מאויבי תחכמני
כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו: שמעתי ממורי הבעש"ט זי"ע ביאור הפסוק כך הוא, כי על ידי טענת היצר הרע בעצמו בזה כובש את יצרו, שאם הוא זריז במלאכתו לפתות את האדם בעבירה, כדי לעשות שליחות השי"ת (שזהו תפקידו), מזה יקח האדם מוסר לעצמו, שיהיה הוא זריז במלאכתו, שלא לשמוע לעצת היצר, שהוא רצון קונו יתברך שמו, וזהו 'כי תצא למלחמה על אויבך' היינו היצר הרע, 'ושבית שביו' תקח ממנו ותלמד ממנו, ותעשה מה שהוא עושה.
(תולדות יעקב יוסף)
קשוט עצמך
ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו: אם תבער את הרע מקרבך אזי ישמעוך אחרים לכשתטיף להם דברי מוסר, אבל כל עוד הרע מצוי בקרבך, לא ישמעו אחרים את דבריך.
(פרח לבנון)
קבעם על לוח לבך
ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה וכסית את צאתך: דברי תורה ומוסר שאתה שומע באזנך יהיו חדורים וקבועים בלבך כיתד, כי אז אפילו בשבתך חוץ, כשתחרוג פעם חלילה במקצת מתחום הקדושה, 'וחפרת בה' חפור תחפור בקרבך ותעורר את דברי הקדושה ששמעת בשעתו, ושבת 'וכסית את צאתך', אזי יביאוך הדברים לידי תשובה ולידי כיסוי יציאתך החוטאת.
(דגל מחנה אפרים)
סגולה לזכרון
תמחה את זכר עמלק: שמעתי בשם הרה"ק מלובלין זי"ע שאמר עצה לזכרון לזכור את הפסוק 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח'.
(פתגמין קדישין)
עמון ומואב נענשו גם על שלא קדמו בלחם ובמים
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהריים לקללך: פעם בא המגיד מדובנא לעיירה ולתמהון עיניו עומד יהודי ודורש כאילו הוא המגיד, נעמד המגיד מדובנא ואמר כי היהודי הינו נוכל ואינו המגיד כי אם הוא, ולראיה אמר נעשה מבחן והרי ידוע כי המגיד מדובנא ביכולתו להגיד משל על כל פסוק או אמרה, היהודי אשר יוכל להמציא משל במקום יוכיח כי הוא הינו המגיד האמיתי, מיד הובא חומש ונקרא הפסוק הנ"ל, ולא היה בידי הנוכל להמציא ע"כ משל.
מיד פתח המגיד ואמר, גביר אירס את בתו עם בחור יר"ש וקבעו כי החתונה תערך במקום שמתאים לשני הצדדים, הקדים אבי הכלה לצאת לדרך והאם וכל המשפחה עם כל החפצים לחתונה באו מאחור, והנה לפתע רץ אחד מבני המשפחה אל האב וזועק אבא בדרך התהפכה העגלה וכל המאכלים והחפצים הושחתו, מיד זועק האב ומה עם האם? נפצעה זועק הבן, אומר לו האב סכל וכי מה שווים החפצים אם האמא חולה, ולכאורה אף כן בפסוק הזה קודם מזכירים את הלחם והמים ורק אח"כ את הקללה? המשיך המגיד ואמר לאחר החתונה קמץ החותן במאכלי של החתן ולא נתן לו כי אם פת חריבה, ברח הבחור מן הבית ושב לישיבה, העשיר נתמלא חימה והחליט לשכור מכשף שיכשף את החתן, לשם כך היה צריך להביא חפץ אחד מחפצי הבחור, נסע החותן לישיבה ע"מ לנסות למצוא משהו, כשהגיע פגש את ראש הישיבה ולאחר שנכנס עמו בדברים, הבין דבר מתוך דבר, שאלו למה קימץ במאכלים ענה החותן כי באו זמנים קשים וכו', שאלו ראש הישיבה אבל לשכור מכשף היה כסף? כן דבר הכתוב לחם ומים לא היה וכסף לקלל כן ובזה גדולת התביעה עליהם.
הלכתא לשבתא
אין לסמוך על הנכתב כאן להלכה למעשה ובכל מקרה יש לשאול שאלת רב, והדברים לא נכתבו אלא לעורר לב המעיין.
כתב בשו"ע סי' רס"ב סעי' א' יסדר שולחנו.
- יש לסדר השולחן בערב שבת לפני כניסת השבת, והמקדים ליום שישי בבוקר שפיר דמי.
- ומובא בשם מוהרצ"א מזידטשוב זי"ע לפרוס המפות על השולחן קודם חצות היום, סגולה לבטל הקליפה המעורר המחלוקת בער"ש.
- אמנם מובא בסידור בית מנוחה (כניסת שבת סק"ז) לכתחילה נהגו שלא לפרוס המפה ביום ה' ואף לא בליל שישי.
- אמנם משפחות שמקובל אצלם הדבר מקדמת דנא והוא מסורת אצלם ודאי שאסור לזלזל בשום מנהג ובפרט שידוע שהמפות הלבנות הם מיועדים לשבת, ניכר הדבר שזה לכבוד שבת.
- וכמו כן יניח על השולחן את החלות הגביע וכל שאר כלי השולחן, ויהיה הבית מואר ונקי וכל חדרי הבית, ערוכים ומסודרים לכבוד שבת המלכה.
(ועיין עוד בזה בספר פסק"ת)