ירח האיתנים - דתקיפי במצוות
חודש תשרי נקרא ירח האיתנים, מלשון איתן וחוזק, על שם כי בחודש תשרי הם המועדים היותר חזקים, ומיישרים את האדם אל השלמות. (מצודות דוד מלכים א' ח' ב')
ירח האיתנים דרשו חז"ל דתקיפי במצוות. וביארו המפרשים שהוא ע"ש המצוות הרבות שמצווים אנחנו בחודש תשרי יותר מכל חודשי השנה. אכן כך, נמצאים אנו בעצומם של ימים הנוראים הקדושים, בין כסה לעשור, בהם יתרצה האדם לקונו, לתקן מעשיו ולהיטיב דרכיו, וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח.
ימים קדושים הללו מוקפים מאוד בריבוי התפילות והימצאות יתירה בבתי כנסיות, במשך ימות השנה. קודם ראש השנה אנו מרבים בסליחות ועאכו"כ בימים אלו, וידועים דברי הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד) שכתב על ימים אלו, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה וכו', ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים וכו' ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
מיד בצאת יום הכיפורים הולכים אנחנו מחיל אל חיל ומתקרבים אנו לימי השמחה חג הסוכות והבא לאחריהם שמיני עצרת ושמחת תורה. גם בהם אנו מוסיפים בתפילה ואומרים בכל יום הלל השלם ותפילת המוספים ומקיפים אנו את הבימה ומתפללים ואומרים הושענות זכר למקדש, עד שביום השביעי יום ערבה הושענא רבה, רבוי תפילות והושענות. על שמיני עצרת ביארו צדיקים דברי הגמ': שמיני רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב, פז"ר הוא לשון פיזור, קש"ב מלשון הקשבה דהיינו תפילה, שבשמיני עצרת הוא זמן עליה לכל ישראל יום י"ג מדות, ובו ביום התחילו בני ישראל לחנך את בית המקדש בימי שלמה, ובו התפלל שלמה תפלתו על כל ישראל וכו', הוא היום המסוגל מאד לתשובה ולתפלה, עיי"ש שהאריך בדרוש כדרכו.
התפילות המפוזרות, דהיינו שלא היו כראוי בחודש זה ישנו עניין נוסף המתקשר לתפילה, בו התקיימה חנוכת בניין בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך, בו נשא תפילה ארוכה לדורות עולם ככתוב בספר מלכים: ויעמד שלמה וגו' ויפרש כפיו השמים. ויאמר - ה' אלקי ישראל אין כמוך אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וגו', ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו ה' אלקי לשמוע אל הרנה ואל התפלה וגו', ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וסלחת וגו', כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה [כמובא באריכות במלכים א' פרק ח']. על תפילה גדולה וחשובה זו אנו מבקשים (בתפילת יו"כ קטן) רחמנא אדכר לן צלותיה דשלמה מלכא.
שמחה גדולה זו היתה בעיצומם של ימים אלו בח' בתשרי, כתב בספה"ק בני יששכר (חודש תשרי - מאמר ה - חינוך המקדש) יום ח' מימי התשובה, הוא הנקרא בפי בני ידועים דברי הרמ"א (סי' תקפג ס"ב) יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה ומבטלים התפילה (מהרי"ל).
הדברים קל וחומר, אם כה נזהרים מהגימ' חטא, וגם שמבטל התפילה, כמה אנחנו צריכים להזהר במשנה זהירות מכל דיבור חול, שהוא החטא עצמו שמבטל התפילה. הבה נתחזק היטב בשמירה זו ביתר שאת ויתר עוז, כדברי הרמב"ם הנ"ל ונכריע את עצמנו ואת כל העולם כולו לכף זכות.
ונסיים בברכה כדברי שלמה המלך לאחר שגמר תפילתו הנ"ל, ויברך את כל קהל ישראל, ואמר להם: יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו. גם אנו נקווה לה', כמו שהיה ה' עמנו בשמירת הקודש עד היום כן יעזרנו ה', ונזכה להגיע לישרות ולשלמות בחודש זה (כנ"ל), ובטוחים אנו שבזכות חיזוק תקנה קדושה זו בכל השנה החולפת ובקבלה חדשה על העתיד, ישמע ה' ויקבל את תפילותינו ונזכה לגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ברו"ג, וימלא ה' כל משאלות לבנו לטובה, לנו ולכל בית ישראל.
צדיק מה פעל
בהתקרב היא"צ השישי של האי צדיק וקדוש, כ"ק מרן האדמו"ר הרה"ק רבי שמעון נתן נטע מלעלוב זצוק"ל זי"ע שעלה בסערה השמימה בליל יום הכיפורים שנת תש"ע והיה ידוע במסירותו לכבוד ה' ושתיקה בעת התפילה
ביקשנו מאת הרה"ג ר' ישראל קורנבליט שליט"א מרבני הישיבה, שזכה ליהנות מאורו ולהסתופף בצילו בכל שנות נשיאותו, לתאר ולספר במעט ממפעלו של צדיק
תודתנו נתונה לו על כך, ויה"ר שזכותו הגדולה של אדמו"ר זי"ע תגן בעדו ובעדנו לכט"ס, אמן
פותחין בכבוד אכסניה מפוארה חבורת "שומרי משמרת הקודש", אשר מייקרים ומעריכים את התפילה, הקשר של איש ישראל כדבר בן לאביו שבשמים, וקיבלו ע"ע, ומתאמצים לעמוד בקבלה לשמור על קדושת וכבוד התפילה ולא לשוח חלילה בביהמ"ד מתחילת התפילה ועד סופה. אשריכם, ואשרינו שזכינו להיות חלק וחבר בחבורה קדושה זו.
