אור השבת - הרב שלמה לוונשטיין שליט"א

המשך מאמר הרב

ב'. הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַשְׁלִים עִם זֶה. יוֹם אֶחָד הוּא יָצָא מֵהַיְשִׁיבָה וְהָלַךְ בָּרְחוֹב בְּלִי לָדַעַת לְאָן. הוּא הֶחְלִיט שֶׁהוּא עוֹזֵב אֶת הַיְשִׁיבָה, מַעְדִיף לְהִכָּנֵס לְבֵית מִדְרָשׁ רָגִיל וְלִלְמֹד שָׁם לְבַד. לְאַחַר זְמַן מָה הוּא הִתְיַשֵׁב עַל סַפְסָל בָּרְחוֹב וְהָיָה מְדְכָּא וּבְצַעַר גָּדוֹל. הוּא חָשַׁב עַל הַכֹּל וְהֶחְלִיט שֶׁאִם הוּא לֹא מַמְשִׁיךְ בַּיְשִׁיבָה אָז חָלִילָה יֵלֵךְ לַעֲבֹד וְזֶהוּ. קָם מֵהַסַפְסָל עִם הַחְלָטָה, הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ שָׁאוּלַי הַקָּבָּ״ה שָׂם אוֹתוֹ בַּיְשִׁיבָה הַזֹּאת כִּי הוּא יָכוֹל לְהַצְלִיחַ שָׁם. עָלְתָה לוֹ מַחֲשָׁבָה חֲדָשָׁה לָרֹאשׁ, וְהוּא אָמַר לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא חוֹזֵר לַיְשִׁיבָה וּמְנַפֶּה שׁוּב בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ. אִם טוֹב לוֹ הוּא יַמְשִׁיךְ, וְאִם לֹא, הוּא פּוֹרֵשׁ לְגַמְרֵי. קְצָת לִפְנֵי הַכְּנִיסָה לַיְשִׁיבָה הוּא פָּגַשׁ אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה אוֹתוֹ אִם הוּא בָּחוּר שֶׁלּוֹמֵד בַּיְשִׁיבָה. הוּא עָנָה שֶׁכֵּן, וְהִיא אֶמְרָה לוֹ שֶׁהִיא רוֹצָה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ טוֹבָה. הִיא גָּרָה לְיַד הַיְשִׁיבָה בִּשְׁכוּנַת רְחַבְיָה, וְרוֹצָה לַעֲשׂוֹת אֶצְלָהּ שִׁעוּר בַּבַּיִת בְּכָל שַׁבָּת. הִיא מְחַפֶּשֶׁת מִישֶׁהוּ שֶׁיִּמְסֹר שִׁעוּר בְּפִרְקֵי אָבוֹת, הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה? הוּא הִסְכִּים בְּשִׂמְחָה. הֵם קָבְעוּ לְהִפָּגֵשׁ בְּשַׁבָּת, בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם עֶשְׂרֵה בַצָּהֳרַיִם. הִתְאַסְפוּ בְּבֵיתָהּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מְבְגָּרִים וְהוּא מָסַר שִׁעוּר קָצָר בְּפִרְקֵי אָבוֹת. בְּשַׁבָּת לְאַחַר מִכֵּן הוּא מָסַר שׁוּב, וְהַפַּעַם הֵם בִּקְשׁוּ שֶׁיְדַבֵּר אִתָּם גַּם עַל פָּרָשַׁת שָׁבוּעַ. בַּשַׁבָּת הַשְּׁלִישִׁית אָמְרוּ לוֹ שֶׁהֵם נֶהֱנִים מְאֹד, וּבִקְשׁוּ שֶׁיִּמְסֹר גַּם קְצָת חִדּוּשִׁים. לְאַט לְאַט הַשִּׁעוּר גָּדַל וְהִתְרַחַב, וְנוֹסְפוּ אֲנָשִׁים נוֹסָפִים שֶׁבָּאוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ. וַדַּאי שֶׁהוּא הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד בְּאוֹתָהּ יְשִׁיבָה, הוּא הָיָה חַיָּב לְהִשָּׁאֵר בָּאֵזוֹר. הוּא קִבֵּל חֵשֶׁק טוֹב בְּלִמּוּד, וּבָרוּךְ ה' בְּסִיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הָיְתָה לוֹ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה מְאֹד. הוּא הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד בַּיִשִׁיבָה וְהָיָה אַחַד הַתַּלְמִידִים הַמְּצְלָחִים בָּהּ וְהִמְשִׁיךְ לִמְסֹר אֶת הַשִּׁעוּרִים בְּשַׁבָּת. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שִׁדּוּכִים, הָאַחִים שֶׁלּוֹ שֶׁלָּמְדוּ בְּאוֹתָהּ יְשִׁיבָה מְצְלַחַת, זָכוּ כְּלָּם לְקַבֵּל דִּירָה בִּירוּשָׁלַיִם. לוֹ עַצְמוֹ הַצִיעוּ בְּשִׁדּוּךְ בַּחוּרָה נִפְלָאָה מִמִּשְׁפָּחָה מִיחֶדֶת. הֵם סָגְרוּ בֵּינֵיהֶם, אֲבָל לְמִשְׁפַּחַת הַכַּלָּה לֹא הָיָה כֶּסֶף לָתֵת, וְהֵם נֶאֶלְצוּ לְחַפֵּשׂ דִּירָה בְּדִימוֹנָה, שָׁם הָיָה זוֹל. הַמַּצָּב כָּאֵב לוֹ מְאֹד. הוּא הִקְרִיב, מָסַר שִׁעוּרִים, לָמָּה הוּא שׁוֹנֶה מִשְׁאָר אֶחָיו? לָמָּה שֶׁהוּא לֹא יָגוּר בִּירוּשָׁלַיִם? הוּא יָדַע שֶׁהוּא עָשָׂה אֶת זֶה בִּשְׁבִיל הַקָּבָּ״ה וְהוּא לֹא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ. חֹדֶשׁ לִפְנֵי הַחֲתְנָּה הֵם הֵחֵלּוּ לְבָרֵר עַל דִּירָה. הוּא הִשְׁלִים עִם זֶה שֶׁהוּא לֹא יָגוּר בִּירוּשָׁלַיִם, אֲבָל הָיָה לוֹ בְּטָחוֹן בַּקָּבָּ״ה וְהוּא לֹא סָגַר עַל אַף דִּירָה. שְׁבוּעַיִם לִפְנֵי הַחֲתְנָּה הִתְקַשְׁרָה אֵלָיו הָאִשָּׁה שֶׁבְּבֵיתָהּ הָיָה מוֹסֵר אֶת הַשִּׁעוּר וּבִקְשָׁה מִמֶּנּוּ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, כִּי הִיא רוֹצָה לוֹמַר לוֹ מַשֶׁהוּ. הוּא הִגִּיעַ וְהִיא סִפְּרָה לוֹ אֶת הַסּוֹד שֶׁלָּהּ: ”תֵּדַע לְךָ שֶׁאֲנִי בַּת שֶׁל מְפַקֵד נָאצִי שֶׁהָרַג מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים. נֶחֱרַדְתִּי מֵהַמַּעֲשִׂים שֶׁל אַבָּא שֶׁלִי, לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָם וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ וּמִתְגַּיֶּרֶת. בָּרוּךְ ה' הִתְגַּיַּרְתִּי וְקָנִיתִי דִּירָה בִּרְחַבְיָה מֵהַכֶּסֶף שֶׁל אַבָּא שֶׁלִי. לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים הֶחְלַטְתִּי שֶׁכְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לִי כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַל מַה שֶׁאַבָּא שֶׁלִי עָשָׂה, אֲנִי אֶתֵּן אֶת הַדִּירָה שֶׁלִי לְבֶן יְשִׁיבָה. פִּתְאֹם הַשָּׁבוּעַ חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ. אַתָּה מָסַרְתָּ פֹּה שִׁעוּר בְּחִנָּם בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים, לְךָ זֶה מַגִּיעַ. אֲנִי מוֹדִיעָה לְךָ שֶׁאֲנִי נוֹתֶנֶת לְךָ אֶת הַדִּירָה שֶׁלִּי חִנָּם אֵין כֶּסֶף". הִיא הֵבִיאָה עוֹרֵךְ דִּין בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד וְהֵם חָתְמוּ בֵּינֵיהֶם חוֹזֶה שֶׁהַדִּירָה עוֹבֶרֶת לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר. פֶּלֶא פְּלָאִים, הוּא הִתְחַתֵּן בְּשִׂמְחָה וְקִבֵּל דִּירָה בִּרְחַבְיָה, שֶׁשָּׁוָה הַרְבֵּה יּוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָאַחִים שֶׁלּוֹ קִבְּלוּ. הוּא הֵבִין דָּבָר אֶחָד, הוּא פָּתַח פֶּתַח לַקָּבָּ״ה, וְהַקָּבָּ״ה אָמַר אִם פָּתַחְתָּ, תְּקַבֵּל. זֶה מַה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, לִפְתֹּחַ אֶת הַיָּד, אֶת מַה שֶׁאֶפְשָׁר לִפְתּחַ, לִפְתּחַ אֶת הַפֶּה, לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים. אִם נִפְתַּח לוֹ פֶּתַח הַקָּבָּ"ה יָכוֹל יִהְיֶה לְהַכְנִיס לְתוֹכוֹ הַרְבֵּה וּלְהַעֲנִיק לָנוּ שֶׁפַע רַב. זֶה מַה שֶׁאֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ יִשּׁוּב הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה. בְּעֶזְרַת ה' נִשְׁתַּדַּל לְנַצֵל אֶת הַיָּמִים שֶׁנִּשִׁאֲרוּ לָנוּ, יָמִים יְקָרִים, וּנְנַצֵל אוֹתָם לְהִתְכּוֹנֵן לַיּוֹם הַגָּדוֹל. שֶׁנִּזְכֶּה בְּעז"ה לַשָּׁפַע הַגָּדוֹל, נִזְכֶּה כָּל עַם יִשְׂרָאֵל לִכְתִיבָה טוֹבָה, לַחֲתִימָה טוֹבָה, לִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת אָמֵן וְאָמֵן.

