אור הנר - הרב שלמה לוונשטיין שליט"א

לקט פירושים מתוך שיעור פרשת שבוע בביהכנ"ס "דברי שיר" רח' זכריה 4 ב"ב יום חמישי בשעה 22:00 האזינו - שבת שובה - יום כיפור תשפ"ז

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּאֵל כַּטַל אִמְרָתִי (לב, ב)

מַדּוּעַ הִקְדִּים "מָטָר" לְ"טַל", וַהֲלֹא מָטָר פָּחוֹת תָּדִיר מֵאֲשֶׁר הַטַל שֶׁאֵינוֹ נֶעְצָר לְעוֹלָם?

כָּךְ דִּלֵּק הָרַב שָׁאוּל בְּרָאךְ זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "גִּבְעַת שָׁאוּל", וּבֵאֵר, שֶׁהַמָּטָר אֵינוֹ נֹחַ לִבְנֵי אָדָם, וְגַם מַכֶּה בְּכֹחַ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַטַל, לָכֵן הִקְדִימוֹ לִפְנֵי הַמָּטָר.

כָּךְ הוּא גַּם הַסֵּדֶר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקָּדוֹשָׁה: בִּתְחִלַת לִמּוּדוֹ, קָשֶׁה לָאָדָם לְקַבֵּל טַעַם בַּלָּמוּד וּלְהַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ, וַהֲרֵיהוּ בִּבְחִינַת "מָטָר". אֲבָל בַּהֶמְשֵׁךְ, כַּאֲשֶׁר כְּבָר לָמַד הַרְבֵּה הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים וְדוֹמִים לְ"טַל". אֵלּוּ הֵם דִּבְרֵי הַתַּנָּא בְּאָבוֹת (ו, א): "כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה", הַיְנוּ בִּתְחִלַת הַלָּמוּד "פַּת בְּמֶלַח תּאכַל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה", הַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּמִעוּט תַּעֲנוּג. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּן, לְבַסּוֹף - "אַשְׁרֶיךָ" - גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי סוֹפוֹ לְקַיְמָהּ מֵעֹשֶׁר.

"הַצוּר תָּמִים פָּעֲלוֹ" (לב, ד)

הַהַכְנָעָה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה, וְהַיְדִיעָה כִּי כָּל דַּרְכֵי הַנְהָגָתוֹ נַעֲשׂוֹת בְּצֶדֶק, לְלֹא שׁוּם עָוֶל, חָלִילָה, בְּכֹחָהּ לְהָבִיא לָאָדָם יְשׁוּעָה, וְלַהֲפֹךְ אֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים, כָּךְ שֶׁבְּעֵינָיו יוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּהַנְהָגַת ה׳ כְּלַפָּיו.

בְּעִנְיָן זֶה מְבָאֵר הָרַב שְׁטֵינְמַן זצ"ל בַּחוֹבֶרֶת "מִזְקֵנִים אֶתְבּוֹנָן" שֶׁמָּהוּת הַתְּפִלָּה הִיא הִתְבַּטְלוּת וְהַכְנָעָה לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּכָל מִקְרָה שֶׁקּוֹרֶה לָאָדָם.

אָמְנָם – מַעֲשִׂים שֶׁבְּכָל יוֹם הֵם שֶׁמִּתְרַחֲשִׁים לָאָדָם מְאֹרָעוֹת בִּלְתִּי צְפוּיִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים לוֹ כְּטוֹבִים, וְהֵם מְבִיאִים אוֹתוֹ לְמַחְשָׁבָה: מַדּוּעַ אֵרַע לִי דָּבָר כָּזֶה? מַה זֹּאת עָשָׂה לִי אֱלֹקִים? אִם מַחֲשָׁבוֹת מֵעֵין אֵלּוּ יַטְרִידוּ אֶת הָאָדָם בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ, מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים הִיא, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהַתְּפִלָּה תָּבִיא אוֹתוֹ לְהַכְנָעָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הִיא תְּהַזֶּה עֲבוּרוֹ עוֹלוֹת לְנֶגֶד עֵינָיו מַחֲשָׁבוֹת וּתְמִיהוֹת עַל הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא כְּלַפָּיו, וּמֵאַחַר שֶׁמָּהוּתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה אֵינָהּ מֵשֶׁנֶת, אֵין הִיא מִתְקַבֶּלֶת לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה.

הֲרֵי לָנוּ, שֶׁאָדָם הָרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִרְאוֹת בְּטוּב ה' עִמּוֹ וְלִזְכּוֹת שֶׁתְּפִלּוֹתָיו תִּתְקַבֵּלְנָה בִּשְׁעַת פֶּרְעָנוּת, מֵכְרָח לְהַרְגִיל עַצְמוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְהִתְבַּטֵל לִפְנֵי ה' וְלָדַעַת כִּי כָּל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט וְכִי צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל.

"הַלְה' תִּגְמְלוּ זאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (לב, ו)

אֶת הַמִּלִּים "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" תִּרְגַּם אוּנְקְלוֹס: "עַמָּא דְקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא וְלָא חַכִּימוּ".

אִם אָנוּ מַקְבִּילִים אֶת הַמִּלָּה שֶׁבַּתּוֹרָה אֶל הַתַּרְגּוּם אוֹנְקְלוּס, יוֹצֵא שֶׁ"עַם נָבָל" הוּא "עַמָּא דְקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא", כְּלוֹמַר עַם שֶׁקִבֵּל אֶת הַתּוֹרָה.

וְהַתְּמִיהָה בָּזֹאת רַבָּה מְאֹד - הֲיִתָּכֵן?!

בִּתְחִלַת פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים מַסְבִּיר הָרַמְבַּ"ן אֶת הַפָּסוּק (וַיִּקְרָא יט, ב): "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי", וְאוֹמֵר, כִּי אָמְנָם הַתּוֹרָה הִזְהִירָה אוֹתָנוּ לִפְרֹשׂ מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, אֲבָל יָכוֹל אָדָם לִהְיוֹת מִסּוֹבְאֵי יַיִן וּמִיּוֹלְלֵי בָּשָׂר, וְלֹא יַעֲבֹר עַל שׁוּם אִסּוּר שֶׁבַּתּוֹרָה, אֶלָּא יִהְיֶה בְּגֶדֶר נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה". וְעַל כָּךְ הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה וְאָמְרָה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", כְּלוֹמַר, קַדֵשׁ אֶת עַצְמְךָ אֲפִלּוּ בַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לְךָ.

וְאוֹמֵר - רַבִּי בָּרוּךְ דּב פּוֹבַרְסְקִי, בְּסִפְרוֹ בַּד קֹדֶשׁ כִּי עַל פִּי דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ן הַלָּלוּ נִתָּן לְהָבִין אֶת כַּוָּנַת הַתַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס. כִּי אִם לֹא שֶׁהַתּוֹרָה צִוּתָה עָלֵינוּ "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", מִי שֶׁהָיָה זוֹלֵל וְסוֹבֵא נֶחְשָׁב רַק לְנָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה, אֲבָל לְאַחַר שֶׁהַתּוֹרָה צִוּתָה שֶׁנְקַדֵשׁ אֶת עַצְמֵנוּ אֲפִלּוּ בַּמֻּתָּר לָנוּ, אִם כֵּן מִי שֶׁחַי חַיֵּי זְלִילָה וּסְבִיאָה הוּא נָבָל אֲמִתִּי. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה "עַם נָבָל", כִּי אַחֲרֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה כְּשֶׁלּא חַיִּים בִּקְדֻשָּׁה וּבִפְרִישׁוּת זאת הִיא נְבָלָה וְלֹא בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה, וְלָכֵן כְּעֵין הַבָּעַת אִי אֵמוּן בְּהַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, אֲשֶׁר כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ שׁוֹפֵט אוֹתוֹ בְּצֶדֶק, וַאֲפִלּוּ מִבְּחִינָה מְסֻיֶמֶת תֵּחָשֵׁב כְּהַתְרָסָה בִּפְנֵי הַקָּבָּ"ה עַל הַנְהָגָתוֹ אִתּוֹ, כָּךְ שֶׁהִיא תִּגְרֹם לוֹ הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר מִמַּטְרָתָהּ הָאֲמִתִּית.

