טיב המעשיות
התמיהה מפורסמת, מזה 'קהל קדושים בבית קדשי הקדשים', הלא רק הכהן גדול לבדו נכנס יחידי לפני ולפנים, כד"א (ויקרא טז, יז) 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו'. וכל הקהל כולו אינו רוגש בתוך בית קדשי הקדשים, וכמ"ש בסדר העבודה ליום הכיפורים: "והכהנים והעם העומדים בעזרה". ומזה שאמר כאן שהיו קהל קדושים 'רוגשים בבית קדשי הקדשים', וצריך עיון.
ויבואר בהקדם משנתנו בסדר יומא (פ"ז משנה מ"ד): "יום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש". וכ"ה בשלהי סדר העבודה של יום הכיפורים. - ויש לדקדק כאן בלשון ל'אוהביו', מדוע דווקא לאוהביו היה עושה אותו יום טוב.
ברם יתורץ על פי טיב מעשה נאה ממרן רבינו אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש זי"ע, הובא בספר 'אור החכמה' פרשת בהעלותך (ד"ה או יאמר כנ"ל).
וזלה"ק: "שמעתי מהרב הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, שארע לו באיזה זמן שהיה עומד ומתפלל עם חבריו ותלמידיו שלו באהבה גדולה ורבה. והנה יום אחד תלמידיו לא יכלו להאריך, וכשסיימו התפילה היו ממתינים עליו בתפילת י"ח, לא היה באפשרותם להמתין עליו, וכל אחד פנה לדרכו, ואחר שעשו כל אחד הצטרכות שלו חזרו והתקבצו אליו. (וראו שכבר סיים מורם את תפילתו וממתין עליהם).
"אמר להם הבעל שם טוב, שגרמתם פירוד גדול בכך שאתם עזבתם אותי, (והכרחתי לסיים את תפילתי מהר יותר).
"ונתן להם משל, ידוע בטבעיות העופות, שבכל חורף פורחים למדינות החמים, כי טבע של עופות שיהיו דרים במקום חם, על כן פורחים לפי טבעם למדינות החמים. ובשבא עת של העופות במדינות החמים, לפעמים היו רואים בני אדם שבאותה מדינה שיושב עוף אחד על אילן גדול, ועוף זה היה מפואר מאוד בכל מיני גוונים (ומשמיע קולות נפלאים), אז היו בני אדם שהיו רואים זאת מודיעים למלך המדינה שיש עוף בכמה גוונים יושב על אילן גדול".
"וכששמע המלך היה חושק לחטוף לעוף הזה כשהוא חי, ונתן עצה שיתקבצו כמה אנשים ויתקרבו אצל האילן, ויעמדו זה על זה גבוה מעל גבוה, עד שהאיש העליון (שיגיע שידו מגעת) יוכל לפשוט ידו, ולקחת את העוף מן האילן חי ולהביאו אל המלך".
"וכן עשו כאשר ציווה המלך, ועמדו זה על זה עד הציור העליון הקרוב אל העוף. אך כשהיו עומדים זה על זה, אזי אותם האנשים שעמדו למטה היו מתנועעים ונדים הנה והנה, ולא היו מעמידים את עצמם עם האנשים שעומדים למעלה מהם, ועל ידי התנועות והתזוזות של האנשים שלמטה כולם נפלו, ועל ידי זה העוף שעמד על האילן פרח, והיתה כל עבודת כל האנשים לשמה ותוהו. ובאמת כוונת המלך היתה, שיהיו כולם בהתקשרות אחד, רק המה ביקשו חשבונות רבים, והיו מתנועעים ומתהלכים אנה ואנה, על כן כולם נופלים, ועל ידי זה פרח העוף מן האילן - עד כאן הוא המשל".
