דבר המלך

הגומל חסד עם אחרים הקב"ה גומל עמו חסד

כתב הספורנו דייה למען ייטב לך והארכת ימים. וזה לשונו הנה בענין שלוח הקן יש איזה גמילות חסד להמון שלא להשחית זרע עופות השדה שהם הפקר וזה בשילוח האם [שמשאיר את האמא וכך ממשיכה להטיל ביצים ולהחיות זרע]. אמר שאפילו בזה הקצת של גמילות חסדים [שמשאיר את האם] יהיה אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא: עכייל ממצוה זו נלמד מעלת גמילות חסדים אם על חסד קטן עם העופות זוכה לשכר כזה קל וחומר לחסד גדול עם בני אדם אומר האדמוייר מזוויל שאדם פוסע פסיעה אחת עבור חברו מונע אלף פסיעות עבור עצמו. היושב בשמים משתעשע בבניו המתחסדים זה עם זה ונותן לכל אחד כפועלו במעשה חסד שאדם עושה הוא אינו יודע את הפירות שיניב מעשהו...

כתוב במדרש שמות רבה נשמות פרשה א,כו] ותקרא שמו משה בתיה בת פרעה מכאן אתה למד מתן שכרן של גומלי חסד. [בתיה גמלה חסד עם משה ומשתה את משה מהמים אף שידעה שהוא יהודי ועשתה נגד רצון אביה] אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בתורה אלא כמו שקראתו בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראו בשם אחר.

כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד על מעלת החסד: וּבֶאֱמֶת מַה מְאֹד גְּדוֹלָה מִצְוָה זוֹ בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר {מיכה ו' ח'} : "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְגוֹ'. וְאָמְרוּ חֲזַייל {סוכה מייט} עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט זֶה הַדִּין, וְאַהֲבַת חֶסֶד זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים, וכן מְקַיֵּם מִּצְוָת -יִוְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", [להדמות לקבייה בדרכיו] על ידי שעושה חסד מעורר חסד למעלה עליו ועל עם ישראל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַייל, שֶׁאוֹמֵר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּמָה אֵלּוּ, שֶׁהֵן בְּעַצְמָן צְרִיכִין חֶסֶד, עוֹשִׂין חֶסֶד זֶה עִם זֶה, אֲנִי, שֶׁאֲנִי מָלֵא חֶסֶד וְרַחֲמִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִגְמֹל חֶסֶד עם בְּרִיּוֹתַי. וְכָזֶה אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת אֱמֹר: לָמַדְנוּ, בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלְמַטָּה מִתְעוֹרֵר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְמַעְלָה, אִם אָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה לְמַטָּה כָּרָאוּי, כָּךְ מִתְעוֹרֵר הַכֹּחַ הָרָאוּי לְמַעְלָה. עשָׂה אָדָם חֶסֶד בָּעוֹלָם - הִתְעוֹרֵר חֶסֶד לְמַעְלָה וְשׁוֹרֶה בַּיּוֹם הַהוּא וּמִתְעַטֵר בּוֹ בִּשְׁבִילוֹ, וְאִם נוֹהֵג אָדָם בְּרַחֲמִים לְמַטָּה - מְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וּמִתְעַטֵר בְּרַחֲמִים בִּשְׁבִילוֹ, וְאָז אוֹתוֹ הַיּוֹם עוֹמֵד לוֹ לִהְיוֹת מָגֵן בִּשְׁבִילוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ וְכוּ'. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּרְאֶה מַעֲשֶׂה כָּעֵר לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי בַּמַּעֲשֶׂה תָּלוּי הַדָּבָר לְגַמְרֵי לְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה [את המידה שהתנהג למטה] . הוּא אֶחָד מִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם, במסכת אָבוֹת פֶּרֶק א {מייב} : עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְהִיא שְׁקוּלָה כְּקָרְבָּנוֹת, עוֹד אָמְרוּ חֲזַייל {בילקוט תהלים: הַחֶסֶד עוֹמֵד לו לָאָדָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת,, וּמִדָּה זוֹ הִיא אַחַת מִשְׁלֹשׁה מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵטְבְּעוּ בְּיִשְׂרָאֵל: בַּיְשָׁנִים, רַחֲמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים, {יבמות עייט.}. וְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִׁירִים: ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַכּוֹפֵר בִּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָר. וְכוּ'. [שמירות הלשון-חתימה פרק ז] מובא בכתובות דף טו : מעשה ברבי שמואל בר רבי יצחק, שהיה לוקח בד של הדס, והיה מרקד עמו לפני הכלות. והיה רבי זירא רואה אותו, וטומן את עצמו מלפניו. אמר רבי זירא: ראו איך זה הזקן מבייש תלמידי חכמים במעשה הזה שעושה. וכיון שנפטר רבי שמואל בר רבי יצחק, היה שלש שעות קולות וברקים בעולם. יצאה בת קול ואמרה: נפטר רבי שמואל בר רבי יצוק, גמלו חסד עמו כראוי לאיש כמוהו! יצאו לגמול חסד עם נשמתו ללוותה. ירדה אש מן השמים, ונעשית כמו בד של הדס, והיתה האש מפסיקה בינו לבין הצבור. והיו העולם אומרים: זכות המעשה שעשה זה הזקן עם ההדס [ששמח חתן וכלה] בחייו, זאת עמדה לו עתה.

מסופר על הגאון רבי צבי פסח פרנק זצייל, שסיגל לעצמו דרכים לעשות חסד אף בשעת עשיית הדין והוראת ההלכה. פסקיו היו עטופים במעטה של רחמים. הכיצד? כאשר לא יכול היה לעשות דבר מצד שורת הדין שלא נותן היה להקל בדין, היה משתדל לעזור במלה טובה, בחיוך אבהי, בדברים מעודדים ומרגיעים נוהג היה שכאשר באה לפניו שאלה על עוף והוא הטריפו במקום שיש צדדים להקל, אם השואל היה עני, היה מוציא הרב פרנק כסף מכיסו ומשלם לשואל תמורת העוף. פעם נכנסה עניה בת טובים ולא רצה לביישה, נכנס לבית וביקש מבתו תרנגולת אמר שטרם נתבשלה. הוא הגיש את למהדרין"... מנהג זה, היה בקרב עניי העיר.

