השולחן בביתו מכל הכיוונים, נכנס תחת השולחן עם ספר ביד וכמה נרות, וכך שכב על הרצפה ולמד שעות כמעט בלי אוויר וחמצן! שוב אירע פעם שנשמעה אזעקה בזמן תלמודו של מרן הגר"ע זי"ע בישיבת 'פורת יוסף'. כל בני הישיבה ירדו למקלט בשל המצב החמור אך בבדיקה שנערכה גילו כיון שהגר"ע לא נמצא במקלט. הלכו לחפשו במהירות בשל הסכנה, וראו אותו כהרגלו רכון על ספריו שם במקומו הקבוע, לא נע ולא זע, פנו אליו ואמרו לו בבהלה: צריך לרדת למקלט! סכנה! יש מלחמה! וכי אינך שומע פגזים?!... אך הוא ענה בתמיהה: מי אמר לכם שיש מלחמה? איפה מלחמה? היכן פגזים?... מרוב שקיעות בתורה הקדושה לא ראה לא שמע ולא ידע כלום מהמתרחש סביב.
עיניים לראות
הבנת מילה אחת בתורה
אָזְלַת יָד | כִּי יִרְאֶה כִּי אֶזְלַת יָד (דברים לב, לו)
את הביטוי 'אזלת-יד' אנו מוצאים בספרות בת ימינו במשמעות של 'הזנחה ואפס עשייה', כגון: חברת האבטחה לא עמדה במשימה, והוכיחה רשלנות ואזלת יד מול מכת הגניבות... אולם את הביטוי 'אזלת יד', אנו מוצאים בפרשתנו בפסוק 'כִּי אֶזְלַת יָד', ונאמרו על כך כמה פירושים:
- רש"י פירש: 'אזלת' היא מלשון הליכה, דהיינו שיד האויב תהיה הולכת ומתחזקת על ישראל.
- בתרגום יונתן פירש: שהעזרה והתמיכה תינטל מידי ישראל, ולכאורה פירש 'אזלת' מלשון כיליון וגמר, כמו 'הלחם אזל מכלינו' (שמואל א' ט, ז), או שפירש גם הוא מלשון הליכה, שהעזרה והתמיכה תלך ותסתלק מישראל.
- כעין זה פירש רבינו בחיי: שכוחם הלך ופסק מהם.
- בגמרא (סנהדרין צז, א) דרשו שתלך ותגבר יד המלשינים, ועוד דרשו: שתכלה פרוטה מן הכיס, ופירש שם רש"י: והיינו אזלת יד, שיהיו בידים ריקניות.
אזניים לשמוע
כללי רש"י הק' בדקדוק הלשון
'אַפְאֵיהֶם' או אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם (דברים לב, כו)
לרגל חודש תשרי, תלה הגבאי מודעה: "פינוי כללי! ביום שישי הקרוב ייערך פינוי לכל החפצים שהושארו בשנה האחרונה. שימו לב - כל מה שאמצא כאן לאחר יום שישי - אַפְאֵיהֶם!". רק אלו שלמדו היטב את פרשת השבוע עם פירוש רש"י, הבינו שכאשר הגבאי כתב "אַפְאֵיהֶם" הוא התכוון לומר: אשליך אותם מעלי כהפקר...
על הכתוב אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם, מסביר רש"י שמילה זו היא משורש 'פ.א.ה.', דהיינו שאשליך אותם מעלי כהפקר, כמו שאדם מניח בסוף שדה 'פאה' הפקר [או שאשליך אותם בכל 'פאות' (צדי) העולם - כן ביאר בספר הזכרון בכוונת רש"י]. לפי פירוש זה נמצא שהאותיות פ'א'ה' שבאמצע התיבה אַפְאֵיהֶם, הם מהאותיות השורש, ואילו האות א' בתחילת התיבה נוספה לשימוש, מלשון אפעיל, במקום לומר אני אשליך פאה [כמו כל פעולה בעתיד שהמדבר אומר כלפי עצמו, שהאות א' באה בתחילת המילה במקום לומר 'אני', כגון 'אלמד', 'אתפלל'], והאות ם' בסוף התיבה באה לכינוי, במקום תיבת 'אותם'.
אולם מביא רש"י שיש שאמרו שהמילה 'אַפְאֵיהֶם', היא משורש א.ף., שהכעס וחרון אף שלי יחול עליהם. אך רש"י כותב שפירוש זה לא יתכן, מחמת שתי סיבות:
- שאם כן היה צריך לומר 'אֲאַפִיהם', עם שתי אותיות א', דהיינו אות א' אחת לשימוש, דהיינו בלשון אפעיל, ועוד אות א' משורש המילה 'אף'. כמו במילה 'אאזרך', שהיא משורש 'אזר' ונוספה בה אות א' נוספת לשימוש בתחילת המילה.