בברכת שבת שלום וגמר חתימה טובה, הרב אברהם עטיה

אחרית הימים

המלחמה האחרונה (נ"ז) – היסטריה של היסטוריה

בסדרת המאמרים על ארבעת הגלויות, אנחנו באמצע ניתוח המדרש (ב"ר ט"ז, ד') את יוקרתן ואת פארן גם מתוך מה שנטלו מישראל. ממונם של ישראל, כוח עבודתם, המרתק על הנהר היוצא מעדן ונעשה לארבעה ראשים, שעליהם דרשו חז"ל, שהם כישרונם ולעיתים אף חייהם עצמם, הפכו לחלק מן הבניין של אותן אימפריות. זו נמשלו לארבעת המלכויות. ביארנו את מלכויות בבל הברברית, פרס הנחשושית ויוון משמעות עמוקה בשלושת הלשונות שבמדרש: "מתעשרות", "מתנאות" ו"מצירות". החברתית, כל אחת בדרכה ואמונתה מחפשת לאבד את אומתנו עם אמונתה. תחילה הן נוטלות מישראל ומתעשרות; לאחר מכן הן משתמשות במה שנטלו כדי נמשיך: "ר' הונא בשם ר' אחא אמר: כל המלכויות נקראו על שם אשור". מה להתנאות ולהציג את עצמן כתרבות נאורה, חזקה ומפוארת; ולבסוף, דווקא הקשר אשור כאן? אלא, שהמדרש מתייחס להמשך הפסוק, בנקודה של מתוך אותה עוצמה, הן שבות ומצירות לישראל ומבזות אותם. נהר החידקל, שעליו נאמר - "הוא ההולך קדמת אשור", ואגב שהגיע והנה מתגלה כאן האירוניה הגדולה של ההיסטוריה: העם שאותו המדרש לאשור, דורשים חז"ל כעין לשון נופלת הלשון - "ע"ש שהם ביקשו להשפיל, הוא עצמו נעשה במידה רבה מקור לשגשוגן; מתעשרות מישראל" (=רמז לעושר בחילוף א' בע'). העם שאותו הגדירו כחסר ערך, תרם בכפייה לבניינן; והעם שאותו אך מעניין לשאול, שהלא המדרש מדבר על נהר אחד, הנמשל ניסו למחוק, נשאר עומד גם לאחר שאותן מלכויות עצמן עברו מן למלכות יון, ולכאורה היה צריך לומר על פי פשט הפסוק "הוא ההולך העולם. קדמת אשור" - דהיינו חידקל בלבד, את המילים "יון נקראת על שם מכאן גם מובן מדוע החשבון העתידי איננו רק על עצם הצער שגרמו אשור, על שהיא מתעשרת מישראל", איך הגענו לבבל פרס ומדי לישראל, אלא גם על השימוש שעשו בשפע שניתן להן מן השמים. ואדום (שטרם ביארנו) שגם הן מתעשרות מישראל אם המשך הפסוק מלכות מקבלת כוח כדי לקיים סדר בעולם, לעשות משפט ולהיטיב עם הולך רק על יון? יושביו. כאשר היא הופכת את הכוח הזה לכלי של גזל, השפלה ושעבוד, אלא, שהדבר ברור ופשוט! וכי צריך פסוק בשביל להוכיח את היא מועלת בשליחותה. המציאות הזו שכל המלכויות התעשרו מישראל?! נכון שבעיקרון וזהו אולי עומק דברי המדרש: אשור, נינוה ומצרים אינם רק שמות הפסוק מדבר על יון שנמשלה לנהר החידקל שהולך קדמת אשור, גאוגרפיים, אלא הם סמל אידאולוגי של דפוס החוזר בכל הגלויות. אך המציאות היא שזה מה שקרה בפועל אף אצל כולן! ובפועל כל השמות משתנים, המלכויות מתחלפות, הדגלים נופלים וקמים אחרים המלכויות התעשרו מישראל, וכמו שמבואר בהמשך המדרש: "אמר תחתיהם – אך היחס לישראל חוזר שוב ושוב. רבי יוסי בר חנינא: כל המלכויות נקראו על שם נינוה, על שם שהם וגם בגלות הערב רב האחרונה, אנחנו נתקלים בדפוסי אשור, נינוה ומצרים מתנאות מישראל. אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא: כל המלכויות נקראו על שם מצרים, מתוך אידיאל אוטו-אנטישמי של שנאת אחים. עם ישראל הירא את דבר ה' נאנק על שם שהם מצירות לישראל". תחת הגזירות המתחדשות, אך כשם שהדפוס חוזר בגלות, כך גם סופו קבוע: המלכות על דפי ההיסטוריה נחקק שכל האומות כולן התעשרו, התנאו והצרו לעם הקודש, חולפת, וישראל נשארים. אל ייאוש, תחזיקו חזק בחבלי המשיח, הגאולה בפתח!