בזכות החסד ניצל ממוות

מעשה שהיה - כך היה: הרה"ח ר' חיים אלעזר רוזנפלד שמנהל ביד רמה ובהנהגה טובה את המוסד יבית לפליטותי סיפר: בחודש חשוון ה'תשע"ה נקבע מועד הנישואין עבור אחת היתומות אצלנו. התחלנו להכין עבורה את צורכי החתונה והנדוניה. באחד הלילות פניתי לנדיב ידוע בחוייל. סיפרתי לו על היתומה וביקשתי לזכות אותו בהשתתפות נכבדה בהוצאות הנישואין. העשיר נענה בשמחה ואמר: "אני אשלח לכם מזוודה מלאה בכל טוב, אדאג שיהיו בה מעילים, תכשיטים וכו'."י כששמעתי את דבריו כמעט שהתחרטתי שפניתי אליו. לכלה חסר בעיקר כסף כדי לשלם את הוצאות הנישואין, ליל החתונה, בגדים ועניינים נוספים שקשורים לחתונה. העשיר ממש לא הירפה ממני ובמשך שבועיים ממש ירדף' אחרי. לאחר כמה ימים הנדיב התקשר ואמר: "ביום כייה חשוון לפנות בוקר ינחת ה'שליח' בארץ הקודש". הנדיב ביקש ממני שאדאג לשלוח מישהו לקחת את המזוודה. ביקשתי מאברך שגר בהר-נוף (רעייתו עובדת אצלנו) שיתקשר אל נהג המונית שמוביל את המזוודה של הנדיב ויקח אותה ממנו. האברך הסכים. הוא יצר קשר עם נהג המונית וביקש להביא את המזוודה לבית-הכנסת 'בני תורה' שבהר-נוף ומשם תכנן לקחת אותה. האברך מסודר מאוד מטבעו ומתפלל תמיד בזמן קבוע בבית-הכנסת 'בני תורה' במניין מסויים. מועד התפילה מתקרב אבל אין כל זכר לנהג המונית. לאחר דקות ארוכות התברר כי הנהג טעה והוא נמצא רחוק מבית-הכנסת 'בני תורה'. הוא טעה בדרכו והגיע לבית-כנסת אחר. בלית ברירה, האברך יצא מבית-כנסת למצוא את הנהג שטעה בדרכו. במהלך הליכתו הוא התקשר אלי וטען 'בצדק' שבגלל הטובה שהסכים לעשות לאותה כלה, הוא עומד להפסיד את המניין הקבוע שלו. זה ישבש לו את כל היום כי עכשיו הוא צריך למצוא מניין אחר ולהתפלל עם שייץ שהוא לא רגיל אליו. לאחר כשתי דקות בלבד מחבלים ערבים ימייש עלו לבית-הכנסת 'בני תורה' כדי לערוך טבח במתפללים. עיקר 'הצלחתם' לייע היתה באותם אנשים שיושבים בתחילת בית-הכנסת. האברך יושב שם בדרך קבע. כוחות הביטחון בדקו במצלמות אבטחה כדי לראות מה אירע באותם רגעים שאירע הטבח לייע. האברך נראה במצלמה כשהוא יורד במדרגות כשבידו האחת מחזיק טלפון סמוך לאוזנו וידו השניה מתנענעת מעלה ומטה לפי קצב דיבורו כשהוא מבכה על מצבו ואינו יודע כי בזכות החסד שהסכים לעשות הוא הציל את חייו ואילו לא היה מסכים לכך, לבטח היה נמנה בין הקדושים שנטבחו.

מסופר על משפחת אלון שלהם שתי דירות אחת שהם התגוררו בה והשניה שעדיין לא החליטו מה לעשות בה, הבעל האיץ להשכיר את הדירה יילעשות כסףיי כך אמר, אבל האישה בצידקותה אמרה שאינה מסכימה, היא רוצה לעשות חסד שלם עם אברכים שלומדים תורה, עם אלה שאין ביכולתם לשלם שכירות בשנה ראשונה בתחילת בניית ביתם וכך היא תעשה מהדירה דירה שלימה של חסד אמיתי, בעלה בתחילה לא הסכים כיון שדירה להשכיר היא מקור הכנסה טוב אבל היא בהתעקשות האופיינית לנשים לא הרפתה עד שהסכים לנסות שנה, וכך הם ניסו שנה אחת שהפכה להיות לעשר שנים ארוכות של חסד שחיו בדירה ללא תשלום אברכים שונים, הנשואים בתחילת דרכם. הימים חלפו הילדים גדלו והילדה הגדולה החלה בקשרי השידוכין וכשהגיעו לחתימת התנאים ולנושא של היכן יגורו אמר אבא של החתן החדש לזוג הצעיר אין בעיה של דיור, דירה עומדת ומחכה ירושה מהסבתא והם ידורו שם ללא שכירות וללא משכנתא ובאמת כך היה לא היו צריכים לשלם כי דירה הם קיבלו... היא בינה לבין עצמה לא יודעת שמשמים כיוונו שילדתה הכלה הטריה תזכה גם היא בדירה שלה, בזכות החסד שעשתה עם אנשים אחרים...

סיפורים מחזקים-סיפורים על הבן איש חי זי"ע

התענה שש שנים כסברת ספר הקנה

מספרים, כי בימי בחרותו של הבן איש חי, התענה שש שנים כסברת ספר הקנה כידוע ומפורסם, יישש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשייי – מהיצר הרע. ואחר כל התעניות היה מסגף עצמו בסיגופים גדולים עד שאפילו לא היה אוכל את האבטיחים האדומים שאז נחשבו למאכל הקריר לימי הקיץ החמים בבגדאד שהחום שם היה כבד עד מאוד. והיה ממתין עד יום ראש-השנה ורק אז מברך על האבטיחים שהחיינו.

מקיים הבטחתו

מספרים, כי בזמן מלחמת הקוממיות, כשבאו הערבים לעיר העתיקה, ביקשו מחכם רבי בן־ציון חזן זיע"א ומהרב הגאון מינצברג זיעייא ללכת ולהיכנע בעיר העתיקה לעבדאללה טל שהיה אחראי על המקום מטעם מלך ירדן. לא רצה רבי בן ציון להתפנות, באומרו שקיבל הבטחה ממרן הבן איש חי, וזהו שמירה ובטחון שהוא סומך עליהם ביותר שלא יקרה לו מאומה. בסופו של דבר היה צריך להיכנע בפני המושל, ובאו לסגור לו את בית המלאכה, ואמר שהוא חושש שאם הוא ייכנע - יאמרו שרבנים נכנעו, על כן סבר כי עדיף שיכתבו מכתב רשמי בשם הצבא, וכן עשו. והנה בדרכם לתת את המכתב, שמעו צעקת ייא-ללה הוא א-כבאריי! היה זה צלף ערבי שראה את היהודים והחל לירות עליהם עד שהיו בסכנת חיים. רבי בן ציון נפצע קל מכדור ששרט מעט את פניו. אחר כך ירו עוד ירייה שעברה ליד אוזנו. מיד החל רבי בן ציון לצעוק בקול רם: "חכם יוסף חיים וואן אינטה? וויקי? או בקיצור בעברית - יאיפה אתה', ייהלא הבטחת לי שאמשיך בעבודתייי! כששמעו הערבים את דבריו - הפסיקו לירות. כשפגש בו מאוחר יותר אותו ערבי שירה בו, שאל אותו: "מה אמרת, הלא התכוונתי לירות לך במצח ואני צלף טוב, ופתאום לא יצא לי לצלוף וגם נתקע לי הרובהיי! אמר לו רבי בן־ציון כי יש לו סגולה והבטחה מחכם אחד גדול בבגדאד, שבזכותו לא יאונה לו כל רע (סיפור סייז בספר זה).