- זאת ועוד, שאם מילה זו היא משורש 'אף', הרי האות א' באמצע המילה מיותרת לגמרי, והיה צריך לומר 'אֲאַפֵיהם'.
לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין
המנבל אחרים - הוא עצמו נבל
עַם נָבָל (דברים לב, ו)
על הכתוב בספר תהלים (פא, ג) 'כנור נעים עם נֶבֶל', מובא במדרש שוחר טוב: למה נקרא שמו 'נבל'? - מפני שהוא מְנַבֵל כל מיני זמר', כלומר שקולו נעים כל כך, עד ששאר הכלים נעשים בזויים ומנובלים לעומתו. שאל על כך הגה"ק בעל 'חידושי הרי"ם' מגור זי"ע: אם הוא אכן כלי נפלא ומשובח כל כך, היה ראוי לקרוא לו מְנַבֵל', על שם שהוא מנבל אחרים, ולמה קראו לו בעצמו נָבָל'? אלא מכאן ראיה, שאפילו אם הכלי הוא באמת יפה ומשובח על צד היותר טוב, עם כל זה, אם הוא מנבל כלים אחרים, הרי הוא עצמו נקרא 'נָבָל', כי מי שהוא מנבל אחרים הוא בעצמו נקרא 'נָבָל'...
שוטה - חסר תקנה
עַם נָבָל וְלֹא חָכָם (דברים לב, ו)
בספרו 'דברי שאול', כותב הגה"ק רבי יוסף שאול נתנזון זי"ע, בעל שו"ת 'שואל ומשיב', לפרש הכתוב בדרך צחות, כי הנה אדם שהוא רשע וחוטא, אם לכל הפחות הוא איש חכם, יש לקוות ולצפות ממנו שיום אחד הוא יתן אל לבו בחכמתו לעשות איזה מעשה נכון וטוב בעיני ה', אבל אם בנוסף על היותו רשע הוא גם שוטה, ממנו אין תקווה שייצא ממנו שום דבר טוב. על כך אמר הכתוב: 'עַם נָבָל', אבל אם לכל הפחות היו חכמים ונבונים, היה מה לצפות מהם, אבל דא עקא שהם גם - וְלֹא חָכָם', וחוטא שהוא גם שוטה, לו אין שום תקנה...
כל שנה - הבנה חדשה
בִּינוּ שְׁנוֹת דּר וָדֹר (לב, ז)
בשנות דור ודור, דהיינו בכל שנה חדשה, זוכה אדם לבינה ודעה חדשה, ומתחדשת לו הבנה חדשה בתורה. (חידושי הרי"ם)
הצוחקים - אין בהם תבונה
כִּי גּוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה (דברים לב, כח)
היה פעם יהודי שבור לבב שעלה לתורה בשבת קודש פרשת האזינו בביתו מדרשו של האדמו"ר בעל 'דברי יואל' מסאטמאר זי"ע, כאשר הרבי קרא בעצמו בתורה, והוא סיים את העלייה במילים וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה'. היו בבית המדרש כמה אנשים שהחלו לצחוק ביניהם כאילו הסיום הזה, עולה על איש זה שאין בו תבונה. כשהבחין הרבי בצחוק, אמר מיד לאיש זה: כתוב וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה', בלשון רבים, ופירושו שהם - הרבים שצחקו עליך - הם אין בהם תבונה...
נושאים הלכתיים תורה והלכה
בחור בליל הבר מצוה צריך לברך ברכת התורה?
כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גְדֶל לֵאלֹקֵינוּ (דברים לב, ג)
מפסוק זה דרשו חז"ל (ברכות כא, א) את החיוב לברך ברכת התורה לפני לימוד התורה. הפוסקים שחיוב ברכות התורה הוא מדרבנן, ואף שבהיותו קטן היה 'תרי דרבנן', שמא הלכה כהסוברים ש'תרי דרבנן' מוציא 'חד רבנן'. ב. שמא הלכה כהסוברים שקטן אינו נעשה גדול מיד בתחילת הלילה, אלא כשיעברו עליו י"ג שנה מעת לעת, ושמא קטן זה נולד בשעה מאוחרת בלילה או ביום, ובלילה אינו גדול. ג. שמא לא הביא ב' שערות.
קטן להוציא גדול
כתבו הפרי מגדים (או"ח סי' מז, משבצות זהב סק"י) והמשנה ברורה (ביאור הלכה שם סעיף יד), שקטן אינו יכול להוציא גדול בברכות התורה, משום שקטן חייב רק מדרבנן משום חינוך, והגדול חייב בברכות התורה מדאורייתא, לפי דעת רוב הפוסקים שברכת התורה היא מדאורייתא.
