אחוזה שהוזנחה, זעקה באישון לילה...
כי תצא למלחמה... (כ"א, י')
בשורות הבאות נעסוק במתנה יקרה, אחד הכלים החזקים והאיכותיים ביותר שקיבלנו, כפתיח אנרגטי ועוצמתי ליום חדש, ככלי עוצמתי להעניק לנו כוחות ויכולות בכל התחומים, אישיים, רוחניים, גשמיים ואף בריאותיים...
המתנה הזו היא חיסון, חומה, או 'כיפת ברזל' אמיתית, מפני כל בעיה, חולי או צרה. המתנה הזו היא מצוה שהשפעתה כבירה ובלתי נתפסת, ולכן ההקפדה על המצוה הזו והדאגה לקיימה כהלכה כה חזקה ותופסת את לב היהודי. רק אוצר כה יקר, יכול לגרום לנו לדאגה ולהקפדה תמידית, לשמור עליו מכל משמר...
למצוה הזו קוראים קריאת שמע. על פניו, זו מצוה פשוטה לקיום - אמירת שלוש פרשיות, במשך דקות בודדות, פעמיים ביום. אך למצוה זו משמעות עמוקה ביותר: הרי בה אנו מכריזים כי ה' אלוקינו, אנו מקבלים על עצמנו את מלכותו יתברך בבוקרו ובערבו של יום! עוצמת הקריאה והמלכת המלך הטמונה בה, מסתירה בחובה אוצר של הגנה, אוצר של שמירה, חיסון איכותי ועוצמתי מכל מה שעשוי לקרות לנו במשך היום...
פרשת השבוע הנוכחית פותחת בדרכי המלחמה, ובמלחמה כזו אנו מתמודדים כל הזמן, מלחמות היצר מתחדשת ותוקפת אותנו שוב ושוב, עד שחז"ל כבר הגדירו "יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום" - כי זו דרכו של היצר, בכל עת וזמן הוא מתחדש, מוצא תירוצים חדשים וקושיות מקוריות, ובלבד לנצח אותנו במלחמה אינסופית, הנמשכת מאה ועשרים שנה, שלוש מאות ששים וחמשה יום בשנה, עשרים וארבע שעות ביממה...
כמו במלחמת האוייב, גם במלחמת היצר קיבלנו עצות ודרכים לנצח. אחת העצות הראשונות שגילו לנו חז"ל, היא קריאת שמע. אמירת 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', הקריאה האמונית המרכזית והעיקרית המלווה את העם היהודי משחר של תולדתו, מנצחת את היצר הרע ומרחיקה אותו מאיתנו. עצם אמירת קריאת שמע, תוך כוונה והתבוננות בתוכנה ובמהותה של קריאת שמע, יש בה כוח סגולי ועילאי, בהיותה מקבלת עלינו את עול מלכות שמים, ומרחיקה מאיתנו את המפריעים לקבלת עול מלכות שמים - בראשם עומד מיודענו היצר הרע.
המלחמה עם היצר הרע ארוכה, קשה, ולפעמים מייסרת. אך גם כאן מגיעה קריאת שמע לעזרתנו. רוצה שהיצר ישכח ממך ליום אחד? רוצה שהיצר יתייאש מלבך ויחפש מקומות אחרים לחולל בהם נזקים? בבקשה, קח את קריאת שמע! וכך כותב היהודי הק' מפשיסחא: האומר קריאת שמע בכל כוחו, אפילו פעם אחת(!), היצר הרע מתמלא בייאוש וקרוב לוודאי שלא יצליח ללכוד אותו ברשתו!
מה מנצח כדור שינה?
היתה זו התקופה האחרונה בחיי מורי ורבי, כ"ק האדמו"ר מגור זי"ע. המחלה הקשה עשתה שמות בגופו הטהור, וייסרה אותו בייסורים קשים ונוראים. הרבי השתדל בכל כוחו שלא לשנות מעבודת השם כפי שנהג כל הימים, למרות שהדבר היה כרוך במאמצים כבירים, עד מסירות נפש ממש...