הספר בן איש נכלל בספרים שידע התינוק בעל פה

מספרים, כי פעם אחת, שנים רבות אחר פטירת הבן איש חי זיעייא, נולד ילד אצל אחד מחסידי גור. מאותו הרגע שנולד הילד, פתח את פיו ואמר: "אבא"י וייאמא"י, כן התחיל לגרוס את כל התורה כולה! בתחילה אמר את אותיות התורה - אלייף בייית ובו', אחר כך גרס את פסוקי התורה כולה, אחר כך גרס את התורה שבעל פה - המשניות, ואחר כך את הגמרות ועוד. כך שמעו אותו גורס את כל התורה כולה. כולם סביבו אמרו, שכנראה המלאך לא בא אליו להשכיח ממנו את התורה שלמד בבטן אמו. האדמו"ר מגור ועוד כמה רבנים ביקשו לעשות לו תיקון שישכח את תלמודו, מפני עין הרע. שמע על כך חכם רבי יהודה צדקה זיע"א והלך לישיבת גור לפגוש באדמו"ר, כשהגיע אל האדמו"ר, ביקש ממנו שקודם שיעשו לתינוק את התיקון, הוא רוצה לבחון אותו על ידיעותיו. נתנו לו להיכנס ולראות את התינוק ולשמוע ממנו במו אוזניו את הגרסא שלו. נכנס אליו רבי יהודה ושמע ממנו את גירסתו. ביקש לשאול אותו אודות ידיעותיו, ושאל אותו מהתורה - וענה לו. אחר כך מהנייך כולו - וידע, שאל אותו מהשייס - וענה לו, שאל אותו מהרמביים - המשיך לצטט את הרמביים, שאל אותו מהישולחן ערוך' – וענה לו, אבל כששאל אותו על גדולי פוסקים שהיו אחרי ה'שולחן ערוךי על השוייע עצר והשתתק. וכששאל אותו אם הוא יודע הלכות מספר יבן איש חיי, מיד אמר לו: "יהלא בן איש חי בשמים עושה רעש גדול וכל העם יוצאים לקראתו, בודאי שאני יודעיי! והתחיל לצטט לו ולגרוס מתורת הבן איש חי בעל פה. אמר לו רבי יהודה: ייאיך זה, הלוא הבן איש חי היה אחרי המפרשים שכבר לא למדתיי? אמר לו התינוק: "כך למדונו, עד ה'מגן אברהם' וה'טורי זהב ומשם את הבן איש חי". כיום נמנה על אחד מחסידי גור. הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליטייא סיפר על ילד צעיר זה שזכה לזיכרון מופלא של כל התורה כולה. בתוך דבריו הזכיר בשם מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצייל, שאותו ילד אמר לו כי בשמים מחשיבים את הייבן איש חייי כאילו הוא אחד מן הראשונים.

היחיד בדור

מספרים, שאחרי פטירתו של האדמו"ר מבעלזא הראשון, כתבו על המצבה שלו שהוא יחד בדרא'. היינו האחד שבדור. גם כשנפטר האדמוייר מבעלזא השני כתבו על המצבה שלו כמו שכתבו על מצבתו של האדמו"ר הראשון, שהוא יחד בדראי. כשנפטר האדמוייר מבעלזא השלישי, שחי בתקופתו של הבן איש חי זיעייא, באו לשאול את בנו של האדמו"ר - כנהוג - מה לכתוב על המצבה? אמר להם בן האדמו"ר, כי בניגוד למה שנכתב על מצבותיהם של שני האדמו"רים הקודמים, לא יכתבו הפעם על המצבה של אביו את התואר יחד בדראי. התפלאו החסידים על כך, ושאלו אותו לפשר העניין, וטענו בפניו שהרי סוף כל סוף הוא באמת יחד בדראי! אמר להם הבן: יידעו לכם, יש חכם גדול בבבל ושמו רבי יוסף חיים, והוא המחזיק בתואר של יחד בדרא', ועל כן, אני לא יכול לכתוב על המצבה של אבי שהוא יחד בדראייי. לימים כשנפטר אותו בן, והוא היה האדמו"ר הרביעי לחסידות בעלזא, אמרו שלא לכתוב על המצבה שלו יחד בדראי, כשם שהוא לא כתב על המצבה של אביו יחד בדראי, למרות שכבר הבן איש חי לא חי.

רי"ח הקודש של הרידב"ז

מספרים, כי בצפת היה יהודי צדיק גדול וכונה בשם הרידבייז - רבי יעקב דוד בן זאב, שהיה מגדולי רבני האשכנזים. הוא היה חריף מאוד וחלק על דברים רבים בדרך מלחמתה של תורה. פעם אמרו לו שהגיע ספר של ה'בן איש חיי ורצו להראותו לה ומראש אמר להם בנימה של ביטול ייהניחו לי מהאחרונים האלהי דהיינו שאין לו צורך בספר זה. בכל אופן הביאו לו אותה ואמר להם: ייתשימו אותו בארון הספרים למעלה למעלה, שלא יפריע לי כאן"י. ומספרים, כי לימים היתה לו שאלה קשה בהלכה וחיפש בהרבה ספרים ולא הגיע לכלל הכרעה. אז ביקש שיורידו לו את הספר ההוא ששמו לו למעלה שלא בהישג יד, אולי ימצא בו משהו. הספר היה יבן יהוידעי על הגמרא, פתח אותו הרידבייז וראה כיצד הבן איש חי זיע"א מקשה ומתרץ, ואז ראה שם ששולח לעיין אותו בספר ימקבצאלי. חיפש הרידבייז בביתו את הספר ולא מצא. הלכו לחפש לו את הספר כבקשתו, אך לא מצאו. מיד הוא ביקש לקרוא לחכם רבי בן ציון מרדכי חזן זיעייא. כשזה הגיע, אמר לו הרידבייז שהוא רוצה שיביאו לו את כל ספרי הבן איש חי שיצאו לאור. הביאו לפניו את כל הספרים, אך על אף שלא מצא את הספר שביקש, שכן לצערנו הואאינו בנמצא, היה הוא אומר מאז שכשהוא לומד בספריו של הבן איש חי- הוא מרגיש התעלות, ומרגיש איך קדושה רבה ושכינה מרחפת מעל הספר הקדוש הזה ומריח בו ריח טוב. בקונטרס" ארי במסתרים "עמוד ידי כותב בשם בעל "יהלשיים" הרב שלמה אלישיב כי ייישנו יחד בדראי (יחיד בדורו) הבקי בנגלה ובנסתר והוא הגאון הנורא רבי יוסף חיים זצוקייל מבגדאדיי וכי התהלל שזכה לקבל כעין הסמכה על ספרו מחכם יוסף חיים ושם הכתירו בתואר "יארי במסתרים."

כוחו בתורה של הבן איש חי בצעירותו

בכל רחבי העיר בגדאד, לא נמצאו אתרוגים כשרים לחג הסוכות, למעט אתרוג אחד שגדל בפרדסם של יתומים. ובבתי המדרש שבבגדאד, עסקו החכמים בסוגיה זו, האם תועיל ממכרו של האפוטרופוס הממונה על נכסי היתומים, ובכך יקיימו את מצות ייולקחתם לכםיי – משלכם, או לא. ומיכוון שצללי החג ממשמשים ובאים, ולכלל הכרעה לא הגיעו, נתאספו איפוא במעונו של רבי יוסף חיים (בן איש חי), שהיה אז אב בחכמה ורך בשנים, וביקשו את הכרעתו בסוגיה.רבי יוסף חיים נחפז מיד אל עליית ביתו, והחל צולל בים התלמוד והפוסקים. מכיון שעלה השחר, טרחו ועלו לביתו מספר תלמידי חכמים, שביקשו לשמוע את הכרעתו. הערים רבי יוסף חיים לפניהם את כל הספרים שחיפש בהם – מאתיים במספר – ואמר להם:ראו בעצמכם מה שכתוב לפניכם ותכריעו, אני אינני יכול להתיר, ולדעתי אין אפשרות לברך על אתרוג כזה ביום טוב ראשון של סוכות, ולא אברך. וכן היה, מכל יהודי בגדאד לא בירך איש באותה שנה על נטילת לולב, כהוראתו של רבי יוסף חיים.

