דרושים יקרים ורעיונות נפלאים בפרשת השבוע ובעניינא דיומא
מגנזי אוצרותיו הברוכים של בש"ת מורנו הגה"צ רבי יהושע נתן פייפער שליט"א אב"ד קהל ברכת מנחם - קראקא
מלחמתה של תורה
כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו (כא, י)
כשאנו יוצאים למלחמה על אויבנו, צריכים אנו לכח מיוחד כדי לנצחם, ומהו אותו הכח שיעזור לנו במלחמה?
מעשה אבות סימן לבנים, צאו וראו היאך אבינו אברהם הכין עצמו למלחמה, כדכתיב (בראשית יד, יד) "וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן", רבותינו אמרו (נדרים לב.) "אליעזר לבדו היה שם, והוא מנין גימטריא של שמו".
אולי אפשר לומר שהפשט והדרש שניהם אמת, כי אכן היו שם ג' מאות וי"ח חיילי בית אברהם, אבל הניצחון היה בזכותו של אליעזר לבד, והיינו שאברהם אבינו לימד דעת את העם כי כדי לנצח במלחמה צריכים את הכח של אליעזר, הכח של לומדי התורה, של מי שדולה ומשקה מתורת רבו, כי רק בכח התורה מנצחים את המלחמה, וזרים ביד עוסקי תורתך.
אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר.
ונתנו ה' אלוקיך בידך
ידוע המעשה שהיה בעיר בריסק, שביקשו פעם החילונים לעשות צחוק מהתורה וערכו הצגה איך היתה נראית מלחמה על פי תורה, שאספו כמה אלפי איש למלחמה ופתאום עמד המפקד והכריז ואמר: 'מי האיש אשר בנה בית חדש ילך וישב לביתו' - וקמו והלכו הרבה אנשים ועזבו את המערכה; שוב אמר המפקד: 'מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו ילך וישוב לביתו' - והלכו עוד קבוצה גדולה; שוב אמר: 'מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה' - והלכו עוד קבוצה.
כשהכריז: 'מי האיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו ילך וישוב לביתו' - קמו והלכו כולם, עד שנשארו רק שני אנשים בלבד, האחד בדמות הגה"ק ה'שאגת אריה' זי"ע והשני בדמות הגה"ק הגר"א מוילנא זי"ע, וכך נגמרה ההצגה.
כשבאו וסיפרו זאת לפני הגאון רבי חיים מבריסק זצוק"ל, הגיב על אתר ואמר: ההצגה היתה נכונה, הכל היה נכון, רק היה חסר עוד שלב בהצגה, שה'שאגת אריה' והגר"א הלכו למלחמה והם אלו שניצחו בכח התורה.
כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך.
טמאים ביד טהורים
יש להביא כאן שכר שיחה נאה בענין זה:
בתום אחת המלחמות בארץ ישראל, נכנסו תלמידים אצל הגאון רבי יצחק זאב מבריסק זצוק"ל ושוחחו עמו על אודות המלחמה, כיצד שפעלו בה אנשי הצבא הציונים ועל הנצחונות הגדולים, אמר להם הרב מבריסק:
מסבירים אתם שאנשי הצבא הם שניצחו במלחמה, לא מיניה ולא מקצתיה! רק התהלים התפילות והתחינות של הצדיקים כמו רבי שלמה בלוך זצ"ל ורבי זאב (וועלוול) צ'צ'יק זצ"ל, הם הם שגרמו להינצל ממלחמה זו.
שאל אחד התלמידים: אם בזכות תפילתם של רבי שלמה בלוך ורבי וועלוול צ'צ'יק זצ"ל ניצחו, היאך זה שנפלו קורבנות כה רבים במלחמה זו?
ענה ואמר הרב מבריסק זצוק"ל, אספר לכם עובדה:
כאשר זקני הגה"ק ה'בית הלוי' זי"ע חיתן את אחד מבניו עם בתו של גביר גדול ממינסק שנתן נדוניא גדולה, ראה זקני שהחתן זחה עליו דעתו מחמת גודל הנדוניא שקיבל, אמר לו: "וכי חושב אתה שבזכות מעשיך הטובים קיבלת נדוניא גדולה זו? לא כן הדבר, לא נתנו לך את כל זה אלא לכבודי"...
