סיפר ראש הישיבה הרב ניסים טולדנו זצוק"ל, כי היה אברך אשר כמה שנים לא היו לו ילדים, והוא ביקש ממני שמתי שאסע לבבא סאלי זיע"א אטלפן לו והוא יצטרף לנסיעה לנתיבות. והנה המשב"ק רבי אליהו אלפסי זצ"ל טילפן לי ביום שישי אחד ואמר: "בבא סאלי אומר שחצי שנה לא היית אצלו, ומבקש ממך שתבוא לאכול אצלו מלווה מלכה במוצאי שבת.
טלפנתי לאברך בערב שבת ואמרתי לו, תבוא במוצאי שבת ונוסעים.וכך הווה ונסענו. באמצע סעודת מלווה מלכה אמרתי לרב "הוא (האברך) אין לו ילדים. אמר לי: תגיד לו שיגדל זקן ובעזרת ה' יהיו לו ילדים. אחרי שנה נולדה לו בת ויש לו ב"ה בנים ובנות.
מצאוהו בשטיבלאך מתפלל... רבי יצחק דוד זצ"ל התפילות שלו היו שלא מן העולם הזה. 'שמונה עשרה' אצלו היתה תופעה של ממש, בני המשפחה מספרים כי פעם הרבי מלעלוב זצ"ל ירד במיוחד מבית מדרשו ברח' בהר"ן לבתי ויטנברג לראות את התפילה שלו, שהתמשכה על פני שעות, וכאשר השיא את ביתו הראשונה הלך להתפלל מעריב ושכח כי מצפה לו חתונה, וכשחיפשוהו, מצאו אותו עומד בשטיבלאך של מאה שערים, כולו תפילה, מופשט לגמרי מכך שצריך להכניס את ביתו לחופה.
אל תשפוט את מי שניסה ונכשל, תשפוט את מי שלא ניסה.
אדם שלא למד תורה, לעולם לא ידע שהוא לא יודע את כל מה שהוא לא ידע
כאשר תחושת הכרת הטוב לאחרים קורסת, החברה נהרסת כולה
חכם מנחם מנשה זצ"ל התגורר בשכונת 'בית ישראל' בירושלים, שהיתה למעשה בור מים שנשאבו מימיו, וירדו מהחצר לתוכו בכמה מדרגות. המקום היה חשוך לגמרי והאוויר נכנס לתוכו דרך הפתח בלבד, בחצר ליד פתח הכניסה היה מקום בגודל מטר על מטר ששימש כ'מטבח' ברזי מים לא היו אז, ובכל השכונה כל חצר שאבה מים מהבור הסמוך למשכנם.
איכר אחד מצא בשדה נחש שקפא מקור. ריחם האיכר על הנחש, לקח אותו לביתו וחימם את גופו מול האח. הנחש התאושש, התעורר מעלפונו וניסה להכיש את רגלו של האיכר. "האם זה שכרי על שהצלתי אותך?" שאל האיכר. הניף את גרזנו על הנחש, והבריח אותו אל מחוץ לביתו. לא תמיד הרעים משנים את טבעם, גם אם מתנהגים אליהם בטוב לב. כבדהו וחשדהו!
אל תדחה למחר, שינוי שתוכל לעשות כבר היום
שלושה דברים אי אפשר להחזיר לאחור: חץ שנורה, מילה שנאמרה, טעות שנעשתה
ללא חשש חמץ
פעם נכנסו בחורים אל הגאון רבי דב בעריש וידנפלד, הרב מטשבין זצ"ל, וספרו לו כי ראו בחול המועד פסח את הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ, ה'חזון איש' זצ"ל לומד בספרו שלו. שמע הרב ואמר: "כן, בודאי, בחול המועד פסח מחפש החזון איש ספרים שאינו משתמש בהם כל השנה, וממילא אין בהם חשש חמץ..."