גם ילדים קטנים מקשיבים לדרשתו של מרן הבן איש חי ארבע שעות

בעת הדרשות בשבתות, היו יושבים למרגלות הבן איש חי ילדים רבים שהוריהם הביאו אותם עמם לבית הכנסת. הצפיפות פעמים היתה רבה, אך אף ילד לא ויתר על הזכות שנפלה בחלקו לשבת במרחק נגיעה מרבו הדגול של הוריו . ומספרים, כי על אף שהיו הילדים קטנים כל כך, ועל אף הצפיפות, אףאחד מהם לא פצה פיו במשך כל הדרשה, שהגיעה פעמים עד לארבע שעות.

סיום שולחן ערוך כל ארבע שנים בשיעור לאחר תפילת שחרית

מספרים, כי כל ארבע שנים היה גומר הבן איש חי זיעייא את סדר הלימוד בישולחן ערוך' - 'אורח חיים' וייורה דעהי עם צאן מרעיתו, וקודם שהיה חוזר עליהם חלילה מחדש, היה עורך ביום הסיום - סעודה גדולה, שאותה חכם מימן מכיסו וממונו, והיה מזמין אליה את כל חכמי העיר. ובסעודה זו נהג לומר חידושי-תורה שעוד לא שמעה אוזן מעולם

רבי עבדאללה סומך קם לתלמידו הבן איש איש במלא קומתו

מספרים, כי רבינו עבדאללה סומך זיעייא, היה בא לדרשות של תלמידו - הוא הבן איש חי זיעייא, וממנהגו זה, היו לומדים הרבה אנשים לבוא לדרשה זו, והיו ממלאים את בית-הכנסת מפה לפה. כשהיה נכנס הבן איש חי לבית-הכנסת, היו קמים הקהל לכבודו קצת ומיד היו יושבים. ראה כך רבינו עבדאללה ואמר בלבו שאין זה כבוד התורה שכך עושים. על כן, החליט להתחיל ולבוא מוקדם לדרשה, קודם הבן איש חי, ואז כשהיה מבחין בבן איש חי נכנס לבית-הכנסת - היה רבינו עבדאללה קם לפניו במלא קומתו עד שהיה הבן איש חי מתיישב במקומו. ראו הקהל שכך מעשהו של הרב הגדול, עשו כן גם הם, ולא היו יושבים, עד שהיה הבן איש חי יושב במקומו התבייש הבן איש חי ברוב ענוותנותו ופנה אל מורו ורבו בבקשה שלא יקום לכבודו. ענה לו רבינו עבדאללה כי צר לו כי כבר זקן הוא, אך אם היה לו הכוח - היה אף מרכיב את הבן איש חי על כתפיו .

הבן איש חי שמר שבת בכל מחיר ונעשה לו נס

כאשר רבנו יוסף חיים עלה מעירו בגדאד לביקור בארץ ישראל, היתנה עם ראש השיירה המוסלמי שביום השבת תשבות השיירה כולה. הלה הסכים תמורת תשלום נכבד. שיירת הגמלים עשתה דרכה בדרך לא דרך, במדבר השומם והצחיח. בהגיע ערב שבת החל רבנו לפרוק את המטלטלים מעל הגמל. מנהיג השיירה פנה אל הרב ונתן עליו בקולו: "ימה, כלום מתכוננים אתם לעכב את השיירה בלב המדבר?יי הלוא המקום שורץ חיות רעות ושודדי דרכים, אתם מסכנים את חיי כולנו !יי דבריו אמת היו, כפי שהתברר מאוחר יותר, אבל רבינו לא חת. הוא ענהו שהשיירה רשאית להמשיך בדרכה. הוא ופמלייתו ישבתו כאן - ובצאת השבת יאיצו פעמיהם להשיגם. ואכן, ראש השיירה פנה להאיץ בגמליו - אך הנה פלא והפלא: הגמלים מאנו למוש ממקומם, לא נעו ולא זעו... לנוכח התעקשותם של הגמלים, הוכרחו הכל לחנות שם, בלב הישימון, אבל הערבים שחששו מהתנפלות שודדים התפזרו סביב, לחסות בצל נקיקי הסלעים. רבנו ובני פמלייתו לא שתו ליבם לסכנה, לבשו בגדי שבת ועמדו לקבל את פני שבת המלכה במישורי המדבר. ממקום מסתורם עקבו נוסעי השיירה הנוכרים בתמהון ביהודים השרים ומזמרים כאילו מצויים הם בבית הכנסת, במקום ישוב. התפילה הסתיימה, רבינו קידש על היין והיסב עם בני פמלייתו לסעודת השבת, כאילו היה מיסב ליד שלחנו, בביתו... הלבנה עמדה במרומי הרקיע, והאירה את שלחן השבת. קולות השירה הדהדו ברחבי המדבר, והערבים רואים ושומעים. לפתע נחרדו: הם הבחינו בכנופיית שודדים שהגיחה מעבר להרים ושעטה לעבר היהודים המזמרים. ייהם אבודים!יי חלפה במוחם המחשבה הנוראה. ואז ארע הפלא. השודדים התקרבו, ירדו מעל סוסיהם, והתקדמו לעבר היהודים. ולפתע נסוגו במהירות ובהלה. עלו על סוסיהם והתרחקו בדהרה... הערבים הנדהמים הגיחו ממחבואם, סיפרו לרבנו על נס ההצלה המופלא, נישקו בהערצה לשולי גלימתו ואמרו: ייעתה ידענו כי אין כאלוקי היהודים!יי (מעיין השבוע שמות תקנג)

מספרים, כי כשהיה הבן איש חי זיע"א, כבן ארבע או חמש שנים, שאל אביו : "אפשר בורא כל העולמים- שאל את יציר כפיו אדם הראשון - יאיכהייי? השיבו הילד תכף ומיד: "המילה 'איכה' היא ריית אני יודע כל נסתרות ראשי תיבות - אני יודע כל הנסתרות". כבר אז היתה גאונותו כזו עצומה!

סיפורים על חזרה בתשובה

אמרי חז"ל: כתוב באוצר מדרשים (אייזנשטיין אייזנשטיין) אליעזר עמוד .30 כל העושה חסד חנם הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד חנם.***כתוב בספר דבש (במערכת ח אות ב) ,חסד מי שהוא גומל חסדים יהא מבושר שנשמעת תפלתו. ***כתב בספר חומת אנך ויקרא פרק ד . כתב רבינו אליעזר מגרמיזא מגרמיזא ז"ל ג' דוהתגלח דוהתגלח גדולה משאר האותיות [האות ג' של והתגלח בספר ויקרא היא בדיוק באמצע ספר התורה] רומזת לגמילות לגמילות חסדים לומר גדולה גמילות חסדים ששקולה ככל התורה שכן ג' דוהתגלח בפסוקים היא אמצע התורה. ודרש דרש הוא אמצע [התורה] בתיבות זהו ג' ד' גמול דלים דהיינו ג' של והתגלח הוא גמול ואות ד' של דרוש דרש רומז לדלים] ושקול ככל התורה שלפניה ושלאחריה ושלאחריה והא דכתיב [ג' דהתגלח] בפרשת נגעים משום דנגעים באים על צרות עין ועין רעה וזה לא רצה לגמול חסד בכליו לפיכך ופנו את הבית וכו' עכ"ל. *** כתב בספר תומר דבורה פרק ב לרבי משה קורדבורו קורדבורו זי"ע הב', ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו ואפילו הרשעים כאילו היו אחיו ויותר מזה עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם ואפילו הרשעים יאהב אותם בלבו ויאמר מי יתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כלם גדולים ורצויים ורצויים למקום כמאמר אוהב נאמן לכל ישראל אמר ומי יתן כל עם ה' נביאים וכו' ובמה יאהב בהיותו מזכיר במחשבתו במחשבתו טובות אשר בהם ויכסה מומם ולא יסתכל בנגעיהם בנגעיהם אלא במדות הטובות אשר בהם.