נענה הבן ואמר: אינני חושב כך, שכן אם הנדוניא היתה לכבוד אבא, היא היתה ניתנת בכפל כפלים לפי ערכו... ענה לו זקני זצ"ל: "הן אמת שמפני כבודי היתה צריכה להיות כפלי כפלים ועשרת מונים, אבל מה נעשה שאתה הוא החתן באמצע, וזה מה שקלקל"...
"כך הוא העניין במלחמה שהיתה", סיים הרב מבריסק זצוק"ל, "אילו רבי שלמה בלוך זצ"ל ורבי זאב צ'צ'יק זצ"ל היו הלוחמים היחידים, בוודאי שהיו מנצחים באופן שלא היה נופל אפילו קרבן אחד ואפילו פצוע אחד, אבל כשנכנסו הציונים לכל העניין עם הכוחי ועוצם ידי שלהם ועם הרובים והתותחים, בוודאי שזה קלקל ומה נעשה שהם החתנים באמצע"...
לו משפט הבכורה
כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה (כא, יז)
בפסוקים אלו של פרשת השבוע אנו לומדים על המצוה המיוחדת שיש לו על האב לתת לבנו בכורו חלק כפול על פני שאר האחים, כפי שפירש רש"י בפסוק זה: "פי שניים, כנגד שני אחים", התורה גם חוזרת ומזהרת את האב שלא יוכל לבכר את הבן האהובה על פני בן השנואה הבכור, ומדגישה כי "לו משפט הבכורה".
הבה נתחכמה לו לדעת ולהבין מהו עניינה של נתינת פי שניים לבן הבכור, כי עינינו רואות מעשים רבים שהאב נפטר ומשאיר אחריו כמה בנים, שבא הבן הבכור ונוטל בחלקו פי שניים כנגד שאר אחיו שאינם מבינים למה זה ועל מה זה, בפרט במקומות שהבנים האחרים התעסקו עם האב במסירות רבה, בעוד הבן הבכור כלל לא היה שם בנמצא לעזר ולסיוע, ורק עתה הוא בא מכח היותו הבן הבכור ודורש לקבל את חלקו פי שניים כמצוות התורה.
במקרים כאלו יכולה אפילו לפרוץ מחלוקת ושנאה בין האחים שמתחילים לשאול שאלות ומבקשים לדעת האם באמת הוא צודק בדרישותיו, ומאי חזית דדמא דידך סמיק טפי, הרי כולנו בני איש נחנו ולמה יקבל זה יותר מזה? כאשר יש לדעת שלא תמיד מדובר בכמה מאות או אלפי דאלער, כי אם לפעמים אמורים הדברים במיליוני דאלער שאינם נותנים מנוח ומרגוע לשאר בני המשפחה המרגישים מקופחים ושואלים 'למה ניגרע'.
יתירה מכך אמרו חכמים במשנה (בבא בתרא ח, ה) "האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה", מכאן אנו למדים שהאב אינו יכול למנוע מהבן הבכור לקבל את חלקו המגיע לו על פי דין תורה, משמע שיש כאן דבר עמוק יותר מסתם קבלת ירושה פי שניים כנגד אחיו, וטעמא בעי למילתא.
בני בכורי ישראל
בהתבוננות נכונה בשביל ונבין כי הבן הגדול שמקבל פי שניים, אין זה אלא משום שהוא שייך להשי"ת ולא לאב, כי יש לו דין של קדושת כהן, כך אמרה תורה בפרשת פדיון בכורות (שמות יג, יב-טו) "וכל בכור אדם בבניך תפדה, והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת, ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים, ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה".
הרי לנו להדיא בתורתנו הקדושה, שאם הבן שואל ומבקש לדעת מהו עניינו של פדיון בכורות, התשובה לכך היא שבמצרים ביקש הקב"ה להרוג את כל הבכורות ומכיוון שהשאיר אותם בחיים, קנה אותם והם שייכים לו בקדושה עליונה לגבוה. אחרי חטא העגל שגם הם היו באותו החטא, נענשו הבכורים שאינם עושים את עבודת הכהנים בפועל, אבל הם בעצם שייכים להקב