לקראת יומא דהילולא קדישא של איש קדוש כמלאך מן שמיא נחית הרה"ק רבי שמעון נתן נטע זצוק"ל זי"ע אדמו"ר מלעלוב, אשר עלה בסערה השמימה במיתת נשיקה בליל יום הקדוש שנת תש"ע, וכל ימיו היה להוט להחדיר ולעורר ולהזהיר בנושא ועניין נשגב זה, רבים מאוד נחקק בעצמותיהם נושא זה בכוחו ובזכותו, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, ובוודאי על כל אשר הולכים בדרכיו הק', ובפרט הדבקים בשמירה בכל כוחם בנושא קדוש זה. התבקשתי לתאר ולספר קצת ממה שזכינו וראינו בעינינו, וחלק ממה ששמענו מאחרים מכלי ראשון.
מפעל חייו - בלבו ונפשו
מיום שזכינו לאורו פה באר"י זכורני איך היה פחד לדבר בתפילה [ואפי' שלא ייראה כאילו מדברים] והגם שהיה עומד בתפילה וכולו בהתפשטות הגשמיות ושום דבר לא יכול לנתקו מדביקותו בבוראו, אך כשהיה שומע דיבור אחד בקצה ביהמ"ד, מיד היה מכה על השולחן בכל כוחו ואפי' באמצע אמירתו קדיש, והרבה פעמים היה שואג כארי על המשוחח, ומי יתאר בקריאת התורה או בהוצאת ס"ת, אימה ופחד נפלה כאשר יכל לשאוג ולהוציא את מי שישיח מילה אחת, ואף בין גברא לגברא לא נתן לשוחח כלל. כמו"כ כמה פעמים סימן בידיו שיצאו מביהמ"ד.
ציבור גדול מאוד, ביניהם עשירי תבל, והעומד בכל מקום שראה חולשה בנושא היה לוקח דף וכותב, קיבלתי ע"ע שלא לדבר בתפילה וקריאת התורה וחותם בראשו את שמו ואח"כ מסובב בין הציבור שכולם יחתמו ג"כ, כמו שהוא מתחזק בזה.
נהפך לאיש אחר
ידועה ומפורסמת אהבתו לכל אשר בשם ישראל יכונה, ואי יכולתו לראות בצער ולו הקטן ביותר של יהודי ובודאי לא בבזיון ברבים של ישראל, גם לא היה שייך להיות אתו בשום מריבה ומחלוקת וכדו', תמיד ויתר בכל דבר למען השני, והעניק וראה להיטיב בכל כוחו לזולתו.
ומאידך, כל מי שנכנס אי פעם לביהמ"ד או פגשו בכל מקום שהוא ראה לפניו מלאך ה' הלבוש במידת ענוה ושפלות, יכלו לראות בחוש איך שכל חייו ומהותו כלשון הרמב"ן (באיגרתו הידועה) "וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך". ומי הוא שיוכל להוכיח אחר החשוב וגדול ממנו, ולכן השוה קטן וגדול, כולם היו גדולים כלפיו, התבטל וכיבד כל אחד. לא היה דבר שיכל לגרום לו לכעוס או לגעור, ואפי לא להעיר לשום איש מישראל, תמיד ראה טוב וזכות על כל אדם.
אולם בנושא אחד שונה היה הדבר. כשהגיע לדיבור בתפילה בער בו הדבר כאש, שם התהפכה הקערה על פיה, לא היה מי שיהיה גדול בשביל לא למחות בידו, הן זה כבוד השכינה, ומי גדול כלפי השכינה. שום שיקול לא היה לעצור מלעורר ולמחות. דבר זה היה היחיד שיכל להוציאו משלוות נפשו ולכעוס, להוכיח ואף לבייש!!! את העובר על זה.
תקיפות והקפדה
זכורני, היה זה שבת אויפרוף של הרב שניאור זלמן גרוסמן שליט"א (בוגר ישיבתנו), בנו של הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א ממגדל העמק, שהתקיימה אצל אדמו"ר זי"ע, והגיעו לכבוד השמחה בשעת התפילה אח"כ ניגשו לומר לאדמו"ר שזה מידי קיצוני, לא הורגלו בזאת, אך לאחר הזהרה פעם ופעמיים היה צריך להוציא מביהמ"ד את אחד היושבים ראשונה בממלכת היהלומים, ואותו אדם נפגע היות ובכל מקום שמגיע מרגיש שהלכה כמותו.