מעשה שהיה, בתקופה בה עבר טיפולים קשים ומייסרים, אשר הכאבים בעקבותיהם היו חזקים ועוצמתיים בעוצמה שלא ניתן לתאר. גם כשעלה הרבי על יצועו בלילה לנוח קמעא לא עזבוהו הכאבים, ולמרות שהיה מותש מהטיפולים הקשים - לא הצליח להירדם... הוא שכב במיטה וגנח באלם קול כדי לא לצער את מקורביו, אך היה ניכר כי הוא סובל סבל נורא, שאינו מאפשר לו לעצום עין...
כבר למחרת, מיהרו בני המשפחה לשאול את הרופאים כדת מה לעשות. הן הרבי זקוק לכוח, וגופו זקוק למנוחה, הרי הוא לא יוכל להחזיק מעמד בלי לנום שעות ספורות, אך המנוחה ממנו והלאה בשל ייסוריו...
'זאת בעיה שיש לה פתרון', אמרו הרופאים. 'יש לנו כדור שינה חדשני ועוצמתי, שיסייע לרבי לישון שינה טובה ורגועה...'
סמוך לחצות הלילה, כששוב חזר מראה ליל אמש על עצמו והרבי הקשה להירדם, נטל הרבי את הכדור, ואכן - זכה לשינה עמוקה...
בשעה שבע וחצי בבוקר, הזעיק הרופא המטפל את חבריו לחדרו של הרבי. 'זה לא יאומן', קרא בהתפעלות, 'הרי הרבי לקח כדור שינה, בעל עוצמה מינימלית לחצי יממה של שנת ישרים... וראו נא', הצביע על הרבי, 'עברו בקושי שבע שעות, והרבי כבר קם, מסתובב בחדר, קורא קריאת שמע בדבקות, לבוש בקפוטע שלו...'
גם שאר הרופאים לא יכלו להסתיר את פליאתם, וכשסיים הרבי - פרשו בפניו את תמיהתם. חייך הרבי ואמר: 'הרי לא הפסדתי זמן קריאת שמע מעולם. וכי היום אפסיד, בשביל כדור השינה?!' כי קריאת שמע היא מצוה שאין לה תשלומים, מצוה שאם מפסידים אותה - לעולם לא ניתנת הזדמנות שניה. אז נכון, כדור השינה חזק, העייפות מכריעה, והייסורים קשים - אך כל אלה אינם חזקים יותר מזמן קריאת שמע!
וכשהולכים לישון מאוחר, ויש שמחות המסתיימות בשעה מאוחרת, ולפעמים החופשה גורמת לקימה מאוחרת - כל אלה הן התמודדויות, אבל להפסיד זמן קריאת שמע?! הרי קריאת שמע היא אוצר יקר שנותן לנו אנרגיה וכח לכל היום. איך אפשר להפסיד מתנה כזו?!
צריך לחזור שנית כדי להפנים: כל החיים אנחנו במלחמה, אנשים מול מלאך משחית ומזיק, היצר הרע. הקרב הזה קשה, ארוך, אינסופי, ועם זאת - בכמה דקות בבוקרו של יום אנחנו יכולים לגרום לו להתייאש מאיתנו כליל, לחפש כתובות אחרות להתעסק איתן, ולהניח לנו לנפשנו!
בנוסף להגנה הרוחנית מפני היצר, מעניקה לנו קריאת שמע הגנה גופנית, ביטוח נזקים אישיים, פשוטו כמשמעו! הרי מה לא ניתן כדי לצאת מדי בוקר עם תעודת ביטוח, שנשוב הביתה בשלום, שלמים ובריאים. תאונות דרכים, מחלות קשות, נפילות ואירועים עצובים - קורים תמיד בהפתעה, באמצע היום, ומה לא ניתן כדי להיות מוגנים מפניהם...