מלבד גדולתו בתורה ועבודת התפילה המופלאת שלו היה רבי אברהם יפת זצ"ל לו דרך נוספת להביע את כיסופיו לבוראו, והיא השירה והפיוטים עוד בהיותו בתימן היה ידוע כמשורר גדול וחיבר כמה ספרי שירה שנעלמו בתימן. בפיוטיו הביע את צער השכינה ועל סבלם של ישראל בגלות על בית המקדש שחרב והיה בוקע רקיעים בשירתו מעומק הלב מתוך אהבה וגעגועים לאביו שבשמים, באומרו כי שירה בגימטריא תפילה.
הגאוותן כפעמון כולו רעש וצילצולים ותוכו ריק.
מעודו התאבק רבי שלמה זלמן זצ"ל באבק ביתם של אותם גדולי ירושלים, מהם שאב רוב חוכמתו, בהליכותם, בדרך הפשטות והצניעות צעד כל ימיו. "כבוד" לא דיבר אליו מאומה, אדרבה, סלד ממנו. אביזריהו דכבוד היתה לזרה בעיניו, רחק מהם כמטווחי קשת. רבות יסופר לדור ולדורות הבאים, על יגיעתו העצומה, על רוחב ידיעותיו ועומק בינתו בתורה הקדושה, על צדקותו ועל חסידותו, אולם בידוע ליודעים, שאין אלו אלא שביבי נוגה ונצוצי זהר לדעת קצות דרכיו.
פעם אחת חלה הבעל־שם־טוב זצ"ל מאוד עד שלא היה לו כח הדבור, ועמדו עליו אנשיו, ורמז להם שילבישו אותו בתפילין ועשו כן. ושכב בתפילין עד בוש, ואחר-כך התחיל לדבר. ושאלו אותו: מה היה זה? ואמר שנמצא עליו עברה שעשה בקטנותו, והיה עליו קטרוג גדול. ובא הרב שלו והודיעו ואמר: מהרה הלבש תפילין! ובא אחר-כך המקטרג בדמות נכרי ורתת (והרעיד) עם ברזל ורצה לחתוך ראשי, ולא יכול להתקרב אלי מחמת התפילין, וצעק אלי בלשון רוסיא: השלך מעליך העורות! ואני לא השגחתי בו, וצעק עד שנתבטל. והרב אמר שראה השערים סגורים, ולא רצו להניח את גיסי מורנו גרשון זצ"ל ליכנס, ולקח עץ גדול והכה בשערים עד שנפתחו, ונכנס וצעק בכעס על הבית דין, ואמר: בשביל דבר קטן כזה תפסקו עליו מיתה חס ושלום?! וזהו שאמר בתקוני זוהר: יש מצוה שנקראת מטרוניתא (מלכה), ולוקחת האדם תחת כנפיה, ואינה מנחת אותו תחת יד מקטרג, כגון מצות תפילין.
שני משוגעים ראו מסוק שחג במקום. "תראה הוא לא יכול להתקדם" אמר אחד לשני "הוא בטח התקלקל. השני: "אם הוא היה מקולקל הוא היה ישר נופל. בטוח שנגמר לו הדלק".
דברי תורה מפי ראש מוסדות "אור החיים" משולחן גבוה הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א
אחים יקרים כמה חשוב ערך התורה בימים אלו חודש אלול לקראת ראש השנה יום הדין שמרבה הרבה זכויות בעם ישראל
מעשה בעני שניסה מזלו בקנית כרטיס הגרלה (המותרת) וזכה בפרס הראשון סכום גדול עצום ורב. עושי ההגרלה דנו, איך להביא את הבשורה לאיש עני זה שלא תפרח נשמתו בשמעו על זכייתו, קם אחד מהנאספים וקיבל על עצמו את האחריות לבשר הבשורה. הלך הלה ונפגש עם אותו עני ושאלו בחכמה: מה יעשה כבודו אם יזכה לסכום קטן באיזו הגרלה? ענה העני, אלביש את בני ומשפחתי. אמר לו המבשר: ומה אם כבודו יזכה בסכום נכבד? אפרנס בו גם משפחות אחרות! ומה תעשה אם תזכה בסכום עצום? ביקש העני שיפסיק לשאול אותו שאלות הבל... אמר לו המבשר, בכל זאת תאמר לי מה יהיה אם כבודו יזכה בסכום יותר גדול מזה. א"ל העני אתן לך חצי הסכום! א"ל ומה אם תזכה בפרס הגדול ביותר? א"ל גם בזה אתן לך חצי הסכום! שמע המבשר שיקבל חצי הסכום של הפרס הגדול פרחה נשמתו.
