הרב שלמה לוונשטיין שליט"א

לקט פירושים משיעור בפרשת השבוע שנמסר בבית הכנסת "קהל חסידים" בשכונת רמת אלחנן בני ברק ביום חמישי בשעה 21:30

פרשת כי תצא שנת תשפ"ו

"כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ" (כא, י)
מַדּוּעַ פּוֹתַחַת הַתּוֹרָה בְּתֵבַת "אוֹיְבֶיךָ"י בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וּמְסַיֶמֶת בְּייוּנְתָנוֹי בִּלְשׁוֹן יָחִיד?

אוֹמֵר חִדּוּשֵׁי יְדִידְיָה הַלֵּוִי״, שֶׁחֲזַייל דּוֹרְשִׁים פְּסוּקִים אֵלּוּ עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר. וְהִנֵּה פְּעָמִים רַבּוֹת נִצָּב לוֹ הָאָדָם בְּפִתְחוֹ שֶׁל מַאֲבָק בֵּינוֹ לְבֵין יִצְרוֹ, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוּא בָּא וְנִלְחָם נֶגְדּוֹ, מִתְבָּרֵר, שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע אֵינֶנּוּ בּוֹדֵד בַּמַּעֲרָכָה, אֶלָּא מְסַיְעִים וְעוֹזְרִים רַבִּים עוֹמְדִים לְשֵׁרוּתוֹ – הֲלֹא הֵמָּה כָּל אֵלּוּ שֶׁבֶּעָבָר יזָכוּיי לְטְפּוּלוֹ הַמָּסוּר, וְכַיּוֹם הֵשְׁפְּעוּ מִמֶּנּוּ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהֵם עַצְמָם מִתְגַּיְסִים לְעֶזְרָתוֹ...

אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל סְפֵּר בְּהֶקְשֶׁר לְכָךְ אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא :
בִּהְיוֹתִי רַב בַּעֲיָרָה קְטַנָּה בְּחוּייל פָּגַשְׁתִּי בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת הַיֵּצֶר הָרַע מְהַלֵּךְ מוּלִי עַצְבָּנִי וּמְרֵגָז.
שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: "מַדּוּעַ אַתָּה נִרְאֶה רַע כָּל כָּךְיִיי
נַעֲנָה הַיֵּצֶר וְאָמַר: "כָּאן בָּעֲיָרָה אֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי עוֹבֵד וּמַשְׁקִיעַ, אֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְהִתְקַדַּם בִּכְלָל!יי
לְיָמִים – מַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ רַב וּמְסַפֵּר – נִהְיֵיתִי לְרַב בְּבֶרְלִין, וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַיָּמִים, פּוֹגֵשׁ אֲנִי שׁוּב בַּיֵּצֶר הָרָע, הַפַּעַם הוּא הָיָה נִרְאֶה שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין – יָשׁוּב הָיָה רָגוּעַ כֻּלּוֹ בְּבֵית מַרְצֵחַ, וְהִתְעַנֵּג עַל הַמְּנוּחָה.
ימַה הַמַּצָּב כָּאן?" – שְׁאִלְתִּיו.
"כָּאן מְצֶיָן" – עָנָה לִי מְדֶשַׁן עֹנֶג – "כָּאן אֵינֶנִּי צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ כְּלָל, עוֹזְרִים רַבִּים יֵשׁ לִי: תֵּאַטְרָאוֹת, בָּתֵּי קוֹלְנֹעַ, עִתּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בְּכָךְ..."

אוּלָם, בָּאָה הַתּוֹרָה וְאוֹמֶרֶת: "כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה... וּנְתָנוֹ הי אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ", כְּשֶׁתַּעֲמֹד וְתַכְרִיז מִלְחָמָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע, יַעֲזֹר לְךָ הַקָּבָּייה לְהַצְלִיחַ בַּמִּלְחָמָה נֶגְדּוֹ, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹי, יִתָּכֵן, שֶׁאַף תִּזְכֶּה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֵחֶדֶת, וְתַחְזִיר אַף אֶת אֵלּוּ שֶׁכְּבָר נִשְׁבּוּ וְנָפְלוּ בְּיָדוֹ.