הרב עמירם טובי הי"ו

לשאלות ובקשת מאמרים קודמים ניתן לשלוח מייל: [email protected]

לשמיעת השיעורים בקול הלשון - חייגו 03-6171111, הקישו ל*ואז 956363

פְּנִינִים מִשֶׁלְחָן מְלָכִים

מָה יּוֹתֵר גָּדוֹל מִיּוֹם כִּפּוּר ?

הִנֵּה עוֹמְדִים אָנוּ סָמוּךְ לַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר בַּשָּׁנָה – יוֹם שַׁבָּת שֶׁל חֲנֶכָּה הַכִּפּוּרִים, אֲשֶׁר לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כְּיּוֹם הַכִּפּוּרִים. גָּדוֹל מִזֶּה. הַיּוֹם בּוֹ בֶּן אֱנוֹשׁ מְקַבֵּל מַתָּנָה אֱלוֹקִית שֶׁל נִקּוּי נִשְׁמָתוֹ עַל יְדֵי כָּל וְתַעֲנִית כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד לְלֹא רְבָב שֶׁל חֵטְא. "אִלּוּ הָיָה יוֹם כִּפּוּר מִתְרַחֵשׁ רַק פַּעַם בְּ- 70 שָׁנָה", אָמַר ר' יִשְׂרָאֵל מִפָּלַנְט זצ"ל, "הָיִינוּ צְרִיכִים לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ לְלֹא סוֹף, שֶׁהֲרֵי בְּיּוֹם זֶה מִתְכַּפְּרִים לָאָדָם כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וְהִנּוֹ נִטְהָר וּמִתְנַקָּה כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד, שֶׁעֶצֶם הַיּוֹם בְּעַצְמוֹ מִכְּפַר לְשָׁבִים, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁזָבִינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ יוֹם כִּפּוּר בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה". אֶלָּא, שֶׁכָּתַב ה׳עֲנַף יוֹסֵף׳ (יוֹמָא פא) חִדּוּשׁ עָצוּם וְנוֹרָא: אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זֵיל כִּי יֶשְׁנָהּ מִצְוָה לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב כִּפּוּר, בְּתַאֲרִיךְ ט' בְּתִשְׁרֵי, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁכָּל הָאֹכֶל בְּ-ט' בְּתִשְׁרֵי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה בַּתְּשִׁיעִי וּבָעֲשִׂירִי יַחְדָּיו!. וּמַדּוּעַ? אוֹמֵר הַצַדִּיק דָּבָר נוֹרָא: "וּבַסֵּפֶר יִשְׂפַת אֱמֶת' (הַקַדְמוֹן) כָּתַב: "וְלִי נִרְאֶה כִּי כַּפָּרַת הֶעָווֹן שֶׁל הַיְהוּדִי תְּלוּיָה בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי יוֹתֵר מֵהָעֲשִׂירִי". וְוְוְאוֹוֹוֹ... מַדּוּעַ? מַמְשִׁיךְ הַצַדִּיק: "מִפְּנֵי שֶׁבְּיוֹם ט' תִּשְׁרֵי, יוֹם שֶׁלִפְנֵי כִּפּוּר, צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְתַיִךְ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וּמְטַעַם זֶה, צִוָּה אוֹתָנוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּיוֹם ט׳ בְּתִשְׁרֵי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא לָאָדָם לֵב שָׁמֵחַ ע״י הָאֲבִילָה, וְיֵלֵךְ לְרַצוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה. כִּי בְּיוֹם הַיּוֹם אֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ אוֹכֵל בּוֹ, תִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַמְּרִירוּת הַמְּחַרְחֶרֶת כָּל רִיב וְכָל נָגַע". לָכֵן, כּוֹתֵב הַצַדִּיק שֶׁהַיּוֹם לִפְנֵי כִּפּוּר, יוֹם ט'= בְּתִשְׁרֵי גָדוֹל יוֹתֵר מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעַצְמוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם שָׁמֵחַ בּוֹ בַּאֲבִילָה וְיוֹתֵר קַל לוֹ לְפַיֵּס אֶת חֲבֵרוֹ, וְלָכֵן כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם זֶה – כְּאִלּוּ צָם גַּם בַּתְּשִׁיעִי וְגַם בָּעֲשִׂירִי. מַבְהִיל! מָה יּוֹתֵר גָּדוֹל מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים עַצְמוֹ? עֶרֶב כִּפּוּר! שֶׁאָז הָאָדָם הוֹלֵךְ לְרַצוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וּלְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ – זֶה יוֹם גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם יוֹתֵר מִיּוֹם כִּפּוּר עַצְמוֹ. אָדָם לֹא מְדַבֵּר כַּמָּה שָׁנִים עִם אֲחוֹתוֹ בִּגְלַל מְרִיבָה שְׁטוּתִית, שְׁכֵנִים מַחֲרִימִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בִּגְלַל בְּעָיַת חֲנָיָה טִפְשִׁית, בַּת נְשׂוּאָה לֹא בְּקֶשֶׁר עִם הוֹרֶיהָ עֵקֶב אִי הֲבָנָה פְּעוּטָה, וְהַנְכָדִים לֹא מַכִּירִים אֶת סַבָּא וְסַבְתָּא. כַּמָּה צַעַר יֵשׁ לָה' בַּשָּׁמַיִם עַל מִשְׂחֲקֵי כָּבוֹד וָטַף מִסְכֵּנִים, אֲשֶׁר אֵין אֶחָד מוּכָן לְכוֹפֵף אֶת עַצְמוֹ לַחֲבֵרוֹ!. מָרָן הָרַב שְׁטַיְנְמָן זצ"ל הֵעִיד כִּי בְּרֹב כְּכָל הַמִּקְרִים הַקָּשִׁים שֶׁפָּגַשׁ בְּחַיָּיו שֶׁל מַחֲלוֹת, עִכּוּבִים בְּשִׁדּוּבִים, בִּפְרִי בֶּטֶן, מִקְרֵי אָבְדָן – רֵבָּם כְּכֶלָּם הִגִּיעוּ לְאָדָם עַל כָּךְ שֶׁפָּגַע וְצִעֵר נְשָׁמָה שֶׁל יְהוּדִי, וּבַשָּׁמַיִם תּוֹבְעִים אֶת עֶלְבּוֹנוֹ, יִהְיֶה הַפּוֹגֵעַ אֲשֶׁר יִהְיֶה!. כַּמָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר!. זֵי! הִגִּיעַ הַזְמַן לַעֲשׂוֹת סוֹף לַצָרוֹת בְּחַיֵּינוּ!. מַחֲלִיטִים כָּעֵת לְסַיִם אֶת הַנֶּתֶק הָאָרֹךְ שֶׁל שָׁנִים עִם הַמִּשְׁפָּחָה. עוֹצְרִים אֶת הַשָּׂנְאָה עִם הַשָּׁשְׁכֵנִים, וּמְבִיאִים לָהֶם עוּגָה עִם בְּרָכָה מִכָּל הַלֵּב. לוֹחֲצִים אֶת הַיָּד לַשָּׁכֵן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁנָּזַף בִּי לְיַד כֻּלָּם וּמֵאָז אֵינֶנּוּ מְדַבְּרִים! כַּמָּה שִׂמְחָה תִּהְיֶה בְּאוֹתָם רְגָעִים בַּשָּׁמַיִם, וְכָל הַדִּינִים יִתְבַּטְלוּ מֵעָלֵינוּ וְנִזְכֶּה לְרַחֲמִים גְּמוּרִים! לֶקֶט מִתּוֹךְ הֶעָלוֹן טוֹב לַחֲסוֹת בָּהּ' תשפ"ו)