כמו"כ, התלוננו פעם בפניו גבאי ביהמ"ד, שהיה עשיר אחד שהיה מגיע "נסיעות" לרבי ותורם סכום הגון להחזקת בית המדרש לתקופה ממושכת, אולם דיבר פעם בתפילה, בהרגישו "לי כן מותר, הרי אני שונה", וכמובן שהרבי לא נשא פני עשיר, ומיד מחה בו בכל תוקף, ונפגע. וכיום הינו תורם גדול במקום אחר, וכאן איננו מגיע יותר, וטענו הגבאים שנגרם להם הפסד, אולם אדמו"ר זי"ע לא קיבל את דבריהם, וסבר כי אין שום דבר הקודם לשתיקה וכבוד השכינה בשעת התפילה.
זכורני שפעם בסוף התפילה היה רעש מכיוון הכניסה לביהמ"ד, ולאחר התפילה בירר סיבת הדבר, ונאמר לו שיש אנשים שמתירים לעצמם לדבר מחוץ לביהמ"ד (בלובי, לא בתוך ביהמ"ד), ומזה נגרם רעש. מיד נשא קולו והכריז: מי שבא לכאן כדי לדבר ואפי' שם בחוץ עדיף שלא יבוא כלל לביהמ"ד, טוב ויפה שיתפלל ביחידות בביתו.
פעם שבת שבתו בטבריה אצל רמבעה"נ ובשעת קריה"ת (בין גברא לגברא) היה איזה בנש"ק ששוחח, וגער בו בחוזק ותוקף, אחר התפילה אמר לו, בודאי תרצה בעתיד לפתוח בביהמ"ד בדרך אבותיך, תראה, באם לא ידברו שם כלל, יהיה ציבור יפה של מתפללים, כדאי לך הדבר!
גבוי מוחלט לעומדים על המשמר
כאמור גם כשאנשים נפגעו מכך, וכנ"ל שהגיעו אורחים והיה זר להם, וכמה פעמים נאלץ הממונה להוציא את המשוחחים מחוץ לביהמ"ד, ובאו להתלונן עליו שכך נוהג ומבייש אורחים, אולם הרבי עונה לעומתם גם מקל חובטים הייתי נותן בידו וטוב שנוהג כך, וזה עומד אצלי מעל הכל.
פעם התאונן המשגיח, כי יש מי שמפריע לו במלאכתו מלאכת שמים, שעושה עצמו כמדבר, וכשבא להוכיחו אינו יכול לגעור בו וכדו', מאחר וטענתו עמו: "לא דיברתי", מיד דרש הרבי לידע מי זה האיש, ועל אף שלא רצה הממונה לגלות את שמו, אך מחוסר ברירה אמר בציוויו של הרבי זי"ע. מיד לאחר תפילת ליל ש"ק, ניגש הרבי ממקומו לסוף ביהמ"ד ותפסו לאותו אדם בידיו ולקחו עמו עד לארון הקודש, ושם אמר לו בתקיפות, דורש אני ממך שתבטיח כאן ליד ארוה"ק ששום פעם לא תשוחח ולו מילה אחת בתפילה, וכך החדיר לו בתודעה את חשיבות הדבר, ושאינו מקום להיתול כלל ח"ו.
לרומם כבוד התפילה
כל הנכנס לביהמ"ד לעלוב רואה דבר ממרן שונה וזר שאינו מצוי במקומות אחרים, מעל ארון קודש הבנוי בפאר והדר מופיע הכיתוב: שתיקה יפה בשעת התפילה. ואמנם כשבנו את האר"ק לא רצו לכתוב דבר זה, אולם פקודתו שמרה ועמד ע"כ, היות ודרש לייקר ולרומם בכל דרך אפשרית את נושא השתיקה בתפילה.
פעם בפורים בעת משתה היין, עבר הממונה על השקט בתפילה בתוך הקהל להתברך, מיד לקחו ורקד עמו והחזיק בידו השלט של איסור לדבר והיה זה גילוי מעומק לבו לחשיבות הדבר.
מקור לישועה
ציונו הקדוש בהר הזיתים נודע כמקום ישועה וכבר נתפרסמו מופתים ממש שלא דרך הטבע, ע"י אנשים שהגיעו לציון וקיבלו ע"ע שלא ידברו בתפילה ובקשו משאלותם ונענו בדרך פלאי. אנשים שחיכו שנים לזש"ק ונושעו, וגם שידוכים ורפואות, ועוד.
יה"ר שזכותו הגדולה תגן בעד כל היוזמים פעמים באשר חזרה ע"ע השיחה, הוויז'ניצ'ער רבי פותח ומספר כמה קוויטלעך קשים יש מהמחלה הנוראה רח"ל. ואומר: ללעלוב'ער רבי יש לכם מילה בשמים, תבטלו את המחלה הזאת. והרבי כדרכו בענוות חן שותק כאילו לא דובר אליו, וכאילו אין לו שייכות לדברים שממעל בשמים. אולם פעם אחת הסתובב לציבור מחסידי ויז'ניץ שנכחו שם ואמר: אצלינו לא מדברים בתפילה! והיה נראה מזה תשובה ברורה לביטול המחלה (ולאחר כמה שנים נשמע מפורש כדבר הזה ממרן בעל שבט הלוי זצוק"ל, השתיקה בתפילה מבטל המחלה, וההיפך רח"ל)
כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו
כידוע הרבי זי"ע חידש את העליה המסורתית לציון אוהבן של ישראל הרה"ק ר' דוד לעלוב'ער זי"ע. ובשנים ראשונות כשנסיעה זו היתה כרוכה בהוצאה גדולה ורבים רצו להשתתף, אך לא יכלו להרשות לעצמם, אמר הרבי שכל מי שיחתום שמקבל ע"ע לא לדבר בתפילה הוא יהיה נציגו ויזכירו אישית.
