"כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" (לב, יא)
'כנשר יעיר קינו - נהגם ברחמים ובחמלה, כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקינו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן, וכו'.
'על גוזליו ירחף - אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע, וכו'.
'יפרוס כנפיו יקחהו - כשבא ליטלן ממקום למקום, אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף, ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאן על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי, ולא יכנס בבני. אף הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים', וכו'.
אה, איזו רחמנות!
הנהגתו של הקב"ה עם בניו משולה לנשר המטפל בגוזליו, כשהוא מספק להם בעדינות ובחמלה את כל צרכיהם באופן הטוב ביותר.
אחד הביטויים להנהגה הניסית של בורא עולם מתמקד ב'קן' שהוא דואג להמציא לכל אדם ואדם. מעולם לא שמענו על אברך שהתחתן וגר באוהל... ולא לשווא אמר האדמו"ר מסאטמר, שאחד מן הניסים של הדור החדש, אשר קם לאחר השואה, הוא - שכולם מוצאים דירה, מבלי שאף אחד יכול להסביר זאת.
אב לשבע בנות השיא את ביתו הצעירה, וביום השבע ברכות האחרון שלה ביקש לשאת דברים. הציבור כולו היטה את אוזנו. לא איש דברים היה אותו אב, ועד כה מעולם לא דיבר בכל השמחות שערך.
בשתיקה שהשתררה במקום נשמע היטב קולו הברור: "מוריי ורבותיי, רוצה אני לומר לכם שחיתנתי שבע בנות - והקב"ה בכלל לא עזר לי...".
השתיקה העמיקה שבעתיים. הכל הביטו בחמלה ביהודי - נראה שנסתתרה עליו בינתו... לא פשוט לחתן שבע בנות... ככל הנראה העול הכבד שיבש את דעתו עד שהוא נזקק כעת לטיפול נפשי... המחותן נבהל, והחתן עצמו החוויר כסיד... מה זה היה לאביה של אשתו הצעירה?!...
או אז המשיך האב ואמר: "הקדוש ברוך הוא לא עזר לי, אלא הוא עשה את הכל - אני לא נקפתי אצבע!... הוא הביא לי הביתה את השידוך, את השמחה, את הברכה, את הישועה, את ה-כ-ל... אני לא עשיתי מאומה...".
אם נשכיל לזכור את הדברים הללו בכל שלב בחיינו, ובפרט בשלב נישואי הילדים המדיר שינה מעיניהם של הורים רבים - נוכל להסיר את שק הדאגות הכבד מעל שכמנו - מה לנו לחשוש ולפחד, כאשר בורא העולם בכבודו בעצמו מרחף כנשר מעל קן ביתנו, ודואג עבורנו ועבור צאצאינו לטוב ביותר?!...
מציאות שבה הקב"ה לוקח אדם על כנפי נשרים לעבר מחוז חפצו, אינה רק תיאור ציור, אלא מציאות ניסית שמתרחשת בהשגחה פרטית מופלאה גם בימינו!
בתקופה מסויימת היו לרבי שלום בער סורוצקין שליט"א חובות גדולים מאוד. הגירעון לא איפשר לו לשלם משכורות לעובדים ומילגות לאברכים. הוא נסע לחו"ל פעם ועוד פעם, ביקר בכל הכתובות, ואחרי הכל היה חסר לו עוד מיליון דולר לסגור את החובות.
הוא עילעל בפינקסו ומצא שם כתובת של אדם שאף פעם לא היה אצלו, ואף אינו מכיר אותו. דא עקא, אותו אדם גר במרחק של ארבע שעות נסיעה לכל כיוון, והוא הסתפק מאוד האם כדאי לו לעשות את המאמץ והטירחה, להגיע לאדם שהוא לא מכיר, שכמה כבר ייתן לו?
לבסוף החליט לעשות את ההשתדלות.