בקריאת שמע יש רמ"ח מילים. מאתיים ארבעים ושמונה מילים, כנגד מאתיים ארבעים ושמונה האיברים שבגופנו. היה ראוי שאחרי כל מילה נצא בריקוד סוחף: הנה, ביטחתי עוד איבר שלא יינזק היום! הנה, ביטחתי את יד ימין, ביטחתי את יד שמאל, ביטחתי את העיניים, וגם את הלב... כל מילה בקריאת שמע - היא פוליסת ביטוח לאיבר אחד, שיהיה לכל היום!
וכך כתוב בספר 'צמח דוד': אם חלילה חלה אדם באחד מאיבריו, אות וסימן הוא כי אינו מכוון כראוי באחד המילים בקריאת שמע, ואם יכוון מעתה ואילך בכל התיבות וידקדק לקוראן כראוי - מובטח לו שיזכה ברפואה שלימה! מדהים: הבריאות של האיברים שלנו תלויה במילים שבקריאת שמע, וקריאתם בכוונה כראוי - מבטיחה את בריאותם השלימה לאורך ימים ושנים!
שני תנאים יש להשפעותיה הטובות של קריאת שמע. הראשונה - שיש לקרוא בכוונה, תוך הבנה והתבוננות במילים הנאמרות. השניה - לקרוא לפני סוף הזמן, כי מועד הקריאה הוא קריטי, מכריע את קיום המצוה!
גם כשלפעמים הולכים לישון בשעה מאוחרת, הילדים בוכים בלילה, השינה עשויה להיות טרופה, ובבוקר - העיניים עצומות בעקשנות... כל אלה הם אכן קשיים, אבל לא עומדים בדרכה של קריאת שמע! כבר משש וחצי בבוקר עינינו מתחילות להיפתח טיפין טיפין, לקראת הפקיעה מהמיטה מבעוד מועד, ובכוונה נקרא בקול המפלח עולם ומלואו: שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!
כרית שמוטה, זעקה וחרדה...
הנהגה סמויה ונסתרת היתה לו לראש ישיבת פוניבז', הרב שך זצ"ל. הנהגה שלא נודעה בציבור עד אחרית ימיו, ומשנודעה - הפתיעה והפליאה את סובביו ומקורביו, גם המקורבים אליו ביותר, שלא ידעו על כך מאומה...
ומעשה שהיה כך היה: היה זה בעת שהרב שך כבר היה מבוגר, חלוש וחולה, ובקושי הסתדר בכוחות עצמו. בליל שבת אחת ישב בסלון ביתו לאחר סעודת שבת, והנה בתורה אשר חשקה נפשו, שעות ארוכות עמל ראש הישיבה בתורה, ורק בשעת לילה מאוחרת, ביקש מאחד מנאמני ביתו שיסייע לו להגיע לחדר השינה, כדי שיוכל לישון את מעט שעות הלילה שנותרו...
לאחר שעלה על יצועו, נכנס אותו מקורב לחדר השינה, וראה כי הרב שוכב כאשר מרכז הכרית מונח תחת עורפו, באופן שמעלה הגב מונח על הכרית, ואילו הראש שמוט מעבר לכרית. מובן כי שינה בתנוחה כזו אינה נוחה, וראשו של הרב נע אנה ואנה, נשמט ימינה ושמאלה...
המקורב חפץ להרגיע את מנוחת רבו, ולפיכך ניגש בשקט, משך מעט את הכרית כלפי מעלה, כדי שהראש יונח במרכז הכרית, ואז יוכל רבו לנום בשלווה. אלא שמה שקרה מיד אחר כך הפתיע גם אותו:
הרב התעורר בבעתה, וזעק: 'האם אתה רוצה להכשיל אותי?' - - -
שקט מתוח השתרר, המקורב היה מופתע, נבוך, אחוז חרדה. בפתע פתאום, ראש הישיבה שאך לפני רגע נם בשלווה, קופץ באחת, מזנק כאילו קרה משהו נורא. מה קרה? אולי נוחה יותר לראש הישיבה תנוחת הכרית הקודמת - אך מה גרם לו לקפיצה חדה וחזקה כל כך? מה הביא אותו לבהלה כה קשה? ומה פשר המילים 'אתה רוצה להכשיל אותי?'