ליל הבר מצוה
לאור זאת דנו הפוסקים, כלפי הקטן עצמו, שבירך ברכת התורה בבוקר, ולכן כתב שבלילה שהוא נהיה בן שלשה עשרה שנה ומחויב במצוות מדאורייתא, והרי בבוקר שלפניו כשבירך ברכת התורה היה עדיין קטן, האם יכול לצאת ידי חובתו וללמוד בלילה על סמך ברכות התורה שבירך בבוקר בעודו קטן. בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קכ"א) כתב להקל בדבר, שאין צריך לברך שוב ברכת התורה בלילה, כי 'ספק ברכות להקל', וכאן יש כמה ספיקות שלא לברך שוב: א. שמא הלכה כדעת
לכוון בתפילת ערבית
לעומת זאת, בשו"ת ארץ צבי (ח"א סי' טז-יח) מצדד לומר שאינו יוצא ידי חובה בלילה במה 'אהבת עולם' יכוין בפירוש לשם ברכת התורה, ואחרי תפילת שמונה עשרה של ערבית מיד ילמד קצת, ובזה יצא ידי חובתו, וכן כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ג או"ח סי' כ"ז), ובשו"ת ויען יוסף (ח"א סי' ל"ב), ובהליכות שלמה (הלכות תפילה פ"ו הערה 5), ובתשובות והנהגות (ח"ד סי' ט"ז).
הלכה למעשה: יש שכתבו שבחור בר מצוה אינו צריך לברך שוב ברכת התורה בליל הבר מצוה, ויוצא במה שיברך בבוקר, ויש שהחמירו שיתפלל ערבית מיד בתחילת הלילה, ובברכת אהבת עולם יכוון בפירוש לשם ברכת התורה, ואחרי תפילת הלחש ילמד איזה לימוד קצר.
דעת תורה
אוצר שבועי ופולמוס אודות נושא בפרשה
'הזי"ו ל"ך' - לאלו פסוקים הכוונה?
שמונה מהלכים בדברי הראשונים כיצד לפרש את דברי הגמרא שיש לחלק את פסוקי פרשת האזינו לפי החלוקה של 'הזי"ו ל"ך'
מדי שבת אנו קוראים לתורה שבעה קרואים, שהמנהג הוא כרש"י, אולם בבית יוסף שם דברי רש"י, כידוע מדוקדקים גם ב'דיבור המתחיל' של גדולי הדורות אשר היו דבוקים ושקועים בתורה עד שלא הרגישו כלל מכל הנעשה סביבם.
נזכר באיזו חלוקה יש לחלק הפרשה לשבעה קרואים, וניתנת האפשרות לחלק את הפרשה בכל חלוקה שהיא, כפי שכותב המאירי (קרית ספר מאמר ה"ב): 'קריאות שבשאר ימות השנה ושבתות ומועדים אין מניינם ידוע, אלא שהחזן מקרא כרצונו' (והארכנו במדור זה, בגיליון האזינו תשפ"ה, לברר מי קבע את חלוקת הפרשיות לשבעה קרואים כפי שנדפס בחומשים).
יוצאת מן הכלל היא פרשת האזינו, עליה יש הוראה מפורשת כיצד לחלק אותה, כפי שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה (לא, א) שיש לחלק את הפרשה בקריאתה בבית הכנסת לפי הסימן 'הזי"ו ל"ך', שהוא ראשי תיבות של פסוקים המתחילים באותיות אלו. ובטעם שפוסקים דווקא בפסוקים אלו כתב הרמב"ם (הלכות תפילה יג, ה) מפני שהם דברי תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה, ולכן מפסיקים דווקא בפסוקים שיש בהם תוכחה מיוחדת.
אולם זאת לא מבואר בגמרא מה הם הפסוקים שראשי התיבות שלהם הוא 'הזי"ו ל"ך' - ולהלן נראה כמה וכמה שיטות שנאמרו בעניין זה (בהכנת המאמר הסתייענו בקובץ 'ירושתנו').
שיטת רש"י
בפירושו של רבינו חיים רש"י במסכת ראש השנה כתב שהכוונה היא לפסוקים דלהלן: ה'אזינו, ז'כור ימות עולם, י'רכבהו על במתי ארץ, ו'ירא ה' וינאץ, עד כאן ששה פסוקים לכל אחד, ומכאן ואילך שמונה פסוקים לכל אחד (עי' רש"ש): ל'ולי כעס אויב אגור, כ'י ידין ה' עמו. וכתבו התוספות שם שכן הוא המנהג.
שיטת מסכת סופרים
מהלך שני מביאים שם התוספות בשם מסכת סופרים, שהוא כשיטת רש"י מלבד שני שינויים באותיות ו' ל': ו'ישמן ישורון ויבעט, ל'ו חכמו ישכילו.