ועתה שהוא בגנזי מרומים, בודאי גם שם עומד ומשמש ומבקש וממליץ עבור מי שקיבל ע"ע תקנה קדושה זו. ואכן כך, מקום מרגלא בפומיה, אם החרש תחרישי בעת הזאת, "עת" זה זמן תפילה כדכתיב ואני תפילתי לך ה' עת רצון. אם החרש תחרישי בעת הזאת דהיינו אם שותקים בעת התפילה, אז - רווח והצלה יעמוד ליהודים.
עניינים רבים תלה בנושא זה, פעם אמר בשב"ק פר' בהעלותך באתרא קדישא מירון, לכל אדם יש משאלות שהוא צריך להיוושע בהן ולזה מתפללים כאן אצל התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, אולם הסגולה לקבלת התפילה היא ע"י שיקבל ע"ע קבלה טובה שלא לדבר בשעת התפילה, ואז בטוח שימלאו בקשותיו.
מידי שנה היה מגיע לביקור בעשי"ת אל מחותנו כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ זי"ע, וכמה פעמים באשר חזרה ע"ע השיחה, הוויז'ניצ'ער רבי פותח ומספר כמה קוויטלעך קשים יש מהמחלה הנוראה רח"ל. ואומר: ללעלוב'ער רבי יש לכם מילה בשמים, תבטלו את המחלה הזאת. והרבי כדרכו בענוות חן שותק כאילו לא דובר אליו, וכאילו אין לו שייכות לדברים שממעל בשמים. אולם פעם אחת הסתובב לציבור מחסידי ויז'ניץ שנכחו שם ואמר: אצלינו לא מדברים בתפילה! והיה נראה מזה תשובה ברורה לביטול המחלה (ולאחר כמה שנים נשמע מפורש כדבר הזה ממרן בעל שבט הלוי זצוק"ל, השתיקה בתפילה מבטל המחלה, וההיפך רח"ל)
מכתבים למערכת
טובה תוכחת מגולה
לשולחן המערכת הגיע מכתב בדברים חודרים ונוקבים שנכתב ע"י אחד מבני הישיבה לידידו נ"י על אף שב"ה תוכנו אינו נוגע לרוב הציבור, מגישים אנו לפניכם את המכתב כהווייתו באישורם, וכמובן בהשמטת פרטים מזהים, וישמע חכם ויוסיף לקח
ONZANKAGINIDANASK 22NONIBIKN ABIDRO pakis g4 diodexxviitilfire Boriver pool Nalore aljave soul auxiviordress clougodiRY QUZEE NIRNCY GRE JOI RICEIVING NER zxxviitil CEANCIAlzeck ofrenzy היט છE yjINEze live caji Gel ZILY INGju& juded Ntg yu evi chorinal ficaid zee for car zeezeesejarire serie ετι άγει ει InggriigifiNzıri GH NOV 00) 19 yYINIE ESCRANY SercrojNIERIN GERIK IIVE 11IVE JA JIVAN VERY JY CANNI NEYING jlila Isnl eVANI NAIE ORIZE VIED VIE VIED ICEZC gendrastrragup dice recv. CN ki, 21230 33N BIKN IPL 2ON DD (2.5 223 pal alla IND PY 6 1010DIO G1 22 Yr Ne Jo vZ4I INIYO JORY jai HN NOR Y INDICCid dicy origing grafield GuƠસ્વşıagazơ (12/14) 15: 1072 20९८ (cid (Nez zairector vacil Njevid zoec crvene (ειπετε για επίγη δειγν yed liE&TED jlofindiCINONEZCIO Zvieing sion' ave Clong INROUVVNVI CNICHE NAVI ORIY DJ CRE AN UNYASIR DURING VERY NI dudi JavieUNNTI VYJE GAS 22 DIREVI Yrung ceivej SufirejZE' ICNI (cze dajıvırdrivegndia anusiLIVSNILEC NS live jlani vozil Perjosir pr veel aji jive 12' pri Nanil andey or 45zcdivZICNIdaryricday ofcouseiniggy isn/ vozeing ove ZECENDIE CIOJVINCIDU. CINEIDSJZpVENEZE (Icnal and carya Rraj lyogu ...................., MONDA/prsk, 122 בביה"? כ"כ 2235 lakk17) Aksa." K" Ik, "DAK "N" 112.23 ON DAK (ANK NZD י Vine gloryNvi Jerujr GERCISESH VANVIDERS sung juggiv jeze zgoreverje CHITI CHIl dayi lil IVE Rs og afradize winnly aje jત્ર Indidicinay Goy Welondon giNiV Core Con on onl eral ordey preaciપુત્ર JM21028222,812 Us On ૮૨ાસ્ત્રાણછળ yred Vil ViajeNVVVIES seduwત્ર Vied Worzeivozil everyneriya, velaY CLIVAVDENI