אחרי רגעים ספורים שבו פניו לגוונם הרגיל, זיהה ראש הישיבה את החרדה בעיניו של מקורבו. הוא חייך קלות על מנת להרגיעו, והסביר בנועם שיחו:
'הסכת ושמע בני, את הסיבה לבהלה הגדולה שאחזה בי בשעה שהיטבת את הכרית לראשי. היה זה לפני קרוב לתשעים שנה, בהיותי בן תשע. שבתי הביתה מאוחר בלילה, בדרך שרר קור רוסי עז, התואם את אקלימה של עיר הולדתי בעונת החורף, והייתי עייף וקפוא מקור. כשהגעתי הביתה מיהרתי להיכנס למיטה, להתחמם מתחת לשמיכה ונרדמתי...'
'בבוקר, אמי הצדקא שדאגה לבריאותי לא מיהרה להעיר אותי, והעירה אותי סמוך לסוף זמן קריאת שמע הראשון, של בעל המגן אברהם. מתוך שהייתי כה עייף, עיניי כמו נעצמו מאליהן ולא הצלחתי להתעורר. דקות ארוכות נקפו עד שהצלחתי לקום, ובינתיים, חלף זמן קריאת שמע הראשון, והתעוררתי רק לפני סוף זמן קריאת שמע השני, של הגר"א ובעל התניא...'
ראש הישיבה הפסיק קמעא, והמשיך: 'מזמן שקמתי במהירות וקראתי קריאת שמע, לפני שאפסיד גם את הזמן השני. רגע אחרי שסיימתי קריאת שמע פרצתי בבכי תמרורים לנוכח המכשול שהגיע לידי - שלא הספקתי את זמן קריאת שמע הראשון!'
'דקות ארוכות מיררתי בבכי, וכל נסיונות אמי להרגיעני לא צלחו. 'הרי זו מצוה שאי אפשר להשלימה', בכיתי בעצב, 'את קריאת שמע של היום, בזמן הראשון, כבר לא אזכה לקיים לעולם. הרי זה כאילו שאירדם למשך כל ליל הסדר, ואקום בלי לאכול כזית מצה, בלי מרור, בלי כורך, בלי כלום...', אמרתי, והוספתי למרר בבכי...'
'כשניסיתי להתאושש, קיבלתי על עצמי בקבלה גמורה, קבלה שתבטיח שמקרה כזה לא יישנה שוב. לעולם, אף פעם! וזה דבר הקבלה', הרים הרב שך את קולו מעט, 'קיבלתי על עצמי שלעולם, אבל לעולם, אניח את הכרית באופן שראשי יישמט מאחוריה, כדי ששנתי לא תהיה עמוקה מדי, כדי שחלילה וחס לא יקרה שוב שאקום אחרי זמן קריאת שמע! מני אז, כבר קרוב לתשעים שנה, לילה לילה, אני נכנס למיטה ומניח את הכרית בצורה הזו דווקא, כדי שלא להיכשל שנית באיחור זמן קריאת שמע הראשון, כפי שקרה אז...'
ראש הישיבה חייך בנעימות וסיכם: 'עתה תבין בני, את פשר הבהלה שאחזה בי. תשעים שנה אני חרד לזמן קריאת שמע, ומקפיד לישון כל לילה, כל הלילה, שינה לא רגועה כדי שדבר כזה לא יישנה. ואכן, זכיתי שמאז מעולם לא איחרתי את זמן קריאת שמע הראשון. האם עתה בזכותי אכשל חלילה?'