שיטת רבינו חננאל
מהלך דומה מביאים התוספות בשם רבינו חננאל, עם שינוי באותיות ו' ל': ו'ירא ה' וינאץ, ל'ו חכמו ישכילו.
דעת רוב הראשונים
מהלך רביעי, והוא המהלך בו נקטו רוב הראשונים, וכן פסקו הרמב"ם (הל' תפילה יג, ה) והטור והשלחן ערוך (או"ח סי' תכח, ה), שהסדר הוא כדלהלן: ה'אזינו השמים, ז'כור ימות, י'רכיבהו על במתי, ו'ירא ה', לו' חכמו, כ'י אשא אל שמים עד סוף השירה [והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה].
חילוקי מנהגים
אמנם לעיל הזכרנו שהתוספות כתבו
עומקו של רש"י
מדוע כתב רש"י שוב 'בָּנָיו מוּמָם'?
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם (דברים לב, ה)
לס"י: כָּנָיו מוּמָס – בָּנָיו הָיוּ, וְהַסְחָתָה שֶׁהִסְחִיתוּ הִיל מוּמָס. כָּנָיו מוּמָס – מוּמָס שֶׁל בָּנָיו הָיָה, וְכֹל מוּמוֹ.
לא ידעתי טעמו
ב'דיבור המתחיל' של גדולי הדורות אשר היו דבוקים ושקועים בתורה עד שלא הרגישו כלל מכל הנעשה סביבם.
אולם בפירוש הרש"א על רש"י, לרבי שמואל אלמושנינו זי"ע, כתב שבכוונתו העתיק רש"י שוב את לשון הכתוב, כי הנה בדיבור הקודם חילק רש"י את התיבות 'בניו מומם' שאין הן מאמר אחד, אלא הפירוש הוא: 'בניו' - הם היו בניו, 'מומם' - וההשחתה שהשחיתו היא מומם. על כן העתיק רש"י שוב את לשון הכתוב, לבאר שהגם שתחילה חילק את התיבות שאינן מאמר אחד, אבל בכל זאת הענין הוא אחד, ותיבת 'מומם' חוזרת אל 'בניו', ופירושו: המום של בניו, דהיינו שהמום הוא רק של בניו ולא מומו של הקב"ה.
לא גרס
ובאמת ברא"ם נראה שלא גרס ברש"י פעם נוספת תיבת 'בניו מומם', כי העתיק את כל דברי רש"י כדיבור אחד ארוך 'בניו היו, וההשחתה שהשחיתו, היא מומם. מומם של בניו היה, ולא מומו'.
פתגמי אורייתא
'שַׁנּוֹתִי' - חידוד או כפל?
תורה: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי (דברים לב, מא).
אונקלוס: אִם עַל חָד תְּרִין כְּחֵיזוּ בַרְקָא מִסוּף שְׁמַיָא וְעַד סוֹף שְׁמַיָא תִּתְגְלֵי חַרְבִּי.
רש"י פירש הכתוב 'אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי', מלשון שינון וחידוד, כלומר שהקב"ה אומר: כאשר אשנן ואחדד את חרבי, כדי שיהיה לה ברק, כדי לנקום באויבי. אולם אונקלוס תרגם באופן אחר: 'שַׁנּוֹתִי' מלשון כפל ומשנה, כלומר שהקב"ה אומר: החרב שלי תתגלה מסוף העולם ועד סוף, כפול פי שנים ממראה הברקים, דהיינו שמידת הדין שלי והפורענות בגוים תתגלה בכל העולם. בביאור 'מעט צרי' הביא שיש שהקשו על התרגום, שאם כן שהוא לשון כפל, היה טעם המקרא צריך להיות מלעיל, ומדוע הטעם הוא מלרע, אלא שמצאנו לפעמים יוצאים מן הכלל (משמרת הקורא, בסוף שו"ת פאת שדך ח,ב).
כי קרוב - תחילת פסוק?
מהלך חמישי בסדר חלוקת העליות, אנו מוצאים ב"סדר קריאת התורה בימות החול ובשבת במנחה מתקופת הגאונים", שנדפס לראשונה מכתב יד בשנת תשע"ד, שם הסדר הוא: ה'אזינו, ז'כור, י'רכיבהו, ו'ירא ה', ל'ולי כעס, כ'י קרוב.
שיטה זו דומה לשיטת רש"י, מלבד האות כ', שנקט כאן פסוק חדש (לב, לה) כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם. אולם הפלא הגדול הוא, שהרי התיבות 'כי קרוב' אינם תחילת פסוק לפי המסורת שלנו. אך באמת כתב שם באותו כתב יד, שבמקומו נהגו לחלק פסוק זה לשני פסוקים, והתיבות 'כי קרוב' הוא פסוק חדש, וזה חידוש.
