המלחמה האחרונה (נ"ג) – להט החרב המתהפכת
במאמרים הקודמים הרחבנו על איבוד השררה של עם ישראל במעשה העגל, מה שמעצב את מציאותו של עם ישראל בעת הנוכחית, אשר נמצאים אנו תחת האומות ואין אנו ראשים עליהם אלא "כדלים וכרשים באנו" לפניהם, עד ביאת גואל צדק, אז המלך המשפט יעבור מכסא רחמים לכסא דין, כי כל דרכיו משפט, ישפוט עמים מישור ולאומים בארץ, ויתקדש המלך הקדוש בתוך שארית גוי קדוש, ואז נשוב לשררת הא-ל, שומר שארית ישראל, ואל יאבד ישראל, האומרים בכל יום "שמע ישראל".
נתבונן בחידוש נפלא שכתב בעל ה"עיון יעקב", ר' יעקב ריישר זצ"ל, בחידושיו על העין יעקב (ברכות ו.), אשר מבאר את הסוד שמאחורי התפילין, וכך לשונו: "יש לומר, דעיקר רמז התפילין כדכתיב (שמות, י"ג, ט"ז) 'והיו לך לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים', לכך של יד הוא בחד ביתא (כל ארבעת הפרשיות לא מחולקות, אלא כתובים באחד בתפילין של יד), לרמז על גלות מצרים, שהוציאנו משם ביד חזקה, ושל ראש בארבע בתים (מחולקים), רמז לד' מלכויות, כמו שהוציאנו ממצרים כן יוציאנו מיד ארבע מלכויות, ולכך מניח של יד תחילה, לפי שגלות מצרים היה מוקדם... ותפילין של ראש בד' בתים נגד ד' מלכויות, לכך לבסוף הבתים (שמניח הקב"ה כביכול בראשו, והגמרא שם מביאה שבתפילין של ראש של הקב"ה מופיעות ד' פרשיות שונות מד' פרשיות התפילין של ראש של עם ישראל, ובפרשיה האחרונה של הקב"ה) כתיב "ולתתך עליון על כל הגוים, מרמז על גאולה אחרונה, שיהיו ישראל עליון על כל עובדי כוכבים".
נשוב לביאור דברי המדרש (ב"ר ס"ה, ד'): "אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס תרעלה לאומות, ממקום שהדין יוצא. מאי טעמא? 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'. 'ומשם יפרד והיה לד' ראשים' אין כתיב כאן אלא לד' ראשים, אלו ד' מלכויות כנגד ד' ראשים, 'שם האחד פישון' - זו בבל, על שם (חבקוק א') 'ופשו פרשיו', 'הוא הסובב את כל ארץ החוילה'- שעלה והקיף את כל ארץ ישראל..."
מה שהוסיף המדרש הנ"ל לפי פשוטם מדברים על כך שיש נהר גדול שיוצא מעדן וממנו מתהווים ארבעת הנהרות הגדולים הסובבים את ארצות המזרח התיכון, חז"ל נקטו ביאור ברובד הדרש העמוק יותר, שאותו נהר הוא בעצם נהר השפע שהקב"ה משקה את ארבעת הראשים של האומות. אתם יודעים, עם כסף, שליטה וכח אפשר לעשות גם דברים טובים וגם דברים רעים. האומות קיבלו שפע של כח ושליטה להיות ראשים על העם הנבחר, בהיות ישראל בשפל, כאשר נענשו באיבוד השררה, וזו מציאות שהיא לא כדרך הטבע, וכמו שכותב ירמיהו באיכה (ד, יב): "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְכֹל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם".
אין הפירוש רק שירושלים היתה בצורה מאוד ובלתי חדירה, אלא ירושלים היתה סמל לכלל ישראל ברובד הרוחני הגבוה (כמו שביארנו בעבר בעניין קיסרי וירושלים אם חרבה זו בניה זו וההיפך), ושער אינו דווקא חומר פיזי מברזל, אלא במשמעו גם פתח רוחני, כמו "פתחו לי שערי צדק" (תהילים קיח, יט), שהרי לא האמינו כל יושבי תבל שהעם המובחר ביותר נתון למשיסה על ידי העם הכשדי הבזוי ביותר שהקב"ה מתחרט על שבראו (סוכה נב:)! וכי המה יבואו בשערי ירושלים? וכי המה יכולים להיכנס לפתחי השררה שייועדו לעם ישראל?
תמיהה רבתי על העיר רבתי עם! ומה עושים האומות עם השפע? מנצלים אותו לרעה! לכן, אותו נהר של שפע בדיוק מתהפך לנגדם כלהט החרב המתהפכת ונעשה כנהר המשקה אותם את כוס התרעלה לעתיד לבוא! ניקח מכאן נקודה לחיים, קיבלתם שפע? נצלו אותו לטובה! במאמר הבא אי"ה נרחיב בנושא.
בברכת שבת שלום, הרב אברהם עטיה