עמלקים, מי אתם?
האם אנו יודעים כיום מי הם העמלקים? האם הגרמנים הם מזרע עמלק, או שמא הם מבני אדום ואדום אינו עמלק? ואולי הם מצאצאי יפת?
בפרשתנו אנו לומדים את מצות זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂשֶׂה לְךָ עֲמָלֵק וגו' תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וגו'. מי הוא אותו עמלק שיש למחות את זכרו? אחת אנו יודעים מהלימוד בפרשת וישלח שעמלק היה נכדו של עשיו, כאמור (בראשית לו, יב) וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק. אולם מאז מלחמת עמלק ועד ימינו כבר עברו אלפי שנים, ונבוא לברר האם בימינו יש אומה שניתן לזהות אותה בוודאות כצאצאי עמלק?
מסורת מהגר"א
יש ספרים שנדפסו בדורנו המביאים מסורת בשם הגר"א מווילנא זי"ע שאמר שהגרמנים הם העמלקים. לראשונה נדפסה מסורת זו בספר 'מרא דארעא דישראל' (עמוד קצט), שם מסופר שכאשר קיסר גרמניה הגיע לביקור בירושלים בשנת תרנ"ט, יצאו כל בני העיר לקבל פניו, אולם הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל נשאר בביתו, ונימוקו עמו שמלך גרמניה הוא מזרעו של עמלק.
כן מובא הסיפור בספר 'האיש על החומה' (עמוד 108), שהגרי"ח זוננפלד אמר: 'שמעתי ממורי ורבי הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל כי מסורת בידו בשם הגר"א 'זו גרממיא של אדום, שהאומה הגרמנית מזרע עמלק יצאה'.
סנחריב בלבל האומות
אולם בספר 'ארחות רבינו יעקב' (ח"א עמוד צג) מובא שהגאון הסטייפלער זי"ע, העיר על מסורת זו, שהרי 'בא סנחריב ובלבל את העולם' (משניות ידים ד, ד), ואיך יודעים מי הוא עמלק. וכתב שיתכן שסנחריב בלבל את שאר האומות אבל לא בלבל את גרמניה, שהיא עמלק, ועוד שמהרי"ל דיסקין חשש שמא גרמניה של היום היא גרמניה שהיתה בימים עברו, שהם העמלקים לפי מסורת הגר"א.
גרממיא היא גרמניה?
והנה כמה ספרים שהביאו מסורת זו מובא בחז"ל (מגילה ו, ב) שדרשו על הכתוב (תהלים קמ, ט) אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה - 'זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו', ויש שגרסו שם 'גרמניא של אדום' (הגהות הגר"א יומאי, א; ערוך ערך גרממיא), וכן מפורש שם בהגהות היעב"ץ: "כמדומה ר"ל גרמניא היא אשכנז שלנו".
עמלק אינו אדום
ברם, במאמר מקיף בקובץ 'ירושתנו' (קובץ ח, עמוק קצה) כתב חכם אחד אודות מסורת זו, שלא מסתבר שהדברים אכן נאמרו על ידי גדולי הדורות, ואף אם הגר"א אמר כן על גרמניה של זמן הגמרא, אין בהכרח שהכוונה על גרמניה של ימינו. בדבריו שם הוא טוען, שבגמרא זו לא נזכר כלל שגרמניה היא עמלק, אלא שגרממיא היא אדום, והרי עמלק ואדום - אף ששניהם מזרע עשיו - הם שתי אומות נפרדות, את עמלק הצטווינו למחות, ובאדום הצטווינו שלא ללחום, וכפי שכותב בספר גבורת ארי (יומא נד, א): 'איני יודע מה ענין עמלק לשעיר, אע"ג דעמלק בן בנו של עשו היה, מכל מקום נחלקו בניו לב' אומות, אדום ועמלק'.
גרמניה מבני יפת!
זאת ועוד, הרי בפרשת נח כתוב (י, ב-ד) בְּנֵי יֶפֶת גּמֶר וגו' וּבְנֵי אֹמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה, ודרשו בגמרא (יומא י, א) 'גומר - זה גרממיא', והגר"א ועוד גרסו שם 'גומר זה גרמניא', וכן בתרגום יונתן שם כתב על גומר - גרמניא, הרי מפורש שכאן שגרמניא-אשכנז היא מבני יפת, ואינם כלל מזרע עמלק שהוא מבני עשיו, שהרי עשיו לא היה מבני יפת.
מי יוצא ומחריב?
לא זו בלבד, אלא שאותם שהוכיחו מהגמרא במסכת מגילה שגרמניה היא עמלק, באו למסקנה זו לאחר שואת אירופה כאשר הגרמנים כמעט כבשו את כל העולם, ולכן הבינו בכוונת הגמרא 'זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו', שהכוונה על גרמניה שהיא מאדום. אך יש מי שכתב (שערי צבי עמ"ס מגילה שם) שהמעיין במדרש (ב"ר עה, ט) יראה שאין הכוונה שבני גרמניה יוצאין ומחריבין העולם, אלא שאלמלא בני גרמניה, היו בני עשו יוצאים ומחריבים כל העולם כולו, כלומר, הרומאים שהחריבו את המקדש, הם היו מחריבים העולם, והגרמנים יריביהם המושבעים, היו כמחסום נגד בני עשיו.
גר גרמני?