כי מגפן
פלטיאל, שם כתב פסוק חדש לאות כ': כִּ'י מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם.
י' - ה' בדד ינחנו
מפסוק זה דרשו חז"ל (ברכות כא, א) את החיוב הפוסקים שחיוב ברכות התורה הוא מדרבנן, כתבו הפרי מגדים (או"ח סי' מז, משבצות זהב סק"י) והמשנה ברורה (ביאור הלכה שם סעיף יד), שקטן אינו יכול להוציא גדול בברכות התורה, משום שקטן חייב רק מדרבנן משום חינוך, והגדול חייב בברכות התורה מדאורייתא, לפי דעת רוב הפוסקים שברכת התורה היא מדאורייתא.
הכתוב ירכיבהו וכו', והם כתבו שהכוונה לפסוק י'מצאהו בארץ וגו', או לפסוק י'י בדד ינחנו וגו'.
שיטה זו הובאה גם בכתב יד של סידור תפילה ופירוש אשכנזי, שהאות י' היא הפסוק י'י בדד ינחנו.
יש קפידא בפסוקים?
על פניו נראה הדבר תמוה קצת, איך נמצאו כל כך הרבה שיטות, וכי לא היתה מסורת ברורה איך קוראים, והרי זה דבר הנוהג בכל שנה ושנה. אך באמת אין זו פליאה כל כך, שכבר כתב בשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' לו אות ב) שבאמת אין קפידא איזה פסוקים יקרא, אלא העיקר שיתקיים הסימן 'הזי"ו ל"ך', וכל הראשונים שפירשו פירושים שונים כיצד הוא הסדר של הזי"ו ל"ך, לא נחלקו, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואין קפידא דווקא על פסוקים מסוימים, אלא העיקר שיתקיימו האותיות הזי"ו ל"ך קיימין בתחילתן.
תורה והלכה
נושאים הלכתיים העולים מתוך הפרשה
בחור בליל הבר מצוה צריך לברך ברכת התורה?
כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גְדֶל לֵאלֹקֵינוּ (דברים לב, ג)
מפסוק זה דרשו חז"ל (ברכות כא, א) את החיוב לברך ברכת התורה לפני לימוד התורה.
הלכה למעשה: יש שכתבו שבחור בר מצוה אינו צריך לברך שוב ברכת התורה בליל הבר מצוה, ויוצא במה שיברך בבוקר, ויש שהחמירו שיתפלל ערבית מיד בתחילת הלילה, ובברכת אהבת עולם יכוון בפירוש לשם ברכת התורה, ואחרי תפילת הלחש ילמד איזה לימוד קצר.
גיצי אש ונגוהות אורה מכבשונם של גדולי וצדיקי הדורות זי"ע על יקרת החשיבות של לימוד שירת האזינו, הסגולות הנפלאות וההשפעות הנשגבות ברוחניות ובגשמיות הטמונות בלימוד שירה זו
סגולה לטהרה ואריכות ימים ופרנסה
רבינו בחיי כותב על שירת האזינו: "והנה השירה הזאת נחמה גדולה והבטחה מבוארת בענין הגאולה, ובאבדן עובדי גלולים, ובנקמת ישראל מאוביהם, ובכפרת ישראל מעוונותיהם. ואולי מפני זה בא סימן ההפסקות לרבותינו ז"ל הזי"ו ל"ך... לבאר שיחזור הזיו והזוהר והכבוד והתפארת ישראל כמבראשונה, ושבו בנים לגבולם".
האברבנאל בסוף פרשת וילך כותב: "צוה אלקים שיכתבו מהשירה הזאת טופסים רבים לתת אותה לכל אדם כדי שכל איש ואשה ידענה וישגרנה בפיו ויזמרה תודה. ואולי שלזה שתף יהושע בדבור הזה כדי לצוותו שיעזור בכתיבת השירות האלה הרבות למשה רבו כדי שלא תכבד עליו הכתיבה כולה ביום מותו, וזהו ועתה כתבו לכם את השירה הזאת רוצה לומר מיד עתה תכתבו את השירה הזאת פעמים הרבה... ואמר עוד שימה בפיהם ולשיר ולנגן אותה בנועם... ונתן הסיבה בשירה הזאת באמרו למען תהיה השירה הזאת לעד בבני ישראל. רוצה לומר שימצא בפי בני ישראל ולא יצטרכו לבקש ספר התורה אבל בפיהם תמצא השירה הזאת והיא תהיה לעד בבני ישראל למה שיקרום באחרית הימים".