עניין של חינוך

הַמִּקְלַחַת שֶׁל אַבָּא

יוֹם כִּפּוּר זֶה יוֹם שֶׁבּוֹ הקבייה אוֹמֵר שֶׁכָּל מַטְרָתוֹ יכִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַבֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטָּאַתְכֶםיי לֹא בִּכְדִי חָזָיל אָמְרוּ יייִשְׁעִייי - זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין לְךָ יוֹם יְשׁוּעָה גָּדוֹל מִזֶּה. הַגְּרָיח מִישְׁקוֹבְסְקִי שְׁלִיטָיא הִגְדִּיר זאת נִפְלָא לְגַבֵּי פָּרָה אֲדָמָה נֶאֱמַר בְּחָזָ"ל "תָּבֹא הָאֵם וּתְקַנֵּח צוֹאַת בְּנָהּיי מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר שֶׁדַּוְקָא הָאִמָּא צְרִיכָה לְהִתְמוֹדֵד עָם הַלָּכְלוּךְ שֶׁבְּנָהּ מְלַכְלֵךְ, וּמָה מֶנָּח כָּאן, תִּינוֹקוֹת רַבִּים נִמְסָרִים לַמְּטַפֶּלֶת, הַמְּטַפֶּלֶת גַּם הִיא מַחְלִיפָה לַתִּינוֹק כְּשֶׁעוֹשֶׂה צְרָכָיו, אֲבָל זֶה מַגְעִיל אוֹתָהּ, הִיא עוֹשָׂה אֶת הַמִּינִימוּם הַנִּצְרָךְ כִּי אֵין לָהּ בְּרָרָה. לְעֲמַת זאת הָאֵם לוֹקַחַת אֶת הַיֶלֶד בְּשִׂמְחָה, מְנַקָּקָה אוֹתוֹ מִכָּל הַצְדָדִים, רוֹחֶצֶת אוֹתוֹ, סַכָּה אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן וְרָדִים, מְבַשֶׁמֶת אוֹתוֹ, מַלְבִּישָׁה לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים עַד שֶׁיּוֹצֵא הַיֶלֶד אַחֲרֵי שֶׁנִּתְגַּעֵל בְּצוֹאָתוֹ כְּאִלּוּ יָצָא עַתָּה מַחֲנוֹת הַבְּשָׂמִים... וְכָל זֶה לָמָּה – כִּי זֶה אִמָּא אוֹהֶבֶת! אֵצֶל הקבייה כָּתוּב ירָחַץ ה' אֶת צֹאַת בַּת צִיּוֹן עַם יִשְׂרָאֵל מִטַנֵּף בַּחֲטָאָיו, זֶה מֵפִיץ צַחֲנָה רֵיחַ נוֹרָא וְאָים והקב"ה כִּבְיָכוֹל בְּעַצְמוֹ לוֹקֵחַ אֶת יְלָדָיו הַמֶּלֶכְלָכִים, וְרוֹחֵץ אֶת צָרְכֵיהֶם, "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" – הוּא בְּעַצְמוֹ זוֹרֵק מַיִם טְהוֹרִים, כַּמָּה חֶסֶד ה' יֵשׁ כָּאן, כַּמָּה אַהֲבַת אָב לְבָנָיו. יוֹם כִּפּוּר הוּא יוֹם נִקָּיוֹן, יוֹם רְחִיצָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רוֹמֵץ בְּמוֹ יָדָיו אֶת בָּנָיו הַקְטַנִּים, אֵין לְךְ יוֹם שֶׁל גִּלּוּי רַחֲמִים יּוֹתֵר מִיּוֹם זֶה. וְלָכֵן רַק יוהייכ הָיָה בָּהּ עֲבוֹדָה בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, שָׁם הָיוּ הַכְּרוּבִים מְעֹרִים זֶה בָּזֶה, הָיָה שָׁם גָּלוּי הַחִבָּה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת בֵּין הַבּוֹרֵא לְמַשֶׁהוּ מִבְּרוּאָיו. עַל כָּךְ אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ: "וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְעַנִּין כֻּלָּן והקבייה מַתִּיר לָהֶם עוֹד שְׁלִישׁ מֵעוֹנוֹתֵיהֶן עַד שֶׁמִּתְעַמִּין אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף מוֹחֵל לָהֶם הקבייה אֶת הַכֹּל וְאוֹמֵר מָה דאזל אָזַל מִן הָכָא וּלְהַלָּן הוּא חושבנא יָצְתָה בַּת קוֹל וְאוֹמֶרֶת לָהֶם לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ כְּבָר נִשְׁמְעָה תִּפְלַתְכֶם" (קֹהֶלֶת רַבָּה טז) מֵעִיד הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בּוֹנָם שְׁלִיטָייא גאב"ד אַשְׁדּוֹד עַל אָבִיו מָרָן הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי פִּינְחָס זצוק"ל שֶׁהַזְמַן הַשָּׂמֵחַ בְּיּוֹתֵר בַּשָּׁנָה הָיָה אֶצְלוֹ בִּסְעוּדַת מַפְסֶקֶת שֶׁל עֶרֶב יוייכ, הוּא קִבֵּץ מַמָּשׁ, וְהִפְטִיר: ייעוֹד מְעַט נִכְנָסִים לַמִּקְלַחַת שֶׁל אַבָּא!..." (מִדִּבְרֵי הַגָּאוֹן הָרַב יְחִיאֵל צוּקֶר שְׁלִיטָ"א מֵרַבָּנֵי תּוֹרָה בְּתִפְאַרְתָּהּ') בברכת שבת שלום מערכת לב ארי

