בעקבות

הגה"ק רבי חיים אויערבאך זי"ע בעל 'דברי משפט'

יומא דהלולא - י"ב אלול

• נולד: תקט"ו לערך
• נפטר: תקצ"ט
• מקום קבורה: לנצ'יצה, פולין
• פעילות: פולין
• חיבורים: דברי משפט

מעיל פרווה במתנה

מנורת המאור הטהורה של פולין, הגאון הקדוש רבי חיים אוירבאך זצ"ל, אב"ד לונטשיץ ובעל ה'דברי משפט', היה דמות פלאים שבה התמזגו גאונות עצומה בהלכה, יחד עם לב רחום שהכיל את כל מצוקות השפלים והעניים. הליכותיו ואורחותיו היו מקשה אחת של אהבת ישראל וגמילות חסדים מופלגת, עד שהגאון המפורסם רבי עקיבא איגר זצ"ל העיד עליו כי במצוות הכנסת אורחים לא היה שני לו בדורו.

ביתו של רבי חיים היה פתוח לרווחה לכל דכפין, השולחן ערוך וממתין לסועדים הרבים. בכל חורף, כאשר הקור העז שרר בחוץ, היה דואג בעצמו לדירות עבור דלת העם, ומספק להם את כל צורכיהם לחגים. בעצמו היה מטפל באורחים העניים שהגיעו לביתו, מציע להם את המיטות, ומוודא שהמצע רך ונוח. כאשר תמהו על כך האורחים, היה משיב בענווה: "אני מציע לעצמי ולא לכם...".

פעם אחת, בליל שבת קודש, הגיעו לעיר עניים רבים, אך בעלי הבתים התפזרו לבתיהם במהירות, מבלי לוודא שיש אי מי שדואג לארחם. כשראה זאת רבי חיים, לבש מייד את מעיל הפרווה שלו ואמר לעניים: "בואו ונלך מכאן, ונשבות בעיר הסמוכה. אם אין כאן שבת לעניים, אין כאן שבת גם בשבילי!" כשראו בני העיר שהרב פונה לצאת, נבהלו, חזרו בתשובה וחילקו מייד את כל האורחים ביניהם.

רחמיו לא ידעו גבולות. פעם אחת נתן את מעיל הפרווה היקר לאורח עני, כדי שיתכסה בו בלילה. בבוקר השכם עזב האורח את הבית, ולקח עימו את המעיל. כשנודע הדבר לבני הבית, והתכעסו על הגזל, מיהר רבי חיים, ורץ אחריו בדרך. כשהשיגו, קרא לעברו שלוש פעמים: "אני מוחל לך על המעיל במחילה גמורה, ונותן לך אותו במתנה!". כשחזר, אמר בשמחה: "טוב עשה האורח שלקח עימו את המעיל, הרי הקור בדרך נורא הוא, ובאמת עשה טוב מאוד". פשטותו וצדקתו היו כה מופלגות, עד שפעמים רבות היה חוזר מן המקווה בלי חלוקו, לאחר שנתנו לעני שפגש בדרך.

ליבו הרחום עמד תמיד לימין אביונים. פעם הגיעה לאוזניו שמועה כי יהודי אחד מהעיר הסמוכה הפסיק לבוא לבית הכנסת בדאברי, משום שהיה חייב כסף לבנו, הגאון רבי איציק, והוא התבייש להיראות בפניו. כששמע זאת רבי חיים, הזדעזע מכך שיהודי נמנע מלהתפלל בציבור בגלל חוב כספי. הוא שלח שליח מיוחד להביא את בנו, וכשזה הגיע, סירב לתת לו יד לשלום, ואמר בכעס: "בגללך אין יהודי יכול ללכת לבית הכנסת!". ובנוכחות הלווה, ביקש מבנו למחול על החוב מחילה גמורה, ולא זו בלבד, אלא להושיב את אותו יהודי בראש השולחן.

גם ליתומים ואלמנות דאג הוא בכל כוחותיו. כשנפטר בעיר שמואל העגלון, יהודי פשוט שהותיר בת יתומה, נרתם הרב בעצמו להשיאה. בחתונה רקד בשמחה עילאית עם הקהל, ובאמצע הריקוד פרש את ידיו לצדדים, וחיבק מישהו לא נראה. הוא קרא בהתרגשות: "הנה בא המחותן לשמחת בתו היתומה!", והנוכחים חזו כיצד ברוח קודשו הוא רוקד פנים אל פנים עם נשמת האב המנוח, שירדה מן השמיים. במעשי חסד אלו הותיר חותם בל יימחה, כפי שהספידוהו גדולי הדור: "מי ישיא יתומים ויתומות ומי יכלכל אלמנות? מי יאסוף לביתו האורחים העניים?" זכותו תגן עלינו.

מוסר השכל

הגאון רבי חיים אוירבאך זצ"ל היה מגדולי התורה והפוסקים המפורסמים בפולין במאה ה-19. הוא נולד בעיר ליסא, לאביו רבי יצחק איצק, ולמד בצעירותו אצל הגאון רבי אברהם אביש זצ"ל (לימים אב"ד פרנקפורט דמיין). בשנת תק"ל נתמנה לדיין בעיר מולדתו ליסא, ובשנת תקע"ב נתכבד לכהן כאב"ד ור"מ בעיר לונטשיץ שבפולין, בה כיהן ברבנות במשך כעשרים ושבע שנים, עד לפטירתו, ביום י"ב באלול ה'תקצ"ט. רבי חיים נודע לדורות בזכות חיבורו הלמדני הכביר 'דברי משפט' על שולחן ערוך חושן משפט. הותיר אחריו שושלת מפוארת של תלמידי חכמים ורבנים, ובהם בניו הגאונים: רבי מנחם (אב"ד אוסטרובה), רבי יצחק איצק (שמילא את מקומו ברבנות לונטשיץ וחיבר ספר 'דברי חיים'), ורבי אליעזר (בעל 'חידושי מהר"א'). אחיינו, הגאון רבי מאיר אוירבך זצ"ל (בעל 'אמרי בינה'), בא לקאליש כדי להספידו, ובעקבות הרושם העז שהותיר ההספד, מונה לרב הקהילה.

התכנים מלוקטים ומעובדים מתוך הספר 'זכרונם לברכה' של הרב אהרן פרלוב שליט"א