כותב הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע בספר הזכרונות: "אחד המסורות מפי המהר"ל [מפראג] היא, לומר כל יום לפני התפלה את שירת האזינו, שהמהר"ל רואה אותה כסגולה לטהרת המוח והלב. לדעת המהר"ל גם על סוחרים ובעלי מלאכה לומר פרשת האזינו מספר פעמים ביום, משום שהדבר מהווה סגולה להצלחה, לפיכך נדרש כל אחד לדעת האזינו בעל פה, וכן ראה באמירת האזינו מספר פעמים ביום סגולה לאריכות ימים".
שפע ברכה גדולה בעסקים
(יחזקאל): "משה רבינו רימז לנו בשירת האזינו ששים רבוא נשמות ישראל, והרה"ק מוה"ר ר' מנחם מרומאנוב אמר, כשהייתי אברך ורציתי לידע האין אני עומד בדרך העבודה, חיפשתי בשירת האזינו, בשורה הימנית מצוות עשה, ובשורה השמאלית מצות לא תעשה, עכדה"ק, ובוודאי כשלא יבלה ימיו בשטותים והבלים, יכול כל אחד לידע האין הוא עומד בדרך העבודה".
לא יוסר צלם אלקים ולא יארע לו שום רע
כתב בספר 'סמא דחיי' שמצא בספר ישן נושן: "סגולה לקרות פרשת האזינו בכל יום עד וכפר אדמתו עמו, שלא יוסר ממנו צלם אלקים מעל פניו לעולם".
ואכן כך נמצא בספר אמתחת בנימין (ווילהרמשדארף תע"ו, שערי אורך ימים ואריכת אפים אות ז') שכתב: "טוב מאד שיקרא בכל יום שירת האזינו עד וכפר אדמתו עמו, כי יש בה מ"ג פסוקים וסודו גדול ורם, ועל ידי זה לא יוסר הצלם אלקים מעליו, ולא יארע לו שום רע בעולם באותו היום כלל".
אם היו זוכרים שירה זו לא היה מקום לגשמיות להיכנס ללב
הגה"ק רבי שמעון מזעליחוב זי"ע משגיח ישיבת חכמי לובלין, מזהיר היה על לימוד שירת האזינו, ואמר (נהרי אש עמוד קנו): "הלא כתוב מפורש ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (לעיל לא, יט) שיהיו דברי השירה הזאת נזכרים ברורים ושכיחים בפיהם של ישראל. אם היו בני ישראל זוכרים את דברי השירה הזאת שיש בה כל המהלך עולם הזה, עולם העתיד, ותחית המתים, לא היה מקום לזוהמת וגשמיות עולם הזה להיכנס ללב!".
והיה כופל ומתחנן לתלמידיו: "נא ונא תלמדו פרשת האזינו עם פירושם של דברי חז"ל ובעלי רוח הקודש, תזמרו את השירה הזאת בנעימות, שכן יש לכל אומה מאומות העולם שיר, ולנו עם קדוש אשר בם בחר ה' מכל העמים ניתן לנו שירת האזינו, ובזה יאמינו באמונה וגם יבינו את ההנהגה שמנהיג השי"ת בעולם להביא לתיקון השלם שזאת בהכרח שתהיה על ידי כנסת ישראל דוקא. בדברי השירה הזאת יש הכל, מן מתן תורה עד תחיית המתים כל העובר עלינו בכל הזמנים, כן אמרו חז"ל ב'ספרי' גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא".
סגולה להינצל מאפיקורסות ודעות כוזבות
כותב הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב בעל בני יששכר זי"ע בספרו אגרא דפרקא (אות קטו): "נראה לי בסגולה, ללמוד בכל יום שירת האזינו, והוא סגולה להנצל מאפיקורסות ומדעות הכוזביות, עיין מה שכתבנו בספרינו אגרא דכלה בפ' וילך הוכחנו זה מפסוקי התורה, והנה הרב מו"ה יעב"ץ בסידור שלו תמה על בעל מסדר מעמדות, למה סידר פרשת האזינו במעמדות, ועיי"ש בספרינו כי הדין עמו כי הוא בסגולה עפ"י התורה".
השיר של ישראל - שירת האזינו
ממשיך וכותב רבי צדוק הכהן זי"ע: "וכפי הנראה היה ראוי למנות זה מצוה מיוחדת על לימוד שירה זו לכל אחד מישראל, אלא לפי שלא נקבע לו זמן אפשר שיהיה די בפעם אחד כל ימי חייו, ועל כל פנים די בקריאת הפרשה פעם אחת בשנה כתיקון חכמים. אבל על כל פנים יהיה קריאת פרשה זו מצות עשה דאורייתא"!