בזכות שקיבל הנהג לשמור שבת הילד הבריא ולבסוף חזר בתשובה

סיפר מרן הרב יצחק זילברשטיין הייתי פעם עד לתאונת דרכים קשה, בה נפצע קשה ילד קטן, שחצה את הכביש לא במעבר חציה, וקפץ לכביש, ונהג שחלף במקום לא הספיק לעצור ודרס אותו. הילד אושפז בטיפול נמרץ וכיון שהייתי ֵע ד לתאונה, נדרשתי להעיד במשפטו של הנהג. השופטת אכן התרשמה שהדברים נכונים, ופטרה את הנהג מכל אשמה.אבל, לנהג זה היה מצפון, ולאחר המשפט הוא הגיע אליי ואמר שליבו לא ָשקט עליו, 'שהרי בכל זאת גרמתי לפציעתו הקשה של הילד', ושאל מה אני מציע לו לעשות. הנהג יצוין שלא היה אדם דתי, ולמרות זאת הציק לו הדבר, והוא בא לשאול בעצתו של רב .אמרתי לו שהדבר הטוב ביותר יהיה אם ניגש להורים עצמם ונשאל אותם מה הם מציעים לו לעשות. הנהג הסכים לדבריי, וביום אחד התדפקנו שנינו על דלת המשפחה, וההורים פתחו לנו ונדהמו לראות את הנהג. כששמעו את שאלתו, הם אמרו לו, ראשית-כל, שהוא אינו אשם במה שקרה, כיון שהילד הוא זה שקפץ לכביש לא במקום המותר, ועוד – 'שאנחנו מאמינים שהכל משמים, ובוודאי שלא צריכות להיות לך נקיפות מצפון.'אי אפשר לתאר את הבכיות שנשמעו באותן דקות בבית ההורים, גם מצד הנהג שהתרגש מאוד לשמוע את תגובת ההורים, וגם מצד האב- שאם הוא שואל אותם מה לעשות, "ההצעה שלנו היא שתתחיל לשמור שבת, ואנחנו בטוחים שבזכות זה ישלח השי"ת רפואה שלימה לילד שלנו". הנהג הבטיח שהחל מהשבת הקרובה הוא מתחיל לשמור שבת. וראה זה פלא; הילד נרפא בצורה נסית, ורפואתו התקדמה בצעדים מהירים מאוד, עד שהרופאים עצמם העידו שמדובר בתהליך שלא כנגד הטבע! ועדיין לא סיימנו. שמירת השבת של הנהג גרמה שהוא יחזור בתשובה שלימה, ובסופו של דבר התחתן עם אשה חרדית והקים בית יהודי לכל דבר. והילד הפצוע, שהבריא בינתיים, היה אחד המשתתפים בחתונה. הוא רקד ורקד בלי הפסק... שהרי כל החתונה, ותהליך החזרה-בתשובה של הנהג, אירע בגללו... ושוב רואים מכאן שהשבת היא מקור הברכה, ובזכות זה שהנהג החל לשמור שבת, באה עליו לאחר מכן כל הטובה הזו, עד שחזר בתשובה שלימה .(קול ברמה- ביטאון רמת אלחנן)

קיבל לחזור בתשובה וניצל מהשריפה

מדובר ביהודי, שכלל לא שמר מצוות, שלאחר שהתפלל מקירות-ליבו זכה לראות נס גלוי. ללמדנו גם שבכל מצב בו אדם נמצא, תפילתו נשמעת בשמים. את הסיפור שמענו מסוחר-סת"ם ידוע בבני ברק, שיום אחד התדפק על דלתו יהודי וביקש להזמין זוג תפילין, 'אבל אני רוצה את התפילין הכי-מהודרות שיש. לא פחות.'האיש הזה, מספר לנו סוחר-הסת"ם, למרות שחבש כיפה לראשו, היה נראה לי כמי שלא שמר מצוות, ֵ וענין אותי מאוד מה הסיפור שעומד מאחורי הזמנת התפילין המהודרות. לא הססתי, ושאלתי אותו האם יוכל לספר לי מה הסיפור שלו, והוא סיפר, ובשמחה. אני מתגורר ברמת-גן, ולפני יומיים היתה בביתי שריפה גדולה שנגרמה ֶמקֶצר חשמלי. האש התפשטה במהירות, וראיתי שהבית כולו עומד לעלות בלהבות, ועליי לצאת מהבית, ומיד. הבעיה היתה שבאותו רגע שהיתי בחדר מסוים, ודלת-הדירה היתה נעולה, והייתי חייב לפותחה עם מפתח (המדובר בדירה ישנה, כמובן). שבאותו רגע המפתח עצמו היה בחדר שכבר היה אפוף-להבות, ולא היתה שום אפשרות להיכנס לשם. היו אלו שניות גורליות, וראיתי כבר את עצמי מגיע למצבים הכי- קשים, רח"ל. והנה, יכולני להעיד על עצמי שמעודי לא התפללתי ולא ידעתי כלל מה היא תפילה. אבל, בשניות שכאלו, שהינך מצוי בסכנת-חיים ממשית ביותר, החיללותי לבכות ולצרוח אל האלוקים, ואמרתי 'אלוקים, אם אני יוצא מכאן חי, מבטיחני לך שאתחיל להניח תפילין ואחזור בתשובה שלימה.'עכשיו צריך לאחוז בכיפה לראש, ולשמוע מה קרה לאחר התפילה הרותחת שיצאה מפי האיש החילוני הזה. 'לפתע, הכלב שנמצא יחד איתי בדירה, זינק אל החדר בו נמצא המפתח, איתר בכיפה לראש, והגיע אליי בנביחות חזקות, כשהוא אוחז את המפתח בפיו. אודה ולא אבוש: אין הגדרה של 'נס גלוי' יותר מזה. מעודי לא אילפתי את הכלב הזה למצוא מפתחות; מה-עוד שבדיוק כמו בן-אדם, גם כלב בורח מאש, ומה פתאום החליט להתפרץ לחדר; ואיך הבין הכלב שמה שחסר עכשיו זה רק המפתח; ועיקר-העיקרים – המפתח היה מונח בתוך ארון, והכלב פתח את הארון, ומצא את המפתח – – – אולי מישהו יכול להסביר לי כיצד כל זה קרה אלמלא שהקב"ה האזין לתפילתי שבקעה מעמקי-הלב, ושיגר לי את הישועה, שנייה אחת או שתיים לפני שהייתי גם אני עולה בלהבות רח"ל'!!! כמובן שלאחר שהמפתח היה בידי, הצלחתי לפתוח את הדלת, וניצלתי מהשריפה. ובאתי עתה לקיים את הבטחתי, ולרכוש תפילין הכי-מהודרות, ואני מתכונן – באמצעות הרב שלי – לחזור בתשובה שלימה.