מובא בחז"ל (מכילתא בשלח) שאין מקבלים גרים מזרע עמלק, ועל סמך זה העלה בשו"ת קול מבשר (ח"ב סי' מ"ב) שאולי יש לחשוש שלא לקבל גרים גרמנים, אך באמת בכל הדורות היו מקבלים גרים מבני גרמניה בלי שום פקפוק כלל, וכבר כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קמט): 'שאיני רואה שום פקפוק בקבלת גרמנים לגרי צדק, אם באים באמת וצדק לחסות תחת כנפי השכינה'.
נעלם מאתנו
גם בשו"ת אז נדברו (ח"ב סי' ע"ז) כותב שאין שום איסור וחרם לקנות תוצרת גרמניה יותר משאר גוים, וחלילה לחדש תורה חדשה שיש בזה מצות מחיית עמלק, כי עד יבא שילה יהיה נעלם מאתנו מי הוא זה עמלק האמיתי.
תורה שבעל פה
לאור פסוקי הפרשה
אין לוקים אלא על לאו הדומה ללאו של 'לא תחסום'
אַרְבָּעִים יַכֶנּוּ וגו' וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ. לֹא תַחְסם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דברים כה, ג-ד)
התורה הסמיכה את פרשת חיוב מלקות, לאיסור לא תחסום שור בדישו, ומכאן למדו חז"ל שאין אדם נענש בעונש מלקות אלא אם עבר על איסור הדומה ללאו של 'לא תחסום', וענין זה בא ללמד כמה הלכות:
לאו שבכללות
יש אומרים (פסחים מא, ב; מנחות נח, ב) שאין לוקין על 'לאו שבכללות', דהיינו לאו הכולל בתוכו כמה אופנים של איסור [כגון האמור בקרבן פסח 'אל תאכלו ממנו נא', הכולל בתוכו כמה אופני בישול שאינם צלי, וכן בשר חי], וזאת משום שלוקים רק על לאו הדומה ל'לא תחסום' שהוא לאו מיוחד לאיסור אחד, ואינו לאו שבכללות.
לאו הניתק לעשה
יש אומרים (מכות יג, ב) שאין לוקים על 'לאו הניתק לעשה', דהיינו איסור שקבעה לו התורה תיקון על ידי קיום מצות עשה [כגון מצות השבת גזילה, המתקנת את הלאו של גזילה], כיון שאין זה דומה לאיסור לא תחסום, שהוא לאו שאינו ניתק לעשה.
חסימה בקול
גם הסוברים שאין לוקין על 'לאו שאין בו מעשה', מבארת הגמרא (מכות שם) שהטעם לכך הוא משום שאין זה דומה ללאו של לא תחסום. והנה במסכת בבא מציעא (צ, ב) מבואר בגמרא שהחוסם בהמה על ידי השמעת קול [שגוער בבהמה שלא תאכל] פטור לדעת ריש לקיש, כי עקימת שפתיים אינה מעשה, ואין לוקים על 'לאו שאין בו מעשה'. על כך מקשים שם התוספות (ד"ה ריש לקיש), הרי אדרבה, למה לא נאמר שהחוסם בקול לוקה, אף שאין בו מעשה, ונלמד מלא תחסום לכל התורה שלוקים גם על לאו שאין בו מעשה. מתרצים התוספות, שסבר ריש לקיש שעיקר הפסוק מדבר בסתם חסימה שיש בו מעשה. עוד תירצו, שריש לקיש סובר שהדין שאין לוקין על לאו שאין בו מעשה אינו נלמד מלאו תחסום, אלא מפסוק אחר המובא שם במסכת מכות.
כללי רש"י
כללי ודרכי רש"י הק' בפירושו על התורה
כשרש"י מביא דוגמאות מכמה פסוקים
דרכו של רש"י בהרבה מקומות בפירושו, שאחרי שהוא מבאר את הפשט של איזה תיבה, או את דקדוק הלשון, הוא מביא דוגמאות וראיות מכמה מקומות בתנ"ך בדומה לתיבה זו. כותבים על כך מפרשי רש"י כלל גדול, שלא לחינם הביא רש"י כמה השוואות וראיות, ולא הסתפק רק בדוגמא אחת, וגם לא לחינם בחר רש"י דווקא בדוגמאות וראיות אלו, אף שיש עוד הרבה ראיות אחרות מפסוקים אחרים בתנ"ך, אלא עלינו להעמיק חקר בכל הדוגמאות הללו, ולהבין את עומק כוונת רש"י מדוע הביא דווקא דוגמאות אלו, וגם מדוע הביא את הראיות והדוגמאות דווקא בסדר כזה, ומה בא לבאר בהם. לשם משל, בפרשת ויחי (מט, כט) כותב רש"י: שֶׁיֵּשׁ אֲסִיפָה בְּלָשׁוֹן עִבְרִי שֶׁהִיא לְשׁוֹן הַכְנָסָה, כְּגוֹן (שופטים יט, טו) וְאֵין אִישׁ מְאַסֵף אוֹתָם הַבַּיְתָה, (דברים כב, ב) וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, (ויקרא כג, לט) בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, הַכְנָסָתָם לַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, (שמות כג, טז) בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ', עכ"ל, ועמדו המפרשים לבאר מדוע הביא רש"י ארבע דוגמאות, ומדוע דווקא לפי סדר זה, תחילה פסוק מספר שופטים, ואחר כך מחומש דברים, ואחר כך מחומש ויקרא, ואחר כך מחומש שמות. לא רק על פי תורת הסוד היו לרש"י כוונות בקשר בין פסוקים אלו, אלא גם