כיצד מחנכין

כיצד מחנכין

עלון מס' 144

לקראת תחילת חדש אלול הבעל"ט, ימי חשבון הנפש

סוס משכיל

רבנו החפץ חיים זצ"ל, המשיל את הסכנה שבחוסר חשבון הנפש, במשל: סוחר שכר עגלון להוליכו למקום מסוים. ביקש הסוחר שישגיח על הסוס לבל יטה מן הדרך. העגלון הבטיח, אך מהר מאד נרדם על מושבו. הסוס ראה חציר בצדי הדרך סמוך למדרון, נטה אחריו, והעגלה התהפכה. גער הסוחר בעגלון: הרי הזהרתיך! השיב העגלון: מכיר אני את סוסי, משכיל הוא, יודע את הדרך. ענה לו הסוחר: שוטה שכמותך, וכי שייך לומר על סוס שהוא "משכיל"? יתכן שהוא טוב מאחרים אבל סוף סוף בהמה הוא, וכשרואה דבר מגרה, מתגברת תאוותו והולך אחריה. היה לך להחזיק במושכות!

כך האדם מורכב מנפש שכלית ומנפש בהמית, וחייב להשגיח בכל שעה. אם מסיח דעתו רגע אחד, עושה הנפש הבהמית את שלה ולוכדת גם את הנפש השכלית ברשתה.

מאמינים ואדישים

מי שעורר בדור אחרון את נושא חשבון הנפש היה כ"ק האדמו"ר מקאליב זצ"ל וכן האדמו"ר ה"ישועות משה" זיע"א, שעורר ללימוד חובות הלבבות בשער חשבון הנפש. סיפר הרה"ח רבי ישראל מאיר ברטלר שליט"א, ששמע מהרבי הישועות משה זיע"א "מאנשים שאינם מקפידים לקרוא קריאת שמע שעל המיטה כראוי אין אני מדבר כלל. אמנם מאלו שכן מקפידים בכך, הרי שמאמינים שמפקידים את נשמתם בכל לילה לבורא עולם, אתמהא, כיצד ילכו לישון ללא שיערכו חשבון נפש טרם יעלו על יצועם"?

חנות היותר קטנה

בנו של החפץ חיים, רבי אריה לייב הכהן פופקא זצ"ל, סיפר על אביו שכבר בימי נעוריו, כשהגיע לראדין כעלם צעיר, היה מתבודד בעזרת הנשים של בית המדרש ומדבר עם נפשו. נערי בית המדרש היו מטפסים על ארונות הספרים לראות דרך החלונות מה הוא עושה. במשך השנים, היה הח"ח מתבודד בשדות העיר ועושה חשבון עם נפשו על כל מעשי היום. בנוסף היה לו פנקס בו כתב את חשבונותיו ואת הגדרים שגדר בדברים שנכשל בהם. ושמע רבי אריה לייב מאביו כמה פעמים, בשנים הרבה שלאחר מכן, שהיה תמה על בני העולם: לחנות קטנה עושים פנקס לחשב הכנסות והוצאות, ולחשבון האדם עם נפשו אין משגיחים כלל... ממתינים לעולם הבא שיתוודע האדם לחשבונו... אבל שם כבר לא ניתן לתקן. ובעולם הזה הלא אפשר לתקן!

עני בכמה סדרים

עוד מספר רבי אריה לייב, שהיה אביו מתאונן רבות על שלא זכה לדעת את כל התורה כאוות נפשו. מאחר ועיקר לימודו היה כדי לזכות את הרבים, השקיע את כל ימיו בלימוד עניינים הנוגעים למעשה, ולא נותר לו פנאי להשקיע את גאונותו ורוחב דעתו בלימוד חלקי התורה האחרים. וכה היה החפץ חיים מתאונן במר לבו: "בשביל לזכות את הרבים נשארתי עני ואביון בכמה סדרים בש"ס". ומסיים רבי אריה לייב: "אמנם קיים בעצמו מאמר חכמינו אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים".