חזר בתשובה הלך לישיבה והפך לרב המושב

סיפר רב אחד, מעשה שהייתי באחד המושבים בגליל העליון באיזו אזכרה, שבמהלכה רב המושב דרש בדברי תורה מתוקים מדבש. יראת השמים שבו הייתה ניכרת לכל, וכולם התפעלו ממנו. לאחר מכן שאלתי עליו, מי הוא זה ואי זה הוא, ונתברר שבעבר הוא היה הפושע הגדול ביותר במושב, ואפילו ביום הכיפורים נסע בכוונה עם רכבו ליד בית הכנסת. עד שלימים נפטרה אמו, באה לו בחלום ואמרה לו לחזור בתשובה. והוא חזר בתשובה שלימה, הלך לישיבה בירושלים, וכשחזר למושב בהיותו נשוי עם ילדים נעשה לרב המושב.

קיבל לחזור בתשובה שלמה ובתו מיד הבריאה ממצב קומה שהיתה בו

סיפר יהודי כיצד חזר בתשובה, לפני כשנה וחצי נפטר ל"ע אבי ז"ל , ואני כבנו לקחתי על עצמי קבלות טובות ,החלטתי ששנה אחת אעשה מצוות לזיכרו בכך שאתמיד בתפילה במניין שלוש פעמים ביום ואומר קדיש לעילוי נשמתו. כמו כן לקחתי על עצמי שמירת שבת מלאה, דבר שהוא לא פשוט כלל ועיקר, ובמיוחד לבני המשפחה, ובנוסף קיבלתי עלי תפילות במניין גם ביום השבת, קבלה זו גרמה לי לקום בשש וחצי בבוקר ביום השבת לתפילת שחרית למרות שהייתי אדם חילוני שאינו שומר תורה ומצוות ,מחלל שבת וכו, לקום שלוש שעות מוקדם מהזמן בו הייתי רגיל להתעורר... אולם, כאשר קיבלתי על עצמי את הקבלות האלו כדי לזכות את אבי ז"ל, עשיתי זאת בנחישות, ובעוצמה, עם כל הלב והנשמה עברה השנה האינטנסיבית הזו ואמרתי לעצמי: ב"ה, עשיתי את כל מה שצריך לעילוי נשמת אבי ז"ל, וכעת עם תום השנה הראשונה לאבל, אין לי יותר כוח להמשיך במשימה הזו. אני חוזר שוב לחילוניות. שמירת השבת הייתה קשה עלי מאוד... איך אפשר לשמור שבת ולוותר על ים טיולים.... ועוד תענוגות העולם הזה? האמת שעברה עלי שנה 'לא קלה' מבחינת המאמץ שהשקעתי למען אבי ז"ל, ולכן עברתי ממחשבה למעשה, ומיד עם תום השנה חזרתי להיות שוב 'חילוני'. לאחר חודשיים בתי תחי', תלמידת תיכון, חצתה את הכביש בדרכה לביה"ס באשדוד, ולפתע הגיחה מולה מכונית שנסעה במהירות מסחררת והעיפה אותה למרחק של כעשרים מטרים היא קיבלה חבטה עזה בראשה ואיבדה את הכרתה, עקב מצבה הקשה הוזעק מסוק שפינה אותה לבית-הרפואה תל-השומר, כשקיבלתי את הבשורה המרה ,נסעתי מיד לתל השומר, בדרך המחשבות מתרוצצות שאם הזמינו מסוק אז מי יודע מה מצפה לי בבית-הרפואה לראות ולשמוע ואף ציפיתי לגרוע מכל הבת אושפזה בחדר טיפול נמרץ ומצבה הוגדר כקשה מאוד .לאחר המתנה ממושכת מחוץ לחדר ,מנהל המחלקה קרא לי לשיחה, הבנתי שאני עומד לקבל ידיעה ממנה חששתי בשעות האחרונות ...וכך תיאר הרופא את מצבה: דע לך , אבא ,כי מצבה של הבת מוגדר ברפואה כ'קומה, דהיינו תרדמת, אין לזה טיפול , ד"ר – "?שאלתי, לא – 'ענה הרופא והישיר מבט אלי" – אנחנו כאן ננסה להמשיך ולשמור על המצב ולהחזיקה בחיים עד כמה שהמצב הרפואי יאפשר זאת "כמה זמן זה יכול להימשך – '? המשכתי לשאול' כלומר ,מתי היא תתעורר ? הרופא הסתכל עלי במבט מלא רחמים: אין לזה תאריך ,אבא יקר ...יש לך דוגמא מראש הממשלה לשעבר שנמצא בתרדמת ...זה יכול להימשך אפילו שנים ...כאן כבר נשברתי והתמוטטתי אם עד עכשיו רק אשתי בכתה וזעקה מכאב ,עתה גם אני הצטרפתי אליה ולא יכולנו לעצור בשטף דמעותינו ... ביום החמישי לאשפוז עמדתי ליד מיטת בתי הנרדמת והחלטתי לעשות מעשה. אחזתי בידה וזעקתי: ריבונו-של-עולם !!! אני הבנתי את מה שהסברת לי אתמול! הבנתי! אני לפני חודשיים חשבתי להפסיק להתפלל ולחזור אליהם ...אתה רצית להסביר לי את משמעות מעשיי אבל אני לא הבנתי אני עכשיו מתחרט על מעשי ובא נעשה הסכם,אבל עכשיו אני חוזר בתשובה שלמה ואתה מוציא את בתי מהקומה ותהיה בריאה לגמרי אבל ועכשיו לא עוד חודש עוד שנה תוך כדי שאני מתחייב לחזור בתשובה אם בתי תבריא כשאני בוכה ומתפלל להשם יתברך אני מרגיש את היד של בתי שהחזקתי אותה זזה היא יצאה מהקומה ואחרי זמן קצר יצאה מבית החולים הרופא שהיה שם אמר זהו נס רפואי אין לזה הסבר