לְפִי זֶה – מַמְשִׁיךְ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה – נִתָּן לְהַסְבִּיר אֶת הַחִלּוּק בַּגְּמָרָא (ראשׁ הַשָּׁנָה יח ע"א): "שְׁנַיִם שֶׁעָלוּ לַמִּטָּה וְחָלְיָן שָׁוֶה, וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁעָלוּ לַגַּרְדוֹם לִידוֹן, וְדִינָן שָׁוֶה - זֶה יָרַד וְזֶה לֹא יָרַד, זֶה נִצֵל וְזֶה לֹא נִצַל, מִפְּנֵי מַה זֶה יָרַד וְזֶה לֹא יָרַד, זֶה נִצֵל וְזֶה לֹא נִצַל? - זֶה הִתְפַּלֵּל וְנַעֲנָה, וְזֶה הִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה. מִפְּנֵי מָה זֶה נַעֲנָה, וְזֶה לֹא נַעֲנָה? - זֶה הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵמָה, נַעֲנָה, וְזֶה לֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵמָה, לֹא נַעֲנָה".

לִכְאוֹרָה שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ נִקְלְעוּ לְאוֹתָהּ סִיטוּאָצְיָה, וּשְׁנֵיהֶם רָאוּ אֶת הַמָּוֶת מוּל עֵינֵיהֶם. שְׁנֵיהֶם יָדְעוּ יָפֶה מָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת עַל מְנָת לְהִנָּאֵל, וְעָשׂוּ זאת, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם הִתְפַּלְלוּ, אוּלָם, תְּפִלָּתוֹ שֶׁל הָאֶחָד הִתְקַבְּלָה וּתְפִלַּת הַשֵּׁנִי – לא.

וְקָשֶׁה, הֲלֹא שְׁנֵיהֶם רָצוּ מְאֹד לְהִנָּצֵל, וְלָבֶטַח הִתְפַּלְלוּ עַל כָּךְ מֵעֹמֶק לְבָּם, מִפְּנֵי מָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם נֶחְשֶׁבֶת תְּפִלָּה שֶׁאֵינָהּ שְׁלֵמָה וּלְפִיכָךְ לֹא הִצְלִיחָה?

מִשּׁוּם שֶׁהַהֶבְדֵל בֵּינֵיהֶם טָמוּן בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הֵכִינוּ אֶת עַצְמָם בְּמֶשֶׁךְ כָּל חַיֵּיהֶם לִקְרַאת שְׁעַת הַמִּבְחָן וְהַנִּסָיוֹן שֶׁיְקַבְּלוּ מִשָּׁמַיִם :

הָאֶחָד הֵכִין אֶת עַצְמוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת לְבִטּוּל מֻחְלָט שֶׁל עַצְמוֹ וְשֶׁל כָּל עִנְיָנָיו לִפְנֵי קוֹנוֹ, וְכָךְ זָכָה שֶׁבְּשָׁעָה גּוֹרָלִית זוֹ יַרְגִישׁ כְּנִיעָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִמִּילָא תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי, עֲדַיִן לֹא נִקָּה אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וְגַם בְּתִפְלָּתוֹ תִּרְגֵם אוּנְקְלוֹס: "עַמָּא דְקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא".

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (לב, יא)

הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה עִם בָּנָיו מְשׁוּלָה לְנֶשֶׁר הַמְטַפֵּל בְּגוֹזָלָיו, כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּק לָהֶם בַּעֲדִינוּת וּבְחֶמְלָה אֶת כָּל צָרְכֵיהֶם בָּאֹפֶן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.

אֶחָד הַבִּטּוּיִים לַהַנְהָגָה הַנִּסִּית שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם מִתְמַקֵּד בַּ"יִקֵן" שֶׁהוּא דּוֹאֵג לְהַמְצִיא לְכָל אָדָם וְאָדָם. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ עַל אַבְרֵךְ שֶׁהִתְחַתֵּן וְגָר בְּאֹהֶל... וְלֹא לַשָּׁוְא אָמַר הָאַדְמוֹ"ר מִפַּאטְמַר, שֶׁאֶחָד מִן הַנִּסִּים שֶׁל הַדּוֹר הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר קָם לְאַחַר הַשּׁוֹאָה, הוּא - שֶׁכֻּלָּם מוֹצְאִים דִּירָה, מִבְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יָכוֹל לְהַסְבִּיר זאת.

אָב לְשֶׁבַע בָּנוֹת הִשִׂיא אֶת בִּתּוֹ הַצְעִירָה, וּבְיוֹם הַשָּׁבַע בְּרָכוֹת הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּהּ בְּקֵּשׁ לָשֵׂאת דְּבָרִים. הַצִּבּוּר כֻּלּוֹ הִטָּה אֶת אָזְנוֹ. לֹא אִישׁ דְּבָרִים הָיָה אוֹתוֹ אָב, וְעַד כֹּה מֵעוֹלָם לֹא דִּבֵּר בְּכָל הַשְׂמָחוֹת שֶׁעָרַךְ.

בִּשְׁתִיקָה שֶׁהִשְׂתָּרְרָה בַּמָּקוֹם נִשְׁמַע הֵיטֵב קוֹלוֹ הַבָּרוּר : "מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, רוֹצֶה אֲנִי לוֹמַר לָכֶם שֶׁחִתַּנְתִּי שֶׁבַע בָּנוֹת – וְהַקָּבָּ"ה בִּכְלָל לֹא עָזַר לִי...".

הַשְׁתִיקָה הֶאֱמִיקָה שִׁבְעָתַיִם. הַכֹּל הַבִּיטוּ בְּחֶמְלָה בַּיְהוּדִי – נִרְאָה שֶׁנִּסְתַּתְּרָה עָלָיו בִּינָתוֹ... לֹא פָּשׁוּט לְחַתֵּן שֶׁבַע בָּנוֹת... כְּכָל הַנִּרְאֶה הָעֹל הַכָּבֵד שְׁבֵּשׁ אֶת דַּעְתּוֹ עַד שֶׁהוּא נִזְקָק כָּעֵת לְטִפּוּל נַפְשִׁי... הַמְחֻתָּן נִבְהַל, וְהֶחָתָן עַצְמוֹ הֶחֱוִיר כַּסִּיד... מַה זֶה הָיָה לְאָבִיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ הַצְעִירָה?!...

אוֹ אָז הִמְשִׁיךְ הָאָב וְאָמַר: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לֹא עָזַר לִי, אֶלָּא הוּא עָשָׂה אֶת הַכֹּל – וַאֲנִי לֹא נַקַפְתִּי אֶצְבַּע!... הוּא הֵבִיא לִי הַבַּיְתָה אֶת הַשִׁדּוּךְ, אֶת הַשִׂמְחָה, אֶת הַבְּרָכָה, אֶת הַיְשׁוּעָה, אֶת הַ־כֹּ-ל... אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה...".

אִם נַשְׂכִּיל לִזְכֹּר אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ בְּכָל שָׁלָב בְּחַיֵּינוּ, וּבִפְרָט בִּשְׁלֵב נִשׂוּאֵי הַיְלָדִים הַמַּדִּיר שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם שֶׁל הוֹרִים רַבִּים נוּכַל לְהָסִיר אֶת עֹל הַדְּאָגוֹת הַכָּבֵד מֵעַל שִׁכְמֵנוּ – מַה לָנוּ לַחֲשׁשׁ וּלְפַחֵד, כַּאֲשֶׁר בּוֹרֵא הָעוֹלָם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ מְרַחֵף כְּנֶשֶׁר מֵעַל קֵן בֵּיתֵנוּ, וְדוֹאֵג עֲבוּרֵנוּ וַעֲבוּר צֶאֱצָאֵינוּ לַטּוֹב בְּיוֹתֵר!!!...