וזה מה שכותב ה"אור החיים" הקדוש בלשונו הזהב שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות וערבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם!!! ורב לכל בית ישראל
יש ב' דברים, א' השגחה ובנוסף לכך יש השגחה מגדר שמירה, שאע"ג שהשגחת השי"ת על כל ברואיו השגחה פרטית, יש לצדיקים וכשרים השגחה נוספת מגדר שמירה. והשגחה זו תלויה לפי מעשי האדם, וכפי אשר אדם פונה אל השי"ת, ובשעה שאדם פונה כולו להקב"ה, משגיח הקב"ה ושומר עליו על כל מעשיו וכמו הצל כאשר אתה מראה לו כל גופך הוא מראה לך כל גופך. אך כאשר פונה אליו רק אצבע אף השגחת ושמירת ד' היא רק בדרך זו.
כשאחד מלמד, שניים לומדים
יהודי עני, שהיה צריך לחתן את בתו, בא לפני רבי אורי מסטרליסק זצ"ל ואמר שהצליח בדי-עמל לקבץ את הסכום הנחוץ לחתונה, אבל עכשיו נשאר בלא אמצעים למחייתו. אמר לו רבי אורי: "שמעתי מרבי שלמה מקרלין כי מי שזיכהו הקב"ה לעשות שמחה של מצווה, כמו ברית- מילה או חתונה לילדיו, פותחים לו את כל ההיכלות וממלאים את כל משאלותיו. בוודאי ייפתחו לפניך גם שערי הפרנסה". והוסיף ה'חוזה' מלובלין זצ"ל: "לכן מי שעושה שמחה נקרא 'בעל שמחה', שכן הוא בבחינת אדון ובעלים על השמחה, וביכולתו למשוך לעצמו ולאחרים שפע של טובה וברכה".
כל המושגים בתורה הקדושה הם הוראות לחיים, למד כיצד להשתמש בהם
הבקבוק השבור באחד מביקורי בארץ ישראל, בפורים, שלחתי את ביתי הקטנה עם מגש עמוס ב"משלוח מנות" למעונו של מורינו רבי שלום שבדרון זצ"ל. עם כניסתה לביתו, רפו ידיה, והמשלוח על כל תכולתו נפל ארצה.בקבוק היין נשבר לרסיסים, נשפך על הארץ, והמנות התפזרו לכל עבר. הילדה הייתה נבוכה במיוחד, אי נעימות ובושה כיסו את פניה. רבי שלום ששהה בחדר הפנימי הבחין במתרחש, ומיד רץ לעבר הכניסה עם הברקה פרי מוחו ולבבו: "גיוואלדיג! נפלא! כמה טוב שהיין נשבר! הרי הגמרא אומרת בעירובין (דף ס"ה) 'כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה' (גרסת הרמ"א) ברוך ה'! נשפך יין בבית ועוד בעצם יום הפורים! סימן ברכה! כזה פורים לא היה לנו זה עידן ועידנים!" התלהבותו גאתה, שמחת הפורים גדלה שבעתיים, צהלתו סחפה אחריו את כל בני הבית- למול שברי הבקבוק והלכלוך. מי שהיה נכנס באותו רגע לבית משפחת שבדרון עם משלוח מנות, היה שובר גם הוא בקבוק יין להנות את רבי שלום....
ילד חוזר מבית הספר ומספר לאביו שקיבל בלתי מספיק בחשבון. "מה קרה?" שואל האב. "המורה שאל כמה הם 3x2 ועניתי 6". "זאת התשובה הנכונה". "אחר כך המורה שאל כמה הם 2x3". "מה ההבדל, ?" "זה בדיוק מה שגם אני אמרתי".