המשפחה חזרה בתשובה בזכות המורה מהסמינר שדאגה לתלמידה

סיפר מרגש :בחורה בגיל שש-עשרה שלומדת בסמינר של קירוב בפתח תקוה. היא למדה על שבת, והחליטה שהיא מתחילה לשמור שבת. החלטה זו לא היתה פשוטה כלל ועיקר: בביתה מחללים שבת, והיה עליה לקנות לעצמה סירים כשרים, אוכל בכשרות מהודרת ופלטה לשבת, ולבשל לעצמה את כל המאכלים של שבת: דג קטן, עוף קטן, חמין וכו'. ביום ששי בצהרים, כשכבר הניחה את הסירים שלה על הפלטה, אמה נכנסה למטבח, וכשראתה מה שעשתה בתה התרגזה עליה: "את נכנסת למטבח שלי ועושה לי בלגנים. פתאום האוכל שלי לא טוב לך"... היא לקחה את כל הסירים ושפכה את תוכנם, ואת הפלטה והסירים הריקים העבירה לחדרה של הבת. "בחדר שלך תעשי מה שאת רוצה. אני לא רוצה לראות את כל זה במטבח שלי"...יום ששי בצהרים. יום ששי קצר. האמא זרקה לה את כל האוכל. מה עושים? היא התקשרה למורה שלה וסיפרה לה את כל הסיפור. למורה שלה יש משפחה ברוכת ילדים וגם היא עסוקה בהכנות לשבת... אך המורה לא הרימה ידים. היא מיהרה לקחת חמגשיות וליצוק לתוכן את האוכל החם של שבת. כמו כן מיהרה למכולת וקנתה לחמניות, סלטים, קוגל, שתיה. בבית היו לה כמה עוגות וקינוחים. כשהכל היה מוכן, אמרה לבעלה: "סע עם הרכב מבני ברק לפתח תקוה ותביא לבחורה את כל השקיות".כמה דקות לפני שבת הספיקה להעמיד על הפלטה את כל האוכל. על כל תבנית היתה מדבקה: ליל שבת, שבת ביום, סעודה שלישית...בליל שבת ההורים שלה היו המומים. איזה דגים, איזה עוף, איזה סלטים ואיזה קינוחים... עוגת קרם... בשבת בבוקר שב המחזה על עצמו. איזה גוון... ואם סברו שבזה תם העניין – טעו! בסעודה שלישית היא הוציאה סלטים ופשטידות שהוכנו במיוחד לסעודה זאת. כמובן, הכל בכמות סבירה."מהיכן כל השפע הזה?" שאלו אותה הוריה."המורה שלי, שיש לה משפחה ברוכת ילדים, שלחה", השיבה."וכך הן הסעודות בכל שבת?"שאלו."כן"."אנחנו גם מעוניינים לטעום ממטעמי השבת", הביעו ההורים את כמיהתם. וכך החל בעצם תהליך החזרה שלהם בתשובה שלמה. בהכוונת בתם ומורתה, הם פסעו צעד אחר צעד במסילות היהדות עד שחזרו בתשובה שלמה.הנה, הבת, שראתה את אמה משליכה את כל האוכל שהכינה לאשפה, יכלה להסתפק באותה שבת בחלה וסלטים. לא יקרה כלום אם שבת אחת לא תאכל חמין... גם המורה ששמעה על הסיפור יכלה להסתפק במשלוח זעיר יותר... אך לא! הן נלחמו שתהיה לה שבת מפוארת! המלחמה הזאת – היא שהובילה לחזרה בתשובה של משפחה שלמה!(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך בראשית)

שואל ומשיב / הרב יהורם חדד שליט"א

שאלה : אדם שהזיק שמשת מכונית או בית האם שמים את הנזק של שבירת השמשה בפני עצמו כמה עולה תיקון של שמשה או כמה ירד הרכב או הבית בערכו לפני שהיתה שמשה ואחרי שנשברה השמשה ואת זה ישלם שאז התשלום הוא הרבה פחות מאשר תיקון שמשה בפני עצמה

תשובה: דעת החפץ חיים ששמין את השמשה יחד עם הבית כמה שווה בית עם שמשה ובית ללא שמשה ואת ההפרש ישלם כמו בהמה שאכלה שאין שמים את הערוגה שאכלה בפני עצמה אלא בשישים והוא הדין פה אבל דעת החזון איש (בייק סיי וי סייק ג') וזייל: ונראה דכיון דאין בית עומד למכירה אלא לתקן בדקיה, משלם מה שחבירו מפסיד בהוצאות התיקון, עכייל וכן דעת האור לציון חויימ חלק א' סימן די כדעת החזון איש עיין שם המהלך שלו. וכן משמע מהשייך חויימ סימן שפז סייק א שכתב שם השולחן ערוך שאם שבר כלי שמים כמה שווה כלי שלם וכמה שווה כלי שבור ואת ההפרש ישלם וכתב שם השייך שאם הוא כלי שאפשר לתקנו מחוייב המזיק לתקנו ולא ישלם את ההפרש,מדברי השייך רואים שכל דבר שאפשר לתקנו חייב לתקנו ולא מספיק לשלם את ההפרש והוא הדין שמשה לבית כיון שעומד לתיקון ישלם מחיר השמשה

שאלה: דוד אמר למשה שבור את אופניו של יהודה ואשלם לך ושבר האם חייב לשלם לו תשובה: כותב שוייע בסימן שייפ ס"ב הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ : שַׁבֵּר כֵּלָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עַל מְנַת שֶׁאַתָּה פָטוּר, וּשְׁבָרוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹשֶׂה הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם, הֲרֵי זֶה הָאוֹמֵר לוֹ שֶׁתָּפוֹ בָּעָוֹן, וְרָשָׁע הוּא, שֶׁהֲרֵי הִכְשִׁיל עִוּר, וְחִנֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

להשתדל להחזיר בתשובה כל אדם

וכתב אור החיים ואמר עוד לא תראה חמור אחיך וגו'. נתכוין בזה שלא יאמר הצדיק שלא נצטוה [להחזיר בתשובה] אלא על איש שנידח בעבירות אבל ישנו בהשב [היינו שחטא מעט] אבל אם נפל והרבה להרשיע הלנופלים תקומה ואבדה תקוה ממנו, [אין מצווה להחזיר בתשובה] לא כן הוא אלא לא תראהו ותתעלם וצריך להקים עמו, דקדק לומר עמו דוקא אם הוא מסייע בדבר שרוצה לשוב, אבל אם הוא נופל ואינו חפץ בהקמתך פטור אתה שזה נכנס בגדר לץ וכתיב (משלי ט') אל תוכח לץ פן ישנאך : רבינו אור החיים אומר שיש להשתדל להחזיר בתשובה כל אדם וזכותו המחזיר בתשובה עצומה מאד

כתוב משנה מסכת אבות פייה מייי כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידויי. כתב שערי תשובה שער שלישי אות עייב ייכל אוצרות העולם הזה אינם שווים למצוות זיכוי הרבים. "י

כתב החפץ חיים זצוק"ל בספרו חומת הדת "אין ערך למצווה שעושה אדם לעצמו לבד אפילו שתהיה רבה למצווה שתמשך ממנה זכות לרבים אפילו שתהיה קטנה."

מובא בספר "יאור הישריי למהריימ פאפירוש זצוקייל ייהמזכה אחרים הוא עצמו מתעלה ומתקדש מאד."י