ראש הישיבה סיים את הסברו המפורט והמטלטל, שב וסידר את הכרית בצורה הלא נוחה, ונרדם שנית...
רק למקורב, וגם לנו, לא נותר אלא להתפעל: הרי היה זה לפני קרוב לתשעים שנה! הרי היום הוא כבר ראש ישיבה ומנהיג נערץ, ובוודאי יעורו אותו לתפילה בישיבה! הרי כבר תשעים שנה שלא איחר זמן קריאת שמע הראשון! הרי מדובר באדם מבוגר, ובכל זאת, הוא מקריב במשך כל החיים, את השינה העמוקה והחזקה, כדי לא להיכשל פעם אחת נוספת באיחור קריאת שמע בזמן הראשון!
ועדיין, ראש הישיבה חרד, אחוז בהלה, לנוכח ייסור הכרית. כי קריאת שמע אחת, של יום אחד, היא לא משהו שאפשר לקחת לגביו סיכונים! כי קריאת שמע היא מצוה שאין לה תשלומים, שאין דרך להשלים אותה - ומשכך - אין פלא, הרי ברור שכדאי להקריב את השינה העמוקה עשרות בשנים כדי לא לאחרה ולו פעם אחת!
כשאנו עולים על יצוענו, לפעמים בשעה מאוחרת, כמה כדאי וראוי להשקיע מחשבה רבה ב'איך אצליח לקום בלי לאחר, בלי להפסיד, בלי לפספס'. זה הרי חשוב שבעתיים מכל דאגה אחרת. כי אם נחמיץ היום - לעולם לא נוכל להשלים...
ועכשיו, הרי אין זמן מתאים מימים אלה ממש, הימים בהם אנו ניצבים לפני הכתרת מלך העולם, והזעקה הבוקעת 'ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך', עכשיו הזמן, זו העת, לקבל על עצמנו בקבלה חזקה וקבועה, ללמוד את ההלכות ולעיין בכוונה הפשוטה של קבלת עול מלכות שמים, כדי להיות ערוכים ומוכנים לקראת המלכת המלך...
ד"ר עיניים וציירים חורקים...
מעשה באדם אמיד ומבוסס, שהיה בעלים של אחוזה גדולה ורחבת ידיים. אותה טיפח ובה השקיע את מיטב שעותיו וכספו. לימינו עמד עובד מסור ונאמן, אשר דאג לכל צורכי הבית ועשה ככל שהתבקש וציווה אותו בעליו. לימים, רצה בעל הבית לנסוע לחופשה, אך חשב לעצמו - ומה יהיה על העובד? הרי השעמום לא טוב עבורו, כמה ימים יחלפו עליו ללא מעש?
ומה יהיה על האחוזה היפה? הרי העיצים זקוקות למזון, ולמישהו שינקה את האשפה מהדיר. גם הצמחיה העבותה זקוקה להשקיה תמידית, והבית כולו דורש תחזוקה וניקיון. 'אין ספק', הסיק בעל האחוזה, 'יש להפקיד את העובד על תחזוקת האחוזה...'
החליט בעל האחוזה לרשום פנקס שלם, עשרות דפים צפופים ומפורטים, ובהם מגוון גדול ורחב של משימות, אותן הוא מבקש כי העובד יבצע בימי היעדרו. בדפים נכתבו הוראות תחזוקה מפורטות, כיצד ומתי לכסח את הדשא בחצר, כל כמה זמן יש לבצע ניקיון יסודי, מתי יש להשקות בהרבה מים ומתי במעט...
כשסיים עם הבית והחצר, עבר למרחבים הפתוחים שמסביב. עוד כמה עשרות עמודים הוקדשו להנחיות הטיפול בלול ובתרנגולות, בדיר ובעיזים השוכנות בו, במדשאה הרחבה ובאורוות הסוסים. ולא נחה דעתו עד שהסביר בפרוטרוט ובכתב, כיצד לנקות את שער האחוזה, ומתי לשמן את הצירים הגדולים...
