פרשת האזינו היא פרשה מלאה בתוכחות. יש הרבה דברים שאפשר ללמוד מהמוסר שהתורה נותנת לאדם, אבל יש גם תוכחות נוקבות מאד שלפעמים הקב"ה מוכיח איתן את עם ישראל. בתחילת הפרשה הקב"ה מתבסא בצורה חריפה מאד על עם ישראל: ”שחת לו... דור עקש ופתלתל”. עם ישראל עבר על התורה הקדושה והיה קשה עורף ופשע נגד הקב"ה. פסוק לאחר מכן רואים דבר מעניין: ”הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם”. הבאור הפשוט שאומרת התורה, אם המעשים שלכם נגד רצון ה', האם זה מה שמגיע לה'? זה התגמול שאתם משלמים לו?
על ”עם נבל ולא חכם” יש שני הסברים: האחד הוא נבל, פושע שעשה הרבה צרות, והשני, לא חכם הוא אדם בלי דעת, אדם טפש. ”הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך” – הקב"ה ברא אותך, הוא נתן לך הכל, איך אתה משיב לו רעה תחת טובה? התורה הקדושה מביאה שני חסרונות בעם ישראל: החיסרון הראשון זה נבל והחיסרון השני שלא היו חכמים. מה גרוע יותר? נבל או לא חכם? לפי הפשט נבל הרבה יותר חמור ממי שלא חכם. נבל הוא אחד שעושה מעשים לא ישרים, מעשים לא הגונים, לפעמים עושה להכעיס, אבל לא חכם הוא טפש, לא התנהג בחכמה, ודאי שהוא בדרגה חמורה פחות מנבל. לכאורה צריך להבין. בדרך כלל התורה כותבת מהקל לכבד, אך פה התורה נוהגת הפוך. כשהתורה רוצה לבטא את החסרונות של עם ישראל, היא כותבת מהכבד אל הקל. קודם כל עם נבל, פושע, ואחרי כן יורדת בדרגה, העם הזה לא חכם, העם הזה טפש. למה השינוי?
כדי להבין את הדברים, נביא משל של החפץ חיים על אדם שהתפרנס מעסק מסוים. הוא עבד פעם בשנה במשך חודש אחד, ומזה היה מתפרנס כל השנה כולה. הוא היה מחכה לאותו חודש, מכין את עצמו, וכשהיה מגיע החודש הוא היה מתאמץ ופועל כמה שהוא יכול, היה עושה השתדלות כדי שאחר כך יחיה ברווח כל השנה. שנה אחת לפני שהגיע אותו החודש, חלה האדם במחלה קשה מאד והיה צריך לשכב במטה ולקחת תרופות יקרות מאד. לא היתה לו בררה. הוא קנה את כל התרופות במחיר יקר מאד, והתחיל ליטול אותן. בני המשפחה שלו הרגישו שהוא בצער עמוק מאד ובאו לעודד אותו. הם אמרו לו: ”למה אתה דואג? למה אתה בצער? נכון ששילמת הרבה על התרופות, אבל בסוף אתה תבריא בזכותן, וההשקעה הזאת שווה את זה. החיים חשובים יותר מהכל ואתה מקבל אותם בחזרה”. אמר להם: ”טפשים, לא הבנתם למה אני מצטער. אנחנו נמצאים עכשיו בחודש שבו אני עובד ומפרנס את כל בני משפחתי לשנה שלמה. אתם שואלים אותי למה אני בצער? אני לא דואג על התרופות ועל המחיר ששילמתי עליהן, אני דואג שכל השנה לא תהיה לי פרנסה לי ולבני ביתי! על זה אני בוכה”. אומר החפץ חיים שאדם יגיע אחרי מאה ועשרים לעולם שככלו טוב, שם ידנו אותו על כל העבירות שלו. הוא פשע ועבר עליהן, וגוזרים עליו עשרים שנה בגיהינום. הוא נכנס לגיהינום, עובר שם יסורים קשים מאד ובסופו של דבר עוברות עשרים השנה שנגזרו עליו, והוא נושם לרווחה. הוא שמח ורוקד על שהשתחרר, אבל עכשיו הוא צריך לחזור לבית הדין. הדיינים בבית הדין מסתכלים בספרים ומגלים שהכל ריק, ואז הוא מבין את המצב האמיתי שלו ומתחיל לבכות. מה שהוא עבר בגיהינום היה כסף קטן לעומת העונש האמיתי, למה? כי כשהוא היה בעולם הזה, היו לו הזדמנויות לקיים מצוות, להתפלל במניין, להניח תפילין, לשמור שבת וכו', על כל דבר כזה מקבלים בשמיים עשרות שנים של גן עדן, והוא לא עשה כלום ולא ניצל את ההזדמנות שלו. הוא ריק ממצוות. הוא אומר החפץ חיים שזה הפשט בפסוק עם נבל ולא חכם. חשבנו שהנבל הוא קל יותר מהלא חכם, אך לא. אומר החפץ חיים שנבל הוא אדם שעשה עבירות, פשע ומרד בקב"ה. העונש של הנבל הוא הכסף הקטן, להיכנס לגיהינום לתקופת זמן מסוימת. החלק הקשה יותר מגיע אחר כך, כי אחרי שהוא יצא מהגיהינום, הוא יבין שהוא לא יכל לזכות לכל הטוב היתה חכם. הוא לא ניצל את ההזדמנויות לזכות לחיי העולם הבא שבעולם, לחיים רוחניים, והוא גמר את החיים הרוחניים שלו. הוא יראה כמה טוב וכמה אור יש בגן עדן, וידע שלא מגיע לו להיכנס והוא לא יכל לחזור אחורה ולתקן. ”שובו אלי ואשובה זה מוסר ההשכל לימים של עשרת ימי תשובה. ”כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו”. מי יכל להבין את העצמה של היום הזה? מי שלא מנצל את ההזדמנות של החיים שלו, גורם מוות לעצמו. אלה הימים הכי חשובים שיש לנו בשנה. מצד אחד הם מסמלים חיים, אדם יכל לזכות לכל הטוב שבעולם, לחיים רוחניים, חיי אושר ושמחה. מצד שני אם אדם לא ינצל את קול השופר ולא יתעורר מ”שובו אלי ואשובה אליכם”, הוא יאבד הכל. בימים אלו יש לנו הזדמנות פז, אנחנו יכולים לזכות בכל מה שאנחנו רוצים. עלינו רק להשתדל, לפתוח את הפה ולבקש, והקב"ה שומע וגומל למי שמתקרב אליו, ”קראהו בהיותו קרוב”.
