במשנת האירה
יסודות ההוראה
כאשר ישבנו ובנינו תכנית למידה שנתית לתלמוד תורה, עלתה שאלה יסודית: מהם יסודות ההוראה שעל זה יש לבנות את תכנית הלימודים?
פתחנו את ספר יוסף אומץ (רבי יוסף יוזפא האן נורדלינגן, מגדולי רבני פרנקפורט) סדר למוד בנים קטנים: מצאנו שלושה כללים שכל מערכת חינוך חייבת לדעת:
א-"אל יכביד יותר מהבנתו" כלל ראשון: אל תכביד! "יותר מהבנתו" - מעבר ליכולת. לא "מעבר לנוחות" - מעבר להבנה. אם הילד לא מבין - אתה מכביד, לא מלמד. כך כותב: "אל יכביד על התינוק יותר מהבנתו. ואם הגיע לכלל שנים ואין לו הבנה כלל יושיבוהו בבית המדרש לשמוע לקול ילדים הלומדים. ועל ידי הרגלו אפשר שיקנה לב". ואם אין לו הבנה כלל? היוסף אומץ לא אומר "תוותר עליו"! הוא אומר: "יושיבוהו בבית המדרש לשמוע". עצם הישיבה בסביבה לומדת - "אפשר שיקנה לב". לא תמיד ההוראה היא הדרך - לפעמים ההרגל הוא הדרך.
ב. "אל יעתיקהו עד שיהיה בקי" כלל שני: אל תקדים! אסור למהר. אל תעבור לשלב הבא לפני שהשלב הנוכחי מוצק. "עד שיהיה רגיל ובקי מאוד" לא "יודע" "בקי מאוד"! והיוסף אומץ מעיד מניסיונו: "ראיתי רבים טובים ומבינים שלא ידעו לקרות בדיוק" למה? "שלא הורגלו מקטנותם". טעות מוקדמת - טעות לכל החיים. חמור יותר: "שגם כי יבוא זמנו - תהיה דעתו עכורה"! לימוד מוקדם מדי לא רק לא מועיל - הוא מזיק לעתיד! כי הילד כבר "עייף ויגע" מהניסיון הכושל. והמשל נפלא: סוס שמריצים בהרים - נעשה עייף כל כך שאחר כך לא יכול ללכת בדרך כלל! צריך ימים של מנוחה. ילד שלמד מוקדם מדי - סוס שרץ בהרים שחוק, עייף, ולא יכול ללמוד שלא כשמגיע הזמן.
אלו כללי ההוראה הבסיסיים:
- התאם את הלימוד לרמת התלמיד.
- תבסס את מה שמוכר כבר היטב.
- תתקדם בצורה שקולה.
שלושת הכללים האלה הם לא "טיפים" - הם יסודות. היוסף אומץ כתב אותם לפני ארבע מאות שנה - והם נכונים ותקפים היום בדיוק כמו אז: אל תכביד - כי ילד שלא מבין נשבר. אל תקדים - כי שבשתא כיון דעל - על. ואל תאיץ - סוס שרץ בהרים לא יוכל ללכת אחר כך. "אל יכביד. אל יעתיקהו. אל יקדים". שלוש מילים. שלושה יסודות. ועליהם נבנית כל תכנית לימודים.