תְּחִלַּת פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא מְסַפֶּרֶת עַל מִי שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְרוֹאֶה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, חוֹשֵׁק בָּהּ וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ לְאִשָּׁה. אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים". אוֹמֵר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: מַה הַכַּוָּנָה וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים? כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁבּוֹ אָנוּ מִתְכּוֹנְנִים לִקְרַאת יוֹם הַדִּין. אָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וּמִמֵּילָא צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁחַיָּב לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיָּכוֹל, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא. אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לֹא הָיָה לִי זְמַן, לֹא הָיָה לִי פְּנַאי, אַחֶרֶת אָדָם לֹא יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
מְסֻפָּר שֶׁהִזְמִינוּ אֶת הַגָּאוֹן הָרַב מֹשֶׁה סוֹלוֹבֵיְצִ'יק לְכִנּוּס חָשׁוּב שֶׁהָיוּ אֲמוּרִים לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ אֲלָפִים. לַמְרוֹת שֶׁהוּא הָיָה הַדּוֹבֵר הַמֶּרְכָּזִי, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ עַל כָּךְ רַק שְׁבוּעַיִם לִפְנֵי הַכִּנּוּס. הוּא טָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִגִּיעַ לָאוּלָם, נִגַּשׁ לַמִּיקְרוֹפוֹן וְאָמַר: "אֲנִי מִצְטַעֵר, מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, אַךְ לֹא הָיָה לִי זְמַן לְהָכִין הַרְצָאָה. הוֹדִיעוּ לִי רַק לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר, וְטִרְדָּה רוֹדֶפֶת טִרְדָּה, לֹא הִסְפַּקְתִּי. חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי אוּלַי בַּטִּיסָה אַסְפִּיק לְהָכִין מַשֶּׁהוּ, אֲבָל נִטְפַּל אֵלַי אָדָם וְהִתְחִיל לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת וּלְדַבֵּר אִתִּי, וְגַם בַּטִּיסָה לֹא הִסְפַּקְתִּי. עַכְשָׁו אֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ וְאֵין לִי מַה לְדַבֵּר. לֹא הִתְכּוֹנַנְתִּי".
כָּךְ הוּא עָמַד בְּשֶׁקֶט כַּמָּה דַּקּוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן אָמַר מִשְׁפָּט נוֹקֵב: "כָּכָה יֵרָאֶה הָאָדָם אַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים, כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אִם לֹא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ. וְכָכָה יֵרָאֶה אָדָם שֶׁבָּא לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִם לֹא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ". נוֹרָא וְאָיֹם, אֵיזוֹ בּוּשָׁה, אֵיךְ אָדָם יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה אִם לֹא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ? לָכֵן חָשׁוּב מְאֹד שֶׁכָּל אָדָם יֵדַע שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשִׁים יוֹם, יֶרַח יָמִים, שֶׁבָּהֶם אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְכּוֹנֵן וְלַעֲבֹד, לְהִתְחַזֵּק כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר וּלְהִתְאַמֵּץ לִקְרַאת יוֹם הַדִּין.
אוֹמֵר הַבֶּן אִישׁ חַי עַל הַפָּסוּק: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי", שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ לְלוֹט. מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְעַד שִׂמְחַת תּוֹרָה יֵשׁ חֲמִשִּׁים וְאֶחָד יָמִים. הַיֵּצֶר הָרַע שׁוֹלֵט עָלֵינוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ חֹדֶשׁ אֱלוּל אָנוּ אוֹמְרִים לַיֵּצֶר הָרַע תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ, תֵּן לָנוּ מְנוּחָה בְּמֶשֶׁךְ חֲמִשִּׁים וְאֶחָד יוֹם. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְקָרֵב לַה', לְקַבֵּל קַבָּלוֹת, לְהִתְעַלּוֹת, לְהִתְרוֹמֵם. אַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא יֵצֶר הַטּוֹב, וְלוֹט הָרָשָׁע הוּא יֵצֶר הָרַע. אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹמֵר לְלוֹט תֵּן לִי חֲמִשִּׁים וְאֶחָד יוֹם, וְאַל תַּטְרִיד אוֹתִי. אָנוּ רוֹצִים שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע יַעֲזֹב אוֹתָנוּ בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ. נָא בְּגִימַטְרִיָּה חֲמִשִּׁים וְאֶחָד יוֹם. כַּמּוּבָן שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע לֹא סְתָם יַעֲזֹב אוֹתָנוּ, רַק בִּזְכוּת קַבָּלוֹת וְחִזּוּקִים, מְסִירוּת וְהִשְׁתַּדְּלוּת.