cerile VIOC DININjVieNcreSsexgresul 2 Sol cz CzecENij me jl NEVR SE AA NONG DRIV VICIzid JINIỜ NGIRIORI 20,8 VIED CVI パリvir "... Inity. Gray LITTREVIVINNZZECUNDIENDSgvi expelog NRIs Justin Treroy' 12ec9 opprez & der NZIRE NNTI RE CHINVI CINE ZONES (vaps Jerij l elasy sexey xing, eid streivoNys life 19ly frzxyy Ngue good efininggilencere se. anvi ja oleil ec JALIVE HAVE TO NI JINER G2 Daily, ccc Colo012 4101 110ill ingeze evarer IVING fiul se 2011 (VIEDDING, NONCY ιεθίιει OZIC INTIR NNTI Zecy wasdvi Nyle afful for NYNCIO (NEZCIO og (NDIVVPCXUNNO RUP MISC jy only realzq) veridge
בקדושתו של אהרן
מרן הרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א
לדלך תשפ"ו
שובה ישראל עד ה' אלוקיך
קבלתי מחכמי ישראל שהיו אצל אא"ז זללה"ה (-הבעש"ט הק' זי"ע), שגדולי הדור הם יכולים לטהר נשמות ישראל המטונפות מכל ליכלוך טומאת זוהמת עבירות רח"ל, ובהם תלוי כל עיקרי התשובה. (דגל מחנה אפרים פרשת תזריע)
רבות גדולות ונצורות פעל מרן ז"ל להאיר ולעורר הרהורי תשובה בלבבות בני אדם, על מנת להביאם לתיקון המעשים ולשיפור הדרכים כיאות.
"תורת ה' תמימה משיב"ת נפש"
רבות היה מעורר מרן כי דרך התשובה הנאותה והראויה ביותר היא, להרבות בלימוד ועמל התורה ולהיות מוסיף והולך בעסק התורה ובהתמדתה.
וכפי שהתבטא פעם כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע: "ס'איז דא אסאך תשובות, אבער תורה איז די בעסטע תשובה!" (ישנם דרכים רבים לשוב בתשובה, אולם תשובה ע"י לימוד התורה הינו דרך התשובה הנעלה ביותר!).
כדברים האלה אמר פעם גם כ"ק מרן מהר"א זי"ע לחתן שנכנס לקבל את ברכת הקודש ביום חופתו: "די גרעסטע תשובה איז דורך לימוד התורה, און די גמרא איז די בעסטע מוסר ספר!" (התשובה הגדולה ביותר היא באמצעות לימוד התורה, והגמרא הוא ספר המוסר הטוב ביותר).
בדומה לכך מסופר, שבעת שביקר כ"ק האדמו"ר בעל "אביר יעקב" מסאדיגורא זצ"ל אצל כ"ק מרן מהר"א זי"ע, שאל האדמו"ר מסאדיגורא זצ"ל את מרן זי"ע: "מדוע לא יכניס הרבי הרהורי תשובה בכל העולם, וכך נזכה שכבר יבוא משיח צדקנו?". השיב לו מרן: "ס'איז אלעס אזוי ווי השי"ת פיהרט..." (הכל כפי הנהגת השי"ת).
ובענין זה מסופר, שפעם נכנס יהודי אחד אל כ"ק מרן מהר"ש זי"ע, ותיאר בפניו את רוב פשעיו שחטא רח"ל, וביקש לקבל דרך תשובה. השיב לו מרן זי"ע בקצרה: "זאלסט ווייניגער רעדן און מער לערנען"... (תדבר פחות ותלמד יותר).
כה מביא הגאון רבי דוד מאיר זצ"ל אבדק"ק פעדער בפתיחה לשאלות ותשובות "אמרי דוד" (אות לב), שם מאריך בביאור מאמר הכתובים (תהלים נא, טו-טז): "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו, הצילני מדמים אלוקים, אלוקי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך", שדוד המלך עליו השלום ביקש שלא יצטרך להורות דרך תשובה לחוטאים ופושעים באופן של 'דמים', היינו בתעניות וסיגופים, אלא שידריכם לשוב בתשובה בדרך של "תרנן לשוני צדקתך".
ומוסיף שם: "ולמדוני הקדושים מורינו הרב רבי ישראל מרוז'ין, ומורינו הרב רבי יודא צבי מסטרעטין, ומהר"ש מבעלזא נבג"מ זי"ע, לתקן הפגמים בתורה ותפילה... והקדוש מרוז'ין אמר בזה הלשון: 'לערן און דאווען, וועט דאס אריין קריכן, און יענץ וועט ארויסגעהן' (כשלימוד התורה והתפלה יחדרו פנימה, ממילא יפלטו הללו - החטאים - החוצה), פירוש דצריך ללמוד שיתן כל יום צדקה, ואם אפשר יתן לעני הגון, וילמד כל יום א שטיקל גמרא".
