פרשה ופירושה
לקט פירושים על פרשת השבוע
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲרַבֵּרָה ..." כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גְדֶל לֵאלוקינוּ מעשה היה שנוכח רבי אלחנן וסרמן הי"ד בבית הכנסת הגדול בברנוביץ' בשבת שובה, בעת שהרב המקום רבי דוד ווייצל זצ"ל עמד להשמיע את דרשתו כמנהג ישראל, לפתע באו שלוחים להודיע שהרב אינו חש בטוב, ולא ידרוש היום, מיד נשאו כולם את עיניהם לעבר רבי אלחנן שידרוש הוא, ניסה רבי אלחנן לסרב, אך האנשים הוסיפו להפציר בו שידרוש, לבסוף עלה רבי אלחנן על הבמה ופתח בדברי הקדמה אותם קישר לפרשת השבוע פרשת האזינו וכה אמר : משה רבינו אשר התורה מעידה עליו שהיה עניו מכל האדם, אשר על פני האדמה, הכיצד זה הגיע לדבר בנוסח, "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" וכי הוא בשר ודם בן תמותה יקח לו עדים שיהיו חיים וקיימים לעולם? אלא משה רבינו עצמו בנשימה אחת מיישב את דבריו באומרו, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו, איני אומר לכם אפילו דבר אחד משלי, רק משל הקב"ה ובשביל כבודו יתברך, הריני רשאי לקחת עדים החיים וקיימים לעולם, אף עלי המשיך רבי אלחנן בהתנצלות אין לשאול מי שמך מוכיח ומטיף ליהודי ברנוביץ', כי לא אומר לכם שום דבר משלי אלא דברים המפורשים בתורה. (אור אלחנן)
הַצוּר תָּמִים פָּעֲלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ־ל אֱמוּנָה וְאֵין עֶוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוא:רבי יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל מלומז'ה תמה, מדוע בחר משה לפתוח את שירת האזינו, עליה נאמר שתהיה "לעד בבני ישראל" (לעיל לא, יט), דוקא במקרא זה אשר מביע הצדקת הדין הקשה, ונאמר בתפילת "צדוק הדין".בהספדו על רבה של קובנה, הגאון בעל "דבר אברהם", ועל כל משפחתו וקהלתו שנרצחו בידי הנאצים הארורים, העלה רבי יחיאל מרדכי לתרץ באופן זה: כידוע, בשירה זו נרמז כל מה שיארע לישראל עד ביאת המשיח. ומצינו בחז"ל שהקב"ה גם הראה למשה במראה הנבואה, את כל העתיד להתרחש עם ישראל עד תחיית המתים, (ראה רש"י להלן לד, ב, "עד הים האחרון"). כיון שראה משה רבינו דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, וחזה את החורבן הנורא של רבבות אלפי ישראל, וגאוני התורה בראשם, שנהרגו ונשרפו בידי בני עולה, פתח מיד בפסוק "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'", כדי לחזק את בני ישראל באמונתם (פנינים משולחן גבוה)
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךְ וְיַגִּדְךְ זְקֵנֶיךְ וְיֹאמְרוּ לָךְ:פשוטו של מקרא מתייחס אל כל הדורות ועל כל המעשים הנעשים בעולם. מאחר שבכל הארץ משפטיו, ומשפטי ה' ודאי נעשים על פי התורה, על כן כשם שצריך להבין דברי תורה ולהעמיק בהם, כך יש להתבונן בכל המאורעות המתרחשים בעולם, ולמצוא יסודם על פי משפטי התורה.ברם לא יסמוך האדם על בינתו, כיון שדעתו קצרה מלהבין דעת עליון. אלא צריך לשמוע לדעת רבותינו ז"ל, כפי שהנחילו לנו בתורה שעל פה. לכן המשיך הכתוב ואמר: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך".יש לדעת כי הציר עליו מסתובבת הנהגת ה' בבריאה, הוא כלל ישראל "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". שהרי מובן כי כל היצורים בבריאה נבראו לכבוד השי"ת לעשות רצון קונם. ומכל סוגי הנמצאים, העיקר הוא המין האנושי. ומהמין הזה העיקר הם כלל ישראל, שהם חלק ה' ועבדיו. ואף שהם המעט מכל העמים, אבל כך טבע ה' בבריאה שהפסולת מרובה מהאוכל. הגויים מרובים מישראל, ובכלל ישראל גופא, הלויים, השבט הנבחר, הם המעט. נמצא שתכלית הבריאה הם כלל ישראל, וכל אשר מתרחש בעולם, הוא למען ישראל, אף כי דעתנו קצרה מלהבין זאת. (טללי אורות רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד)
בהשקפה ראשונה
מאמרי השקפה, מוסר והנהגות
אילו יום הכיפורים היה חל פעם בשבעים שנה, היה בו אושר גדול, וכמה גדול האושר שהוא חל כל שנה. (רבי ישראל סלנט זצ"ל)
אם כל השנה כולה שפעו פניו של רבי יוסף חיים זוננפלד, זצ"ל קרניי הוד, והפיקו זוהר של קדושה וזיו עילאי - הרי בהגיע ערב יום הכיפורים, היה עור פניו מבהיק בזיו חכלילי, שהלך ונתלהט ככל שנתקרב היום הקדוש. שח אחד מזקני ירושלים: כשהייתי בא לדרשתו של רבי יוסף חיים בשבת שובה, הרי בשעה שהיה מתעטף בטליתו ועולה על יד ארון הקודש, והיה פותח ואומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" - היה הקהל כאילו נעקר מעולם התוהו והשפל לעולם אחר, לעולם שכולו התעלות מנוחה וכיסופין, לעולם יותר נעלה ונשגב. היתה זו שעה של קורת רוח שהיתה יפה מכל חיי העולם הזה! (האיש על החומה)
בפרוס יום הכיפורים כאשר מתרבים היו השואלים בהלכות התענית והתפילות, תמה על כך רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל באוזני מקורבו, שבהלכות תשובה, שהיא מצות היום הכל פשוט וברור, ואין להם ספיקות ושאלות כלל...(רבי שלמה זלמן אויערבך, חכו ממתקים)
סיפר רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שבאחת השנים הראשונות לבואו של רבי דב בעריש וינדנפלד (הרב מטשיבין) זצ"ל לשכונת 'שערי חסד' בירושלים, עבר פעם בליל יום הכיפורים אחר התפילה ליד בית הכנסת 'קהל חסידים' בשכונה, וראה מחזה מעניין - רבי דב בעריש מתעכב על יד קבוצת אנשים השרים ניגונים שונים. למחרת במוצאי היום הקדוש נערך רבי שלמה זלמן לדבר עם רבי דב בעריש באיזה דבר, ודרך אגב שאלו לפשר הענין. הסביר לו רבי דב בעריש: "אותם יהודים הינם פליטי חרב, שבורי לב, שאיבדו את בני משפחתם במלחמה. מאז שעלו ארצה איני רואה זיק חיוך על פניהם. כשעברתי אחר התפילה וראיתי אותם מנסים להחיות בקרבם את הניגונים שהיו מנגנים ביום הכיפורים בבתי החסידים שבפולין, חשבתי בלבבי - היש זמן מתאים מליל יום כיפור, להחיות בקרבם מעט רוח ונשמה?!".(שר התורה)
מדי ליל יום הכיפורים לאחר "כל נדרי", היה רבי שמשון פינקוס זצ"ל נושא שיחה על עיצומו של יום, מהותו וחשיבותו, כשאחת הנקודות העיקריות שעליהן עורר בקביעות, היתה זו שחובה לנצל את היום הקדוש ולא לאבד אותו בידיים. היצר הרע - היה אומר - מודע היטב להזדמנות הנדירה הזו הבאה אחת לשנה ומרכז את כל הכוח כדי להסיח את דעתנו מההזדמנות שהקב"ה ברחמיו נותן בידינו, ובשום אופן לא יניח לנו להתפלל כראוי, בין השאר במסווה של 'צדקות' וזריעת מחשבות ייאוש ורפיון. "תראה", פונה היצר הרע לכל אחד, "ביום הזה צריכים לבכות, ואתה