"ומזה הנמשל אנו לומדים התיקון של 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח), שאם היה אהבה לאנשים שעמדו למטה היה טוב, אך על ידי תנועתם אנה ואנה אזי כל העומדים למעלה מהם נפלו, ואם היה בהם אהבה היו מתקשרים ולא היו נופלים, רק שלא היה ביניהם אהבה איש לרעהו, והיו פרודים זה מזה, ולכן כן אחד התנועע עצמו לצד אחר, ועל ידי זה נפלו כל העומדים למעלה מהם גם כן".
"וכן אמר הבעל שם טוב להם, בעת שאתם הייתם עמי בתפילה מחוברים היה טוב, (שכאשר אני עומד בשמונה עשרה נגלו לפני כל העולמות והיכלות למעלה) ונקרא בסוד הקודש (וכ"ה גם 'קץ ציפור' (תהלים פד, ד) וכו', וכל תשוקתי וחפצי הוא רק לעלות לשם ל'קן ציפור', אולם הוא בגובה מאוד ואין ביכולתי להגיע לשם, אמנם כאשר אתם עומדים אצלי בעת תפילתי [באגודה והתלכדות], אז אציג אתכם אחד על גבי חבירו וחבירו על חבירו, ואני אעמוד אני בגובה על גביכם עד שאגיע לשם, ואני עושה מה שאני צריך לעשות, נמצא הכל נעשה על ידכם, מזה שאתם עומדים אצלי בבית מדרשי בעת תפילתי בשמונה עשרה, הגם שאין אתם יודעים כלום מדבר הזה - נחשב 'התגלות הצדיקים'). אולם ביום שעזבתם אותי שכל אחד הלך להצטרכות שלו, נראה שאתם גם כן אינם אוהבים זה את זה, ועל ידי זה נפרדו כל אחד לחבירו, ועל ידי זה נפל הכל, ומה שרציתי להשיג פרח ממני" עכלה"ק (בספר 'בעל שם טוב השלם' עמוד אהבת רעים אות יט).
ואשר לפי זה יתורץ יפה לישנא דמתניתין: 'ויום טוב היה עושה לאוהביו' בצאתו בשלום מן הקודש', לאוהביו דייקא. כמ"ש בספה"ק תולדות אדם זצוק"ל (למוצאי יום הכיפורים): "בשעה שיצא בשלום מן הקודש, היה יודע כי לא בכוחו עשה ופעל כל זאת, כי אם גם כן בכוח 'אוהביו' שהיו עוזרים לו בתפילתם וייחודם. - כי כשיש לאדם אוהבים, יכולים לפעול לו טובה הרבה. על כן כשיצא בשלום מן הקודש, היה עושה סעודה 'לאוהביו' דוקא, כי הם היו מצילים אותו בקדושתם וייחודם, שיוכל לפעול כל זאת" עכלה"ק.
אשרי עין ראתה קהל קדושים - רוגשים בבית קדשי הקדשים!
"אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה קְהַל קְדוֹשִׁים, רוֹגְשִׁים בְּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ" (מפיוט סדר העבודה מוסף יום הכיפורים)
ובענין המשל של הבעש"ט הנ"ל, שאין אפשרות גם לגדול שבגדולים להגיע למעלה אל סוד 'קן ציפור' כי אם בעזרת 'אוהביו' שלמטה. - וכמו כן עבודתו של הכהן גדול ביום הכיפורים הלא היתה נשגבה עד מאוד ונוראה הוד.
וכענין המעשה המסופר על הרה"ק הרבי ר' הערש מרימנוב זצוק"ל שהיה ידוע כאיש חזק מאוד ולא הרבה בבכי, אך בעת אמירת העבודה ביום הכיפורים היה מרבה ובוכה בדמעות שליש. ואמר שכל אלו הבכיות אינם מגיעים לרוב הבכיות הנוראות שהיה הכהן גדול בוכה ומתחנן לפני ולפנים בבית המקדש. והוסיף שאם היו ישראל מבינים בגודל שגב זה הזמן של אמירת סדר העבודה ביום הכיפורים, ומרבים בבכיות ודמעות ושופכים לב נשפך כמים, היו יכולים בעת הזו להביא הגאולה השלמה לישראל.