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה...

פרנסה או סכנה\ ספּוּר עַל מרן רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ זצ"ל זיע"א. (מלוקט בשינוי לשון קלים מתוך הילולת כ"ק מרן רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ זצ"ל זיע"א (א' תשרי תרע"ד))

לְאַחַר מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, הָרַבִּי הִפְקִיר עַצְמוֹ, עֲבוּר כָּל יְהוּדִי. עָזַר וְהִתְעַנְיַן בְּכָל פָּלִיט וּפָלִיט וְלֹא שִׁנָּה מִסֵּדֶר עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּהּ נָהַג מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ. כְּתוֹצָאָה מֵעֹמֶס זֶה, הִגִּיעַ לְמַצָּב בּוֹ בְּקְשִׁי נוֹתַר לוֹ זְמַן מוּעָט לְשֵׁנָה, וְהָיוּ יָמִים בָּהֶם כִּמְעַט וְלֹא יָשַׁן. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הִבְחִינוּ הַגַּבָּאִים שֶׁהָרַבִּי כְּלָל לא עוֹלֶה עַל יְצוּעוֹ, הוּא הִסְתּוֹבֵב בְּחַדְרוֹ כְּשֶׁשְּׁפָתָיו רוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה לְלֹא הֶרֶף. נִכָּר הָיָה שֶׁמַּשֶׁהוּ מִתְרַחֵשׁ, אַךְ לֹא הָיָה מִי שֶׁהֵעֵז לִשְׁאֹל, וְכָךְ נוֹתְרָה הַחִידָה לְלֹא פִּתְרוֹנָהּ. כָּל אַחַת מֵהַמְּדִינוֹת שֶׁהָיוּ מְעֹרָבוֹת בַּמִּלְחָמָה, הֵחֵלּוּ לְהַחֲזִיר אֶת הַחַיִּים לְמַסְלוּלָם הָרָגִיל. כָּל מְדִינָה נֶאֶלְצָה לְהַשְׁקִיעַ רַבּוֹת בַּיּוֹשֵׂא הַכַּלְכָּלִי. הַמִּפְעָלִים שֶׁהֵפְצְצוּ עֲדַיִן לֹא שֶׁקְמוּ, מְקוֹמוֹת עֲבוֹדָה מְסֶדָּרִים עֲדַיִן לֹא הָיוּ. הָאַבְטָלָה גָּאֲתָה, חֹסֶר הַתַּעֲסוּקָה הָיָה מְשַׁוּעַ, כָּל זאת הֵבִיא אֲנָשִׁים רַבִּים לַעֲחֹק בְּהַבְרָחוֹת. כָּל מְדִינָה נֶאֶלְצָה לְהִתְמוֹדֵד נֶגֶד מַצָּב לֹא רָצוּי זֶה, עַל יְדֵי הִדּוּק הַסֶגֶר בַּגְּבוּלוֹת, הַגְבָּרַת הַסִּיּוּרִים לְאֹרֶךְ הַגְּבוּלוֹת לִמְנִיעַת הַבְרָחוֹת, וּכְמוֹ כֵּן הַחְמָרָה גְּדוֹלָה בְּחֻקֵי הַמְּדִינָה נֶגֶד מַבְרִיחִים. כַּאֲשֶׁר נִתְפַּס מַבְרִיחַ, יָכְלוּ בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט לִגְזֹר עָלָיו אַף עֶשֶׂר שְׁנוֹת מַאֲסֶר בְּנֹעַל, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ. בְּדֶרֶךְ זאת קִוּתָה הַמְּדִינָה לִמְנֹעַ מֵהַשּׁוּק הַשָּׁחֹר שֶׁל הַהַבְרָחוֹת לִפְרֹחַ וְלִצְמֹחַ. בָּחוּר צָעִיר בְּשֵׁם מֹשֶׁה זַיְדֵל בָּרַח עִם הוֹרָיו לְוִינָה. בְּתֹם הַמִּלְחָמָה הוּא הָיָה מֶכְרָח לְפַרְנֵס אֶת הוֹרָיו הַמְּבֻגָּרִים. הוּא הִצְלִיחַ לְהַשִׂיג דַּרְכּוֹן פּוֹלָנִי, וְנִכְנַס אֶל קְהִלַּת הַמַּבְרִיחִים. כָּךְ נָהַג בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מָה. בְּאַחַד הַיָּמִים הִזְדַּמְּנָה לְמֹשֶׁה זַיְדֵל עִסְקָה מְסַכֶּנֶת. אִם יַצְלִיחַ לְהַעֲבִיר סְחוֹרָה מְסֵיֶמֶת לְבֶרְלִין- יְקַבֵּל סְכוּם גָּבוֹהַ מְאוֹד. הוּא יָדַע שֶׁאִם יַצְלִיחַ בִּמְשִׂימָתוֹ יוּכַל בַּכֶּסֶף שֶׁיְקַבֵּל לִפְתֹּנֹחַ עֵסֶק עַצְמָאִי וְחֻקִּי. הוּא גַּם יָדַע שֶׁרָשׁוּיוֹת הַמְּדִינָה הִגְבִּירוּ וְהִדְקוּ אֶת הַפִּקּוּחַ עַל כָּל הַפְּרָצוֹת דַּרְכָּן הֵבְרְחוּ מוּצָרִים לְמִינֵיהֶם. הוּא חָשַׁשׁ מְאוֹד מֵעִסְקָה זוֹ וְלָכֵן נִכְנַס לְרַבִּי. כְּשֶׁסִּפֵּר זאת לַצַדִּיק, הָרַב אָמַר: "הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי מִי שֶׁיִּתָּנֵס מַבְרִיחַ סְחוֹרָה יִכָּנֵס לְשָׁנִים רַבּוֹת לַפֶּלֶא אַחֲרֵי שֶׁיְשַׁלֵּם קְנָס שֶׁל מֵאָה אֶלֶף כְּתָרִים?". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָשַׁב בַּחֶדֶר חֲתָנוֹ שֶׁל הָרַבִּי הָיאֲבִיר יַעֲקֹבי. הַלָּה שָׁאֵל: "פַּרְנָסָה וְסַכָּנָה- מָה קוֹדֵם לְמָה?". אַחֲרֵי שְׁהִיָּה קַלָּה קָם הָרַבִּי, נָטַל פְּפַּת נְיָר קְטַנָּה, גִּלְאֵל אוֹתָהּ וּמָסְרָה לְמֹשֶׁה. ייסַע לְשָׁלוֹם וָהּ' יִהְיֶה בְּעֶזְרְךָ, כְּשֶׁתָּבוֹא לְבֶרְלִין תֵּן עֲשָׂרָה מַארְקִים לִצְדָקָה. בְּאֵיזֶה שָׁעָה בְּעֵרֶךְ תַּחֲצֶה אֶת הַגְּבוּל?". הוּא הֵשִׁיב: ימָחָר בִּסְבִיבוֹת הַשָּׁעָה 13:00 בַּצָּהֳרַיִם". בָּרְכוּ הָרַבִּי בַּשֵׁנִית וּפָטְרוּ לְשָׁלוֹם. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֶרְלִין, נִשְׁמְעָה צְפִירָה אֲרֻכָּה שֶׁל הָרַכֶּבֶת. שׁוֹטְרֵי הַגְּבוּל עָלוּ לָרַכֶּבֶת וְצִוּוּ עַל כֻּלָּם לַעֲמֹד בַּשּׁוּרָה. הֵם עָבְרוּ אֶחָד-אֶחָד, בָּדְקוּ מָה מְכִילוֹת חֲבִילוֹתָיו, וּלְאַחַר מִכֵּן הֶחְתִּימוּ אֶת הַדַּרְכּוֹן. הוּא רָאָה כֵּיצַד נִלְקְחוּ אֲנָשִׁים בְּכוֹחַ בִּגְלַל דְּבָרִים אֲסוּרִים שֶׁהִתְגַּלּוּ בַּחֲבִילוֹתֵיהֶם. לִבּוֹ פִּרְפֵר, שֶׁכֵּן מִסְפַּר חֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁלּוֹ נִמְצָאוֹת בִּקְצֵה הַקָּרוֹן וְעָלָיו לְהַצְהִיר עַל כָּךְ... הוּא צִיֵּר אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי וְהוֹשִׁיט אֶת הַדַּרְכּוֹן לַשּׁוֹטֵר שֶׁבָּא מוּלוֹ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, הַשּׁוֹטֵר לֹא שָׁאֵל מְאוּמָה עַל הַחֲבִילוֹת, הֶחְתִּים אֶת הַדַּרְכּוֹן וְהִמְשִׁיךְ הָלְאָה. הַחֲבִילוֹת לֹא נִפְתָּתְּחוּ! כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֶרְלִין נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לִצְדָקָה כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ הָרַבִּי, וּלְאַחַר שֶׁקּבֵּל אֶת סְכוּם הָעַמְלָה שָׁב לְוִינָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ צִפּוּ לוֹ הוֹרָיו בִּדְאָגָה, הֵם יָדְעוּ עַל נְסִיעָתוֹ וְעַל מַעֲשָׂיו. "מִבֵּית הָרַבִּי מִקָאפִּישְׁנִיץ נוֹדַע לִי, סָח לוֹ אָבִיו, ייוֹם אַחֲרֵי שֶׁיָּצֵאתָ לַדֶּרֶךְ, יָצָא הָרַבִּי מֵחַדְרוֹ בְּשִׂמְחָה וְאָמַר יִבָּרוּךְ ה', עַתָּה עָבַר מֹשֶׁה זַיְדֵל אֶת הַגְּבוּל בְּשָׁלוֹם, אֲבָל בְּגִינוֹ לֹא נָתַתִּי לְעֵינַי תְּנוּמָה כָּל הַלַּיְלָה, הָיִיתִי עֵר שׁוֹמֵר וּמַשְׁגִּיחַ עָלָיו כָּל הַזְמַן." מֹשֶׁה זַיְדֵל פָּתַח עֵסֶק חֻקִּי, וְעָשָׂה חַיִל בַּעֲבוֹדָתוֹ. יוֹם אֶחָד הֵבִיא סְחוֹרָה יְקָרָה שֶׁל מֶשִׁי מִבֶּרְלִין. הוּא שְׁלֵם אֶת הַמֶּכֶס וְהַנַּיֶרֶת הֶחְתְּמָה. מֵאַחַר וְאָצָה לוֹ הַדֶּרֶךְ, עָקַף אֶת תּוֹר הָרְכָבִים וְהִגִּיעַ לְרֹאשׁ הַתּוֹר, אַךְ שָׁם נֶעֱצַר. הוּא הִגִּישׁ אֶת הַנַּיֶרֶת וְהֶרְאָה שֶׁשָּׁלֵם הַכֹּל כַּדִּין. לְהַפְתָּעָתוֹ, כִּקְנָס עַל שֶׁלֹא עָבַר בַּדֶּרֶךְ הַמְּקַבֶּלֶת וְלֹא דָּאַג שֶׁיַּדְבִּיקוּ מַדְבֵּקוֹת מַעֲבָר עַל הָאַרְגָּזִים, הֶחְרְמָה כָּל הַפְּחוֹרָה וְהוּא סָפַג נֶזֶק כַּסְפִּי עָצוּם. שָׁב לְוִינָה. כַּעֲבֹר מִסְפַּר יָמִים הִגִּיעַ לְרַבִּי לִבְכּוֹת עַל הַהֶפְקֵד הַגָּדוֹל. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם, נוֹדַע לוֹ שֶׁזֶּה עַתָּה שָׁב הָרַבִּי לְבֵיתוֹ. סְבֵּר מֹשֶׁה זַיְדֵל מָה שֶׁקָרָה וְאוֹדוֹת הָעֶבְדָּה שֶׁכָּל הַשָּׁנִים בָּהֶן הוּא עוֹסֵק בִּיבוּא וִיצוּא, מֵעוֹלָם לֹא אֵרַע לוֹ מְאוּמָה, וְזוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֶחְמִירוּ כְּלַפָּיו בִּקְנָס כֹּה כָּבֵד. הִבִּיט אֵלָיו הָרַבִּי עִם צַעַר בְּעֵינָיו, נֶאֱנַח חֲרִישִׁית וְאָמַר: "אוֹי, כָּךְ זֶה נִרְאֶה כְּשֶׁאֲנִי לֹא בְּבֵיתִי!!!יי.