שׁוֹאֲלִים גְּדוֹלֵי הַמּוּסָר, לִפְעָמִים בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל אָדָם מִתְכּוֹנֵן וְרוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק, אֲבָל אַחֲרֵי מַחֲשָׁבָה אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: הֲרֵי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁיַּחְלְפוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְחַג הַסֻּכּוֹת אֶחֱזֹר לְהֶרְגֵּלִים שֶׁלִּי. אֲנִי מַכִּיר אֶת עַצְמִי. אֲנִי רָגִיל לִכְעֹס, אַמְשִׁיךְ לִכְעֹס, אֲנִי רָגִיל לִגְנֹב וְאַמְשִׁיךְ בְּכָךְ. הֲרֵי זֶה חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה. אִם כָּךְ מַה הַתּוֹעֶלֶת בַּחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה? אֲנִי אֲרַמֶּה אֶת עַצְמִי, אֲבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶקְבַּל עַל עַצְמִי קַבָּלוֹת וְלֹא אֶעֱמֹד בָּזֶה?
גְּדוֹלֵי הַמּוּסָר מְשִׁיבִים שְׁאֵלָה זֹאת, נַרְחִיב כָּאן מַהֲלָךְ שֶׁיַּרְאֶה לָנוּ שֶׁיֵּשׁ פֹּה יָמִים יְקָרִים וְנִשְׂגָּבִים, וְאִם נֵדַע לְנַצֵּל אוֹתָם, אָנוּ נָבִין הַכֹּל.
הָרַב גָּלִינְסְקִי מְסַפֵּר עַל זוּג עִם שְׁנֵי יְלָדִים שֶׁהֶחְלִיטוּ לְבַקֵּר בְּגַן חַיּוֹת בְּאֵירוֹפָּה. הֵם שִׁלְּמוּ מָאתַיִם יוּרוֹ וְקִבְּלוּ אִשּׁוּר לְהִכָּנֵס לְכַמָּה שָׁעוֹת, לְהִסְתּוֹבֵב בַּמָּקוֹם וְלֵהָנוֹת. הֵם טִיְּלוּ בֵּין הַכְּלוּבִים וְרָאוּ עוֹפוֹת, צִפֳּרִים, חַיּוֹת. בְּשָׁעָה חָמֵשׁ הֵם הִתְקָרְבוּ לַכְּלוּב שֶׁל הָאֲרָיוֹת, כִּי בַּשָּׁעָה הַזֹּאת הָאֲרָיוֹת יוֹצְאִים מֵהַכְּלוּב וְשׁוֹאֲגִים לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחָם. כַּמּוּבָן שֶׁהַכֹּל מְגֻדָּר וְשָׁמוּר. כְּשֶׁהָיוּ שָׁם, אָב הַמִּשְׁפָּחָה שָׁמַע לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁאֶחָד הָאֲרָיוֹת אוֹמֵר בִּשְׂפַת הָאָדָם לְאַרְיֵה אַחֵר, "תַּגִּיד, מָתַי נִגְמָר הַבִּקּוּר? הִתְעַיַּפְתִּי כְּבָר". הָאָדָם הָיָה בְּהֶלֶם מֻחְלָט וְלֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. הוּא כָּעַס מְאֹד, הֵם בָּאוּ לִרְאוֹת אֲרָיוֹת, וְהוּא רָאָה שֶׁמְּדֻבָּר בִּבְנֵי אָדָם מְחֻפָּשִׂים!