עצת הסטייפלער להינצל ממחשבות לא טובות
מרן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זי"ע, בעל קהילות יעקב זי"ע, 'הסטייפלער', כותב בספרו קריינא דאיגרתא (ח"א עמוד נז): "בספרים הקדושים מובא שקריאת שירת האזינו בכל יום מגרשת מאוד הרהורי כפירה, וכמובן לא תיכף מיד רק במשך זמן. לפני הרבה שנים התאונן אחד אצלי על הרהורי כפירה ר"ל ואמרתי לו המובא בספה"ק מקריאת שירת האזינו, וכן עשה איזה שנים רצופות, ואח"כ הודיע לי כי ניצל לגמרי מהמחשבות".
כל אחד יכול לדעת היכן הוא עומד
אמר הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע (דברי מצות עשה להתבונן איך שכל שירת האזינו מתקיימת כותב הגה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע ב'קונטרס ספר הזכרונות' (מצוה שלישית): "מלשון הכתוב סוף פרשת האזינו אחר השירה אמר, שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וגו' (דברים לב, מו). וזה מצות עשה לשום לב לעדות השירה, ושימת לב זה הוא מה שהעיד לנו השם יתברך מכל עניני הגליות והצרות העוברות עלינו, ושסוף הכל דם עבדיו יקום ונקם ישוב לצריו, והוא בביאת המשיח. וזה מצוה מבוארת על אמונה זו. ומיהו יראה שאין עיקרה על דבר זה לבד, רק על כל עניני השירה כולה, וזה טעם לשון שימת לב שיתבונן איך כל הכתוב בשירה מתקיים והולך, והוא ההתבוננות גם כן בעניני הצרות והגליות איך דבר ה' יקום, ובזה יתחזק באמונתו ועשיית מצוותיו".
מחלוקת רבי נחמיה ורבי יהודה
ממבית המדרש
הקדמה
דעת רבי נחמיה
עד כאן, בחלק הראשון של השירה, העיד משה דברי תוכחה והתראה לישראל כדי שכאשר תבוא עליהם הפורענות בדורו הבאים, יידעו שכבר הודיע להם מראש שאם יחטאו ייענשו.
דעת רבי יהודה
הסיבה והטעם שה' יעניש את הגוים: כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ - יען כי ה' יריב את ריבם וידין את דינם של ישראל, אבל מכאן והלאה העיד משה עליהם דברי תנחומין, על הטובות שיבואו עליהם כאשר תסתיים הפורענות, וה' ישוב וירחם עליהם:
כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אֶזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב
דעת רבי נחמיה
כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ - לאחר שה' ישפוט וייסר את ישראל בכל הייסורים הנזכרים, אזי וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם - ה' יתנחם וכביכול יחזור ממה שהרע לישראל להם. וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב - ואין בישראל אפילו אחד שיהיה נעזר על ידי מושל העוצר ומקבץ את העם שלא יתפזרו בצאתם אל האויב, ולא יהיה בישראל אחד שיהיה 'עזוב' דהיינו מחוזק.
דעת רבי יהודה
הקב"ה יתנחם ה' ויהפוך את מחשבתו, לחזור בו מחרון אפו על עמו ועבדיו, ומעתה ירחם עליהם. זאת יען כִּי יִרְאֶה כִּי אֶזְלַת יָד - יראה את ידו וכוחו של האויב הולכת ומתחזקת על ישראל להרע להם. וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב - ואין בישראל אפילו אחד שיהיה נעזר על ידי מושל העוצר ומקבץ את העם שלא יתפזרו בצאתם אל האויב, ולא יהיה בישראל אחד שיהיה 'עזוב' דהיינו מחוזק.
וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסִיוּ בוֹ
דעת רבי נחמיה
וְאָמַר - אז יאמר ה' על ישראל: אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסִיוּ בוֹ - איה הוא האלקים של ישראל, הצור הסלע אשר ישראל חסו בו.
דעת רבי יהודה
איה הוא האלקים של ישראל, הצור הסלע אשר ישראל חסו בו.
אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יַיִן נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרְכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה
דעת רבי נחמיה
אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יַיִן נְסִיכָם אשר האלקים היו אוכלים כביכול את החֵלֶב של קרבנות ישראל במקדש, והיו שותים כביכול את היין שניסכו במזבח, וכעת יָקוּמוּ וְיַעְזְרְכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה יקומו האלקים ויושיעו אתכם ויהיו לכם מחסה ומסתור.
דעת רבי יהודה
אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יַיִן נְסִיכֶם אשר אותם אלילים היו כביכול אוכלים את החֵלֶב של קרבנות ישראל, והיו שותים את היין שניסכו במזבח, וכעת איה הם אשר יָקוּמוּ וְיַעְזְרְכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה שיקומו האלילים ויושיעו אתכם ויהיו לכם מחסה ומסתור.
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי
דעת רבי נחמיה
אז יגלה ה' את ישועתו ויאמר לגוים: רְאוּ עַתָּה איך שאושיע את ישראל, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי כי אני – אני הוא! אני משפיל ואני מרים, ואין שום כח של אלוהות הדומה לי שיעמוד כנגדי.
