"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א).

במדרש לך לך: 'אמר הקב"ה לך אני פוטר מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם'.

ותמוה, וכי משא פנים יש בדבר.

ונראה בפשיטות ליישב, דהנה טעם מצות כבוד אב ואם הוא לפי שהביאו לעולם הזה וזולתם לא היה ולא נברא, כדאמרינן באלו מציאות דף ל"ג 'אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא'. ואיתא במדרש ב"ר פי"א, ראוי היה אברהם לברוא קודם אדם הראשון ולהיות יציר כפיו של הקב"ה, ולכך נברא באמצע הדורות כדי שיסבול דורות שלפניו ושלאחריו. הרי דליצירת אברהם לא היה נצרך אב ואם כי היה ראוי להיות נוצר מיציר כפיו של הקב"ה ולא נוצר מהם כי אם לצורכם להיות סובל את הוריו ונושא את נושאיו, ואזלי הטעם של חיוב כיבוד אב ואם כשאר יליד אשה שאביו ואמו הביאו לעולם הזה, לכן רק אותו פטר הקב"ה מכבוד אב ואם ולא לאחר. (דברי יהונתן – רבי יהונתן אייבשיץ)