"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה... וּרְגָמֵהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת" (כא, יח-כא)
בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נֶהֱרָג עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ, סוֹף שֶׁמְכַלֶּה מָמוֹן אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ לָמוּדוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְעוֹמֵד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, אָמְרָה תּוֹרָה יָמוּת זַפַאי וְאַל יָמוּת חַיָּב (רָשִׁייי)
וְתָמוּחַ, אַף אִם נֹאמַר כִּי בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרָה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, מַדּוּעַ נְדּוֹן בִּסְקִילָה, הֲלֹא אִם יְלַסְטֵם וְיַהֲרֹג אֶת הַבְּרִיּוֹת – יְהֵא דִינוֹ בְּסַיִף, שֶׁהִיא מִיתָה חֲמוּרָה פָּחוּת מִן הַפְּקִילָה?
בֵּאֵר הַמַּהֲרִי"ל דִיסְקִין: מִי שֶׁעָתִיד לְלַסְטֵם וְלַהֲרֹג אֶת הַבְּרִיּוֹת, בְּוַדַּאי גַּם עָתִיד לְחַלֵּל שַׁבָּת – אֲשֶׁר עָנְשׁוֹ סְקִילָה. אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר צִוּתָה הַתּוֹרָה לַהֲמִיתוֹ כְּבָר בִּתְחִלַת הֶיּוֹתוֹ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרָה, הֲרֵי זֶה כְּדֵי לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְהַגִּיעַ לְסוֹפוֹ, שֶׁיַּעֲמֹד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וִילַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמִשָּׁעָה שֶׁצִּוּתָה הַתּוֹרָה עַל מִיתָתוֹ וּבָאָה וְקָבְעָה אֵיזוֹ מִיתָה תְּהֵא זוֹ קָבְעָה הַתּוֹרָה כִּי יָמוּת בִּסְקִילָה, עַל מַה שֶׁוַדַּאי עָתִיד לְחַלֵּל שַׁבָּת.

"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" (כב, יא)
אִסּוּר לְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז הוּא מֵהַמִּצְוֹת שֶׁאֵין לָנוּ בָּהֶן הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי זֶהוּ יחֹקי! וְעִם כָּל זאת, מָצִינוּ בָּזֶה כַּמָּה יִטְעָמִים', לְסַבֵּר מְעַט אֶת הָאֹזֶן :
בְּפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר כָּתוּב שֶׁלְכָךְ נֶאֶסְרָה לְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, לְפִי שֶׁבִּגְדֵי הַכְּהֵנָּה הָיוּ שֶׁל כִּלְאַיִם, וְאֵין רָאוּי לַזָרִים, לָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים, שֶׁיִהיוּ לוֹבְשִׁים בְּגָדִים שֶׁמְשָׁרְתֵי הי לוֹבְשִׁים.
וּבַסֵּפֶר יְאוֹצַר הַיְדִיעוֹתיי מוּבָא: תַּעֲרֹבֶת שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים הֵבִיאוּ חֶרְבָּן לָעוֹלָם בְּפָרָשַׁת קַיִן וְהֶבֶל], וְלָכֵן נֶאֱסַר לִלְבֹּשׁ שַׁעַטְנֵז.
וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מוּבָא עוֹד, שֶׁעַד הַיּוֹם הַשְׁפָּעַת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל קַיִן קַיָּמֶת בָּעוֹלָם, וּמִי שֶׁלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם מִתְעוֹרֶרֶת עָלָיו אוֹתוֹ רוּחַ וּמַזִיקָתוֹ. זוֹהִי רוּחַ שֶׁל יִשָׂטָן-עַזי – שַׁעַטְנֵז, כִּי הַשַׁעַטְנֵז גָּרַם רְצִיחָה בָּעוֹלָם.
וּמְעַנְיֵן שֶׁהַטּוּר וְהַשׁוֹיע הֵבִיאוּ הִלְכוֹת שַׁעַטְנֵז בְּסִימָן רציח רָמָז לְכָךְ שֶׁהוּא הֵבִיא לִרְצִיחָה.

"לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְאֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם" (כג, ז)
בַּגְּמָרָא (מְגִלָּה יב עייב) מְסֶפָּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר כָּעַס הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, קָרָא לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁאֵל אוֹתָם מַה לַעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי? אָמְרוּ לוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: יְמֵאָז שֶׁחָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ, אֵין לָנוּ אֶת הַיְכֹלֶת לָעוּץ עֵצָה'. אַךְ הִצִיעוּ לוֹ לִשְׁאֹל אֶת הַמּוֹאָבִים, שֶׁכֵּן כָּתוּב ישַׁאֲנַן מוֹאָב", הֵם מֵעוֹלָם לֹא גָּלוּ וְיוֹשְׁבִים עַל מְקוֹמָם, כְּמוֹ יַיִן עַל שְׁמָרָיו.
וְכָתַב הַתּוֹסָפוֹת שָׁם דייה זִיל), שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה הָיָה לְאַחַר שֶׁפַּנְחֵרִיב בִּלְבֵּל אֶת הָאֻמּוֹת, וְלֹא הָיָה שַׁיָּךְ כְּלָל לְתַעֵב אֶת הָעַמּוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁלּא יָדְעוּ מִיהוּ עַמּוֹנִי וּמִי לֹא. אֲבָל הַמּוֹאָבִים – אוֹתָם סַנְחֵרִיב לֹא בִּלְבֵּל, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר שַׁאֲנַן מוֹאָב".
לְפִי זֶה – אוֹמֵר הַייחֲתַם סוֹפֵריי – מוּבָן כִּי ילֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְאֹבָתָםיי שֶׁל הַמּוֹאָבִים כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם", וְלָמָּה? בִּגְלַל שֶׁיישַׁאֲנַן מוֹאָב, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר תְּקוּפַת סַנְחֵרִיב, שֶׁכְּבָר בִּלְבֵּל אֶת הָאֻמּוֹת, וְהָעַמּוֹנִים הִתְעַרְבְּבוּ בָּאֻמּוֹת הַמּוֹאָבִים עֲדַיִן אֲסוּרִים.

"לֹא תַשִׁיךְ לְאָחִיךָ" (כג, כ)
הָעוֹבֵר עַל אִסּוּר רְבִּית הֲרֵיהוּ חוֹטֵא בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, שֶׁכֵּן מִדֵי דַּקָה עוֹלָה הָרְבִּית וְתוֹפַחַת, וְגוֹרֶמֶת לוֹ לְהִכָּשֶׁל שׁוּב וְשׁוּב.
יְסוֹד זֶה קָבַע הָרַב מִבְּרִיסְק, כְּפִי שֶׁמְסֶפָּר בַּסֵּפֶר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה":
בְּאַחַת הַשָּׁנִים הִבְחִין הָרַב בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר בִּשְׁעַת תְּפִלַּת מִנְחָה, כִּי גְבִיר אֶחָד, שֶׁהָיָה מֵכָּר כְּמַלְוֶה בְּרִרְבִּית, מַכָּה בְּחָזְקָה יְתֵרָה עַל לִבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר: ייעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית".
הֵבִין הָרַב, כִּי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה עָלוּ בְּלִבּוֹ, וְהֶחֱלִיט לְנַצֵל שְׁעַת כֹּשֶׁר זוֹ, כְּדֵי לִמְחוֹת בּוֹ עַל מַעֲשָׂיו, וּלְהַעֲמִידוֹ עַל חֵמְרָתָם.
קָרָא לוֹ, אֵפוֹא, וְאָמַר: "לְוִדּוּי כָּזֶה בְּדִיּוּק הִתְכַּנֵּן יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, בְּשָׁעָה שֶׁזָעַק יעַל מֶה תֵכּוּ, עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה' (יְשַׁעְיָה א, ה), בְּאוֹתוֹ רֶגַע בּוֹ הַמַּלְוֶה בְּרְבִּית מַכֶּה עַל לִבּוֹ, הוּא מַמְשִׁיךְ לַחֲטא, מִשּׁוּם שֶׁגַּם בֵּין מַכָּה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת הָרְבִּית שֶׁהוּא מְקַבֵּל...

"וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֵת" (כד, א)
יָדוּעַ שֶׁאִם כּוֹתְבִים בְּגֵט שֵׁם בְּאֹפֶן לֹא נָכוֹן נִפְסֶל הַגַּט כֻּלּוֹ.
בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מַעֲשֶׂה רַביי מוּבָא הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא :
רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִיין כָּתַב פַּעַם מִכְתָּב לְבִתּוֹ הָרַבָּנִית חָסָה עייה, שֶׁהָיְתָה רַעְיָתוֹ שֶׁל הָרַב מִלִידָא, וְשָׁלַח אֶת הַמִּכְתָּב עָם הָעֶגְלוֹן הַנּוֹסֶעַ לְאוֹתָהּ עִיר.
לְפֶתַע קָרָא רַבִּי חַיִּים לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק וְאוֹמֵר לוֹ בִּדְחִיפוּת: "רוּץ לָעֶגְלוֹן וְתֵן לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה, וְתַחֲזִיר אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁנָּתַתִּי בְּיָדוֹ !"
רָץ רַבִּי יִצְחָק, אַךְ הָעֶגְלוֹן כְּבָר נָסַע.
אָמַר רַבִּי חַיִּים לִבְנוֹ לִשְׂכֹּר עֲגָלָה וְלִרְדֹּף אַחֲרֵי הָעֶגְלוֹן כְּדֵי לְהַחֲלִיף הַמִּכְתָּבִים, וְכָךְ הָיָה.
בְּדַרְכּוֹ קָרָא רַבִּי יִצְחָק אֶת הַמִּכְתָּב כְּדֵי לְהָבִין מַה מְקוֹר הַדְּחִיפוּת הַנּוֹרָאָה, וְרָאָה שֶׁמְדֶבָּר בְּמִכְתָּב שִׁגְרָתִי מֵאָב לְבִתּוֹ. הִתְפַּלֵא מְאֹד לְעִנְיַן הַדְּחִיפוּת. הִשִׂיג אֶת הָעֶגְלוֹן וְהֶחֱלִיף בֵּין הַמִּכְתָּבִים.
קָרָא אֶת הַמִכְתָּב הָרִאשׁוֹן וּלְמַרְבֵּה פְּלִיאָתוֹ רָאָה שֶׁהַמִּכְתָּב זֵהֶה לַמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי.
הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְשָׁאֵל אֶת אָבִיו לְמֵשֶׁר הַדָּבָר.
אָמַר לוֹ רַבִּי חַיִּים: "לֹא שַׁמְתָּ לֵב, אַךְ שְׁמָהּ שֶׁל בִּתִּי הָיָה כָּתוּב שָׁם בְּשִׁנּוּי שֶׁל אוֹת אַחַת. וְהִנֵּה יִתָּכֵן שֶׁפַּעַם, בֶּעָתִיד יִרְצֶה בַּעַל לִכְתֹּב גֶט לְאִשְׁתּוֹ שֶׁשָּׁמָהּ חָסָה, וּבֵית הַדִּין יְחַפְּשׂוּ וִיבָרְרוּ אֵיךְ כּוֹתְבִים אֶת הַשֵּׁם חָסָה, וְאָז יִזָכְרוּ בְּמִכְתָּבִי, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא אֶגְרֹם שֶׁיִּפָּסֶל הַגַּט. עַל כֵּן, מֵאַחַר שֶׁטֶעִיתִי בִּכְתִיבַת הַשֵּׁם עָשִׂיתִי מַאֲמָץ מְיִחָד לְהַחֲזִירוֹ וּלְתַכֵּן אֶת הַדָּרוּשׁ תִּקּוּן.
לְיָמִים הִתְבָּרֵר שֶׁבֶּאֱמֶת הִשְׁתַּמְשׁוּ בַּמִּכְתָּב הַזֶּה כְּדֵי לִכְתֹּב גֶט לְאִשָּׁה בְּשֵׁם חָסָה.

