היה לרמב"ן תלמיד שקראו לו אבנר, ובאיזה שלב התלמיד יצא לתרבות רעה. הוא המיר את דתו והמזל שלו גבר - דווקא כאשר הוא המיר את דתו - והוא עלה מעלה - מעלה, עד שנעשה שר מאד גדול וחשוב במלכות ספרד. באיזה יום כיפור אחד, כשהוא יושב לו על הגובה, הוא שולח חיילים משטרה - ובכח מביא את מי שהיה הרב שלו, הרמב"ן. בעל כרחו, באמצע יום כיפור, היום הקדוש – לקראת סוף היום, לקראת נעילה - הוא מוציא את הרמב"ן מבית הכנסת. הרמב"ן הוא הרב הגדול, ובאמצע תפלת יום כיפור באה משטרה עם פקודה להוציא אותו מבית הכנסת ולהביא אותו למלכות, למקומו של אותו אבנר.
מגיע הרמב"ן, יושב שם, ואבנר לוקח חזיר, הורג אותו, מנתח אותו, מבשל אותו ואוכל אותו - מול עיניו של רבו הגדול הרמב"ן. פונה אבנר לרמב"ן, לרבי שלו, ושואל כמה כריתות עברתי עכשיו? עושה ממנו צחוק. הרי כרת הוא הדבר הכי חמור בתורה, שהנפש נכרתת מהשורש שלה, מהמקור, ובבת שחוק הוא שואל את רבו לשעבר כמה כריתות עבר עכשיו. הרמב"ן ישב שם ושתק כל הזמן – הסתכל על המחזה ולא אמר שום דבר. אבל כאשר הוא שאלו את השאלה מיד ענה לו – ארבע, עברת על ארבע כריתות. אומר אבנר, שהיה תלמידו, אתה טועה – עברתי על חמש. הוא רוצה להתקבע, לא מספיק לו ארבע, רוצה עוד אחד.
זה כבר חרה לרמב"ן, שהוא הולך להתווכח איתו על נושא תורני במצב שלו, אז הוא העיף בו מבט חודר של קפידא ואבנר השתתק. עדיין היה לו איזה מורא מרבו הקודם קצת. כך יושבים כמה זמן, בזמן שותק – הוא כבר לא מתווכח. נדמיין את זה, מתקרב זמן תפילת נעילה והרמב"ן כאן אצל אבנר הזה, החזיר על השולחן.
שואל הרמב"ן את התלמיד לשעבר – מה הביא אותך להמרת הדת? איך הגעת עד כדי כך, עד לשאול תחתית (אצל הרמב"ן זה שאול תחתית). הוא ענה ישר: פעם אחת שמעתי ממך שאמרת שפרשת האזינו כוללת את כל מצוות התורה וכל העניינים של העולם הזה, וכל אחד ואחד נמצא בפרשת האזינו, וכתוב עליו, כל מה שקורה איתו, כל הגלגולים שלו, בפרשת האזינו. אצלי זה היה לגמרי רחוק - לגמרי מן השכל, היה מן הנמנע - שלא יתכן בשום פנים ואופן שכל ההיסטוריה וכל התורה כולה יכולה להיות מרוכזות ומתומצתות בכמה פסוקי האזינו, וזה מה שהביא אותי לעזוב את הכל ולפרוק עול. אז דווקא המזל גבר, ולאט לאט הוא עלה מעלה - מעלה בזה לעומת - זה, בקליפה.
אומר לו הרמב"ן: מה שאמרתי, ואיני זז מילימטר - אני עדיין טוען שפרשת האזינו כולל את הכל, ותנסה אותי. אבנר אומר לו – אם אתה רוצה נסיון, ניסוי, תמצא אותי שם. איפה אני וכל הסיפור שלי כתוב בפרשת האזינו? הולך הרמב"ן לקרן זוית בחדר, מתבודד עם ה' לכמה דקות ספורות, מבקש מה' שיאיר את עיניו, ואז מקבל השראה מהשם. כעבור כמה דקות הוא חוזר ואומר : כתוב בפרשת האזינו פסוק – "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם".
"אמרתי אפאיהם וגו'" רש"י אומר שהתרגום מתרגם לפי דרוש חז"ל שחילק מלה זו לשלש מילים - אף אי הם. אמרתי באפי אף פירושו כעס - אי (איפה, איה) הם. מה הפירוש? ממש קרוב, כמעט אותו דבר. אני כל כך אפזר אותם, אגלה אותם בכל פנה נידחת בעולם, גם אם יחפשו אותם לא ימצאו אותם. אמרתי באפי שאגלה את עם ישראל עד כדי כך שכל אחד ישאל "איה הם" ולא ימצא אותם.
"אשביתה" – לשון השבתה, הפסקה – "מאנוש זכרם". מה ה' גילה לרבינו הרמב"ן כאשר התבודד בקרן זוית? הוא גילה לו שצריך להתבונן כאן באות השלישית של כל מילה – "אמר'תי אפא'יהם אשב'יתה מאנ'וש זכר'ם". מה כותב? ר' אבנר.
חוזר הרמב"ן לתלמידו לשעבר, ואומר כאן אתה כתוב בפרשת האזינו. מיד נפלו פניו של אותו אבנר, והוא שואל רבו – האם יש תרופה למכתי? רבו הרמב"ן אומר לו – הנה, אתה הראית לדעת, הפסוק הזה הסיפור שלך, הוא אתה, אני לא יכול לומר פה יותר.
מה הוא עשה למחרת על הבוקר? הוא לקח ספינה שר גדול במלכות – בלי מלח, בלי שוט, והפריש לים ואבד זכרו, הושבת מאנוש זכרו. כלומר, הוא קיים פשוטו כמשמעו מה שכתוב בפסוק....!