ידועים דברי החובות הלבבות [אהבת ה' פרק ה'] שאפילו אדם שהגיע קרוב לדרגת מלאך במעשיו, מזכה הרבים גדול ממנו כיון שזכויתיו נכפלות מכל מעשה שעושה החוזר בתשובה לכן אשרי מי שזוכה להחזיר בתשובה להלן סיפור שעם קצת שימת לב גרמה להחזיר משפחה שלמה בתשובה קבלה קטנה שגרמה לשינוי גדול הבה ונראה מה יכול להוביל שינוי קטן, אפילו הקטן שבקטנים מספר הרהייג רבי גואל אלקריף שליטייא: סיפור נפלא סיפרה המורה של בתי בסמינר, לאחר שמעתי את הסיפור למדתי להעריך ולא לצחוק גם על קבלה קטנה שבקטנות המורה שסיפרה את הסיפור ראתה ושמעה את הדברים במו עיניה, וזה הסיפור : כשהייתה אותה מורה בחורה, היא התנדבה בארגון ייעזר מציון "אחת מפעולות הארגון היא סיוע לאנשים שמישהו מבני משפחתם חולה זמן ממושך, ה' ישמור, והם נאלצים לשהות ימים ולילות ליד מיטתו בבית החולים. ההורים מתמוטטים, הילדים שבבית זקוקים להם נואשות, המשפחה כמעט קורסת. במקרים כאלה, "עזר מציון" שולחים מתנדבים שמשתתפים בתורנויות, ויושבים כמה שעות ליד החולה .בינתיים ההורים מטפלים בשאר הילדים, מתאוששים קצת וחוזרים בכוחות מחודשים .לבחורה ההיא הייתה תורנות קבועה. בכל יום ראשון, מהשעה שלוש עד השעה תשע בערב, היא הייתה מתנדבת בבית החולים "תל השומר"י. היא ישבה ליד מיטת הילד החולה, שיחקה עמו כשהיה ערואמרה תהילים כשישן באחד מימי ראשון, כששהתה ליד מיטתו של ילד, ראתה ליד המיטה הסמוכה אם חילונית שישבה ליד בנה החולה. האם פנתה אל בנה ואמרה : "אתה רוצה להתאוורר קצת, לצאת לטיול קצר? בוא, אני אלביש לך גרביים ונצא לעשות סיבוב "הילד חייך חיוך קטן, ואמו אמרה לו: "טוב, קודם נלבש גרב ימין,אחר כך נלבש גרב שמאל. ננעל קודם נעל ימין, ואחר כך נעל שמאל,ונקשור קודם את השרוך של נעל שמאל ."הבחורה הסתכלה בתימהון על האמא הזאת. מה לחילונית גמורה כמותה, ולהקפדה על ימין ושמאל? יש הרבה אנשים, אפילו כאלה שמקפידים על ימין ושמאל? יש הרבה אנשים, אפילו כאלה שמקפידים על קלה כבחמורה, שלעניין הזה של הימין והשמאל לא תמיד שמים לב .האם והבן יצאו לסיבוב, ולאחר שחזרו התחילה הבחורה לשוחח עם האם, כדי לברר את פשר התעלומה. תוך כדי השיחה שאלה האם :ניתן להעביר את הכסף של פדיון כפרות לטובת עלוני אור חזקיה ייאת אחות של הילדיי יי?לאיי, אמרה הבחורה, "אני סתם מתנדבת"י ."יפשש... הוא לא אחיין שלך, לא בן דוד? אין לך שום קשר משפחתי אל הילד, ואת יושבת שעות לידויי "י?אני אפילו לא מכירה את המשפחה", אמרה הבחורה. ייאני באה לעשות חסד, להקל על המשפחה בימים הקשים האלו ." האם התפעלה. "יאיזה יופי! הלוואי שמישהו היה עושה לי חסד כזה. אני יושבת כאן כמעט ברציפות כבר כמה שבועות, ואני כמעט מתמוטטת. אני מתארת לעצמי איזו הקלה יש למשפחה בזכות ההתנדבות שלך"י ."יסליחה שאני שואלת", אמרה הבחורה, "אבל את לא נראית אחת שמאוד מקפידה על שמירת מצוות. איך זה שהקפדת על ימין ושמאל וכל זה יי?האם נאנחה. "אני בחורה חרדית לשעבר. למדתי בסמינר עד כיתה ד'. לא הייתי מקפידה מאוד על דקדוק בהלכות... הייתי מרדנית, נחשבתי לפרא אדם של הכיתה. מטבע הדברים, היחסים שלי עם המורות לא היו טובים במיוחד. בהדרגה התדרדרתי עוד ועוד, עד שהתקלקלתי לגמרי ופרקתי עולי ."אז איך זה שעל ימין ושמאל את ממשיכה להקפידיי יי?כשהייתי בכיתה ח', המורה הציעה שכל הכיתה תקבל קבלה אחת משותפת לכבוד ראש השנה. כל אחת הייתה צריכה להציע רעיון לאיזושהי קבלה שנקבל. בדיוק באותו זמן למדנו את ההלכות של ימין ושמאל, והצעתי להם שנקבל על עצמנו להקפיד ללבוש קודם ימין ואחר כך שמאל. ההצעה שלי התקבלה. מחודש אלול ועד חנוכה הכנתי כל מיני סטיקרים לחיזוק,כמו ייאנחנו קודם ימין, אחר כך שמאליי, או ייימין שמאל, ימין שמאליי, בסוף זה נעשה לי לטבע "מסתבר שהבחורה המתנדבת לא הייתה ביישנית, אולי אפילו יותר מידי לא ביישנית. היא שאלה את האם החלונית: "יומה המצב שלך עכשיו יי?האם לא נפגעה מהשאלה החצופה. היא ענתה: "יאני לא שומרת שבת ולא כשרות, לא שומרת שום דבר בעצם, מלבד הימין והשמאל האלו שקיבלתי על עצמי. אחד הרבנים דיבר איתי בעבר ונוטה לחזק אותי, אך הוא לא הצליח לשכנע אותי בהתדרדרות ."לאחר שתיקה קלה היא הוסיפה: "האמת היא, שאם הרב היה מדבר איתי היום עשירית ממה שהוא איתי אז, לא הייתי מקבלת את דבריו", הבחורה לא הסתפקה בשמיעת הדברים. היא בררה אצל האישה מי היה הרב שדיבר איתה, ולאחר סיום המשמרת שלה, היא התקשרה אל אותו רב. ייהרב, אתה מכיר אישה פלוניתיי יי?כן, וודאי. כמה דיברתי איתה, כמה ניסיתי! כלום לא עזר ."היא סיפרה לו מה אמרה האישה .הרב הגיע, באקראי כביכול, אל בית החולים. "אה, מה את עושה פה? את נמצאת פה עם מישהו מהמשפחה ?ייהיא סיפרה על הבן שלה, שמאושפז כבר זמן רב, ועדיין לא רואים את האור בקצה המנהרה. הרב רמז לה בעדינות שאולי היא מקבלת מכות מהקבייה כדי שתתעורר לחזור בתשובה, ולא תמשיך לחיות את חייה כשהיא שקועה בפשעים ובעוונות. ייהאמת היא, שאני עצמי הייתי רוצה לחזור לקיים מצוות, אבל אני במסלול אחר עכשיו, והבעל שלי לגמרי חילונייי, אמר האישה"י .אם ככה, ניקח אתכם לסמינר. תצאו לחופש של שבוע מבית החולים .אנחנו נטפל בילד החולה בשבוע הזה, ואתם תהיו בנופש עם הילדים האחרים. תנוחו במלון ותאגרו כוחות, תנו לילדים תשומת לב ומינון מוגבר של אהבה. תוך כדי כך ננסה לקרב את הבעל שלך אל היהדות, באופן שירצה מעצמו לקיים מצוות "הורים יצאו עם הילדים לסמינר, ולאחר זמן מה חזרו בתשובה שלמה .המורה, שהיא הבחורה המתנדבת מהסיפור הזה, מספרת שכיום הבנים שלהם הם מפארי הישיבות בבני ברק, והבנות שלהם בסמינרים הטובים ביותר ממה התגלגל המצב הזה, שזכו לחזור בתשובה מאהבה? מקבלה אחת קטנה, משינוי אחד קטן שעשתה .לולא הייתה אומרת ייימין ושמאליי לילד שלה, לא הייתה המתנדבת פותחת איתה בשיחה, ולא היה מתגלגל כלל הסיפור. (102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים)

המזכה את הרבים משמים שומרים אותו מחטא

כתב ספר חסידים סימן סה: וצדקתו עומדת לעד (תהלים קיייב ג') כדי זה המזכה את הרבים כגון מלמד ליראי ה' תיקון תפילין לתקן לאחרים. אם זכית את הרבים ובא דבר עבירה על ידך ונתגברת על יצרך ונצלת הימנה אל תחזיק טובה לעצמך כי לא בתום לבבך נצלת כי חשך ה' אותך מחטוא לו לפי שזכית את הרבים.