שַׁבַּת שׁוּבָה

תְּשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ

רַבִּי שְׁמֶעלְקֶה מִנִיקְלְשְׁבּוּרְג זַצַ"ל הָיָה אוֹמֵר: אָדָם הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה לוֹ חַם מְאֹד. הַהֲלִיכָה קָשְׁתָה עָלָיו. הוּא חִשֵׁב וּמָצָא שֶׁעַד שֶׁיַּגִּיעַ לַיַּעַד - הַדֶּרֶךְ עוֹד אֲרֻכָּה. מַה שֶׁקָרָה, שֶׁהוּא הִתְיָאֵשׁ וְחָזַר הַבַּיְתָה. אֲבָל מָה עוֹשֶׂה הָאִישׁ הֶחָכָם? הוּא לֹא אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: 'אֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיעַ עַד סוֹף הַדֶּרֶךְ', אֶלָּא: 'אֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיעַ רַק עַד הָעֵץ הַהוּא'. זֶה אֶפְשָׁרִי. כְּשֶׁיַּגִּיעַ לָעֵץ, יָנוּחַ קִמְעָא, וְיַצִיב לְעַצְמוֹ יַעַד חָדָשׁ: 'עַד הָאֶבֶן הַהִיא'. גַּם זֶה אֶפְשָׁרִי. כָּךְ, יַגִּיעַ עַד הַיַּעַד הַסּוֹפִי.

יָדוּעַ הַסִּפּוּר עַל הַסְטַיְיפְּלֶר זַצַ"ל, שֶׁכְּשֶׁהָיָה בַּצָּבָא הָרוּסִי הִגִּיעַ תּוֹרוֹ לִשְׁמֹר בְּשַׁבָּת. דָא עָקָא, הַחַכָּל שֶׁשָּׁמַר לְפָנָיו תָּלָה אֶת הַמְּעִיל עַל הָעֵץ, וְאָסוּר לְהוֹרִיד מֵהָעֵץ בְּשַׁבָּת. הַקּר הָרוּסִי זֶה פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, אֲבָל הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ: 'חָמֵשׁ דַּקּוֹת אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלִי מְעִיל, בְּעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת אוֹרִיד אוֹתוֹ מֵהָעֵץ'. כָּךְ עָבַר כָּל הַלַּיְלָה עַם עוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת וְעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת.

זוֹ הָעֵצָה הַנִּרְמֶזֶת כָּאן בַּפָּסוּק. אוֹמְרִים לָאָדָם: "תְּשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל" וְהוּא שׁוֹאֵל: אֵיךְ אֲנִי אָשׁוּב? הַתְּשׁוּבָה: "עַד" - לֹא צָרִיךְ עַד הַסּוֹף, רַק "עַד". קַבֵּל עַל עַצְמְךָ קַבָּלָה קְטַנָּה, שֶׁתַּעֲמֹד בָּהּ. מִכָּאן אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ לְעוֹד קַבָּלָה קְטַנָּה. כָּךְ תַּגִּיעַ "עַד ה' אֱלֹקֶיךָ". אִם תַּחֲשֹׁב מֵרֹאשׁ: 'אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת צַדִּיק גָּדוֹל' - זֶה בֶּאֱמֶת קָשֶׁה, וְזֶה עָלוּל לְיָאֵשׁ. אֲבָל "עַד" - זֶה אֶפְשָׁרִי.

אַל יֹאמַר אָדָם: הֲרֵי אֲנִי חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ, מַה יּוֹעִילוּ לִי צְעָדִים קְטַנִּים וְקַבָּלוֹת קְטַנּוֹת, וְכִי בְּאֶמְצָעוּתָם כֵּן אַצְלִיחַ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה?

סְפֵּר לִי מַשְׁגִּיחַ בִּישִׁיבָה, שֶׁפָּנָה אֵלָיו בָּחוּר, מֵהַמְצֻיָּנִים שֶׁבַּיְשִׁיבָה, וְתִנָּה בְּפָנָיו בְּצַעַר: "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה הַסּוֹף אִתִּי? עָבְרָה שָׁנָה שְׁלֵמָה וְכָל מַה שֶׁהִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאֶעֱשֶׂה לֹא עָבַד. אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁהָרַב יַגִּיד לִי, וּמַכִּיר בְּעַל פֶּה אֶת כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בַּסְפָרִים, אֲבָל אֲנִי מַרְגִישׁ שֶׁנִּגְמְרָה לִי הַבָּטָרִיָּה".

הַמַּשְׁגִּיחַ סְפֶר לִי שֶׁהוּא יָשַׁב וְהִתְפַּלֵּל לַקָּבָּ"ה: "רְבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שִׂים בְּפִי תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִילוֹ".

"פִּתְאֹם" - כָּךְ אָמַר - "הִרְגַּשְׁתִּי הִתְעוֹרְרוּת וְאָמַרְתִּי לַבָּחוּר : תִּרְאֶה! אַתָּה אָדָם גָּדוֹל, שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת כָּל הָרַמְחַ"ל וְכָל הַמַּחֲרַ"ל. אֲבָל אֲנִי אִישׁ קָטָן, אֲנִי יוֹדֵעַ רַק אֶת הַסִּדּוּר. בַּמִּדּוּר יֵשׁ פִּיּוּט 'אַנְעִים זְמִירוֹת' שֶׁאוֹמְרִים בְּשַׁבָּת אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה. שָׁם כָּתוּב: 'יִתְפָּאֵר בִּי כִּי חָפֵץ בִּי'. הַאִם יֵשׁ לָזֶה תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה? לֹא! עוֹד כָּתוּב שָׁם: 'פְּאֵרוֹ עָלַי וּפְאֵרִי עָלָיו וְקָרוֹב אֵלַי בְּקָרְאִי אֵלָיו'. הַאִם לָזֶה יֵשׁ תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה? לֹא! הֲנֵי אוֹמֵר: הַקָּבָּ"ה אוֹהֵב אוֹתָנוּ תָּמִיד. בְּכָל מַצָּב שֶׁנִּהְיֶה".

זֶה חִיּוּק גָּדוֹל לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. כָּל אֶחָד בָּטוּחַ שֶׁהוּא הַפּוֹשֵׁעַ הֲכִי גָּדוֹל, שֶׁלּא הִתְקַדַּם כְּלוּם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה. אֲבָל בֶּאֱמֶת "פְּאֵרוֹ עָלַי וּפְאֵרִי עָלָיו וְקָרוֹב אֵלַי בְּקָרְאִי אֵלָיו". כָּל צַעַד קָטָן, כָּל קַבָּלָה קְטַנָּה, רְצוּיָה וּמְקַבֶּלֶת מְאֹד בְּעֵינֵי ה', גַּם אִם עוֹד אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ עַד הַיַּעַד הַסּוֹפִי שֶׁל "תְּשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ".

"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו... וְלֹא נאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ"

כָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה (ב, ב): "וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה? הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וִיסִירוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר... וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלּא יָשׁוּב לָזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (הוֹשֵׁעַ יד, ד): 'וְלֹא נאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ'".

שׁוֹאֵל הַ"כֶּסֶף מִשְׁנֶה": אֵיךְ לוֹמְדִים מֵהַפָּסוּק "וְלֹא נאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ" שֶׁצָרִיךְ לְהָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת?

וּמְבָאֵר, שֶׁ"יָּעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת" אֵין הַכַּוּנָה שֶׁאָדָם צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּדַרְגָּה כָּזאת שֶׁהַקָּבָּ"ה יָעִיד עַל הֶעָתִיד שֶׁהוּא לֹא יֶחֱטָא עוֹד, אֶלָּא: "יָּעִיד עָלָיו" הַכַּנָּנָה שֶׁהָאָדָם יִקַּח אֶת הַקָּבָּ"ה לְעֵד עַל כָּךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹא יֶחֱטָא.

וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה', וּמַה תּאמְרוּ לוֹ? "אִמְרוּ אֵלָיו... וְלֹא נאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ". עַל הָאֲמִירָה וְהַקַבָּלָה הַזֹּאת, יָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, כְּלוֹמַר יִקַּח אֶת הַקָּבָּ"ה לְעֵד.

עִנְיָנִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר " סֵדֶר תפילותינו" עַל יוֹם כְּפּוּר

הַתְּשׁוּבָה - דֶּרֶךְ חַיִּים

נִגַּשׁ אֵלַי מִישֶׁהוּ וְסִפֵּר לִי עַל שְׁאֵלָה שֶׁמְּאֹד מְצִיקָה לוֹ: מַדּוּעַ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה בָּאִים אַחֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה? מַתְאִים יּוֹתֵר שֶׁקֹּדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה יִהְיוּ לָנוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁל תְּשׁוּבָה, עֲשָׂרָה יָמִים בָּהֶם נִתְנַהֵג בְּצוּרָה יוֹתֵר מְרוֹמֶמֶת, וְכָךְ הָיִינוּ בָּאִים אֶל יוֹם הַדִּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה זַכִּים וּנְקִיִּים.

אַךְ בְּפֹעַל קוֹרֶה בְּדִיּוּק הַחֵפֶךְ! לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲנַחְנוּ בָּאִים מְלֻכְלָכִים מִכָּל הַחֲטָאִים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, וְרַק אָז אָנוּ מַגִּיעִים לַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. מַה פַּשֶׁר הַדָּבָר?

שְׁאֵלָה זוֹ שׁוֹאֵל הַ"מִּקְדַשׁ מָרְדְכַי", וּמוֹצִיא מִכָּךְ נְקֻדָּה יְסוֹדִית בְּמִצְוַת הַתְּשׁוּבָה :

רַבִּים חוֹשְׁבִים, שֶׁמִּצְוַת תְּשׁוּבָה דּוֹמָה לְמִקְלַחַת, שׁוֹטֶפֶת אֶת כָּל הַלִּכְלוּךְ וְדַי... זוֹהִי טָעוּת! תְּשׁוּבָה יוֹתֵר דּוֹמָה לְדִיאֶטָה שֶׁהָרוֹפֵא נוֹתֵן לַחוֹלֶה, וְאוֹמֵר לוֹ: "מֵהַיּוֹם אָסוּר לְךָ לֶאֱכֹל סֶפָּר, וְכֵן אַל תַּרְבֶּה בְּמַאֲכָלִים שֶׁמָּנִיִּים". זֶה לֹא מַשֶׁהוּ חַד פַּעֲמִי, אֶלָּא דֶּרֶךְ הַחַיִּים!

תְּשׁוּבָה אֵינָהּ רַק עַל חֲטָאֵי הֶעָבָר. תְּשׁוּבָה הִיא דֶּרֶךְ חַיִּים שְׁלֵמָה, דֶּרֶךְ שֶׁל עֲלִיָּה מַתְמֶדֶת, חַיִּים שֶׁל מַעֲקָב וּשִׂימַת לֵב!

זוֹהִי מַהוּתָם שֶׁל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה: לֹא בִּכְדֵי לְהִתְחָרֵט עַל מַעֲשֵׂי הֶעָבָר, אֶלָּא כְּדֵי לְהַעֲמִיד אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ שֶׁל תְּשׁוּבָה בְּרֵאשִׁית הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, כְּדֵי שֶׁכָּל הַשָּׁנָה הַבָּאָה תְּהֵא שָׁנָה שֶׁל עֲלִיָּה וְהִתְרוֹמְמוּת!

כָּאן יֵשׁ שֶׁיִתְיָאֲשׁוּ וְיֹאמְרוּ: אֵיךְ אֶפְשָׁר?! הַ"מִּקְדַּשׁ מָרְדְּכַיי" מַעֲמִיד לָנוּ רַף גָּבוֹהַ: לֹא מַסְפִּיק לְהִתְחָרֵט עַל הֶעָבָר, אֶלָּא יֵשׁ לְשַׁנּוֹת אֶת כָּל הַהִתְנַהֲלוּת מִכָּאן וּלְהַבָּא!

לְאֵלּוּ אֲנִי אוֹמֵר: תַּקְשִׁיבוּ לַסִּפּוּר.

בֶּעָבָר נִגַּשְׁתִּי אֶל רַבִּי דּוּב לַנְדּוֹ וְשָׁאַלְתִּי: "נִשְׁאֲרוּ כַּמָּה יָמִים עַד יוֹם כְּפּוּר. מָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בַּיָּמִים הַלָּלוּ?"

רַבִּי דּב לֹא הֵבִין אֶת שְׁאֵלָתִי: "מָה הַפֵּרוּשׁ מָה עוֹשִׂים? עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה!"

"אֲבָל הָרַב", אָמַרְתִּי לוֹ, "תְּשׁוּבָה כּוֹלֶלֶת חֲרָטָה, וִדּוּי וְקַבָּלָה לֶעָתִיד. אֲנִי בִּכְלָל לֹא זוֹכֵר אֶת כָּל הַחֲטָאִים שֶׁלִּי, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לַקָּבָּ"ה שֶׁלֹא אֶעֱשֶׂה זאת לְעוֹלָם... אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה?! זֶה לַעֲשׂוֹת צְחוֹק!"

רַבִּי זֹב נָתַן בִּי מַבָּט חַד וְאָמַר: "אֵל תִּשְׁאֵל שְׁאֵלוֹת! כָּכָה זֶה עוֹבֵד, זוֹהִי הַדֶּרֶךְ שֶׁהַקָּבָּ"ה קָבַע וְטָבַע בָּעוֹלָם! אֲנַחְנוּ מִתְחָרְטִים, מְבַקְשִׁים סְלִיחָה, מְקַבְּלִים לֶעָתִיד, וּלְאַט לְאַט עוֹלִים, צַעַד וְעוֹד צַעַד. וְגַם אִם לְמַרְבֵּה הַצַּעַר לֹא תָּמִיד מַצְלִיחִים לִשְׁמֹר עַל הַקַבָּלוֹת שֶׁלָּנוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה, אַךְ בְּכָל זאת, הָעֲשָׂרָה יָמִים הַלָּלוּ נוֹתְנִים לָנוּ אֵיזוֹ דְּחִיפָה קָדִימָה, אָנוּ יוֹתֵר מְרוֹמָמִים יּוֹתֵר קְדוֹשִׁים!"

"יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ"

כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה בְּ"שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה" (שַׁעַר א אוֹת יא): הָאִישׁ אֲשֶׁר חָטָא דֶּרֶךְ מִקְרָה, רֵאשִׁית תְּשׁוּבָתוֹ חֲרָטָה וּוִדּוּי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כח, יג): "וּמוֹדֶה וְעֹצֵב יְרֵחָם", הִזְכִּיר תְּחִלָּה "וּמוֹדֶה" וְאַחַר כָּךְ "וְעֹצֵב". אַךְ הָאִישׁ הַחוֹטֵא וְשׁוֹנֶה בְּחֶטְאוֹ, עָלָיו נֶאֱמַר: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו", וְרַק אַחַר כָּךְ: "וְיָשׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ", כִּי הוּא צָרִיךְ לַעֲזֹב אֶת דַּרְכּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וְרַק אַחַר כָּךְ יִתְחָרֵט וְיִתְוַדָּה.

עַל פִּי זֶה, אוֹמֵר רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִיין, מְדֻקְדָּק נִפְלָא מְאֹד הַלָּשׁוֹן "יַעֲזֹב רָשָׁע", כִּי הַחוֹטֵא וְשׁוֹנֶה נִקְרָא רָשָׁע. וְכֵן מוּבָן הַלָּשׁוֹן "דַּרְכּוֹ" כִּי יֵשׁ לוֹ כְּבָר דֶּרֶךְ, לְאַחַר שֶׁעָשָׂה אֶת הַחֵטְא כַּמָּה פְּעָמִים.

זאת וְעוֹד, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַקָּבָּ"ה לֹא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, אֲבָל לַחוֹטֵא וְשׁוֹנֶה – הַקָּבָּ"ה כֵּן מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה. לָכֵן כָּתוּב: "וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו", שֶׁאִם אוֹתוֹ חוֹטֵא וְשׁוֹנֶה חָשַׁב לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ מַחֲשַׁבְתּוֹ מִצְטֶרֶפֶת לְמַעֲשֶׂה, וְלָכֵן גַּם הוּא צָרִיךְ לַעֲזֹב תְּחִלָּה אֶת אוֹן מַחְשְׁבוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ לָשׁוּב אֶל ה'.