עם לב האבן שלך הרי לא מסוגל לזה. עזוב, זה לא בשבילך. אתה, להתפלל כמו שצריך - לא יכול. וחבל לך בכלל לנסות..." "אסור לתת לו לנצח!" היה קורא, "בל נתפתה לדרוש מעצמנו דברים שאיננו יכולים לעמוד בהם, ויש לשאוף לכוון כמה שאפשר. אתה מרגיש מסוגל לכוון בתפילת שמונה עשרה אחת? - כולו רווח. שתי שמונה עשרה'ס? - תחטוף! עוד קדיש. עוד תפילה חטוף ככל יכולתך. אבל עיקר העיקרים הוא לא להיכנס למצב של ייאוש. אל תישבר באמצע, ואל תיכנס ל'נערווין'. אל תשכח שאנחנו עומדים בעיצומו של היום הקדוש ביותר בשנה"..(השמש בגבורתו)
" ענין של טעם"
טעם שאומרים "כל נדרי" בלשון ארמי, לפי שנתקן בבבל שבה היה עיקר לשונם בארמית, לכך תיקנוהו בארמית כדי שיבינוהו הכול (לבוש, סי' תרי"ט)
" מפי כתבם"
גם יום כיפור שייך לאמונה. כי הנה פסק הרמב"ם (הל' שגגות פ"ג ה"י) שמי שאינו מאמין בכפרתו אין יום הכיפורים מכפר לו! למרות שאיננו רואים - עלינו להאמין שחל בנו שינוי עצום ביום כיפור! משל למה הדבר דומה? לאדם שעלו פצעים בגופו. הרופא בודק אותו ואומר לו שהפצעים מקורם בזיהום שבתוך הגוף, ולכן עליו לקחת תרופה פלונית, ותוך שלשה ימים הוא יבריא. אותו חולה שומע להוראות הרופא, לוקח במשך שלשה ימים, שלש פעמים ביום את התרופה בזמן ובמינון המדוייק שאמר לו הרופא. לאחר שלשה ימים מביט אותו אדם בראי - והנה אין שום שינוי, גופו עדיין מלא פצעים. אומר לו הרופא: אתה בריא! הזיהום שהיה בגופך, אשר גרם לכל הפצעים הללו - נעלם, ותוך זמן מה גם הפצעים ייעלמו. עליך להאמין לי! כי אם לא תאמין, ותמשיך בהרגליך הקודמים שהביאו לאותו זיהום, הפצעים לא ייעלמו לעולם, כי הזיהום יחזור.זהו יום כיפור!בשו"ע (או"ח סי' תרכד ס"ה ומשנ"ב שם) נאמר כי במוצאי יום כיפור אוכלים ושמחים, על פי המדרש (במדב"ר פי"ז, ב) שבמוצאי יום כיפור יוצאת בת קול ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך - כי כבר רצה האלקים את מעשיך" (קהלת ט, ז). אדם המאמין שיום כיפור חולל בו שינוי, הוא רואה את עצמו לאחר יום כיפור כאדם אחר לגמרי. נכון, "הפצעים" עדיין קיימים, קשה להתפלל, קשה ללמוד - הוא יראה במשך הזמן את הסייעתא דשמיא הנפלאה שיש לו! לעומת זאת, אדם "שאינו מאמין בכפרתו" - הוא לא מאמין שיום כיפור חולל בו שינוי, הוא לא מאמין שעבודה שבימים כתיקונם אורכת חדשים ארוכים, ביום כיפור הכל נעשה בבת אחת, והוא חוזר להרגליו הקודמים - אדם כזה באמת לא יראה את השינוי! גם אם נראה בעינינו שהעולם הוא אותו עולם של לפני יום כיפור, עלינו להאמין שבמוצאי יום כיפור העולם הוא עולם אחר, והאדם הוא אדם אחר! כמו שאנו מאמינים ש"בראשית ברא אלקים", עלינו להאמין ש"ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם"! (ויקרא טז, ל). הקב"ה טיהר אותנו, עשה אותנו מחדש בדיה חדשה. ואם נאמין ניזהר ונישמר. (רבי שמשון פינקוס זצ"ל)
"מקום לשאלה",
שאלה: כל איסורים שבתורה בשתיה היא ברביעית(לון כ־86 נרם נפח), היכן מצינו על איסור שיהיה אפילו בפחות מרביעית? תשובה: : שיעור שתיה להתחייב עליו ביום הכיפורים, קבלו חז"ל כמלא לוגמיו, והוא פחות קצת מרביעית שכן הלכה למשה מסיני שכל אדם מתיישב דעתו קצת, כמלא לוגמיו שלו, והוא פחות מרביעית באדם בינוני. (ספר החידות)