מסופר על משפחה עם שבעה ילדים. הבנים למדו בישיבה טובה והיו ידועים כמכשרים ועלוייים. כשהגיע הזמן של הבן השביעי להיכנס לישיבה, הוא הלך להיבחן שם. האח השביעי היה קצת עדין וביישן, ובשעת המבחן התרגש והתבלבל ולא ענה על השאלה ששאלו אותו. אותה ישיבה החליטה שהוא לא ענה כמו שצריך לפי הקריטריונים שלהם. אחרי יומיים שלחו תשובה שהבחור לא התקבל. השבר היה גדול. ניסו להפעיל קשרים וזה לא עזר. הישיבה הקשיחה את עמדתה ולא היתה מוכנה לקבל אותו. כשבבינו שאין בררה חיפשו לו ישיבה אחרת ומצאו אחת ברמה פחותה מאותה ישיבה. בלית בררה הוא נכנס ללמוד בישיבה, ואחרי שבועיים הרגיש שהוא לא מסגל להמשיך שם. הוא הרגיש שעולמו חרב עליו. כל האחים שלו מצטיינים בישיבה הכי טובה, והוא הרגיש סוג
התחוללה בו מלחמה פנימית: האם להית נאמן לקבלה לכבוד ה' ולהסתכן בפגיעה בשמו, או 'לעגל' פינות ולא לעמוד בקבלה הפעם, ולהמשיך להיות בעל שם מכובד...
משפיעים מאד על כל ההתנהגות וההרגשה במשך השנה. הגמרא בברכות (יח) מספרת על חסיד אחד שנתן לעני מטבע דינר, שעות ספורות לפני ראש השנה. הדבר לא מצא חן בעיני אשתו, שהחלה להקניט אותו. ”אתה לא מתבייש!?... מה אתה מפזר לי את כל הכספים בבית, הרי כעת תקופת החגים, ואני צריכה גם לערוך קניות”, כך החלה לצעוק עליו והאווירה בבית נעשתה עכורה. הבעל שהרגיש כי המתח בבית גדל, החליט הוא לברוח מהמחלוקת ומהניסיון. הוא שתק ולא הגיב, ויצא מהבית אל... בית הקברות! המהרש"א הקדוש מגלה כי הוא בחר דוקא במקום זה שאין אנשים, כי אם ילך לבית חברו, ישאלוהו מדוע הוא אינו בביתו, ובכך יצא שם רע על אשתו, על כן העדיף לסבול ולהיות בבית הקברות, ובלבד שלא יפגע באשתו ויצא עליה שם רע. בשמיים התפעלו מכך שלא השיב לאשתו ומנע מריבה בראש השנה, והחליטו לשלם לו שכר רב. בזמן שהותו בבית הקברות הוא שומע שתי נשמות שמגלות כי הם רואות בשמיים שכל מי שישקיע בתאריך מסוים בתבואה - ירוויח. באותה שנה כל העולם הפסיד, ורק הוא שעשה כעצת הנשמות - הרוויח והתעשר עושר רב. כך עשה כמה שנים. מלמדת אותנו כאן הגמרא על מעלתו ומעשהו הנאצל של אותו חסיד שעשה הכל כדי שלא להיות בצער ובמריבה בראש השנה. הוא היה מוכן להקריב בשביל השלום, עד כדי שהייה של יומיים בבית הקברות!. לא נעים כלל לשהות במקום שכזה, אך בשביל שלא לפגוע ביום הגדול של ראש השנה - שווה הכל. ומה משלם הקב"ה על כך?... שזכה להתעשר בעושר רב, לפי שכל המביא שלום לביתו - זוכה להתעשר, שנאמר: ”השם גבולך שלום - חלב חיטים ישביעך”. ראו עד כמה מעשה קטן או קבלה קטנה בימים אלו יכולים להשפיע נוראות על כל אחד ואחד, וכך יעשה כל אחד ואפילו חשבון נפש וקבלה טובה בדבר קטן, יכולים להשפיע על גזר הדין כולו, וגם אם נגזר חלילה לא לטובה, קבלה בימים אלו מסוגלת להפוך את גזר הדין עד יום הכיפורים הבעל"ט (טוב לחסות בה')