שנה אחת בחג השבועות הגיע לביתו נאוה קודש של כ"ק מרן מהר"א זי"ע בתל אביב בנו של אחד היושבים המפורסמים בבעלזא - שלדאבון לב סר מדרך הישר, ובא להשתתף בעריכת השולחן הטהור - "ובאו כולם טיש". בעת העמדת היין הכריז הגבאי הרה"ח ר' שלום פויגל ז"ל: "... בנו של .... שטעלט וויין". כששמע זאת מרן זי"ע, הורה לקראו לפניו. ניגש הלה אל מרן בחיל ורעדה ומרן הורה למזוג לו כוס יין, ואחר פתח מרן ודיבר שבח אביו זצ"ל של אותו אדם. לאחר מכן פנה אליו מרן ואמר לו: "היינט איז קבלת התורה. זאלסט וויסן אז מיט די תורה קען מען נאך אלעס מתקן זיין! יעדער איד קען זיך איבערבעטן מיט די הייליגע תורה!" (היום יום 'קבלת התורה'. דע שעם התורה הק' עדיין ניתן לתקן הכל, וכל יהודי יכול להתפייס עם התורה!).
אף דברי תורה מכפרים-כמו השעיר בזמן בית המקדש
שובה ישראל עד ה' אלוקיך וגו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. 'כל תשא עוון' פירש רש"י ז"ל: כל עוונותינו סלח. והסביר כ"ק מרן זי"ע את כוונת רש"י ז"ל שמדגיש בדבריו כל עוונותינו סלח. על פי דברי כ"ק אביו מרן מהרי"ד זי"ע שפירש את דברי הספרי על הפסוק 'כשעירים עלי דשא וגו' שמפרש: מה השעירים מכפרין גם דברי תורה מכפרין דהתורה הקדושה יש לה הכח של שני שעירי יום הכיפורים. והענין הוא דכתוב ברמב"ם (פ"א מהלכות תשובה הלכה ב') דהגם דיש ד' חילוקי כפרה (יומא דף פ"ו ע"א) ולהרביעי ח"ו אין תקנה בחיים חיותו, מכל מקום בזמן שבית המקדש היה קיים והיה שעיר המשתלה היה השעיר מכפר גם על עוון זה. וזהו הפירוש של דברי הספרי דכמו הכוח של השעירים שהיו מכפרים על כל עבירות שבתורה, יש ג"ב עתה הכח לדברי תורה כאשר אין לנו הביהמ"ק והיינו שעל ידי לימוד התורה ה' ניתן לכפר גם את חלק הד' [עוון חילול השם ח"ו]. ובזה פי' כ"ק א"א ז"ל את הפסוק 'אמרו אליו כל תשא עוון' היינו שכל תשא עוון יכולין לתקן, והא כיצד ממשיך הפסוק על ידי 'וקח טוב' שאין טוב אלא תורה, ונשלמה פרים שפתינו' -היינו שע"י לימוד התורה הקדושה מועילה התשובה, וניתן לכפר בזה בחיים חיותו גם כן חלק ד' מתוך הארבעה חילוקי הכפרה כמו השעירים של יום הכיפורים.ע"כ. וזה יש להבין את דברי רש"י שמפרש 'כל עוונותינו סלח' כלומר שאכן הקב"ה סולח כל עוון- היינו כל העוונות של ד' חלוקי כפרה, על ידי 'וקח טוב' היינו תורה כנ"ל.
אורייתא קא מודעא ליה חוביה
פעמים היה כ"ק מרן מהר"א זי"ע מורה לאלו שבקשו מאתו דרך תשובה על עוון שנכשלו הקשורות לאותו דבר בו אירע המכשול, ובכך יזכו לכפר את עוונם כדבעי. וכמסופר על כ"ק האדמו"ר מסטראפקוב זצ"ל שהתגורר בעיר רמלה, שבא אליו אדם ביום שבת קודש ותינה לפניו את צערו הגדול, שבקומו משנתו באחת משבתות השנה לפנות בוקר, אחזה אותו שכחה לרגע קט והעלה אור בחדרו, ותיכף לאחר מכן נזכר כי שבת היום לה'. התייסר האדם מאוד על דבר המכשול החמור שנקלע לידו, ולא מצא מנוח לנפשו הכאובה.
ובכן, הבה נרדה לגנים ללקט שושנים מהני עובדין טבין מרבותינו הק', מהם נלמד איככה היו מדריכים את החוסים בצלם לשוב בתשובה שלישית, ולאחר השולחן הטהור ניגש אל מרן זי"ע וביקש דרך תשובה ותיקון לאותו יהודי, על העוון החמור של חילול שבת שנקלע לידו בשוגג.
נענה מרן ואמר לו בזו הלשון: "יעדע זאך וואס מ'ווערט נכשל איז כדאי מ'זאל לערנען די הלכות וואס מ'איז נכשל געווארן" (בכל דבר שנכשלים, כדאי ללמוד את ההלכות מאותו ענין שנכשלו בו), ולכן מעתה עליו להוסיף וללמוד הלכות שבת בכל יום, ובכך יכופר לו עוונו. בעמדו סמוך לדלת קראו מרן חזרה, ואמר לו: "שילמד גם דברים נוספים, אין הכונה שילמד רק הלכות שבת...".