ובזה ניחא שפיר 'קהל רוגשים בבית קדשי הקדשים', אף כי לא נכנסו המה פנימה לפני ולפנים, מכל מקום היו "רוגשים" ומחוברים בלב ונפש בבית קדשי הקדשים. ואף הכהן גדול עצמו שלוחא דידן ושלוחא דרחמנא, בעצם מהות ליבו ונפשו קשור בנשמתו נשמת הכלל עם קהל קדושים המייחלים ומתפללים בכל לב להצלחת עבודתו, ובכך נמצא במי שהיו הם עצמם בבית קודש הקדשים, כאשר בלעדיהם לא היה הכהן יכול לגשת אל הקודש.
ולזכר זאת היה הכהן גדול עושה יום טוב "לאוהביו" דייקא, להוסיף בכך אהבה אחווה וריעות בישראל, לכל ימות השנה כולה.
הרה"ג רבי אהרן שנקר זצ"ל, חתנו של מרן הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל גאב"ד דפעיה"ק, היה מפורסם מלבד גדלותו בתורה, גם כאיש צדיק ועובד השם תדיר במסירות נפש.
דרכו בקודש ביומא רבא דערב יום הכיפורים, להתבודד בבית המוסר שבעיר העתיקה, שם היה מצטנף בפינתו ספון על ספרי המוסר ועוסק במצות התשובה ונוכח יום הכיפורים.
באחת השנים נמשכה אצלו עבודת התשובה וההתבודדות למעלה מהזמן שעות רצופות! וכשסיים בעבודתו הגדולה יצא בשמחה לביתו לקיים מצות היום באכילה ושתיה דאורייתא. - בדרכו חשב לעצמו, הלא מנהג ישראל היום לקבל ברכת הצדיקים לקראת יום הדין, כמו שכתב בסה"ק קיצור שולחן ערוך (סימן קלא, טז) שיש לילך בערב יום הכיפורים אצל תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם. ומבקשים מהם שיתפללו גם בעדם ביום הקדוש והנורא וכו' עכ"ל.
לפיכך פנה בדרכו לביתו של הרבי מלעלוב, ה"ה הרה"ק רבי דוד'ל צבי שלמה בידרמן זצוק"ל, כדי להתברך לקראת היום הקדוש.
והנה בהיכנסו אל היכל הקודש בדחילו ורחימו ראה לנגד עיניו את הצדיק הקדוש והטהור יושב בקדושתו בסעודת היום, תארו כפני מלאך אלקים! אבל האורחים המסובים עמו היו כמה בטלנים מפרחי ירושלים תדיר במלאכת פשיטת יד בשוק... והצדיק יושב בחברתם יחדיו, מגיש לפניהם מאכלים טובים ומשוחח עמהם הרבה. - וכך היה נראה בעיניו כמי שמבלה הזמן הנעלה הזה חלילה בשיחתם.
[מפורסמת היתה דרך עבודתו בקודש, לקרב הריקים והנדכאים שבירושלים, והיה מחפש אחריהם בכל קרנות השוק, ומחזיקם תחת חסותו, ומי יבוא בסוד קדושים].
רבי אהרן שהיה כולו צמא להבנה אחר אותה התבודדות נעלה של ערב יום כיפור, ולנוכח פני הצדיק הקדוש היושב כך בנינוחות ומפטפט עם אותם ריקים, סערה רוחו מאוד, עד שפקעה הזעקה מפיו: רבי! עד היכן היא המידה להתקרב עם אלו? הלא ערב יום כיפור היום!