כשהגיע לכתובת, ראה לפניו בניין רגיל, לא וילה. "אדם שאני רוצה לבקש ממנו תרומה בסדר גודל של כמיליון דולר לא גר בבניין רגיל, גם לא בוילה, אלא באחוזה..." הירהר לעצמו, ודפק בדלת.
בעל הבית פתח והכניס אותו פנימה, והרב סורוצקין סיפר לו על תלמודי התורה שלו, על הישיבות שלו, על הכוללים שלו, הראה לו תמונות, וסיפר לו שהוא זקוק לתרומה של מיליון דולר לכיסוי גירעונות.
בעל הבית פרץ בצחוק: "ממני אתה מבקש מיליון דולר? אני כלל לא בפרשה, לא מתקרב לסכומים כאלו"...
השיב לו הרב סורוצקין "אומר לך את האמת! על פי מראה הבית שלך גם לי לא היה נראה שאתה בפרשה, אבל מן השמים שלחו אותי אל הכתובת שלך. הקב"ה לא טועה בכתובת..."
ואז סיפר לו בעל הבית: "דע לך שעד אתמול באמת לא הייתי בפרשה. אם היית שואל אותי עד אתמול למה הקב"ה שלח אותך לכתובת שלי, באמת שלא היתה לי תשובה. אבל לקב"ה, כפי שאמרת, אין טעויות בכתובת. בדיוק אתמול הסתיים בבית המשפט משפט ארוך שנמשך במשך שנים, אודות ירושה מסויימת, בסך כמה מיליוני דולר. רק אני ואשתי יודעים עליה, ואפילו הילדים שלי לא יודעים על כך כלום. ובדיוק ביום למחרת אתה מופיע ומבקש מיליון דולר...
"רק הקב"ה היה יכול לדעת שבדיוק לפני שהגעת אלי נולדה אצלי האפשרות לעזור לך בתרומה שבקשת", סיים הלה את דבריו, תוך שהוא מוציא פנקס צ'יקים וכותב צ'ק על סך מיליון דולר...
כך "סגר" הרב סורוצקין את חובותיו, ושילם לכולם את המגיע להם.
יהודי שחי עם אמונה, שחי עם הקב"ה - הקב"ה פורש עליו את כנפיו ומרעיף עליו ישועות גדולות.
יש משפחה באשקלון ממוצא תוניסאי. הבן הגדול נסע לארצות הברית ופתח שם חברה לשערים אלקטרוניים. הוא ראה ברכה בעמלו, החברה גדלה ויחד איתה גם ההכנסות גדלו... בעיקבות זאת הוא הציע לאחיו השני להצטרף אליו ולהיות שותף בעסק המשגשג. החברה גדלה והתפתחה ואז הזמינו גם את האח השלישי.
כדרכם של בני עדות המזרח, יש לבני המשפחה הזו חיבה לדת ולמסורת. אך שלושת האחים שהיגרו לארצות הברית היו שקועים בעסקים עד מעל הצוואר, והדבר גרם להם להתרחק מהמסורת.
יום אחד, אברך בן תורה הזמין אצלם שער אלקטרוני לחצר ביתו. האח הגדול הגיע לבדוק את השטח. באותה עת שהתה בבית אחותו של האברך. בעל המפעל פנה לאברך, ספק בצחוק ספק ברצינות: "אולי אתה משדך לי את אחותך?"...
האברך הביט עליו בתימהון ואמר: "אתה רציני? זו בחורה חרדית שומרת תורה ומצוות. היא רוצה להינשא לבן תורה ולהקים בית של תורה". והוסיף: "אומנם אחותי לא מתאימה לך. אבל יש לי רעיון בשבילך: יש לנו שכנים, משפחה יהודית אמריקאית, יש להם בת טובה. אם אתה רוצה - אני מוכן להציע".