כּוֹחָהּ שֶׁל בְּכִיָּה

סִפּוּרִים נוֹרָאֵי הוֹד עַל כ"ק מָרָן אַדְמוֹ"ר מִלַעֲלֹב זי"ע שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּפִתְאוֹמִיּוּת בְּלֵיל יוֹם הַקָּדוֹשׁ, יוֹם הַכְּפּוּרִים תש"ע (מִתּוֹךְ הֶעָלוֹן לִקְרַאת שַׁבָּת מַלְכְּתָא – דָּרְשׁוּ- תשפ"ה)

בְּמַשָּׂא קָדְשׁוֹ בִּסְעוּדַת הִלּוּלָא מוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר (תשפ"ד) בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ יִקְהַל בֵּית דָּוִד' לַעֲלֹב בְּאַרְהָ״ב, סְפֵּר כ"ק הָאַדְמוֹ"ר מסקאלייע זצ"ל, שֶׁזָכָה לִלְמֹד עִם הָרַבִּי מִלַעֲלב זי"ע בְּחַבְרוּתָא בִּימֵי שָׁבְתוּ בְּאַרְהָ"ב: פַּעַם הִגַּעְתִּי לְבֵיתוֹ בְּאַרְהָ"ב וּמָצָאתִי אֶת רַבֵּנוּ בְּאֶמְצַע אֲמִירַת תְּהִלִים (כְּמִנְהָגוֹ לוֹמַר מִדֵי יוֹם אֶת כָּל סֵפֶר הַתְּהִלִים), הוּא הָיָה פְּאֵר טְפֵט' תָּפוּס בְּשַׁרְעַבֵּי קֹדֶשׁ וְלֹא הִרְגִישׁ כְּלָל שֶׁנִּכְנַסְתִּי, עָמַדְתִּי מִן הַצַד וְרָאִיתִי אֵיךְ נְהָרוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת מֵעֵינָיו תּוֹךְ כְּדֵי אֲמִירַת הַתְּהִלִים, כַּעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים הִרְגִישׁ בִּי וְהִבְחִין שֶׁרְאִיתִיו בְּכָךְ. לְאַחַר שֶׁפִּיִם אֶת אֲמִירַת הַתְּהִלִים פָּנָה אֵלַי רַבֵּנוּ, וְהִסְבִּיר לִי שֶׁבְּעוֹנָה זוֹ בַּקַיִץ צוֹמְחִים בַּחוּץ עֵצִים מְסֵיָמִים וּכְתּוֹצָאָה מֵהַפְּרִיחָה יֵשׁ לוֹ אֶלֶרְגִּיָּה, וְלָכֵן עֵינָיו דּוֹמְעוֹת... עַל כָּל דָּבָר הָיָה לוֹ תֵּרוּץ טוֹב... בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה סְפַּר גַּם נֶבְדּוֹ שֶׁל הָרַבִּי, הרה"ג רַבִּי זַלְמָן וַיְס שְׁלִיטָ"א - ר"מ בִּישִׁיבַת נייפֿעסט, עַל כּוֹחַ בִּכְיוֹ שֶׁל יְהוּדִי, מִכַּמָּה זָוִיּוֹת מֵפְלָאוֹת, בִּמְחִצָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זייע: סְפֶר לִי יְהוּדִי שֶׁחִכָּה לֹא עָלֵינוּ מֵעַל עֶשְׂרִים שָׁנָה לִילָדִים, מִדֵי פַּעַם הָיָה הוֹלֵךְ לְהַזְכִּיר עַצְמוֹ אֵצֶל רַבֵּנוּ זייע, פַּעַם אַחַת הִתְקַשֶׁר בַּעֲלֵפוֹן לְהַזְכִּיר עַצְמוֹ, תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָה נִשְׁמַע קוֹל בְּכִיָּה שֶׁל זוּגָתוֹ שֶׁפָּרְצָה בִּבְכִי. רַבֵּנוּ בְּשִׁמְעוֹ אֶת קוֹל הַבֶּכִי נֶחֱרַד וּשְׁאָלוֹ מִי בּוֹכֶה וּמַדּוּעַ, וְהֵשִׁיב הַבַּעַל בְּשִׁבְרוֹן לֵב שֶׁזֹּאת הִיא זוּגָתוֹ וְכִי יהִיא בּוֹכָה בִּגְלַל הָעִנְיָן הַמְּדֶבָּר, כִּי טֶרֶם נוֹשְׁעָה בְּזֶרַע שֶׁל קְיָמָא וְהָרוֹפְאִים כְּבָר אֵינָם נוֹתְנִים לָנוּ שׁוּם סכוי'... "אַזוֹי, אַזוֹי" נַעֲנָה רַבֵּנוּ וְלָקַח זאת מְאוֹד לְלִבּוֹ, הוּא בֵּרֵךְ אֶת אוֹתוֹ יְהוּדִי שֶׁיִזְכֶּה לזש"ק וּבְכָךְ הִסְתַּיְמָה הַשִׂיחָה. בַּהִזְדַמְנוּת הַבָּאָה שֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ יְהוּדִי אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ דַּע לְךָ שֶׁלָּקַחְתִּי לַלֵּב מְאוֹד אֶת הַבֶּכִי שֶׁלָּכֶם, אָמַרְתִּי תְּהִלִים בַּעֲבוּרְכֶם ובעז"ה מְקַנֵּה אָנֹכִי שֶׁתִּזְכּוּ לִישׁוּעָה". לִפְקַדַּת הַשָּׁנָה נוֹשַׁע אוֹתוֹ יְהוּדִי בְּבֶן זָכָר. עוֹד סְפֶר הרה"ג רַבִּי זַלְמָן