"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ" (כד, ה)
אָדָם הַנּוֹשֶׂא אִשָּׁה פָּטוּר בְּמַהֲלַךְ שְׁנַת הַנִּשׂוּאִין הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ מִכָּל מִינֵי מְשִׂימוֹת, וְזָאת עַל מְנָת לְאַפְשֶׁר לוֹ לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה – ייוְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח".
גַּם בְּהֶמְשֵׁךְ שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם הַמְשֻׁתָּפִים, אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הִתְיַחֲסוּתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה לְתַפְקִידוֹ שֶׁל הַבַּעַל בַּבַּיִת, כְּשֶׁבְּהֶתְאֵם לְכָךְ פּוֹטְרִים אוֹתוֹ מֵחוֹבוֹת מְסֶיָּמוֹת, אוֹ קוֹבְעִים אוֹתָן מִתּוֹךְ הִתְחַשְׁבוּת בַּנְתוּנִים שֶׁלּוֹ.
כָּךְ, לְדֵגְמָא, אָנוּ מוֹצְאִים אֶת קְבִיעַת מִסְפָּרָם שֶׁל הָעוֹלִים לַתּוֹרָה מִשְׁתַּנָּה בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת – בְּעוֹד בְּשַׁבָּת עוֹלִים לַתּוֹרָה שִׁבְעָה אֲנָשִׁים, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים עוֹלִים שִׁשָּׁה, בְּכָל יוֹם טוֹב עוֹלִים רַק חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים לַתּוֹרָה.
אֶת הַסִּבָּה לְכָךְ מְנַמֶּקֶת הַגְּמָרָא (מְגִלָּה כג עייא) בְּכָךְ שֶׁבְּיוֹם טוֹב ימְאַחֲרִים לָבוֹא וּמְמַהֲרִים לָצֵאת”, וְרַשִׁ״י מְפָרֵשׁ, שֶׁבְּיוֹם טוֹב מְאַחֲרִים לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת מִשּׁוּם שֶׁצְרִיכִים לְתַקֵן אֶת סְעֲדַת הַיּוֹם וּלְבַשְׁלָהּ.
וְקָשֶׁה, הֲלֹא תַּפְקִיד בִּשׁוּלָהּ שֶׁל סְעֲדַת יוֹם טוֹב מֶכָּל עַל כְּתֵפֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה, וְהַהֲלִיכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת הִיא מַטָּלָה שֶׁל הַבַּעַל מַדּוּעַ, אִם כֵּן, הַצֹּרֶךְ בְּבִשׁוּל הַסְעֶדָּה, גּוֹרֵם לַבַּעַל לְאַחֵר לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְמַהֵר לָצֵאת מִשָּׁם?
מְתָרֵץ רַבִּי יַעֲקֹב עֶמְדִין זַצַ"ל, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָאִשָּׁה מְבַשֶׁלֶת, תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַבַּעַל לִשְׁמֹר עַל הַיְלָדִים, כָּךְ שֶׁהִיא תִּהְיֶה פְּנוּיָה לִמְשִׂימַת הַבִּשׁוּל לִכְבוֹד סְעֲדַת הַיּוֹם.
בְּשֶׁל כָּךְ, הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת כָּרָגִיל בְּכָל יוֹם וּמִתְאַחֵר מְעַט. לָכֵן קָבְעוּ חֲזַייל שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם יְקַצְרוּ אֶת מֶשֶׁךְ זְמַן קְרִיאַת הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים בִּלְבַד יַעֲלוּ לַתּוֹרָה, בְּשׁוֹנֶה מִשַׁבָּת וְיוֹם הַכְּפּוּרִים!