מוֹסִיף רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִיין וְאוֹמֵר, כִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ יְבֹאֲרוּ גַּם הַפְּסוּקִים בִּמְגִלַּת אֵיכָה (ג, לט-מ): "מַה יִתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'", פֵּרוּשׁ : מַה מוֹעִיל הַנִּדּוּי לְמִי שֶׁהִרְבָּה מְאֹד לַחֲטא בְּאוֹתָם חֲטָאִים! אֶלָּא תְּחִלָּה עָלָיו לְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה", שֶׁהוּא עֲזִיבַת הַחֵטְא, וְרַק אַחַר כָּךְ: "וְנָשׁוּבָה עַד ה'", בַּוִּדּוּי וַחֲרָטָה.

מְחִילָה אַחֲרֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנִים

רַבִּי נַחְמָן פוּקְסְבְּרוּמֶר הֵבִיא אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא שֶׁסִּפֵּר עַל יְדֵי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה, כְּדֵי לְהָבִיא לְחִוּוּק הָרַבִּים :

בִּהְיוֹתִי יֶלֶד כְּבֶן אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנִים, חָל אֶצְלִי חִיּוּק גָּדוֹל בְּרוּחָנִיּוּת. הִתְחַלְתִּי לְדַקְדָּק בְּמִצְוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת. לָמַדְתִּי בְּהַתְמָדָה, וַאֲפִלּוּ לֹא יָצָאתִי לְשַׁחֵק בַּהַפְסָקוֹת. בְּמַהֲלַךְ הַלָּמּוּד הִתְוַדַּעְתִּי לְהַרְבֵּה חֶמְרוֹת וּמִנְהָגִים שׁוֹנִים, גַּם שֶׁל רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז וְגַם שֶׁל עֲדוֹת הַמִּזְרָח, וְאֶת הַכֹּל הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְקַיֵּם. כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, הִקְפִּיצוּ אוֹתִי לְשְׁעוּר א' בִּישִׁיבָה קְטַנָּה. הִמְשַׁכְתִּי בַּהֶרְגֵלִים שֶׁקָנִיתִי בִּהְיוֹתִי בַּתַּיִת, אַךְ בְּעֵינֵי הַחֲבֵרִים מֵהַשְׁעוּר שֶׁלִי הָיְתָה הִתְנַהֲלוּתִי מְשֻׁנָּה וּמוּזָרָה. הָיִיתִי נָתּוּן לְלַעַג וָקֶלֶס, חָוִיתִי בִּזְיוֹנוֹת וְהַשְׁכָּלוֹת. רֹאשׁ הַמַּלְעִיגִים הָיָה בָּחוּר בְּשֵׁם יַעֲקֹב [שֵׁם בָּדוּי], שֶׁפָּחַף אֶת כֻּלָּם אַחֲרָיו. הַבַּחוּרִים הָיוּ מְחַקִים אֶת תְּנוּעוֹתַי בַּתְּפִלָּה, וְהָיוּ מְכַנִּים אוֹתִי בְּכִנּוּיִם לֹא נְעִימִים. בְּאַחַד הַיָּמִים הֵם חִטְטוּ בְּכִתְבֵי הַיָּד שֶׁלִּי, שֶׁבָּהֶם הָיִיתִי רוֹשֵׁם אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשִׁי. הִרְגַּשְׁתִּי מֻשְׁפָּל עַד עָפָר, וַחֲסַר אוֹנִים. בְּכָל עֶרֶב הָיִיתִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה וּבוֹכֶה לְהוֹרַי.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנָה חֲדָשִׁים עָבַרְתִּי מַפֶּכֶת הִתְעַלְלֻיּוֹת, עַד שֶׁאָבִי הֶעֱבִיר אוֹתִי לִישִׁיבָה אַחֶרֶת, וּבָהּ נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מַתְחִיל דַּף חָדָשׁ בְּחַיֵּי. נִזְהַרְתִּי מְאֹד לֹא לִמְשֹׁךְ תְּשׂוּמַת לֵב עַל יְדֵי הַנְהָגוֹת יוֹצְאוֹת דּפֶן, וּבְהַדְרָגָה וְתַּרְתִּי עַל הַקַבָּלוֹת שֶׁקִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי. הַצַּלֶקֶת שֶׁל שְׁמוֹנַת חָדְשֵׁי הַהִתְעַלְלוּת הִמְשִׁיכָה לִדְקֹר וְלִצְרֹב בְּתוֹךְ לִבִּי.

הַיְשִׁיבָה הַחֲדָשָׁה שָׁכְנָה בְּאוֹתָהּ עִיר שֶׁבָּהּ הָיְתָה הַיְשִׁיבָה הַקּוֹדֶמֶת, וְהַבַּחוּרִים מֵהַיְשִׁיבָה הַקּוֹדֶמֶת, וּבְרֹאשָׁם יַעֲקֹב, נִצְלוּ כָּל הִזְדַּמְנוּת לְהַמְשִׁיךְ לִלְעֹג לִי.

עַד גִיל שֵׁשׁ עֶשְׂרָה לֹא הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי מֵהַמַּשְׁבֵּר שֶׁנִּגְרַם לִי בִּגְלַל אוֹתָם בַּחוּרִים. בִּישִׁיבָה גְדוֹלָה כְּבָר פָּתַחְתִּי בֶּאֱמֶת דַּף חָדָשׁ. לָמַדְתִּי שׁוּב בִּשְׁקִידָה רַבָּה, בָּנִיתִי אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ, וּבָרוּךְ ה' עָלִיתִי עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ פֶּרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ, נָשָׂאתִי אִשָּׁה בָּרוּךְ ה', וְהֵקַמְתִּי בַּיִת לְלֹא קְשָׁיִם מְיֻחָדִים. הַחַיִּים הִמְשִׁיכוּ, וְהַזְכְרוֹנוֹת הַקָּשִׁים הִתְעַמְּמוּ, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא נִמְחֲקוּ!

לִפְנֵי שָׁנָה צִלְצֵל הַטֶלֶפוֹן בְּבֵיתִי, וְעַל הַקָּוּ הָיָה אָדָם שֶׁהִזְדַּהָה בְּשֵׁם יַעֲקֹב. רַק כְּשֶׁהוּא אָמַר שֶׁלָּמַד יַחַד אִתִּי בְּשִׁעוּר א' בִּישִׁיבָה קְטַנָּה, הִתְחַלְתִּי לִקְלֹט מִיהוּ. בְּכָל זאת, חָלְפוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנִים מֵאוֹתָם שְׁמוֹנָה חֲדָשִׁים קָשִׁים וַאֲיֻמִּים.

יַעֲקֹב בְּקֵּשׁ לוֹמַר לִי כַּמָּה מִלִּים. הַקּוֹל, הַזָּכוּר שֶׁלֹא לְטוֹב, גָּרַם לִי צְמַרְמֹרֶת. הַזְכְרוֹנוֹת שָׁבוּ וְדָקְרוּ אֶת לִבִּי. וּבְכָל זאת, הִסְכַּמְתִּי לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ.

"אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַצֵּל לְפָנֶיךָ, וּלְנַסּוֹת לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ", אָמַר יַעֲקֹב, וְקוֹלוֹ נִצְרַד פִּתְאֹם. "כְּשֶׁהָיִינוּ בִּישִׁיבָה קְטַנָּה נָהַגְתִּי בְּאַכְזָרִיּוּת כְּלַפֶּיךָ. פָּגַעְתִּי בְּךָ וּמֵרַרְתִּי לְךָ אֶת הַחַיִּים. יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָעֹנֶשׁ הַנּוֹרָא שֶׁבָּא עָלַי, מַגִּיעַ לִי. נוֹלְדוּ לִי שִׁשָּׁה יְלָדִים, אֲבָל כֻּלָּם חוֹלִים. גַּם אִשְׁתִּי חוֹלָה. אֲנִי מִתְרוֹצֵץ כָּל הַזְמַן בֵּין בָּתֵּי חוֹלִים וּבֵין רוֹפְאִים בִּתְחוּמִים שׁוֹנִים. הַפַּרְנָסָה שֶׁלִּי דְּחוּקָה, בְּקֻשִׁי אֲנִי מַצְלִיחַ לִשְׂרֹךְ. אֵין לִי סָפֵק, שֶׁכָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים בָּאִים עָלַי בִּגְלַל שֶׁפָּגַעְתִּי בְּךָ וְהִשְׁפַּלְתִּי אוֹתְךָ. בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ כְּדֵי לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ שֶׁתִּמְחֹל לִי, וְרַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר הִצְלַחְתִּי לְאַתֵּר אוֹתְךָ. אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, אָנָּא, מְחַל לִי מְחִילָה גְּמוּרָה, אַף שֶׁאֵינֶנִּי רָאוּי לְכָךְ".

לְרֶגַע הִרְגַּשְׁתִּי שׁוּב כְּמוֹ יֶלֶד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, עוֹמֵד חֲסַר אוֹנִים מוּל הַשְׁכָּלוֹת וּבוּז שֶׁל הַחֲבֵרִים. נָשַׁמְתִּי עָמֹק, וְהֵטַחְתִּי בְּיַעֲקֹב: "מֵעוֹלָם לֹא מָחַלְתִּי לְךָ, וְגַם לֹא לִשְׁאָר הַחֲבֵרִים. אֵין לְךָ אֲפִלּוּ מֵשָׂג כַּמָּה כְּאֵב וְצַעַר גָּרַמְתֶּם לִי, כַּמָּה סֵבֶל וְנֶזֶק! הַהַשְׁלָכוֹת שֶׁל הַפְּגִיעָה שֶׁפְּגַעְתֶּם בִּי הִשְׁפִּיעוּ עָלַי לְרָעָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים!"

הוּא בָּכָה, וְהִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר עַל לִבִּי. שׁוּב וָשׁוּב הוּא הִבִּיעַ צַעַר עַל אוֹתָם מַעֲשִׂים נוֹרָאִים שֶׁעָשָׂה כְּבָחוּר צָעִיר. הוּא אָמַר, שֶׁיָּבִין אוֹתִי אִם לֹא אוּכַל לִסְלֹחַ, אֲבָל שֶׁאֲנַסֶה לִמְצֹא בִּי רַחֲמִים עַל יְלָדָיו הַקְטַנִּים, שֶׁסּוֹבְלִים סֵבֶל מְמֻשָּׁךְ כָּל כָּךְ.

לְאַחַר זְמַן מָה רָאִיתִי אֶת שִׁבְרוֹן הַלֵּב שֶׁלּוֹ, וְיָדַעְתִּי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת מִתְחָרֵט וּמִצְטַעֵר עַל כָּל הַסֵּבֶל וְהַצַּעַר שֶׁגָּרַם לִי. הִתְרַצֵיתִי וּמָחַלְתִּי לוֹ.

רָשַׁמְתִּי אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל רַעֲיָתוֹ וְשֶׁל יְלָדָיו כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה. כַּעֲבוֹר זְמַן הִתְקַשַׁרְתִּי אֵלָיו לְבָרֵר עַל שְׁלוֹם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. הוּא שָׂמַח לְסַפֵּר, שֶׁאִשְׁתּוֹ מַרְגִישָׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב, וְגַם הַמַּצָּב שֶׁל שְׁנַיִם מִילָדָיו מִשְׁתַּפֵּר.

הַסִּפּוּר הַזֶּה יוּכַל אוּלַי לְחַדַּד אֶת הַמֶּסֶר: בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ זֶה אֵשׁ! וְעַל מִצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכְּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְרַצֶה אֶת חֲבֵרוֹ!

סֵדֶר עֶרֶב יוֹם הַכְּפּוּרִים...

בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בַּיְשִׁיבָה, פָּנָה רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, רַבִּי שְׁמוּאֵל בִּירְנְבּוֹים, אֶל נֶהָגוֹ הַמָּסוּר, ר' יְהוּדָה בָּרוּךְ עֶקְשְׁטֵיין, וּבִקֵּשׁ שֶׁיָּכִין אֶת עַצְמוֹ לִנְסִיעָה.

תָּמַהּ רִי יְהוּדָה בָּרוּךְ : "וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֶאֱכֹל הַיּוֹם".

עָנָה לוֹ הָרַב בַּנֶּסַח הָאָפְיָנִי לוֹ: "הַיינְט בֵּייעֶן מִיר עֶסִין מִצְווֹת!" [הַיּוֹם אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לֶאֱכֹל מִצְווֹת...].

הַתַּחֲנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה בָּעִיר מוֹנְסִי, לְנַחֵם אֲבֵלִים.

אַחֲרֵי נְסִיעָה אֲרֻכָּה חָזְרוּ לְבְּרוּקְלִין, וְאָז הָיָה רַבִּי שְׁמוּאֵל עָסוּק בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מָה בַּטֶלֶפוֹן, בְּעִנְיְנֵי צִדְקוֹת עֲבוּר בְּנֵי תּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אַחַר כָּךְ נָסְעוּ יַחַד לְבֵית חוֹלִים לְחוֹלֵי נֶפֶשׁ, שָׁם הָיָה מְאֻשְׁפָּז יְהוּדִי מִמִּשְׁפָּחָה חֲשׁוּבָה, אֲשֶׁר יָצָא מִדַּעְתּוֹ, לֹא עָלֵינוּ. הֵם נִכְנְסוּ לְחַדְרוֹ, שֶׁהָיָה מוּגָן, כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכַל לִפְגַּעַ וּלְהַזִיק לְעַצְמוֹ. הַחוֹלֶה קִבֵּל אוֹתָם בְּצָהֳלָה שְׂמֵחָה, וְהִכְרִיז: "הֲרֵי הָרֹאשׁ יְשִׁיבָה בָּא לְבַקֵּר אוֹתִי, הָבָה נִרְקֹד בְּיַחַד!" וַיִּשְׁלֵּב הָרַב אֶת יָדָיו בִּידֵי הַיְהוּדִי הַחוֹלֶה וְרָקֵד עִמּוֹ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, בְּחִבָּה וּבְאַהֲבָה גְּדוֹלָה.

כְּשֶׁיָּצְאוּ מִבֵּית הַחוֹלִים, אָמַר הָרַב בִּירֶנְבּוֹיִם לְרִי יְהוּדָה בָּרוּךְ, שֶׁלֹא רָחוֹק מִשָּׁם מִתְגּוֹרֵר תַּלְמִיד חָכָם חָשׁוּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹבוֹת גְּדוֹלִים, וּמֵאַחַר שֶׁלֹא הִשִׂיגָה יָדוֹ כְּבָר זְמַן רַב לְשַׁלֵּם אֶת הוֹצָאוֹת הַחַשְׁמַל שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ, נִשְׁלְחָה אֵלָיו הַתְרָאָה שֶׁל נִתּוּק מִן הַחַשְׁמַל.

נָסְעוּ הָרַב וְנֶהָגוֹ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם, וְעַל אֲתַר כָּתַב לוֹ הָרַב צֶ'ק עַל סַךְ חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף דּוֹלָר. הַלָּה סֵרֶב לְקַבֵּל אֶת הַכֶּסֶף, אַךְ הָרַב אָמַר לוֹ, בְּנֹעַם וּבִתְקִיפוּת גַּם יַחַד: "הֲרֵי יְדִידִים אֲנַחְנוּ, וְאַתָּה פּוֹגֵעַ בִּי אִם אֵין אַתָּה מְקַבְּלוֹ !"

לְבַסּוֹף קִבֵּל אוֹתוֹ גָּאוֹן אֶת הַכֶּסֶף. [יֵשׁ לְצַיֵּן, שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כַּמָּה בַּעֲלֵי בָּתִּים מַה שֶׁעָשָׂה הָרַב בִּירְנְבּוֹיִם עֲבוּר אוֹתוֹ גָּאוֹן, קִבְּלוּ עַל עַצְמָם לִפְרֹעַ אֶת יֶתֶר חוֹבוֹתָיו, שֶׁהִגִּיעוּ לְסַךְ שֶׁל כְּמֵאָה אֶלֶף דּוֹלָר].

רַק אָז חָזַר הָרַב זַצַ"ל לְבֵיתוֹ לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדַת עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, וְהָיָה זֶה זְמַן לֹא רַב לִפְנֵי כְּנִיסַת הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ.

הַצֶ׳ק עֲדַיִן אֵינוֹ חָתוּם...

מְסַפְּרִים עַל מְנַהֵל מִפְעָל גָּדוֹל שֶׁזִּמֵּן אֶת כָּל הָעוֹבְדִים לַאֲסֵפָה, וְאָמַר לָהֶם: "תִּרְאוּ חֶבְרֶיָה, הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה שָׁנָה טוֹבָה מְאֹד לַמִּפְעָל. אֲנִי מַעֲרִיךְ מְאֹד אֶת הָעֲבוֹדָה הַמְאֻמֶּצֶת שֶׁלָּכֶם, לָכֵן אֲנִי אֶתֵּן לְכָל אֶחָד מִכֶּם צֶ'ק עַל סַךְ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שְׁקָלִים!"

"וּוָאוּ!" מְחִיאוֹת כַּפַּיִם, כֻּלָּם מְאֻשָּׁרִים עַד הַגַּג.

מְנַהֵל הַמִּפְעָל מֵרִים אֶת יָדוֹ: "שְׁשְׁשְׁ, אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד לָכֶם עוֹד מַשֶׁהוּ. אִם גַּם הַשָּׁנָה הַבָּאָה תִּהְיֶה טוֹבָה כְּמוֹ הַקּוֹדֶמֶת, אֲנִי גַּם אֶחְתּם לָכֶם עַל הַצֶ'קִים"...

מַעֲשִׂיָּה נָאָה, אַךְ כֵּיצַד הִיא נוֹגַעַת אֵלֵינוּ?

אָמַר רַבִּי בֶּן צִיּוֹן סְנָה: כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַכֹּל נִגְזָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְתָּחִים סִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים.

עוֹמֵד לוֹ בֶּן אָדָם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, מַרְגִישׁ טוֹב עִם עַצְמוֹ. סוֹף סוֹף הוּא עָבַד קָשֶׁה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הִשְׁתַּדַּל, הִתְאַמֵּץ, הִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁצָרִיךְ, תְּקִיעוֹת שׁוֹפָר, מַלְכֻיּוֹת. אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: "זֶהוּ, עָשִׂינוּ אֶת זֶה. בָּרוּךְ הַשֵׁם זָכִינוּ לְשָׁנָה טוֹבָה, הֵן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גּוֹזְרִים אֶת גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם".

אוֹמְרִים לוֹ: אַתָּה צוֹדֵק, הַכֹּל נִכְתָּב בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲבָל הַצֶ'ק עֲדַיִן לֹא חָתוּם...

נָכוֹן שֶׁהַכֹּל נִגְזָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, נָכוֹן שֶׁקִבַּלְתָּ כְּבָר אֶת הַצֶ'ק, אֲבָל עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לִפְדּוֹת אוֹתוֹ, חֲסֵרָה הַחֲתִימָה.

יָמִים גּוֹרָלִיִּים לְפָנֶיךָ, תַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת בְּסֵדֶר, לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּבִשְׁעַת נְעִילָה יַחְתֹּם לְךָ הַקָּבָּ"ה עַל הַצֶ'ק, לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת.

"זָכְרֵנוּ לְחַיִּים מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים"

אָדָם מְמֻצָּע מִן הַיִּשּׁוּב, עוֹלֶה עִם מְכוֹנִיתוֹ עַל הַכְּבִישׁ וְנוֹסֵעַ. הוּא לֹא "מֵבִין" מִדַּי הַרְבֵּה אֵיךְ הַמְּכוֹנִית נוֹסַעַת וְאֵיךְ עוֹבְדִים הַמַּנְגְּנוֹנִים הַשּׁוֹנִים שֶׁבָּהּ, וְגַם אֵין לוֹ הַרְבֵּה מֵשָׂג אֵיךְ בָּנוּי הַכְּבִישׁ, מִכַּמָּה שְׁכָבוֹת, וְאֵיזוֹ שִׁכְבָה מֵעַל וְאֵיזוֹ מִתַּחַת. הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה לֹא אִכְפַּת לוֹ. הָעִקָּר: הוּא נִכְנָס לָאוֹטוֹ, צוֹבֵר תָּאוּצָה, וְנוֹסֵעַ...

חֲזַ"ל הַקָּדוֹשִׁים סִדְרוּ לָנוּ אֶת הַתְּפִלּוֹת. רַק לִפְעָמִים, כְּשֶׁאָדָם מְגַלֶּה "קְצֵה צִפֹּרֶן" הַחוֹשֵׂף לְפָנָיו מַה שֶׁהֵם הִכְנִיסוּ בִּפְנִים, בְּתוֹךְ הַתְּפִלּוֹת, הוּא אוֹחֵז אֶת הָרֹאשׁ וְאוֹמֵר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם! אֲנִי עוֹלֶה עַל הַכְּבִישׁ שֶׁהֵם סָלְלוּ, וְנוֹסֵעַ עָלָיו עַד גַּן עֵדֶן!..."

הָבָה נִרְאֶה כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁלֹא חָלַמְנוּ שֶׁהֵם קַיָּמִים בִּכְלָל בְּנוֹגֵעַ לְמַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְנוּ לְהוֹסִיף בַּתְּפִלָּה בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים חַיִּים":

כָּתַב הַטּוּר אֹרַח חַיִּים (סי' תקפב): "וְתִקְנוּ לְהוֹסִיף בְּבִרְכַת מָגֵן 'יִזְכְּרֵנוּ לְחַיִּים' כִּי בַּחַיִּים נוֹפֵל לְשׁוֹן זְכִירָה, דִּכְתִיב (יְחֶזְקֵאל יח) 'וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה... חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת, כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזְכְּרוּ לוֹ בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה', וּכְתִיב זְכִירָה בְּאַבְרָהָם, דִּכְתִיב (תְּהִלִים קה, מב): 'כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ', לְפִיכָךְ תִּקְנוּ זְכִירָה בְּמָגֵן".

מַמְשִׁיךְ הַטּוּר: "וְיֵשׁ בְּמַטְבֵּעַ זֶה, 'יִזְכְּרֵנוּ לְחַיִּים' וְכוּ', י"א תֵּבוֹת כְּנֶגֶד י"א תֵּבוֹת שֶׁבַּפָּסוּק (יְחֶזְקֵאל יח, כג): 'הֶחָפֵץ אֶחְפּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם ה' אֱלֹקִים הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְרָכָיו וְחָיָה', וְי"א תֵּבוֹת שֶׁבַּפָּסוּק (שָׁם יח, כז): 'וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶה'".

עוֹד כּוֹתֵב הַטּוּר [וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר אֶת דְּבָרָיו הַבַּ"ח]: בְּמַטְבֵּעַ 'יִזְכְּרֵנוּ לְחַיִּים', יַחַד עִם תֵּבוֹת 'מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן', יֵשׁ ט"ו תֵּבוֹת, כְּנֶגֶד ט"ו תֵּבוֹת שֶׁבַּפָּסוּק (יְשַׁעְיָהוּ ו, יג): "וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂירִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּה".

הַטּוּר מְבָאֵר לָמָּה תִּקְנוּ מִסְפַּר מִלִּים כְּנֶגֶד הַמִּלִּים שֶׁבִּפְסוּקִים אֵלּוּ? "וְתִקְנוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַפְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תְּשׁוּבָה, לְפִי שֶׁהֵן יְמֵי תְּשׁוּבָה".

הוּא מְסַיֵּם: "וְיֵשׁ בָּהֶם ס"ח אוֹתִיּוֹת כְּמִנְיַן 'חַיִּים', וְזֶהוּ 'יִזְכְּרֵנוּ לְחַיִּים'. וּכְנֶגֶד ס"ח תֵּבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּפִינְחָס (בַּמִּדְבָּר כח, א – ו). וּכְנֶגֶד ס"ח אָלֶפִין שֶׁהֵם בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, עַל שֵׁם 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ' - וְאָנוּ מְבַקְשִׁים חַיִּים בִּזְכוּת הַתּוֹרָה".

שָׁלֹא יְהֵא עֲמָלֵנוּ לַשָּׁוְא!

בַּסֵּפֶר "עֲטֶרֶת חֲכָמִים" הוּבְאָה דְּרָשָׁה מְרַגֶּשֶׁת וּמְעוֹרֶרֶת שֶׁנָּשָׂא הַמַּגִּיד מִקַמֶּנִיץ קֹדֶם תְּפִלַּת נְעִילָה :

"זַלְמָן! שָׁמַעְתָּ?" נִכְנַס זוּנְדְל אֶל בֵּיתוֹ וְקָרַע אוֹתוֹ מֵחֲלוֹמוֹתָיו.

"מָה? מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת?" רָטַן זַלְמָן. אֲבָל זוּנְדְל כְּמוֹ לֹא שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו, וְהִמְשִׁיךְ בְּלֹא נְשִׁימָה : "שָׁמַעְתָּ עַל חַיִּים טוֹבִיָּה?"

"נוּי", הֵשִׁיב זַלְמָן בְּחֹסֶר עִנְיָן, "מַה כִּי וְלוֹ?"

"הוּא מְחַתֵּן אֶת בִּתּוֹ !"

"מַזָּל טוֹב!... וְאוּלַי, זוּנְדְל, תַּסְבִּיר לִי מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי עַכְשָׁו".

"אֹמַר לְךָ", הִמְשִׁיךְ זוּנְדְל בְּקוֹל צוֹפֵן סוֹד, "שְׁמוּעָה גָּנְבָה לְאָזְנַי, שֶׁבְּעוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים, בַּחֲתֻנָּה הַגְּדוֹלָה, חַיִּים טוֹבִיָּה עָתִיד לְחַלֵּק לְכָל עָנִי שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתוֹ מֵאָה רוּבָּלִים !"

"מֵאָה רוּבָּלִים?!" זַלְמָן הִתְעוֹרֵר בְּאַחַת מִשְׁנָתוֹ, "אַתָּה בָּטוּחַ? !"

"כֵּן כֵּן, מִישֶׁהוּ מְהֵימָן אָמַר לִי זאת. אֲנִי כְּבָר יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, בּוֹא גַּם אַתָּה, כְּדַאי לְךָ".

זַלְמָן לֹא הִתְמַהְמַהּ, וּמִיָּד לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית יָצָא אֶל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה. צוֹעֵד רַגְלָיו אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה. מְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו בַּשָּׂדוֹת, עוֹבֵר יְעָרוֹת, מְטַפֵּס עַל סְלָעִים, מְבַקֵּשׁ לְקַצֵּר אֶת דַּרְכּוֹ כְּכָל שֶׁנִּתָּן. בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם מֻקְדֶּמֶת הִגִּיעַ עָיֵף וְיָגֵעַ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

מִיָּד פָּנָה לְבֵיתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, אֲבָל שָׁם הוֹדִיעוּהוּ: "הַחֲלֻקָּה תִּהְיֶה לִפְנוֹת עֶרֶב, מְעַט לִפְנֵי הַחֻפָּה".

"מָה אֶעֱשֶׂה כָּעֵת בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר לֹא מֻכֶּרֶת?" חָשַׁב לְעַצְמוֹ זַלְמָן.

לְפֶתַע נִזְכָּר: "יַעֲקֹב בֶּן דּוֹדִי גָּר כָּאן בָּעִיר. אֵלֵךְ לְבֵיתוֹ, אוּלַי יַסְכִּים לְאָרֵחַ אוֹתִי לְמִסְפַּר שָׁעוֹת". יַעֲקֹב אָכֵן שָׂמַח לִרְאוֹת אֶת בֶּן דּוֹדוֹ, הִצִיעַ לוֹ מִטָּה, וְשָׁלַח אוֹתוֹ לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ.

מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד, וְעוֹד יוֹתֵר שְׁנָתוֹ שֶׁל הַיָּגֵעַ מִן הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה. לִפְנוֹת עֶרֶב נִגַּשׁ בַּעַל הַבַּיִת, וְנִסָּה לְעוֹרֵר אוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת: "זַלְמָן קוּם", אַךְ זַלְמָן הֶעָנִי הָיָה כֹּה עָיֵף וּמְתֻשָּׁשׁ, וְהִתְחַנֵּן מִתּוֹךְ שֵׁנָה: "הַנַּח לִי, אֲנִי רוֹצֶה לִישׁן..."

"קוּם !" קָרָא בַּעַל הַבַּיִת.

"אֲנִי כֹּה עָיֵף" מְמַלְמֵל הֶעָנִי.

אַךְ בַּעַל הַבַּיִת לֹא הֵנִיחַ לוֹ. "זַלְמָן בֶּן דּוֹדִי, קוּם, הִתְעוֹרֵר! זְכֹר אֵיזוֹ דֶּרֶךְ קָשָׁה עָבַרְתָּ, כַּמָּה הִתְאַמַּצְתָּ לָבוֹא הֵנָּה, זְכֹר אֶת יְלָדֶיךָ הַקְטַנִּים אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל הַכֶּסֶף שֶׁתָּבִיא. אִם תִּישָׁן כָּעֵת, הַכֹּל יִהְיֶה לַשָּׁוְא. כָּל הַטָּרְחָה, כָּל הַמַּאֲמָץ, וַהֲכִי חָשׁוּב, כָּל הַתִּקְוָה לֶעָתִיד. קוּם! רוּץ אֶל בֵּית הֶעָשִׁיר, כָּעֵת מִתְנַהֶלֶת הַחֲלֻקָּה !"

אֶל הֶעָנִי הַזֶּה נִמְשַׁלְנוּ גַּם אָנוּ. כָּל הַשָּׁנָה הִנְנוּ נִצָּבִים כַּעֲנִיִּים וְדַלִּים מִמִּצְווֹת וּמִמַּעֲשִׂים. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נוֹדַע לָנוּ כִּי יֶשְׁנָהּ "חֲלֻקָּה"! נִתָּן לִזְכּוֹת לְשָׁנָה טוֹבָה. אָנוּ מִתְאַמְּצִים כָּל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, מַכְשִׁירִים אֶת עַצְמֵנוּ לִהְיוֹת רְאוּיִים לְאוֹתָהּ חֲלֻקָּה.

אֵימָתַי מִתְבַּצַּעַת "הַחֲלֻקָּה"? בִּתְפִלַּת הַנְּעִילָה, בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ.

וְהִנֵּה כָּעֵת, בִּזְמַן הַחֲלֻקָּה, אָנוּ מְתֻשָּׁשִׁים וִיגֵעִים מֵחֲמֵשֶׁת הָעִנּוּיִים. אַךְ אִם נִתְמַהְמַהּ, וְנִתֵּן לְרִפְיוֹן הַחוּשִׁים לְהִשְׁתַּלֵּט עַל גּוּפֵנוּ - הַיּוֹם יָבוֹא וְיִפְנֶה, זְמַן הַחֲלֻקָּה יַעֲבֹר, וְאָנָה אָנוּ בָּאִים!!

הַמַּאֲמָץ כֻּלּוֹ יְהֵא לַשָּׁוְא!

הָבָה נִתְעַשֵּׁת וְנִתְעוֹרֵר, נָבוֹא לִפְנֵי קוֹנֵנוּ וּנְקַבֵּל אֶת שִׁפְעוֹ הַטוֹב!

זֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה (מִשְׁלֵי ו, ט-י): "עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב, מָתַי תָּקוּם מִשְׁנָתֶךָ? מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם".

אוֹמֵר הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם לְאוֹתוֹ עָצֵל: אַל נָא תּאמַר 'אָנוּם מְעַט, אִישַׁן אַךְ מְעַט, אֶאֱבֹק מְעַט אֶת יָדַי', שֶׁכֵּן אִם תַּמְשִׁיךְ כָּךְ, 'יָבוֹא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ, וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן'. אִם תָּקוּם וְתִתְעוֹרֵר, יִתְמַלֵּא מַחְסוֹרְךָ וְרֵאשֶׁךְ בִּמְהִירוּת, וַה' יְמַלֵּא כָּל חֶסְרוֹנְךָ כְּאָדָם הַמְמַהֵר לְגוֹנֵן עַל חֲבֵרוֹ.

הָבָה נִתְעוֹרֵר, נִתֵּן אֶת לִבֵּנוּ וְנֵדַע לְנַצֵּל שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן זוֹ!