שְׁלִיטָ"א: רַבֵּנוּ זייע בְּקֵר כַּיָּדוּעַ פַּעֲמַיִם בְּעִיר הַתּוֹרָה לֶיְקָווּד' בְּאַרְהָ"ב וְסִפֵּר לִי הרה"ח ר' אַבְרָהָם בְּרַנְדְיַיִן שְׁלִיטָ"א מִיַּקִירֵי אנ"ש בְּלֶיְקָווּד שֶׁהוּא הָיָה הַיּוֹזֶם וְהָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי בִּקּוּרִים אֵלּוּ, עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעִנְיָנִים שֶׁהוֹבִילָה לְבִקּוּרָיו שֶׁל רַבֵּנוּ שָׁם. ר' אַבְרָהָם זֶה בִּקֵּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מְרַבֵּינוּ שֶׁיּוֹאִיל לָבוֹא לְבַקֵר בָּעִיר לֶיְקָווּד, אַךְ בְּכָל פַּעַם דָּחָה אוֹתוֹ רַבֵּנוּ וְלֹא הָיָה לוֹ חֵשֶׁק לְכָךְ מִטְעָמָיו הַכְּמוּסִים. בְּאַחַת הַפְּעָמִים שֶׁהִגִּיעַ ר' אַבְרָהָם לְהַזְמִין אֶת רַבֵּנוּ לְבַקֵר בָּעִיר לֶיְקָווּד הִתְלַנָּה אֵלָיו יַלְדּוֹ הַקָּטָן, אַךְ גַּם הַפַּעַם נַעֲנָה רַבֵּנוּ שֶׁאֵין הַדָּבָר בְּכוֹחוֹ וְאֵין עִתּוֹתָיו פְּנוּיוֹת לְכָךְ. הַיֶלֶד הַקָּטָן בְּשִׁמְעוֹ שֶׁהָרַבִּי לֹא יַגִּיעַ לְבַקֵר פָּרַץ בִּבְכִי... רַבֵּנוּ בְּשִׁמְעוֹ אֶת בִּכְיוֹ שָׁאַל מִיָּד לָמָּה הַיֶלֶד בּוֹכֶה ?", ר' אַבְרָהָם הֵשִׁיב בְּאִי נְעִימוּת שֶׁהַיֶלֶד בּוֹכֶה כִּי הִתְאַכְאֵב מִכָּךְ שֶׁהָרַבִּי לֹא יְבַקֵר אֶצְלָם. אַזוֹי" נַעֲנָה רַבֵּנוּ, אֵיךְ וועל קוֹמְעָן, אֵיךְ וועל קוֹמְעָן – אִם כָּךְ אֲנִי אָבוֹא"... וְאָכֵן רַבֵּנוּ הִגִּיעַ לְבִקּוּר אֶחָד בְּלֶיְקְוִוּד וּבְעִקְבוֹתָיו הִגִּיעַ פַּעַם נוֹסֶפֶת, כְּמַאֲמַר הַבַּעשְׁ"ט הַק' שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמְבַקֵר יְהוּדִי, עָלָיו לְהַגִּיעַ פַּעַם נוֹסֶפֶת לְתַקֵן. וְעוֹד עֶבְדָּה, הָיָה אֶצְלִי יְהוּדִי, אַבְרֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָכַל אֶצְלִי בְּבֵיתִי וְסִפֵּר לִי שֶׁבַּשָׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת לְחַיָּיו שֶׁל רַבֵּנוּ הָיָה עוֹרֵךְ אֶת הַיטִישׁ' בט"ו בִּשְׁבָט בְּרֹב עַם, בְּלִוּוּי כְּלֵי נְגִינָה, וְסִפֵּר לִי אוֹתוֹ אַבְרֵךְ שֶׁהָיָה אָז בָּחוּר וְהִגִּיעַ לִיטִישׁי עִם אָחִיו שֶׁהָיָה יֶלֶד בָּעוּט. בְּמַהֲלַךְ הַסְעוּדָה חִלֵּק רַבֵּנוּ פּרוֹת לְכָל הַקָּהָל, אַךְ הַיֶלֶד הַקָּטָן לֹא הִצְלִיחַ לְקַבֵּל בֵּרוֹת מֵהָרַבִּי וּמֵרֹב אַכְזָבָה פָּרַץ בִּבְבִי. לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, לַמְרוֹת כָּל הַהֲמֵלָה וּכְלֵי הַזֶּמֶר, הִגִּיעַ קוֹל בִּכְיוֹ שֶׁל הַיֶלֶד לְאָזְנֵי רַבֵּנוּ שֶׁפָּנָה מִיָּד אֶל הַמְּשַׁמְשִׁים בַּקֹּדֶשׁ וְאָמַר לָהֶם אֲנִי שׁוֹמֵעַ כָּאן קוֹל בֶּבִי, נָא לְהַשְׁקִיט אֶת הַתִּזְמֹרֶת", וְכָךְ הֲוָה, עַצְרוּ לְרֶגַע אֶת הַשִׁירָה וּמִיָּד מִצְאוּ אֶת הַיֶלֶד הַבּוֹכֶה בְּפִנַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהָיָה זֶה פֶּלֶא כְּשֶׁלְעַצְמוֹ אֵיךְ קוֹל בִּכְיוֹ הַדַּק שֶׁל הַיֶלֶד, גָּבַר עַל כָּל הָרַעַשׁ וְהִגִּיעַ לְאָזְנָיו שֶׁל רַבֵּנוּ. מִיָּד הוֹרָה רַבֵּנוּ לִקְרָא לַיֶלֶד וּבְשִׁמְעוֹ אֶת סִבַּת בִּכְיוֹ, מִלֵּא אֶת יָדָיו בְּבֵרוֹת מִיָּדָיו הַקְדוֹשׁוֹת וְהַבֶּכִי הִתְחַלֵּף מִיָּד בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה.