התיק ה'אבוד' | השיב בטעות, על מי מוטלת ההשבה הנבונה?
שאלה
ראובן עמד לעלות לאוטובוס בעיר נהרייה, ופתאום הבחין בשמעון, יהודי מבוגר שעמד גם הוא לעלות לאוטובוס, ובידו תיק כבד. ראובן פנה אל שמעון, וביקש בלבביות: "ייתן לי כבודו את הזכות להעלות את תיקך לאוטובוס". שמעון הודה לו, ומסר לידו את התיק.
ראובן עלה לאוטובוס עם התיק בידו, והניח אותו במדף המיועד להנחת חבילות, שמעל למקום מושבם של הנוסעים, ולאחר מכן התיישב לצד שמעון.
יהודה, ידידו של ראובן, שישב באותה עת במושב האחורי באוטובוס, הבחין שראובן נכנס עם התיק בידו, והיה בטוח שזהו תיקו של ראובן... כעבור רבע שעה הבחין יהודה שראובן כבר ירד מהאוטובוס, ואת התיק שלו הוא 'שכח' במקום שהניחו באוטובוס... יהודה הסיק אפוא [בטעות] שנקלעה לידו מצוות 'השבת אבדה'... הוא ניגש בשקט, נטל לידיו את התיק, וכעבור זמן קצר ירד איתו מהאוטובוס. באותו רגע, שמעון, בעל התיק, עסק בקריאת תהילים, ולא הבחין שנוטלים את תיקו...
רק כאשר שמעון עמד לרדת הבחין באובדן התיק... הוא ערך חיפושים קדחתניים, אך התיק לא נמצא באוטובוס...
שמעון, שהגיע באותו יום אל העיר נהרייה לרגל פגישה עסקית, נאלץ לשוב אל עירו הדרומית בידיים ריקות...
בינתיים פנה יהודה אל ראובן ידידו, וסיפר לו על התיק ששכח באוטובוס. ראובן הודיע לו: "זה לא התיק שלי, הוא שייך ליהודי שישב לצידי..."
כשיהודה פתח את התיק כדי למצא פרטים אודות בעליו, הוא איתר את מספר הטלפון של שמעון, והתקשר אליו. שמעון הזדעק: "בתיק מונחים מסמכים חשובים מאוד וסכום כסף רב! אבקש שתמהר להגיע אל ביתי שבעיר באר שבע ותשיב לי את התיק!"
יהודה טען כנגדו: "ראה נא, לא הייתה לי כוונה לגזול אותך, הייתי בטוח שהתיק שייך לראובן... כמדומה שאתה צריך להגיע אליי, לנהריה, על מנת ליטול את התיק שלך..."
על מי אכן מוטלת האחריות להשבת ה'אבדה'?
תשובה
ב'נתיבות המשפט' (סי' רל"ב סק"י) מבואר, שאם אדם לקח חפץ השייך לחברו, והוליכו למקום אחר, אפילו אם לקחו בשוגג, אבל היה יכול לבדקו [ואז לא היה מוליכו עימו למרחוק], והתרשל ולא בדקו - הרי הוא נחשב ל'מזיק', בכך שגרם לבעל החפץ להוציא הוצאות לצורך השבת החפץ אליו, ולכן חייב לשאת בהוצאות החזרת החפץ לידי בעליו. לאור דברי ה'נתיבות', היה מקום לומר שיהודה חייב בהשבת התיק עד לבית שמעון.
אולם, למעשה נראה שאין להחשיב את יהודה למזיק [או לגנב בשוגג], כי מניין היה לו להעלות על דעתו שהתיק שייך לאדם אחר?! אדרבה, הוא נהג כפי שהתורה ציותה עליו לנהוג לנוכח הנסיבות, שכן אמרו חז"ל (שבועות מ"ו): "חזקה כל מה שתחת ידו של אדם שלו הוא", וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' קל"ג ס"א) ממילא, מכיוון שיהודה ראה את ראובן מחזיק את התיק בידו ונראה כבעליו, הוא היה רשאי להסיק שמוטלת עליו מצוות השבת אבדת התיק. ולפיכך הוא אינו חייב לטרוח ולהוציא הוצאות בהבאת התיק לשמעון, אלא שמעון יבוא וייטול את שלו.
סיכום
יהודה אינו חייב להוליך את התיק עד לבעליו, שמעון, אלא שמעון יבוא ויקחנו.
נכתב ע"י הרב ארז חזני שליט"א
ברכת 'שהחיינו' על ירושה
שאלה
זקן ושבע ימים הסתלק חיים לבית עולמו. נכסים רבים היו לו, שאותם הוריש לבניו ולצאצאיו, בהם הדירה הגדולה שבה גר כבר שנים משה בנו.
עם תום השבעה, הגיעה משה לביתו של רב השכונה ושאלתו בפיו, האם צריך הוא לברך 'שהחיינו' על ירושת הדירה שנפלה בחלקו?
אומנם יודע הוא את ההלכה שכאשר באה לאדם שמועה שמת אביו והוריש לו ירושה הוא צריך לברך 'דיין האמת' על פטירת אביו, ואחר כך 'שהחיינו' על בשורת הירושה, כדין כל שמועות טובות שאדם צריך לברך ולהודות על שמיעתם.
אבל כאן, הרי הוא ידע עוד קודם לכן שדירה זו עומדת להיות שלו, הוא גר בה כבר שנים רבות, ואביו גילה דעתו שתהיה שלו, אין שום חידוש ושמחה בשמיעת שמועה זו. כעת הוא רק נעשה הבעלים הרשמי של הדירה...
תשובה
נחלקו הפוסקים האם ברכת 'שהחיינו' על ירושה היא דווקא כששומע בשורה טובה שלא הייתה ידועה קודם לכן, או שאף שהיה הדבר ידוע ליורש קודם לכן הוא מברך. יש אומרים שאם הבן ידע שיש לאביו נכסים, ומסתמא הוא עתיד לירש אותם לא יברך על השמועה, ואף שאביו יכול להעביר את הירושה למישהו אחר, מסתבר שלא יעשה זאת, מכיוון שמבואר בגמרא (בבא בתרא קלג) שאין רוח חכמים נוחה מזה (הלכות קטנות ב, קסב. נהר שלום רכג, ב).
ויש אומרים שאין לחלק בזה, ואף אם ידע קודם לכן הרי הוא צריך לברך, כיון שכעת נכנסו לרשותו (מאמר מרדכי רכג, ג, וגם הבאר היטב שם ז, והשער הציון שם י כתבו שדיוק זה רש"י אינו מוכרח).
מכל מקום, כתב הרמ"א (רכג, א) שיש נוהגים להקל בברכות אלו שלא לברכם, מכיוון שאינם על דבר שבא מזמן לזמן, בשונה מברכות 'שהחיינו' על מצוות או ימים טובים שבאים מזמן לזמן, ואף שמנהג זה בעיקרו אינו נכון, וצריך לברך אף על שמועות טובות (משנה ברורה ז), במקרה זה יש לצרף את דעות האומרים שאין לברך על ירושה שהייתה ידועה לו, ולא יברך (תשובות והנהגות ב, קא).
סיכום
השומע שאביו מת והוריש לו נכסים, וידע עוד בחייו שעתיד לרשת אותם, לא יברך על השמועה, ומי שמרגיש שמחה בבשורה ומברך, יש לו על מי לסמוך.
נכתב על ידי הרב יעקב דהן שליט"א מו"צ בבית ההוראה של הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
המדור נועד לעורר את לב המעיינים ואינו נועד לפסוק הלכה. בשל ריבוי הפרטים והשוני בכל מקרה, למעשה יש לשאול מורה הוראה.