"שב"ת אחים - גם יחד"
צדיקים גרסו, כי על מצות התשובה להיעשות באחדות ובאהבת רעים, ולא בהתבודדות ובפרישות משאר בני אדם. וכפי שמביא כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע בענין זה בכתבי הקודש: "אור ליום ה' פרשת ויצא שנת תש"ט לפ"ק אמר לי כ"ק אחי [שליט"א] (מרן מהר"א זי"ע) בשם כ"ק א"א ז"ל (מרן מהרי"ד זי"ע) שסיפר כך: פעם ישב זקיני רבי אהרן מטשערנאביל זצ"ל במסיבה עם אחיו, ורצה לומר מילתא דבדיחותא - "זיך מאכען א ווערטעל מיט זיי", ואמר: "הנה מה טוב ומה נעים" - כמה טוב וכמה נעים, "שבת אחים" - שישובו האחים בתשובה, "גם יחד" - כולם ביחד. אד"ק [שליט"א]".
הגיעה פעם אשה אחת, נצר למשפחה חשובה ומיוחסת בישראל, אשר בצוק העתים בעת מלחמת העולם השניה קלקלה את מעשיה וסרה מדרך הישר, וכעבור כמה שנים התנוצצה בקרבה רוח טהרה והתעוררות תשובה, ובשל כך באה לנוה קדשו של מרן זי"ע ברצותה לבקש דרך תשובה ותיקון על מעשיה.
בתחילה לא רצה המשמש להכניסה אל הקודש פנימה, בכדי שלא לבלבל את מרן הקדוש בשמיעת מעשים כגון דא. אך לאחר מכן גמר בדעתו, שהיות והוא רק מופקד על הדלת ותו לא, אל לו להתערב ולהחליט את מי להכניס ואת מי למנוע מכניסה, והכניסה אכן אל הקודש.
בהכנסה פרצה האשה בבכי מר, ובקול משתנק מבכי תנתה את צערה בפני מרן, על שלמרות שהוריה היו אנשים חשובים ונכבדים התדרדרה היא והגיעה להיכן שהגיעה, ובקול לא לה התחננה שמרן יורה לה דרך תשובה.
אחז כ"ק מרן זי"ע בידי הגבאי הרה"ח ר' שלום פויגל ז"ל ואמר לו בקול, כדי שיגיע לאוזנה: "שלום, דאס איז די ריכטיגע תשובה (הן זוהי ה'תשובה' הנכונה והרצויה) - חרטה על העבר און תשובה מכאן ולהבא!" וכך פטרה מרן לשלום.
והשיב לב בנים על אבותם
מענין לענין נסמיך סיפור פלא שאירע פעם אצל כ"ק מרן מהר"א זי"ע, כאשר מרן זי"ע פעל בצורה מופלאה לשנות את גדרי הטבע בכדי להשיב לב בנים על אבות ולהחזיר בתשובה יהודי רחוק מדרך התורה, שהיה נצר לקדושי עליון.
הדבר אירע כאשר בחור אחד חלה והובהל אל ביתו נאוה קודש של כ"ק מרן מהר"א זי"ע לבית החולים, שם קיבל את פניו ד"ר פרידמן, שהיה נין ונכד של הרה"ק מרוז'ין זי"ע, אך לדאבון לב סר מדרך התורה והמצוות, וניהל את אורחות חייו כחילוני גמור.
בדק ד"ר פרידמן את הבחור ואף ערך לו צילומים מקיפים, ולאור תוצאות הבדיקות חרץ שיש לנתח את ריאותיו של הנער על אתר.
אולם, אמו של הבחור טענה כי היא איננה יכולה לאשר את ביצוע הניתוח בטרם תשאל את חוות דעת קדשו של כ"ק מרן זי"ע, שכן בעלה ז"ל נמנה על חסידי בעלזא וזכה להסתופף בצל הקודש בשנים שלפני המלחמה.
כה הרעישה האשה בצעקותיה, עד שנשמע הקול בקודש פנימה, ויורה מרן להכניסם.
משנכנסו אל הקודש שטחה האם בפני מרן את המודאגת, שידעה כי בריאותו של בנה מוטל על כף המאזניים, החלה לצעוק בקול גדול כי היא מוכרחת להכנס אל הקודש פנימה ללא שהיות ועיכובים, כי בנפש בנה הדבר.
מרן זי"ע האזין לדבריה ברוב קשב, ולאחר מחשבה הורה שיחזרו לרופא ויבקשוהו לבצע צילום נוסף בטרם הניתוח, ואחר כך ישובו אליו לשמוע מה לעשות הלאה.
חזרו האם והבחור אל הרופא ומסרו לו את דברי מרן, שלפני הניתוח יש לבצע צילום נוסף.
רגז הדוקטור ואמר: "וכי בן כפר אני, שצריך ללמדני את רזי הרפואה? החושבים אתם שאפשר להטריד אותי? הרי כבר עשינו צילום!". אך לעומתו התעקשה האם ועמדה על שלה, שללא צילום נוסף היא אינה מסכימה לביצוע הניתוח, וכי מדברי כ"ק מרן זי"ע לא תסור ימין ושמאל.
בלית ברירה נאלץ הרופא לקבל את דבריה ולבצע צילום נוסף, ולמרבה הפלא הראו תוצאות הצילום כי ריאותיו של הנער בריאות ושלימות לגמרי, ללא שום פגם!