טרם צאתו, קרא בעל הבית לעובד המסור, ונפרד ממנו בידידות, תוך שהוא משאיר בידיו את הפנקס המלא. לפי שידע שהעובד אינו חכם מדי... הורה לו לקרוא היטב היטב את הרשימה מדי יום, כדי שידע נכונה כדת מה לעשות. בעל הבית חש כי העובד הבין את המוטל עליו, ויצא לחופשה ארוכה ומפנקת...
חלפו מספר שבועות, והגיע מועד שובו לאחוזתו. עוד במרגלות ההר עליו בנויה האחוזה, כבר חש הבעלים כי סירחון עז מכה באפו, ריח לא נעים ממלא את החלל הפתוח. ככל שהתקרב גבר הריח, וכשהחל לראות את מצב האחוזה, חשכו עיניו...
התברר כי העובד לא מילא אפילו משימה אחת מכל המשימות - - -
הבית והחצר היו מוזנחים, הדשא לא כוסח, הפרחים כולם נבלו וכל הבית היה מלא בענן אבק מחניק. בדיר שכבו פגרי העזים מכוסים באשפה מעלת צחנה, וקול קרקור התרנגולות היה חלש מאי פעם... להוותו, גילה כי למעשה אף הוראה שהורה לעובד הנאמן לא בוצעה, וזאת, למרות שידע כי העובד היה נאמן ומסור...
הוא פנה לחדרו של העובד, ומגלה את העובד יושב בשולחן עבודתו, וקורא ומשנן מתוך הזיכרון את פנקס המשימות. העובד היה כה מרוכז בקריאת הפנקס, עד שלא שם לב כי הבעלים עומד על גביו. מצחו חרוש קמטים ואגרופיו קפוצים בזעם. 'אינני מבין', קורא - זועק - צועק לעברו בעל האחוזה תוך משיכה הגונה בכתפו, 'הרי הוריתי הוראות ברורות, הותרתי אותן כתובות בפנקס ומפורטות מאוד. הסבר נא ונמק, מה קרה? מדוע לא עשית כאשר ביקשתיך?'
השיב העובד בתמימות: 'עשיתי ככל אשר ציוותני- מדי יום, השכמתי קום ובאתי לכאן, הוצאתי את הפנקס וקראתי בו שלוש פעמים ישר והפוך עד אשר ידעתיו על בוריו. לא זה מה שרצית שאני אעשה?'...
- לבעלים לא נותר אלא להניד ראשו ברחמים, ולפטר מיידית את העובד הכסיל. 'לקרוא את הפנקס ביקשתי? הרי היתה לכך מטרה - שתקיים ותבצע ככל האמור בו, ואת זה לא עשית! קורא אחריו הבעלים בזעף...
את הסיפור הזה סיפר בעל ה'חפץ חיים' והסביר: הקדוש ברוך הוא העניק לנו מתנה, מצות קריאת שמע מדי יום. פנקס הוראות והנחיות יומיומי, כיצד לנהוג ואיך להתנהג בעולם. 'קריאת שמע' - לקבל עלינו עול מלכות שמים, לעשות כאשר ציוונו בורא עולם...
אך המטרה, מעבר לקריאה עצמה, היא לנהוג, לפעול, לחיות ולהתנהג, כפי שמופיע בפנקס ההנחיות, כפי שכתוב בקריאת שמע. המטרה איננה קריאה בעלמא, אלא קיום מעשי של תוכן הקריאה במשך היום כולו, בשונה מאותו עובד כסיל שהספיקה לו קריאת ההוראות בלבד בלי לטרוח ליישמן...
הרי יש מטרה לקריאה הזו - לקבל עלינו עול מלכות שמים ועול מצוות, לרצות ולחפוץ ולעשות את רצון הבורא במשך כל היום כולו. הבה נלמד את פנקס ההנחיות, הבה נדע ונבין מה ההוראות העולות ממנו, ואותן - נשמח ליישם ולעשות!