מִיָּד אָסַף אֶת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְהָלַךְ לַהַנְהָלָה. נִכְנַס לַחֶדֶר הַמְּנַהֵל וְהִתְחִיל לִצְעֹק עָלָיו שֶׁזֶּה גֶּזֶל שֶׁל נוֹכְלִים, שֶׁל שַׁקְרָנִים וְגַנָּבִים. אָמַר לוֹ הַמְנַהֵל לְהֵרָגַע, וְשָׁאַל מַה קָּרָה. אָמַר לוֹ: "בָּאנוּ לִרְאוֹת אֲרָיוֹת וּמִתְבָּרֵר שֶׁאֵלֶּה בְּנֵי אָדָם מְחֻפָּשִׂים! בְּמוֹ אָזְנַי שָׁמַעְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה בֵּינֵיהֶם. אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַכֶּסֶף בַּחֲזָרָה!" אָמַר לוֹ הַמְנַהֵל: "תֵּרָגַע, הַכֹּל בְּסֵדֶר. אָנוּ עוֹבְדִים כְּבָר לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה, הָאֲרָיוֹת שֶׁלָּנוּ זְקֵנִים וָתִיקִים. יֵשׁ לָנוּ אֲרָיוֹת אֲמִתִּיִּים מֵהַמֻּבְחָרִים בָּעוֹלָם. לִפְעָמִים זֶה קוֹרֶה, אֵין מַה לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בְּסַךְ הַכֹּל מְדֻבָּר בַּאֲרָיוֹת וּבְגַן הַחַיּוֹת שֶׁמֵּבִיא אֶת הַסְּחוֹרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר". אָמַר לוֹ הָאָדָם: "אֵין דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁאַרְיֵה יְדַבֵּר כְּמוֹ בֶּן אָדָם! אִם חַיָּה מְדַבֶּרֶת, הִיא כַּנִּרְאֶה בֶּן אָדָם". הוּא כָּעַס וְיָצָא מִשָּׁם.
אָמַר הָרַב גָּלִינְסְקִי שֶׁבִּימֵי חֹדֶשׁ אֱלוּל, בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, אָנוּ מִתְפַּלְלִים לַה', שׁוֹפְכִים אֶת הַלֵּב, מִתְקָרְבִים לַקָּבָּ"ה. הַקָּבָּ"ה שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ. בְּמֶשֶׁךְ יְמוֹת הַשָּׁנָה אָנוּ טוֹעִים, חוֹטְאִים וְנִכְשָׁלִים, אֲבָל אִם בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל אֲנַחְנוּ מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְשִׁים מֵהַקָּבָּ"ה, מְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, סִימָן שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אָנוּ מְחֻפָּשִׂים לְחַיּוֹת. מָתַי מִתְגַּלָּה הָאֱמֶת שֶׁבָּנוּ? בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל וּבַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, כְּשֶׁאָנוּ מִתְפַּלְלִים וּמְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. חָטָאנוּ, פָּשַׁעְנוּ, זֹאת הָאֱמֶת שֶׁבָּנוּ. הַיָּמִים הָאֵלּוּ בָּאִים לְגַלּוֹת שֶׁאָנוּ בְּנֵי אָדָם וְלֹא חַיּוֹת, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה זֹאת רַק תַּחְפֹּשֶׂת. לָכֵן יֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה בְּיָמִים נִשְׂגָּבִים אֵלּוּ. פֹּה הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁרוֹצֶה לְהַרְחִיקֵנוּ מֵהַקָּבָּ"ה. אָדָם יָכוֹל לוֹמַר שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים תְּקוּפוֹת קָשׁוֹת, הַקָּבָּ"ה לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתָנוּ. כָּל אֶחָד נוֹתָר עִם צַלָּקוֹת מִמַּה שֶּׁעוֹבֵר בְּחַיָּיו.