דעת רבי יהודה
כל הרעות באו עד עתה ממני, ומעתה כל הטובות יבואו ממני, אֲנִי אָמִית וַאֲחַיָּה
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִיל
דעת רבי נחמיה
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶה אני הוא זה אשר ממית, ואני עתיד להחיות את המתים. מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא אני הוא אשר מחצתי והכיתי, ואני ארפא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִיל - אין מי שיציל את הפושעים בי מהעונשים שיבואו עליהם.
דעת רבי יהודה
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶה אני הוא זה אשר ממית, ואני עתיד להחיות את המתים. מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא אני הוא אשר מחצתי והכיתי, ואני ארפא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִיל - אין מי שיציל את הפושעים בי מהעונשים שיבואו עליהם.
כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם
דעת רבי נחמיה
בהמשך לדברי התנחומים לבני ישראל אומר להם ה': מאחר ויש לי חרון-אף על הגוים שעשו לכם צרות, מתוך הכעס עליהם כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי נשאתי את ידי אל השמים במטרה להישבע בכבוד עצמי, וְאָמַרְתִּי - בלשון שבועה חַי אָנֹכִי לְעֹלָם, והשבועה היא – לנקום בגוים על מה שעוללו לכם.
דעת רבי יהודה
וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם אינני כמו מלך בשר ודם שממהר להיפרע כי שחושש שמא הוא ימות, או שהאויב ימות, ולא יראה את נקמתו. אבל אני אמרתי לעצמי, הרי אנכי חי וקיים לעולם, ויש לי זמן להיפרע מכם בדורות האחרונים. גם אם תמותו עד אז, הרי יש לי יכולת להיפרע אפילו מהמתים, בגיהנום.
אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם
דעת רבי נחמיה
אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי - אם אשנן ואחדד את חרבי, וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי - וידי תאחז בחרב כדי לעשות משפט, אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי - אשיב נקמה לאויבי ישראל, וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם - ולשונאי ישראל אשלם גמולם.
דעת רבי יהודה
אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי - אם אשנן ואחדד את חרבי, וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי - וידי תאחז בחרב כדי לעשות משפט, אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי - אשיב נקמה לאויבי ישראל, וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם - ולשונאי ישראל אשלם גמולם.
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב
דעת רבי נחמיה
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם - אשקה את חיצי בדם, וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר - וחרבי תאכל בשר, מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה - מדם חללים ושבויים, מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב - מראשי פורעים אויבים.
דעת רבי יהודה
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם - אשקה את חיצי בדם, וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר - וחרבי תאכל בשר, מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה - מדם חללים ושבויים, מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב - מראשי פורעים אויבים.
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ
דעת רבי נחמיה
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ - שישבחו הגוים את ישראל, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם - כי ה' ינקום את דם עבדיו, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו - וישיב נקמה לאויבי ישראל, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ - ויכפר על אדמתו ועל עמו.
דעת רבי יהודה
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ - שישבחו הגוים את ישראל, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם - כי ה' ינקום את דם עבדיו, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו - וישיב נקמה לאויבי ישראל, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ - ויכפר על אדמתו ועל עמו.
שֶׁיַּרְבּוּ זְכוּיוֹתֶיךָ!
גם אתה יכול להתחיל את תשפ"ז עם רבבות זכויות:
הצטרף עכשיו למערך מאות השגרירים מזכי הרבים, המפיצים את הגיליון השבועי ברחבי ארה"ק ותזכה להפיץ את אור התורה לעוד המוני יהודים הצמאים להתענג על התורה שבכתב
התקבלה תרומה להוספת עשרות נקודות הפצה חדשות
כל הקודם זוכה ומזכה!
גם אתה יכול להפיץ את האור:
- לרישום והצטרפות ל'תורה שבכתב': 02-500-2018
- חייגו לקו 'קול התורה' בשעות המענה האנושי בשלוחה 8 (אחרי בחירת השפה)
- עדכנו את פרטי בית הכנסת / הישיבה, והכתובת למשלוח
- וקבלו בכל שבוע את מארז הגיליונות חינם עד לפתח הבית בדיוור ישיר – לזיכוי הרבים!
מארה"ב: 1518-9881-351 | מאנגליה: 4433-0613-0131
מכון הוצאה לאור | אגף 'שיעורי תורה' | קו 'קול התורה' | מבחר שיעורים במגוון שפות וסגנונות | סיכומים ומבחנים | שעשועי תורה | הגרלות ופרסים | גיליון שבועי | ניוזלטר יומי
לפניות, תגובות והערות: com.gmail@025002018ts