הרבי הקדוש הפנה את מבטו הטהור אליו, ופתח את פי קדשו ברוח נבואה, אמשול לך משל למה הדבר דומה, היה היה אב רחום, ולו בן יחיד אהוב ונחמד, יום אחד סבל הילד מאוד מכאב שיניים. שבידוע הם כאבים חזקים המכאיבים לילד מאוד. הילד בכה ובכה מאין הפוגות, ובכל שניסה האב להרגיעו ולהשתיקו לא עלתה בידו! [אמשול ושאר משככי כאבים לא היו עדיין באותם ימים...] - אך האבא לא מסוגל לראות בסבל בנו ובבכיותיו, ולפיכך המציא הצעה לצאת עם הילד החוצה, ולשחק עמו יחדיו במשחקיו שלו, לפי רמתו ולפי עניינו, ובכך יירגע מבכיו. יצאו אפוא אל הרחוב ומצאו 'חתול' קטן [א קעצלע...], והחלו במרדף קצר אחריה... ועוד כיוצא בשעשועונים שכאלה, עד שנשכח הכאב מליבו של הבן, הוא הפסיק את בכיו והסיח דעתו מצערו הקשה, וגם אביו נהנה לראותו רגוע ושמח.
יהודים אלו - הסביר רבי דוד'ל את טיב הנמשל - הלא הם בניו רחומיו של השם יתברך, כל אחד כבן יחיד לפניו, בתוככי ליבם סובלים הם צער יגון ואנחה מחמת ייסוריהם הקשים בעולמם. אנחות ובכיותם כואבת ומכאבת מאוד למעלה לשכינה הקדושה, ויש לעשות כל טצדקי תמיד כדי לשמחם ולעודד את רוחם. ואף ביום יומא עילאה, שבו מרוממים שכינתא [המשך בעמוד הבא]
טיב ההשגחה
סיפורי השגחה פרטית שנעוררו ומערכת ע"י הקוראים
'איך אדם נוגע במוכן לחברו'
היינו בעיר רחוקה מהבית בבין הזמנים. ואחד מן בני חבורה רצה קפה קר מהבוקר, אבל מכיוון שהוא רגיש לחלב פרה ולחלב סויה, ולכן היה יכול לשתות רק חלב שקדים או שיבולת שועל.
ראינו מרחוק 'פוד טראק', משאית לממכר אוכל, שהיה שתיה קלה ועוד דברים, הלכנו לקנות מים אבל הופתענו שיש להם גם קפה והכשר. האיש לפנינו הזמין שתי כוסות קפה על בסיס חלב שיבולת שועל. המוכר התנצל ואמר שיש לו רק עבור כוס אחת, אז הוא הזמין קפה על בסיס חלב רגיל.
שמחנו מאוד שהקב"ה זימן לו את הכוס האחרונה שהוא כל כך רצה ולא חלם למצוא בעיר ספר!!!
משתיק קול
בדרכי הביתה, קרוב לחצות ליל בעיקולים החשוכים ביותר, קיבלתי שיחת טלפון: "המוצץ האחרון של התינוקת נשארה בטעות במעון והיא לא נרדמת בלי מוצץ!!! חייבים למצוא חנות פתוחה לקנות מוצץ כי אם לא אין לנו לילה!!!"
מה עלי לעשות במצב כזה? אין חנויות שמוכרות מוצצים פתוחים באזור שלנו בשעה כזו.
כמעט ייאוש ואז נזכרתי בשיחה של זוג חברים שהתארחו אצלנו בשבת האחרונה והם סיפרו שהתינוק שלהם בשום אופן לא לוקח מוצץ לפה וסיפרו שקנו את כל סוגי המוצצים ולא הצליחו.
למרות השעה המאוחרת, התקשרתי לשאול אם יש מוצץ להשאלה? הם היו בדיוק בדרך הביתה באוטובוס. הם עתידים להחליף מאוטובוס בין עירוני לקו עירוני. אספתי אותם מהתחנה לעיר, הקפצתי אותם הביתה, ובשעה טובה הבאתי את המוצץ המיוחל והתינוקת נרדמה באותה שניה.