הַהִתְחַשְׁבוּת בְּצָרְכֵי הָאִשָּׁה וְהָרָצוֹן לְשַׁמֵּחַ אוֹתָהּ וְלִגְרֹם לָהּ לַהֲנָאָה, עוֹבֵר כְּחוּט הַשָּׁנִי אֵצֶל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וּמוֹכִיחַ כִּי כְּכָל שֶׁהָאָדָם גָּדוֹל יוֹתֵר וְדָבוּק בְּתוֹרַת ה' יוֹתֵר, הוּא מַצְלִיחַ לְאַמֵּץ לְעַצְמוֹ הַנְהָגוֹת עֲדִינוֹת וּרְגִישׁוֹת יוֹתֵר.
אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֶבִיץ זַצַ"ל הִתְאָרַח בְּבֵיתוֹ בְּאַחַת מִסְעֶדּוֹת הַשַּׁבָּת, וְהִנֵּה הוּא הִבְחִין שֶׁרַבִּי חַיִּים יּוֹצֵא מִגִּדְרוֹ וּמְשַׁבֵּחַ אֶת טַעֲמָם שֶׁל הַדָּגִים שֶׁהֵכִינָה זוּגָתוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה.
תָּמַהּ הַתַּלְמִיד בֵּינוֹ לְבֵינוֹ: הֲלֹא הֵם אֵינָם בִּשְׁנַת הַנִּשׂוּאִין הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהֶם... וְכִי רַבִּי חַיִּים אֵינוֹ מַכִּיר כְּבָר אֶת טַעַם הַדָּגִים? שֶׁמָּא, אָכֵן, בְּשַׁבָּת זוֹ טַעֲמָם שׁוֹנֶה מִן הָרָגִיל?...
כְּשֶׁהִבְחִין רַבִּי חַיִּים בִּתְמִיהָתוֹ, הוּא פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ :
"נָכוֹן שֶׁאֲנִי דַּרְשָׁן מְפֶרְסָם?"
"אֱמֶתי – אִשֶׁר הַתַּלְמִיד, לְשִׂיחָתוֹ הַשְׁבוּעִית שֶׁל רַבִּי חַיִּים בַּיְשִׁיבָה, נָהֲרוּ מִכָּל קְצוֹת הָעִיר יְהוּדִים שֶׁרָצוּ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָיו.
ייוּבְכָל זאת"י – הִמְשִׁיךְ רַבִּי חַיִּים – "אִם לְאַחַר דְּרָשָׁה יִגַּשׁ אֵלַי יַלְדּוֹן קָטָן וְיֹאמַר לִי שֶׁהוּא נֶחֱנָה מִן הַדְּבָרִים, יָסֵב לִי הַדָּבָר עֹנֶג רַב. גַּם כָּעֵת הַדְּבָרִים דּוֹמִים, אָמְנָם כֵּן, כְּבָר פְּעָמִים רַבּוֹת טָעַמְתִּי מִן הַדָּגִים שֶׁמְּכִינָה זוּנָתִי, וְתָמִיד יוֹצְאִים הֵם מֵצְלָחִים בְּיוֹתֵר, אוּלָם עֲדַיִן אֲנִי חָשׁ חוֹבָה בְּכָל פַּעַם לוֹמַר שֶׁהֵם הָיוּ טְעִימִים".

"וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רְשְׁעָתוֹ" (כה, ב)
תֵּבַת וְהִכָּהוּי נִקְרַאת יָשָׁר וְהָפוּךְ בְּאוֹתָהּ מַשְׁמָעוּת, וּמֵעֲבְדָּה זוֹ לָמַד הָרַבִּי מִגּוּר, בַּעַל הַפְּנֵי מְנַחֵם" זַצַ"ל, לְקַח מְאַלֵּף, אוֹתוֹ בִּקֵּשׁ לְהַעֲבִיר לִצְעִירֵי הַצֹּאן, כְּפִי שֶׁמּוּבָא בֶּעָלוֹן "פְּנִינִים".
הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה מְחַנֵּךְ, אֲשֶׁר בְּקֵּשׁ לְהִתְיַעֵץ בְּאֵי אֵלּוּ נוֹשְׂאִים חִנּוּכִיִּים שֶׁעָמְדוּ עַל הַפֶּרֶק, וּבֵין הַשְׁאָר שָׂח לָרַבִּי אוֹדוֹת מִקְרָה שֶׁל יֶלֶד, אֲשֶׁר חֲבֵרָיו מְצִיקִים לוֹ וַאֲפִלּוּ מַכִּים אוֹתוֹ.
הָרַבִּי הֵגִיב מִיָּד: יֵשׁ לוֹמַר לַמְלַמְּדִים לְהַחְדִּיר בְּלֵב הַתַּלְמִידִים אֶת הָעִנְיָן, שֶׁכְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְפָרִים הַקְדוֹשִׁים (בַּעַל הַסּוּרִים שְׁמוֹת ל, יב) שֶׁהַנּוֹתֵן צְדָקָה אֵינוֹ מַפְסִיד, מִשּׁוּם שֶׁהַכֶּסֶף שָׁב אֵלָיו, וְרָמָז לְכָךְ בְּתֵבַת וְנָתְנוּיי הַנִּקְרַאת בְּאֹפֶן דּוֹמֶה מִן הַסּוֹף לַהַתְחָלָה וּמִן הַהַתְחָלָה לַסּוֹף, הַמְלַמֶּדֶת כִּי כְּמוֹ שֶׁנּוֹתֵן, כָּךְ יְקַבֵּל.
כָּךְ גַּם בְּתֵבַת וְהִכָּהוּי הַנִּקְרַאת יָשָׁר וְהָפוּךְ יֶשְׁנוֹ רֶמֶוּ, שֶׁהַמַּכָּה לַחֲבֵרוֹ, הֵן בְּיָדָיו וְהֵן בְּאֶמְצָעוּת כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ – הֲרֵיהוּ מַכָּה אֶת עַצְמוֹ, וְלֹא יִרְחַק הַיּוֹם עַד שֶׁהוּא עַצְמוֹ יֵצֵא נִזָּק מִן הַהַכָּאָה וכו'...

עִנְיָנִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מָתוֹק הָאוֹר"
עַל סֵפֶר תְּהִלִים חֵלֶק רִאשׁוֹן

"אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי" (יג, ו)
מְבָאֵר הַייבֶּן אִישׁ חַיי, שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹלַד יִצְחָק נֶאֱמַר (בְּרֵאשִׁית כא, ו): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִייי, וְרַשִׁייי הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חוֹלִים נִתְרַפְּאוּ בּוֹ בַּיּוֹם, הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת נַעֲנוּ עִמָּהּ, וְרֹב שְׂחוֹק הָיָה בָּעוֹלָם", שֶׁכָּךְ הִיא הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּייה בָּעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת הַצַדִּיק, מוֹשִׁיעַ עַמּוֹ עוֹד בְּנֵי אָדָם.
הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד: "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַליי – שֶׁהַקָּבָּייה גָּמַל טוֹבָה לְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים, יעָלָייי – אַגַּב שֶׁהוֹשִׁיעַ אוֹתִי.