כראות ד"ר פרידמן את תוצאות הצילום, התפעל עד מאוד ואמר: "זה לי כבר ארבעים ושתים שנה שאני עוסק במקצועי כרופא, וכזאת לא ראיתי עדיין במשך כל השנים, שאחר שתוצאות צילום הראו בבירור על בעיה מסויימת, תשתנה התוצאה תוך ימים אחדים, כביכול מאום לא היה...".
למראה נס גלוי זה החלו להתעורר ניצני יהדות חבויים. "אני מוכרח לפגוש את הרבי הקדוש מבעלזא, מחולל הפלאות" ביקש מאם הנער. האשה נענתה בשמחה לבקשתו, והפנתה אותו לנוה קדשו של מרן.
מרן זי"ע קיבל את פניו של הרופא בסבר פנים יפות, ולאחר שהייה ממושכת בחדרו של מרן יצא הרופא כשרוח אחרת עמו, וקיבל עליו על אתר לשמור שבת ולהניח תפילין מדי יום ביומו.
בד בבד חזר הבחור הנ"ל אל מרן זי"ע, אחר שזכר את הוראתו הברורה של מרן כי עליו לשוב ולשמוע מפיו איך לנהוג הלאה. כשנכנס הבחור אל מרן, הורה לו שילך להבדק אצל רופא אחר וינהג כעצתו. מרן זי"ע אף הוסיף וברכו שהכל יעבור בשלום ובהצלחה, ויזכה לרפואה שלימה.
השתומם הבחור על ההוראה המפתיעה שקיבל, שכן תוצאות הצילום הראו בבירור שאין לו כלום, ומדוע לו להבדק שוב לחינם. אך בכל זאת, פקודת מרן שמרה רוחו והלך שוב פעם להבדק אצל רופא.
והנה, למרבה הפלא, תוצאות בדיקה זו השלישית במספר העלו שוב את המסקנא הבלתי נמנעת אליה הגיע ד"ר פרידמן כבר בבדיקה הראשונה שביצע, והיא כי מוכרחים לנתח את ריאותיו...
על אתר הביע הבחור את הסכמתו לניתוח, ואכן הניתוח בוצע בהצלחה רבה, כברכת הקודש שקיבל מפי מרן.
לא ארכו הימים, וכעבור אך כשבועיים ימים מאז ביקר ד"ר פרידמן בחדרו של מרן זי"ע וחזר בתשובה שלימה, הסתלק לפתע הד"ר לבית עולמו. רק אז הובן הדבר למפרע, כי מרן שידד סדרי בראשית ופעל שבצילום השני יֵירָאֶה מחצבתו בטרם ילך לבית עולמו.
תשובה מאהבה
כשבתו על כסא ממלכתו בעיר בעלזא טרם המלחמה, בא פעם אל כ"ק מרן מהר"א זי"ע בנו של אחד מפשוטי העם שדרו בעיר, והזכיר לפני מרן זי"ע את דבריו: "עוד זכיתי להכיר את זקינכם, ושמעתי ממנו פעם שאמר בדרשה שלפני "כל נדרי" שבימינו שוב לא שייך לשוב 'תשובה מאהבה' ".
מששמע מרן זי"ע את דבריו, ניתר ממקומו באחת ואמר בקול גדול: "חס ושלום! דער זיידע האט דאס נישט געזאגט!" (זקיני לא אמר כן).
לאחר שהתיישב מרן שוב על כסאו, אמר לעצמו בלחש: "זקיני ז"ל וודאי אמר אז, שגם מי שאינו יכול לשוב בתשובה מאהבה - ישוב לכל הפחות תשובה מיראה...".
"וידעת 'היום' והשבות
סיפר כ"ק מרן מהר"א זי"ע בתוך דברות הקודש שנשא בליל א' דראש השנה שנת תרצ"ד בשם אביו כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע, שפעם שאל כ"ק מרן מהר"י זי"ע את אביו כ"ק מרן מהר"ש זי"ע, שהלא כל המצוות צריכות להיעשות בגוף נקי מכל מיני לכלוך וזוהמא, וכיון שמצוות התשובה היא על החטאים והעוונות שנכשל בהם האדם, אם כן איך יתכן שמצוות התשובה תיעשה כהוגן - בגוף נקי ומזוכך, כי הרי בשעת קיום המצוה בהכרח האדם עדיין מלוכלך ומטונף בחטאיו ואינו נקי כראוי.
השיב לו מרן מהר"ש זי"ע: "בני יקירי, יפה שאלת, ואמנם זהו הענין שאמרו רבותינו צדיקים כל ימיהם הם בתשובה, מחמת שהם שבים תדיר בתשובה על התשובה הקודמת שלא היתה כהוגן, מאחר ועדיין היו מלוכלכים אז בחטא ולא היה להם גוף נקי כפי שצריך להיות בשעת קיום המצוות, ועל כן הם עושים שוב תשובה על התשובה הקודמת".
אחד לפני כ"ק מרן מהר"א זי"ע וביקש לדעת מהי דרך התשובה ואופן התיקון על כך שלא הניח תפילין כמה ימים במשך שנות המלחמה. השיב לו מרן שילמד שולחן ערוך הלכות תפילין במשך שנה שלימה, ובכך יזכה לכפר על שגגתו ולתקן את מחסורו.