'חטא' משנות הילדות

סיפר הגאון רבי ראובן פיינשטיין על אביו מרן בעל ה'אגרות משה' זצ"ל. בעיצומה של דרשת שבת הגדול לקה בהתקף לב. הרגשתו הייתה נוראה ומייסרת כפי שהעיד: "הרגשתי כאילו לבי נאחז בצבת ונעקר ממקומו". למרות הכאב, המשיך את הדרשה עד תומה. כשהגיע לבית החולים הוחלט להשתיל קוצב לב. כעבור שבוע התברר שהטיפול נכשל ויש לבצעו שוב. ישב רבי משה ועשה חשבון נפש: מדוע באים עלי יסורים אלו? חיטט בעברו עד שהגיע למסקנה כי זה בעוון הלבנת פנים. בהיותו ילד, שאל המלמד קושיה, חברו יישב את הקושיה, והוא יישב אחרת, והמלמד העדיף את תשובתו. אפשר שנהנה באותה שעה, ואם כן יש כאן מעין הלבנת פנים. החטא היחיד שמצא מרן לאורך תקופה של למעלה משמונים שנה [!!!] הוא שמץ של גאווה שחש כילד. ובגין כך הבין שמגיע לו שיבואו ייסורים קשים בגופו...

עד שיתחלף הרמזור

סיפר הרב גואל אלקריף שליט"א, מה ששמע מרבי יוסף פנחסי: יום אחד שהה הרב בתוך ליד רמזור אדום. הנוסע ברכב שמשמאלו הבחין בו וצעק בהתגרות מבעד לחלון הפתוח: "כבוד הרב, עד שהרמזור יתחלף יש לך הזדמנות להחזיר אותי בתשובה..." הרב פנחסי לא התבלבל, וענה לו: "סע קדימה, מדוע עצרת?" "אי אפשר, הרמזור אדום!" "מה אכפת לך לנסוע באדום? הרי אין פה משטרה!" "מה פתאום? יתכן שיש פה מצלמה נסתרת. יתפסו אותי, אקבל קנס וגם נקודות." "ואולי יש מצלמה גם מלמעלה?" אמר הרב בשקט. בדיוק באותו רגע התחלף הרמזור לירוק. שני הרכבים שעטו קדימה, כל אחד לדרכו. חלפו כמה חודשים. יום אחד ניגש אל הרב יהודי מזוקן וברכו לשלום. "מי אתה?" שאל הרב. "אני מהמצלמה למעלה, ההוא מהרמזור". אותו משפט בודד חדר ללבו, טלטל אותו וגרם לו לחשב מסלול מחדש ולחזור בתשובה שלמה.

שמחה מתוך שפלות

יש בדברים אלה סוד גדול, שכבר הצביע עליו הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע. יום אחד דילג על ברכת "שלא עשני גוי" בתחילת התפילה בברכות השחר. כששאלוהו מדוע, ענה שכבר ברך בביתו. כשנשאל מדוע הקדים לברך, נענה: "הבוקר כשקמתי ממיטתי פשפשתי במעשיי ועשיתי חשבון נפש, ומצאתי עצמי במצב גרוע מאוד, מלא עוונות ופשעים. התעצבתי מאוד ולא מצאתי מנוח לנפשי, עד שנפל לרעיוני שיש לי לשמוח בכך שזכיתי להיות יהודי וכשהתבוננתי בזה קפצתי משמחה וברכתי מיד שלא עשני גוי." "החשבון הוביל לשפל, השפל הוביל לחיפוש, החיפוש הוביל לשמחה אמיתית ומשמחה אמיתית נולדת ברכה" - זה כוחו של חשבון נפש!

אשמח לשמוע רעיונות והצעות ייעול - הכל יתקבל בברכה.

ישראל חיים בלומנטל

לתרומות / הנצחות, או לקבלת העלון באימייל, וכן לתגובות: [email protected]