הבחור הביע את הסכמתו, האברך הציע - והשידוך יצא לדרך. לאחר שהתארסו הוא קנה לארוסתו טבעת יהלום בעשרים אלף דולר.
בתחילת שנת תשפ"ד, לקראת החגים, נסע הבחור עם ארוסתו לארץ, כדי לערוך היכרות עם הוריו באשקלון. כשההורים ראו אותה לראשונה הם התאכזבו, כי ציפו שבנם ייקח בחורה מסורתית יותר.
הבחורה שהתה עם הבחור בבית הוריו באשקלון. היא שמעה שבשמחת תורה תתקיים מסיבה ב'נובה', לא הרחק מאשקלון, והציעה לבחור לנסוע יחד לבלות שם. אמר לה: "אני ממשפחה תוניסאית, אני לא יכול להרשות לעצמי לנסוע לבלות בשמחת תורה, אני חייב להישאר עם הורי באשקלון. אבל אם את רוצה ללכת - תלכי".
יש לה דוד שגר בישראל. היא התקשרה לדוד שלה והציעה לו לנסוע יחד ל'נובה'. ואז קרה מה שקרה - בבוקר שמחת תורה פרצו אלפי מחבלים מעזה לישראל וטבחו מאות ממשתתפי המסיבה ב'נובה'. הדוד שלה נרצח, היא עצמה נפצעה. היא מרחה על גופה מהדם של דוד שלה, וכשהתקרבו המחבלים היא עשתה עצמה כמתה וניצלה בניסי ניסים.
הארוס שלה היה מזועזע. חשב בליבו: 'מזל שלא התפתיתי ללכת איתה, בזכות שעמדתי בניסיון - ניצלתי'. האירוע טילטל את נפשו: "'אם ה' שמר עלי, איך אני מרשה לעצמי לעבור עבירות?! אני חייב להתחזק ולהתקרב לה'".
השניים חזרו לארצות הברית. הוא התחיל ללכת לשיחות ולשיעורי תורה. עם הזמן הוא התחבר לדף הגמרא והתחיל ללמוד חצי יום. הוא הודיע על כך לאחיו: "החלטתי להקדיש חצי יום ללימוד תורה".
הם היו המומים, אך לא היה להם מה לומר, שהרי הוא המייסד והבעלים של העסק והם רק שותפים זוטרים שלו.
הוא כל כך נהנה מהלימוד עד שהחליט להקדיש את כל היום ללימוד. הוא הודיע לאחיו: "אתם תמשיכו לנהל את העסק, ואני אצמצם את חלקי בשותפות".
הבחורה ראתה את הארוס שלה משתנה לנגד עיניה. היא התארסה עם בחור חילוני וקיבלה בחור ישיבה... אמרה לו: "אנחנו לא מתאימים". השיב לה: "את צודקת"... הם החליטו להיפרד. זמן קצר לאחר מכן הוא נכנס ללמוד בישיבה.
ואת מי הוא פגש בישיבה? את האברך שהזמין אצלו שער אלקטרוני. הוא רצה שהאברך יציע לו את אחותו, ובמקום זה הציע לו את בת השכנים, שאיתה התארס ולבסוף ביטלו את השידוך...
האברך התחיל ללמוד איתו חברותא. הוא התפעל מהרצינות שלו, מרמת הלימוד שלו ומהיראת שמיים שלו. לא חלף זמן רב עד שהוא הציע לו את אחותו... השניים התחתנו ובנו יחד את ביתם, בית של תורה.
הקב"ה, מסובב הסיבות, מסובב ומגלגל את חייו של האדם כפי מה שהאדם מבקש ומכין לעצמו. וכשאדם משכיל לנצל את ההתעוררות שלו ולא מבזבז אותה ונותן לה ללכת לאיבוד - הוא זוכה לסיעתא דשמיא נפלאה, וכל אשר יעשה - ה' מצליח בידו.
(עלינו לשבח/ברכי נפשי/שש באמרתך)